ובמבואר יתגלה לכל אמיתות דברי הנביא (ישעיה י"א) בנבואת השלום, המתחלת "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" וכו' ונותן טעם על כל זה "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", הרי שהנביא תלה שלום כל העולם על מילוי כל העולם בדעת ה',"
אם נדע את ההנהגה העליונה, אם נשיג בברור כיצד הטבע פועל בכל כוחותיו וחוקיו, וודאי שנרצה לקיים את החוקים כולם. ניווכח לדעת כי קיום החוקים פועל לטובתנו. הכוח ההגנתי של הגוף יהיה לנו לעזרה, נוכל להגיע לשלום בעולם. שלום בעולם פירושו, קיום מוחלט של כל חוקי הטבע באדם. אדם המגלה את חוקי ההשגחה, מוכן להעתיקם על המערכת שלו. הוא נעשה לחלק אינטגראלי, והחשוב מכל, מפעיל את המערכת. את כל אלה האדם משיג בתנאי שהוא מגלה את מערכת ההשגחה וההנהגה, מבין אותה וקולט אותה לתוכו.
בין כך ובין כך, האדם מחויב להגיע לידיעת הבורא. עלינו להגיע להשגה ברורה ומוחלטת של הכוח העליון ולתפקד במקומו. זו כוונתו הראשונית של הבורא. המעמד של האדם בדרגה הסופית הזאת, הוא שנקרא "אדם". אדם מלשון דומה, דומה לכוח העליון.
דהיינו ממש כדברינו לעיל, אשר ההתנגדות הקשה האגואיסטית שבין איש לרעהו שעמה יחד מתחדדים היחסים הלאומיים, כל אלו לא יעברו מתוך העולם על ידי שום עצה ותחבולה אנושית, יהיה מה שיהיה,"
אל לנו לקוות לשלום בעולם, במדינה, במשפחה או בין האדם לעצמו, כל עוד המערכות של המציאות, גדולות כקטנות, לא יקימו את החוק היסודי של המציאות, היינו חוק ההשפעה.
"כי עינינו הרואות, איך החולה האומלל מתגלגל ומתהפך מתוך מכאוביו האנושים לבלי סבול על כל צדדיו, שכבר האנושות השליכה את עצמה לימין קיצוני כמעשה גרמניא או לשמאל קיצוני כמעשה רוסיא ולא בלבד שלא הקלו לעצמם את המצב אלא עוד החמירו המחלה והכאב, והקולות עד לשמים, כידוע לכלנו."
במאמרי "הפיתרון" ו"הדור האחרון", מתריע בעל הסולם כי אם האנושות לא תחל בתיקון העולם, השלב הבא הוא התפשטות המשטר הנאצי בכל רחבי העולם, בכל החברות המתקדמות והמתורבתות. אמנם, התחזית של בעל הסולם נראית לעת עתה כבלתי מציאותית, אבל הרב אשלג נחרץ בדבריו לגבי עתידה של האנושות. אלפי שנים של סבל וייסורים, לא יועילו ולא יעמדו לזכותנו. עלינו להתחיל בגילוי חוקי המציאות, ולראות עד כמה אנחנו מנוגדים להם. אין לנו ברירה אלא לציית להם.
לאחר כל הפעמים בהם האנושות הוטלה ימינה ושמאלה, לאחר כל החבטות שספגה, קשה להבין כיצד לא נלמד הלקח מטעיות העבר. ובכל זאת, אי אפשר ללמוד מהעבר. ללמוד פירושו לתקן את היחס השגוי למערכת האנושית ליחס נכון. לפיכך, כל עוד איננו יודעים מהו היחס הנכון, שוב ושוב אנו טועים.
האגו שלנו, ההולך וגדל, מעצים את טעויותינו יותר ויותר, וטעויות העבר נשכחות. אם אמש טעה האדם בעניין פעוט, הרי שהיום, לאחר שרצונו גדל, הטעות של אתמול כבר אינה נראית כטעות ביחס למדרגה הגבוהה יותר והרצון הגדול יותר. נניח, למשל, שאדם גנב עשרה שקלים ונענש על הגנבה. אילו היה פועל כבהמה, אותו הרצון מן העבר היה מתעורר בו גם בהווה והעונש היה מרתיע אותו מלגנוב. אולם אם הרצון הנוכחי הוא רצון למיליון שקל, ויש הזדמנות לממשו, אזי הלימוד של אתמול חסר תועלת.
בכל יום האדם חוזר על אותם המשגים. גם אם האדם יודע כי הטעות תזיק לו, אין ביכולתו למנוע את עצמו מלטעות. הרצון של האדם תופח בכל רגע, הרצון גדל ללא הפסק. שוב ושוב מתעוררות באדם רשימות חדשות והאגו הולך וגדל. הגן הרוחני הפנימי שלנו מעורר ללא הפסק עוד ועוד רשימות אגואיסטיות, גדולות יותר ויותר, והלקחים מהעבר אינם מועילים.
