אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / ריב
רבי שמעון בר יוחאי

ריב

א

ההיא ספיקן דעמין ספרין דכורסי יקרא, ולא מטא להון שום איניש לא מן עלאה ולא מן תתאה, אלא ח"י, ורזא דא כי לא יראני האדם וחי, כמה הוא רזא עלאה בדא קרא, ואנן חברייא תמיהין עלייהו, על ויחי דדכיר עמיה יעקב, הוה ליה למימר קמי ישראל, ישראל מנין, דכתיב (ירמיה ב) קדש ישראל ליהו"ה ראשית וגו', (שמות ד) בני בכורי ישראל. רבי אלעזר בריה דרבי שמעון אמר, וכי לא אמר קרא (בראשית כה) וימכור את בכורתו ליעקב, אמר רבי שמעון אבוה, בעידנא דהוו ישראל קשיטין וזכאין ועבדין זכו, ולא הוו רתיתין ישראל אלא יעקב לחודיה, בדיל טבאן דעבדין הוה למעבד להו טבאן סגיאין דא בדא. מדחבו ואתגליאו על חוביהון ועל עובדיהון בישין, לא הוו סבלין יתיה, דלא יהויין בעלמא בקושטא על חוביהון, ועל דא אתי מכילתא דרחמי ודינא לחוד, וישראל יהבית יתהון בארעא גלותהון, יאות בעי ברי, אבל איניש מסתכל וינדע יתיה יעקב דמתלף עם ויחי, קדש. ועל דנא רזא אמרין יעקב בחר יתיה ספירא בכורסי יקרא. רבי שמעון פתח ואמר, (ישעיה נז) ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, לב נדכאים דא יעקב, כמה דאת אמר תחות מן דרגא נחיתת עלוהי נביאין ברכאן במצרים. תנא אמר רבי אבא, לבא חמא, דיעקב דהוה במצרים לית נבואתיה מעליותא, (ס"א דארעא סניאה) ארעא סגיאה. תא חזי לא זכי לברך לחד מבנוהי, ולא הוה בידיה רוחא לברך אלא במצרים, כד בריך יתהון כל חד וחד ברזא, ורזא (בראשית מב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, תא חזי דלא אתייהיבת נבואתא אלא לתבירי לבא, כמה דאת אמר (שם) רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות. אמר רבי יוסי, תחות כרסי יקרא קדישא יעקב ספיר, דאיהי מכילתא דדינא לסטריה אתא, אמר (שם לב) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלהי"ם ועם אנשים ותוכל, את משכח דיעקב חזא לסטריה מכילתא דדינא, ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל וגו', ורזא דמלה (ירמיה ו) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. רבי שמעון אמר כד אתגליאו מן ירושלם, ואעדיאו תדירא, וסאיב מסנאה ית היכלא, בעדנא ההיא לא סובלת מלכותא לישראל על חוביהון, אלא ישראל בגין דהיא מתרי גיסא רחמי ודינא, ומלה דלא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כד אתפריש בסביריה, ישראל יעקב עלאה דא מן דא, ובגינהון הוה חוטרא דמשה גליפא מתרין סטרוי משמיה קדישא, חד רחמי בדינא וחד דינא בדינא, ורזא (במדבר כג) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, מדאנן בגלותא דחיקן בין שנאי, ואסתליקת מטרוניתא מן מלכא ואתרחיקת מניה, הוא ישרי שכינתא ביננא ויפרקיננא, ורזא (ישעיה מד) כה אמר יהו"ה מלך ישראל וגואלו יהו"ה צבאות. ויחי חי, (שם סו) כה אמר יהו"ה השמים כסאי והארץ הדום רגלי. בנין עלאה שת"י, רגלי חי, לי' רבתא י' לח' זעירתא, ח' לתי"ו, וי' לו', ו' לד', הדא הוא דנפיק מעלאה, תחות כרסיה יקרא מאבן טבא בארץ מצרים, היינו דכתיב (שם יט) ונגף יהו"ה את מצרים וגו', י"ב פרישא, (שם כו) כי טל אורות טלך א' בגין פרישא, ובגין דא מתחלף כחדא, ב' פרישא גלותא, א' פרישא קדמייתא. תא חזי מאי דכתיב, (שם ב) בית יעקב לכו ונלכה באור יהו"ה, בגלותא אתוון דאתגזר עליהון על חוביהון, בקושטא בדינא הוו, באורייתא תקנתא, ותפקון מן חמרא טינא דהיא גלותא, ותהכו לנהרא דיהו"ה, א' ר"ל בארץ, אתצפי אתא בתיגנא דסיפרא דאורייתא, ואנא אתפלג בארץ, בארץ את משכח בתיגנא דספרא דאורייתא, ר"ץ מתלפין כחדא גלותא, מאי גלותא דמצראי ארבע