מה כן יכול לעזור? רק השגת אופני ההנהגה של המציאות. אם האדם ידע איך המערכת בנויה ומתנהגת, יוכל לראות איזה הזדמנויות, טובות או רעות, יתכנו ביחס לכל רשימו שמתעורר. רק ידיעת המערכת תימנע מהאדם לשגות. לכן להפצת חכמת הקבלה אנו זקוקים. ללא חכמת הקבלה האנושות תמשיך לטעות בלי סוף. הרי הרצון לקבל כל הזמן גדל ומוחק את הלימוד של אתמול. למחרת היום האדם כבר לא מוצא הוכחה בלקחי העבר.
הנאציזם בגרמניה וסבלו של העם הרוסי, מעידים כאלף עדים כי לאנושות אין פיתרון. הסכנה הנאצית עדיין מרחפת מעל לראשנו, בעל הסולם מזהיר כי האנושות כולה עתידה להתדרדר למשטר לנאצי. בהתאם להתפתחות הרשימות ולפי גודלו של הרצון לקבל, קיימת אפשרות סבירה לתקופה כזו, בטרם שאנושות תקבל על עצמה את התיקון של "השלום". כדי לעבור את הסכנה הנאצית בכוח ולא בפועל, בהכרת הרע, בלא שתתלבש בחומר ממש, אנו זקוקים לחכמת הקבלה. כתוצאה מהפצת החכמה, תקנה האנושות ידיעה כללית על המערכת שמנהיגה אותנו. יתברר לנו לאיזה צרות אנו עלולים להיקלע.
"הרי שאין להם עצה אחרת זולת לבא בקבלת עולו ית' בדעת את ה', דהיינו שיכוונו מעשיהם לחפץ ה' ולמטרתו ית', כמו שחשב עליהם בטרם הבריאה, וכשיעשו זאת, הרי הדבר גלוי לכל, שעם עבודתו ית' תמחה זכר הקנאה והשנאה מהאנושות,"
אם האדם יקבל את השכר העליון, אם יזכה לנצחיות ושלמות, "תמחה זכר הקנאה והשנאה מהאנושות". האדם עובד עם הרצון לקבל. עלינו לפצות את הרצון לקבל בתשלום הולם, תמורת הוויתור על רצונו להתמלא במישרין. לכן, אם האדם עובד בהשפעה, הוא זוכה למילוי נצחי ומושלם.
"כמו שהראתי בעליל באמור עד כאן, כי אז כל חברי האנושות יתלכדו לגוף אחד בלב אחד המלאה דעת את ה'. הרי ששלום העולם ודעת ה' הם דבר אחד."
מכאן ניתן להבין מדוע בעל הסולם אומר שלהפצת חכמת הקבלה אנו זקוקים. זאת משום שחכמת הקבלה מובילה את האדם לדעת את ה', את הכוח העליון, כוח ההשפעה. באמצעות חכמת הקבלה האדם לומד מה נדרש ממנו כדי להפעיל בכוחות עצמו את מערכת הכוחות הפנימיים שלו, כלומר את רצונותיו, בכוונה הנכונה - זוהי "דעת ה'.
"ותיכף אחר זה אומר הנביא, "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו וכו', ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ". ונמצאנו למדים, אשר שלום העולם הוא מוקדם לקיבוץ גלויות."
תחילה אנו זקוקים לתיקון האנושות, לתיקון הנשמות. רק לאחר תיקונם יתחילו הנשמות בחיבורן למערכת העליונה. "קיבוץ גלויות" במובנו הקבלי, אין פירושו עליית כל היהודים לארץ ישראל מכל קצוות העולם. אמנם שגם את האפשרות הזאת יש לקחת בחשבון. "קיבוץ גלויות" אליבא דחכמת הקבלה הוא התחברות הנשמות למערכת אחת ב"אדם הראשון".
לאחר חטא אדם הראשון, התנתקו הנשמות זו מזו, כל נשמה התרחקה מרעותה. המצב שבו האדם אינו מרגיש את הזולת מתוקף היותו שקוע כולו בדאגה לעצמו, נקרא "גלות". כאשר מתעוררת באדם דאגה לזולת והוא מתחבר לכל היתר באהבה, ב"אהבת לרעך כמוך", החיבור הזה נקרא "קיבוץ גלויות".
כלל הציבור טועה לחשוב כי "קיבוץ גליות" פירושו קיבוץ כל יהודי התפוצות בארץ ישראל. המציאות מוכיחה כי ללא שינוי בטבעם של העולים לארץ, אין ביכולתם להתחבר. עובדה היא כי, כל אחד נשאר בגאוותו, מנותק מכל היתר. גם אם יחלפו מאות שנים, לא יתחברו חלקי העם השונים בישראל, תמיד יישאר נתק בין אדם לחברו. קיבוץ כל יהודי התפוצות בארץ אינו "קיבוץ גלויות".
עלינו להסכים עם העובדה כי התיקונים הם תמיד מהפנים אל החוץ. כלומר, מה שנמצא בליבו של האדם, צריך לבוא לידי ביטוי בהתנהגות החיצונית. אם האדם רוצה בכך ואם לאו, הפנימיות מתפרצת החוצה. לכן, את הלב אנו צריכים לתקן. לכשיתוקן הלב, יבוא קיבוץ הגלויות לביטוי גם בחיצוניות.
זאת ועוד, כל אדם שבא מהגלות מביא עימו רצון לקבל גדול ומפותח. אם האדם מתקן את רצונו בעל מנת להשפיע, אזי קיבוץ הגלויות, היינו ההתחברות חזרה יחד, מעצימה פי תר"ך פעמים את התגלות, את השלמות והנצחיות. האדם זוכה לחיים אין סופיים, נצחיים, בכל ה"נרנח"י דאורות": נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. בעל הסולם כותב על כך באחת מהאיגרות לתלמידיו ( "פרי חכם", איגרות, דף ס"ג). כל זאת דווקא על ידי קיבוץ גלויות, כלומר כאשר כל אדם מגיע עם האגו המפותח שלו, ומתקן אותו באהבה לזולת.
התנאי לקבלת התורה במעמד הר סיני היה "ואהבת לרעך כמוך". רק כשכוח הערבות שרה בקרב ישראל, ניתן היה לקבל את האור. עם כל זאת, בהר סיני, התקבלה התורה בכלי קטן. כלומר, בזמן קבלת התורה בהר סיני, ישראל לא היו מקולקלים, כך היה מצבם הרוחני. לאחר הגלות והשעבוד במצרים, קל היה לעם לקבל את התנאי לקבלת התורה.
בעקבות חורבן בית המקדש הראשון והשני, נפלו ישראל לעמקי הקליפות, ועברו את הגלות כולה. עתה, לאחר כל אלה, אם יתחברו הנשמות בהתאם לאותו העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך", יתגלה בהם האור בעוצמה גדולה פי תר"ך פעמים מגדלות ההשגה בבית המקדש הראשון והשני. לכן נאמר כי בית המקדש השלישי יהיה גדול ומפואר מהראשון והשני. בבית המקדש השלישי תושג קומת ה"יחידה", קומת השלמות.
שאלה: ההיגיון אומר כי שלום העולם יגיע בעקבות קיבוץ גלויות, בעל הסולם כותב ההפך, מדוע?
רב: ראשית כל, עלינו לקנות כוח והבנה כיצד לעשות את התיקונים, ולאחר מכן לעשותם. בעל הסולם קובע כי תחילה אנו זקוקים להתפשטות דעת ה'. דעת ה' פירושה, ידיעת חוקי הטבע הפועלים ברמה האנושית. את חוקי הטבע בתחומי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה וכו', אנו מכירם, אמנם שגם בתחומים האלה ידיעתנו מוגבלת. את חוקי הטבע בדרגה האנושית איננו יודעים, איננו יודעים כיצד להתייחס ליתר בני האדם בחברה האנושית.
בדומה למערכות הדומם הצומח והחי, גם החברה האנושית היא מערכת, מערכת של דרגת המדבר, של יחס בין בני אדם. פעולתו של חוק הטבע במערכת המדבר, נסתרת מאיתנו. חוקים רבים מוכרים לנו, חוק המשיכה, חוקי האלקטרוסטאטיקה, חוקי השדות המגנטיים וכו'. גם בטבע האנושי פועלים חוקים, אלא שאותם איננו שומעים רואים או מרגישים. נדמה לנו כי אנו חופשיים לנהוג כרצוננו, אנו טועים לחשוב כי בסופו של דבר הכול יסתדר כשורה. רבים הם הפילוסופים והפוליטיקאים בעולמינו, כל אחד מהם חושב כי הוא יודע כיצד בני האדם צריכים להתנהג. הכול נובע מתוך חוסר הבנתנו המוחלטת בחוקי הטבע בדרגה האנושית.
לכל אורך ההיסטוריה האנושית, טעה האדם בחוקי דרגת המדבר, ובעטיין של טעויות אלה, ספג מכות. כך היה בגרמניה הנאצית, כך היה ברוסיה הסובייטית, וכזהו העתיד העומד בפתח. כתוצאה משגיאותינו בדרגת המדבר, אנו זורעים הרס גם בדרגות החי הצומח והדומם בעולם שלנו. כתוצאה מבורותינו בכל הקשור לאופני הקיום של חברת בני האדם, אנו מחריבים כל דבר.
בסיכומו של דבר, חכמת הקבלה פותחת לאדם את עיניו לראות את החוקיות הפועלת בדרגה האנושית. כתוצאה מידיעת חוקי המדבר, האדם מתנהג כשורה, הוא נוכח לדעת כי אם לא יתנהג נכון, יוכה. אדם שאינו מתחשב בכוח המשיכה נופל ונחבל, אותה הוודאות ממש עתידה להתגלות לנו גם ביחס לחוקי המדבר.
גילוי החוקים של דרגת המדבר נקרא "דעת ה'", והוא בבחינת הכרח. רק לאחר גילוי החוקים האלה וידיעתם, יתכן "קיבוץ הגלויות". כתוצאה מידיעת החוקים והכרת היצרים שבאדם, כל אחד ואחד יתחיל להבין מהם המעשים הכדאיים לו. ראיה שכזאת תתקן את האדם בהכרח, האדם ישיג את קיומו הנכון. מכאן ניתן להבין מדוע בעל הסולם כותב כי לא יתכן קיבוץ גלויות בטרם התפשטות דעת העליון.
שאלה: האם התפשטות חכמת הקבלה כידיעה, תחשב בגדר שלמות?