 

ב

מאה שנין הוה אמר לאברהם דיהא גלותא לבנוהי במצראי, וכי הוית מניתא יתהון מאתן ותשעין שנין הוו. תא חזי וימת יוסף בן מאה ועשר שנים. רבי שמעון פתח ואמר, (ישעיה ו) הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל, עדוי ולידה דאתמלי לגלוואן ועקתן סגיאין ועדן בישין, ואף על גב דיהו באלין, מטרוניתא אזדעזעת ואתרחקת מן בעלה, ותהא עמנא בגלותא, בן מאה ועשר הוה גלופא דאתוסף, יתרעי למימר והוה עבר מן גלותא מאה ועשר שנין, ומאתן ותשעין, הוי ארבע מאה שנין, ולא אתמני גלותא דיעקב אלא מדמית יוסף. ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה, הכא רזא בגלותא במניינא, תקונתא יהון בנייא דאתגליין במכילתא דדינא, תלתא גלוון קדמאה דמצראי דאתמתל בשבע שנין, רבי חייא פתח ואמר, (שיר ב) השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות וגו', רבי שמעון אמר מהכא, (ירמיה לא) מרחוק יהו"ה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך וגו', הכא רזא בגלותא, תקנתא יהון בנוהי דישראל משתרי גלייא, ויתרעי למימר יהון בניא קדישא דאתגלוון על חוביהון בדינא שנין סגיאין יהא (ויקרא כו) שבע כחטאתיכם, (בראשית ד) כי שבעתים יוקם קין בגלותא קדמאה דמצראי דהיא זעירא, תניינא גלותא דשופטים דאתמתל לארבעים שנין, בשבע דאינהו סגיאי מניה, תליתאי גלותא דאנן ביה אריכא, דאתמתל למאה שנין לארבעין, והיינו דגלי עלאה, דאמר (דניאל יב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם וגו':

ויקרבו ימי ישראל למות, רבי חזקיה אמר, חמא דא עקתא דגלותא דהוה ערען לבנוהי, קריבא אנפשיה ודחיקת למימת, לא אשתאר חי, כד הוה נחית מדרגין בדיל חוביהון דישראל, לא נחית עמהון בגלותא, זכאה חולקהון, דאי לא נחית עמהון בגלותא אשתארן ביני עממיא, ואת אמרת (ישעיה נ) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ואין עונה דא ישראל, באתי ואין איש דא שכינה, הקצור קצרה ידי מפדות, ואם אין בי כח להציל, הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר, קב"ה יהב חולקא לישראל דלא ישלוט רברבנא אחרא בהון, נחתו לגלותא שכינתא עמהון, והוא רחיק ממטרוניתא:

ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו, אם נא מצאתי חן בעיניך, חקר ית בנוהי כלהון, ואמר להון עקתן סגיאין ובישין רברבין חמית למיעל, לדריכון אשכחן רחמי עלאי, ואי אתון בעאן למיפק מכל עקתא, קיימו לי והבו ביננא עלמא, ותעבדון קשוט ודינא, ותהוי לאבהתכון, ופקידי בכל דר ודר דייתי בתריכון, ואי אתון בעאן למעבד הכי, תפקון מכל עקתא דייתי עליכון. רבי שמעון אמר, (עמוס ה) והציגו בשער משפט אולי יחנן יהו"ה אלה"י צבאות שארית יוסף, ואי תעבדון הכי לא תקברון חד מן ברי, אלא אתי תתובון לארעכון בשלמא, הדא הוא דכתיב (בראשית כד) שים נא ידך תחת ירכי, מהו ידך, פתח ואמר (תהלים מה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, סייפא דקאי בה חסד ואמת, תרין ספירן דלא שבקין דא לדא, ועל דא אמר (שם פט) חסד ואמת יקדמו פניך, (איכה ד) פני יהו"ה חלקם, דאתקריאו בנוהי ישראל כלהון, ואי הוו טבאן בנוהי ועבידו מה דקיימו, לא מית חד מבנייהו במצראי, דכל טב וטב דגזיר שמא על אינשא לא הוי אלא על דיהון טבין, ואי לא לא, כמה דאמר דוד (מלכים א ב) למען יקים יהו"ה את דברו אשר דבר עלי לאמר, אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת, ואי לא לא. תא חזי, כמה הוא עדיף רוחא דאבא מרוחא דברא, דרוחא דאבא הוא רוחא דברא, רוחא מרוחא סלקא, ואי סייעת אוירא אחרא ברוחא לא נפיק שלים,

חזרה לראש הדף
Site location tree