רב: לא. התפשטות חוכמת הקבלה פירושה, הכרת חוקי הטבע של הדרגה האנושית. כתוצאה מכך, האדם יתחיל לנקוט זהירות ולהתנהג אחרת. במצבנו הנוכחי, כאשר אנו נדרשים להיכנס לאיזשהו סוג של קשר עם הסובבים אותנו, איננו יודעים כיצד להתנהג. במילים אחרות, האדם נמצא באיזושהי מערכת יחסים עם הסובבים אותו, אבל המערכת נסתרת ממנו. בכל רגע הוא יכול לטעות בהפעלת המערכת, ולהיענש על ידה.
אמנם, המכות מצביעות לאדם על המקום שבו נעשתה הטעות, אבל האדם אינו מבחין בכך, האדם מרגיש את המכות בלבד. האדם שקול לחיה קטנה, חסרת אונים. שוב ושוב הוא שוגה, הוא צריך לעשות משהו אבל אינו עושה אותו, או שוגה בעשייתו. הטעיות מצטברות וכתוצאה מכך האדם נמצא בבלבול. בנוסף לכך, האדם קונה לעצמו במשך הזמן הרגלים, דעת החברה פועלת עליו והדחפים שלו אינם מתוקנים. מצבנו משול להליכה בחושך בשדה מוקשים. האדם אינו יכול לעמוד על מקומו, כי בין שהאדם רוצה בכך ובין שלא, בכל רגע התנאים משתנים. משתנים התנאים הפנימיים ומשתנים התנאים החיצוניים, בכל רגע מתחדשות הרשימות בתוך האדם, ומחוץ לו פועלת עליו החברה, ללא הרף.
אם האנושות הייתה מגלה את העובדה הזאת בלבד, דיינו. הרי אנו נמצאים מרחק צעדים ספורים ממלחמת עולם שלישית, משטר נאצי ושאר מיני פורענויות. כל שנדרש הוא לדעת על כך, הדברים אינם נאמרים כדי להפחיד. עלינו לעורר את הציבור לתיקון, הרי התרופה נמצאת בידינו. ההכרה במציאות החוקים של דרגת המדבר, די בה בכדי להתייחס לחיים אחרת, לרכוש "יראת שמים". יראת שמים היא ההכרה בקיומה של מערכת עליונה מתוך הכרה כי איננו מכירים אותה, ושוגים בפעולותינו ביחס אליה. יראת שמים מביאה את האדם לחפש אחר קשר נכון עם הטבע.
שאלה: אם כך, לא ברור מדוע בעל הסולם כותב כי דעת ה' ושלום העולם הם דבר אחד?
רב: מבחינת השגת הדברים, שלום העולם ודעת ה' הם אחד. למרות זאת, מוקדם יותר במאמר כותב בעל הסולם שדעת ה' קודמת לשלום העולם.
שאלה: איזה צורך יש בקיבוץ גלויות, לאחר השגת דעת ה' ושלום העולם?
רב: שלום העולם הוא הנטייה של כל אדם לאהבת הזולת, כתוצאה ממנו יגיע "קיבוץ גלויות". שוב, הפירוש הרוחני של קיבוץ גלויות שונה מפירושו הגשמי. קיבוץ גלויות ברוחניות אינו קיבוץ של בני אדם במקום אחד, קיבוץ גליות הוא קיבוץ הלבבות. האדם אינו בעל הבית על לבבו. ליבו של האדם נימצא בידיו של האור העליון. ליבו של האדם תלוי במידת פעולתו של האור העליון עליו ובמידת תיקונו על ידי האור העליון. כלומר, תחילה צריך האדם לגרום בכל מיני תחבולות לתיקון הלב. לאחר שהאור יעבור דרך הלב ויתקן אותו, הלב יתחבר עם הזולת באהבה, בקיבוץ גלויות.
אם כך, לא יתכן קיבוץ גלויות ותיקון הלב בטרם השלבים המקדימים. במילים אחרות, הידיעה היא עניין אחד ושלום העולם הוא עניין אחר. שלום העולם הוא חסדים, כלומר להשפיע על מנת להשפיע, וקיבוץ גלויות הוא לקבל על מנת להשפיע.
שאלה: אם הבנתי נכון את דבריך, חכמת הקבלה מסדרת את היחסים במשפחה, בעבודה ובכל מקום אחר...
רב: חכמת הקבלה מסדרת את היחס של האדם לזולת, רק אם הוא מחליט להתייחס לחייו לפי המטרה. בין שהאדם רוצה בכך ובין שאינו רוצה, מאותו הרגע ששמע על חכמת הקבלה, הוא מתקדם לעברה של המטרה הנקובה מראש. ביחס לאותה המטרה מתעוררים בו רצונות חדשים, רשימות חדשות ומחשבות חדשות, החברה משפיעה עליו בדרכים שונות. עליו להכיר בעובדה כי כל אלה מסודרים כלפיו בהתאם למטרה - אם בנוחות או באי נוחות. על האדם להכיר כי הכול מסודר ביחס למטרה כדי להביא אותו אליה בדרך הקצרה ביותר.
אם האדם מתחיל להתייחס למציאות ביחס למטרה, הוא רואה סיבתיות בכל דבר. הוא מבין למה הדברים מתרחשים ואיך. בהדרגה, כתוצאה מלימוד המערכת באמצעות חכמת הקבלה, מתחיל האדם לגלות כי הוא נתון בתוכה של מכונה ענקית הנקראת "טבע", אלֹק-ים. מתברר לו כי הטבע מנהל אותו בקפדנות חמורה, בכל שלב ושלב. אם הוא משתתף נכון במערכת, לפתע הוא מרגיש חופשי.
למשל, בהשוואה לאדם המצוי, עורכי הדין הרבה יותר בטוחים בעצמם, אפילו חצופים, הם מרגישים את עצמם חופשיים. ידיעת החוקים מקנה להם ביטחון. הם מכירים את הכוחות הפועלים, הם מכירים את המשטרה את הצבא ואת רשויות המדינה. הם יודעים לאן לפנות וכיצד לפעול, ומשום כך אינם מפחדים מאיש. לעומת זאת, לקוחותיהם של עורכי הדין פונים לעזרתם בחשש, הם אינם יודעים מה אפשר לעשות, הם אינם מכירים את המערכת כעורכי הדין.
עלינו להכיר את מערכת הטבע ולנהל אותה לבדנו. כתוצאה מהכרת המערכת וניהולה מגיע האדם לדרגתו של הבורא, לנצחיות ושלמות. אין צורך אחר, האדם חייב לקנות שכל, לדעת את הכוחות המנהלים את העולם, ולנהל אותו בכוחות עצמו. הבורא סידר את כל המציאות לשם כך, מלכתחילה. אין לנו ברירה אחרת, זוהי חובתנו. בהמשך הדרך ניווכח לדעת עד כמה ניהול המערכת בכוחות עצמנו הוא טוב וכדאי, ביחס לחיינו האומללים.
אם כך, ראשית כל עלינו לדעת את המערכת. תארו לעצמכם, כמה כוח, ידע, ביטחון ויכולת יקבל האדם מהכרת המערכת כולה, מהידיעה כיצד המערכת פועלת וכיצד עליו לפעול. האדם הממוצע אינו יודע אפילו מהי המשמעות של להיות קשור למערכת הטבע. הכרת מערכת הטבע מעמידה את המערכת כולה לשירותו של האדם. צריך לפתוח עיניים ולהתגבר על העצלות, אבל אחרי שהאדם מבין זאת, הוא נעשה חופשי, בעל הבית על החיים והגורל. מי לא ירצה בכך?!
"ובזה נבין דברי חז"ל בסוף מסכת עוקצין "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", ולכאורה יש לתמוה על המליצה "כלי מחזיק ברכה לישראל". וכן כיצד מוציאים סברה זו מהכתוב הזה? אולם הכתוב הזה מתבאר להם כמו נבואת ישעיהו,"
כתוב, "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ". כלומר,השלום בינינו, בין הנשמות המתחברות זו לזו יחד באהבה, הוא שמחזיק את הכלי. כלומר השלום מדביק את חלקי הכלי השבורים יחד בכלי אחד. כך נעשה כלי לקבלת המילוי. נמצא אפוא כי השלום הוא האהבה ההדדית בין כל הנשמות בחיבור ביניהן. החיבור בין הנשמות הוא שמקיים את הכלי.
" אשר שלום העולם מוקדם לקיבוץ גלויות, וע"כ אומר הכתוב "ה' עוז לעמו יתן" פירוש, אשר לעתיד כשהשי"ת יתן לעמו ישראל עוז, דהיינו, תקומה נצחית, אז "ה' יברך את עמו בשלום","
ה' נותן כוח לישראל, ישראל מלשון ישר-אל. אותם האנשים המשתוקקים להתחבר אל הכוח העליון, מקבלים מלמעלה כוח לנהל את העולם, העולם במובן של נשמותיהם עצמם. ככתוב "ה' עוז לעמו ייתן". תחילה מקבלים ישראל כוח לתיקונים של "חפץ חסד", היינו ל"שלום" ולאחר מכן ל"קיבוץ גלויות". קיבוץ גלויות פירושו, לא רק להשפיע על מנת להשפיע ולהיות בחסדים, אלא לקבל על מנת להשפיע, להתחבר עם כולם יחד "כאיש אחד בלב אחד". כתוצאה מהחיבור כאיש אחד בלב אחד, זוכים ישראל לקבלת התורה, לאור החכמה הכללי שהבורא רצה לתת לנבראים מלכתחילה. לשם קבלת אור החכמה על ידי הנבראים, ברא הכוח העליון הנקרא עצמותו את הטבע, וזהו החוק הכללי שבטבע.
"כלומר, שיברך את עמו ישראל מקודם בברכת השלום של העולם כולו, ואח"ז יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו וכו'.
וזהו שאמרו ז"ל בטעם הכתוב, דע"כ ברכת השלום של העולם כולו קדמה לעוז דהיינו לגאולה, משום "שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", כלומר, כל זמן שהאהבה עצמית והאגואיזם שוררים בין האומות גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה' על צד הטהרה בדבר השפעה לזולת,"
דבריו של בעל הסולם מבליטים את הצורך בהפצת חכמת הקבלה בכל העולם. הרי "כל זמן שהאהבה העצמית והאגואיזם שוררים בין האומות", גם ישראל, כלומר האנשים שרוצים להגיע אל המטרה, לא יוכלו לעבוד את ה'. "האומות" הן אומות העולם בצירוף חלקי ישראל השייכים בינתיים לאומות העולם, דהינו חלקי ישראל המחוסרים רגש ויחס למטרת הבריאה. כל זמן שהאהבה העצמית שורה בקרב האומות, ישראל לא יוכלו להתכלל במערכת של ההנהגה וההשגחה בצורה נכונה, ולתקן את עצמם "על צד הטהרה בדבר השפעה לזולת". לא יוכלו להגיע לתיקונים, לעלות במדרגות אל העולמות העליונים.
אם כך, התנאי לתיקון ישראל חריג מאין כמוהו. אם מי מאיתנו חשב כי תיקונו והתקדמותו הם עניין פרטי, הרי שטעות בידיו. לא אדם פרטי, לא קבוצה קטנה ולא עם שלם, יכולים להתקדם לבדם.
לכאורה, הדברים סותרים את החיוב ביסודה של קבוצה, כדוגמה לכל העולם. אולם קבוצה כזאת צריכה להיבנות במקביל להפצת החכמה ברחבי העולם כולו. קבוצה לדוגמה לא תוכל להיבנות ללא תמיכה מסוימת מכל העולם. הסיבה לכך נעוצה בהיותנו מצויים בזמן המשיח, בזמנינו כל העולם חייב להתעורר לתיקון. בדורות הקודמים, התעוררו נשמות גבוהות, עם רשימות מיוחדות, והגיעו לתיקון, לשורש נשמתם בעולם אין סוף. בימינו הדבר בלתי אפשרי.
אנו נמצאים בזמן של תיקון כללי. לכן "כל זמן שהאהבה עצמית והאגואיזם שוררים בין האומות גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה' על צד הטהרה בדבר השפעה לזולת". אותם האנשים המתנגדים להפצת החוכמה ברחבי העולם, פשוט אינם מודעים לדבריו של "בעל הסולם", המקובל הגדול האחרון.
"כמ"ש בביאור הכתוב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, במאמר הערבות."
במאמר הערבות מסביר בעל הסולם כי ממלכת כוהנים היא המאמץ להביא להתפשטות דעת ה' בעולם. כאמור, דעת ה' היא הטבע המחייב אותנו להיכנס למערכת של השפעה לזולת. כהן הוא מי שנכנס לתוכה. באותו המאמר אומר בעל הסולם כי כוהן הוא אדם ללא נחלה, כלומר אדם השייך לבורא, לכוח ההשפעה. מחובתו של הכוהן להסביר את כוח ההשפעה לכל העולם, ולהביא את העולם ליישומו של כוח ההשפעה. לכן כתוב "אתם תהיו לי ממלכת כוהנים", הכוהנים צריכים להפיץ את תכונת ההשפעה בכל העולם, את העיקרון של ההשפעה ואת הצורך אליו.
"ודבר זה אנו רואים מפי הנסיון, שהרי ביאת הארץ ובנין ביהמ"ק לא יכלו להחזיק מעמד ולקבל הברכות אשר נשבע ה' לאבותינו."
בניית בית המקדש ו"קבלת הברכות אשר נשבע ה' לאבותינו", יתקיימו רק לאחר הפצת החוכמה, התיקונים, וקבלת תמיכה מכל העמים.
"וזהו שאמרו "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה", כלומר, עד כאן עדיין לא היה לבני ישראל כלי המחזיק ברכת האבות, וע"כ עוד לא נתקיימה השבועה שנוכל לרשת ברכת הארץ לנצחיות, כי רק שלום העולם הוא הכלי היחיד המאפשר אותנו לקבלת ברכת האבות, כנבואת ישעיהו."
המציאות מעידה עד כמה ישראל תלוי בכל מדינות העולם, ללא יוצא מן הכלל. אויבים קמים לנו בכל מקום. בידי ישראל נמצא האמצעי לקונן שלום בכל העולם ומכיוון שכך כל אומה רוצה לקחת מאיתנו דבר מה, ולהזיק לנו.
בסופו של דבר, בעל הסולם כותב על שלום העולם ולא על שלומו של ישראל. בתחילה קיבלנו את התורה והיינו בערבות רק כעם ישראל. הכלי נשבר, הערבות נשברה, ויצאנו לגלות. כתוב "לא יצא עם ישראל לגלות אלא כדי לחבר להם נשמות הגויים". עתה, מחובתנו לחבר אלינו את כל הנשמות של אומות העולם ולהביא לכל העולם את השלום שבימי קדם שרר רק בישראל. או אז יקום בית המקדש השלישי ויכלול בתוכו את כל הנשמות. זהו, במובן מסוים, סיכומו של מאמר השלום.
שאלה: מדוע בעל הסולם בוחר לסיים את מחקרו המדעי בדברי נבואה שאינם נתפסים כמדעיים ומוכחים?
רב: בהסתמכו על דברי ישעיהו הנביא, מביא בעל הסולם מדבריו של מדען מקובל. כמו כל מקובל אחר, חקר ישעיהו את הטבע והתוודע אל חוקי הטבע בדרגת המדבר. אף אחד מבני העולם לא מכיר את החוקים האלה מלבד המקובלים. אמנם, שפתו של ישעיהו נראית לנו כשפה אגדתית ומופשטת, אבל חוסר היכרותנו איתה, היא שהופכת אותה לכזאת.
כך או אחרת, מתוך המחקר בטבע כותב לנו המקובל על התהליכים בטבע. כלומר איזה יחס יש בין הרצון לקבל, חומר הנברא, לבין המילוי של הרצון לקבל, האנרגיה, האור. המקובל מסביר לנו כי הרצון לקבל מתחלק לחלקים רבים הנקראים "נשמות", ומתאר כיצד הן יכולות לחיות בפירוד ואיך הן מתקיימות בחיבור. איזה כוחות פועלים ביניהם ומהם הכוחות המשפיעים עליהם. בהתאם לכך וביחס למילויים שברצון לקבל, בהתאם לדרגת עביותו של הרצון לקבל ולהיותו מחולק או מחובר, מציג בפנינו הנביא חוקים. לדאבוננו, נוסחתו של הנביא נשגבת מבינתנו.
העוסקים במדעי המדינה הוגים חוקים חדשים מידי יום ביומו. החוקים, כמובן, מופרכים מיסודם, וקשה לדעת על סמך מה הם מבוססים, אבל המדינאים בטוחים בדעתם, ואם לא די בכך הרי שהם מכתיבים לציבור את חוקיהם. המקובל כותב לנו על החוקים שגילה בטבע ובנוסף לכך מציין את הרמה המסוימת שבה נתגלו החוקים. הרי יש בעלי השגה גדולים יותר ופחות. הכרת הטבע נחלקת ל125 מדרגות, ודבריו של המקובל מצביעים על מדרגתו.
במצבנו הנוכחי, עדיין איננו יכולים להבחין היכן נמצא המקובל עם הכלי שלו, מהו המסך שלו, איזה אור עליון הוא מקבל. איננו יודעים מהי דרגת ההנהגה וההשגחה המתגלית לו, ובאיזה אופן הוא מעתיק אותה לתוכו. המקובל נמצא בקשר חיצוני ופנימי עם מערכת ההשגחה. החלק חיצוני הוא כל אותן המדרגות המפרידות בינו לעולם אין סוף - לגמר תיקונו. המערכת הפנימית היא כל אותן המדרגות שבהן עלה עד כה. המדרגות האלה שייכות לו, עליהן הוא יכול לדבר בוודאות.
את כל אלה המקובל מבטא בדבריו, רק על זה הוא מדבר. דרך הטבע מכיר המקובל את החוק, כרשת כוחות שהעולם תלוי עליה, ואת הכוחות האלה הוא מגלה. אם נתרגל לביטויים של המקובלים נוכל להבין את דבריהם. חלק מדבריהם המקובלים מסתירים וחלק אחר, מגלים. ההסתרה מושכת את האדם, הגילוי אינו משאיר לאדם חיסרון. זאת ועוד, בעזרת ההסתרה המקובל שומר את עצמו מלגלות את מה שאסור לעת עתה לגלות.
הדבר דומה לחינוך ילדים. גם מילדנו אנו מסתירים חלק מהפרטים, אם ידעו את כולם, יזיקו לעצמם ולסובב אותם. כאשר אנו מגלים, אנו עושים זאת במטרה לסקרן את הילד, לגרות את רצונו ולגרום לו להתפתח בכוחות עצמו. באותה הדרך מדברים הנביאים.
הנביא הוא חוקר, חוקר הטבע. חלק מסוים מהטבע התגלה לו ובמידה הזאת הוא נביא.
שאלה: אם בעל הסולם מוכיח למקובלים, איזה תועלת יש בהוכחה שכזאת, ואם הוא מוכיח את דבריו לאנשים כמונו, איזו מין הוכחה היא זאת?
רב: אתה מזכיר לי את הפוליטיקאים, יושבי הפאנלים בתוכניות הטלוויזיה. כל אחד אומר את דברו והיתר אוטמים את אוזניהם.
הכול תלוי במידת יכולתו של הקורא להבין את דברי המקובלים. אדם הקורא בכתבי בעל הסולם, קורא את האותיות המודפסות על הדף. וודאי שהקריאה אינה משמשת לו כהוכחה. אפשר שהוא ישתכנע באמיתות הדברים, יתכן שימצא בהם סדר והגיון. על אחת כמה וכמה אם הדברים יתובלו בדוגמאות מחיי האדם. אבל גם אם האדם שוכנע, למחרת היום יבוא חכם גדול עוד יותר יבלבל אותו בדבריו, וישכנע אותו בצדקתו.
נשאלת השאלה, מה היא הוכחה? הוכחה היא מימוש של חכמה באדם עצמו. אם החכמה מתממשת באדם, זו הוכחה. אין הוכחה אחרת, כל עוד האדם לא בדק את הדברים על עצמו, לא תהיה לו עדות לנכונותם. יש הרבה חכמות בעולם, יש הרבה אנשים חכמים ויש הרבה טיפשים שיודעים לדבר כחכמים. חכמת הקבלה צריכה לבוא לידי מימוש באדם.
בעל הסולם קורא למאמרו "מחקר מדעי על בסיס ניסיוני בדבר החיוב של עבודת ה' ית'", כי הוא ערך את המחקר, וערך אותו על עצמו. בעל הסולם גילה את חוקים ועליהם הוא כותב. הקורא מוזמן לערוך על עצמו את אותו המחקר. אם יעשה זאת, יגיע לשלום, אם לא יעשה - לא יגיע לשלום.
הקריאה עצמה לא תביא לתוצאות, במאמר מתוארים תוצאות המחקר, ותו לא. גם הפיזיקאים מגישים את מסקנות מחקריהם בכתב. מדענים נוספים יכולים לחזור על אותו הניסוי ולהיווכח באמיתותו. הקורא את תוצאות המחקר יכול אף הוא להאמין לדברים, אבל לא יהיה לו בכך שום תועלת. אם האדם רוצה להשיג את השגותיו של בעל הסולם, עליו לערוך את הניסוי בעצמו. קריאה במספר דפים אין בה די כדי להגיע אל המטרה, אל שורש הנשמה בעולם אין סוף.
בעל הסולם אינו מסוגל אפילו לשכנע את קוראיו. בכדי להשתכנע האדם צריך לשנות את כלי הקליטה שלו ולראות את הכוחות הפועלים מבעד לחומר. יש אנשים הרואים לפניהם בני אדם, פרצופים, פיות, אפים, ראשים וכו'. אחרים רואים מערך של כוחות. ככל שהכוחות יתחברו ביניהם, כך יתגלה בהם השלום שעליו בעל הסולם כותב. יוצא אפוא כי ניתן לראות את המציאות בדרכים שונות. כל עוד האדם אינו חודר דרך החומר פנימה, הוא לא ימצא הוכחות לדבריו של בעל הסולם. הוא יוכל להחמיא לחכמתו ולכתיבתו, ולא יותר.
שאלה: לא ברור מדוע הוא מפרסם את המחקר הזה?
רב: כמו כל חוקר העורך מחקר ומפרסם את תוצאותיו, מציג בעל הסולם סיכום של חקירתו. בעל הסולם חקר ומצא כי תחילה חייבת להתפשט בעולם דעת ה', כלומר ידיעת המערכת העליונה. בהמשך התהליך, לאחר התפשטות דעת ה', צריך להיות תיקון הנקרא "השלום" ולאחריו קיבוץ גלויות. קיבוץ גלויות הוא חיבור כל הנשמות יחד כאיש אחד בלב אחד. בכלי הכללי שבו יתחברו כל הנשמות יחד, תתגלה מטרת הבריאה. הרב אשלג מציג בפנינו את השלבים שבהם האנושות חייבת לעבור.
בעל הסולם חקר את הדברים, עבר את הדרך לבדו. את חקירתו הוא מציג בפנינו מנקודת המבט של המקום אליו הגיע. כאשר אנו קוראים את תוצאותיו של מחקר מסוים, איננו נמצאים עם החוקר במחקר עצמו, אלא מתרשמים ממעשיו. אפשר להאמין בתוצאות מחקרו של מדען מסוים ואפשר לפקפק בהן. בדרך כלל הגישה ספקנית, הלא יש אפשרות סבירה ביותר שהמדען טעה. אם נסתמך על תוצאות מחקרו השגוי כעובדות, נטעה מלכתחילה במחקרנו אנו, ונגיע לתוצאות שגויות.
מדען לעולם לא יסמוך על מחקרו של מדען אחר. כדי להשתמש בבטחה במחקרים הקודמים ככלי למחקרו הוא, חייב החוקר לעבור עליהם בעצמו. רק כך יוכל להמשיך הלאה, כך אנו מתקדמים בחקירת חוקי הטבע. אלמלא ידע איינשטיין את חוקי ניוטון, לא יכול היה לקבוע כי המסה עולה ככל שהמהירות עולה. חוקרים בפיזיקה הקוונטית מתארים תופעות בהן הזמן נעלם, הם אינם בטוחים במושגים בסיסים כמו "מקום", איך אפשר להאמין למחקר כזה?!
אפשר לקרוא את מחקריהם, אבל אם ברצוננו להמשיך אחריהם הלאה, תחילה מוטל עלינו להגיע לדרגתם. כמו כל חוק אחר, גם החוקים של הפיזיקה הקוונטית צריכים להיות מונחים בידו של החוקר ככלי עבודה, אם ברצונו להמשיך את המחקר הלאה. כל מדען בודק מחקרים מהעבר שנוגעים לעבודת המחקר שלו, מממש אותם, וממשיך הלאה. בלא הידיעה הזאת, אם לא יעבור על מחקריו של חוקר אחר, לא יוכל להמשיך ממחקרו הלאה. מימוש המחקר של חוקר אחר מקנה לו כלים וידע.
אם כך, איזו תועלת יש לו לאדם במחקריו של אדם אחר? בעזרת מחקרי העבר אנו יכולים לקצר את הדרך שלנו, אבל רק בתנאי שנחזור על המחקר בעצמנו. כך פועל העולם, הן במדעי הטבע והן במדעי הטבע העליון - בחכמת הקבלה.