אגרת כט

ב"ה ד' סיון פה אנטוורפן, יע"א

לכבוד מו"ה...

מפני שאני נע ונד, אז המכתבים לא מגיעים לי בסדר. רק בשבוע שעבר קיבלתי את המכתבים הראשונים מארץ ישראל. אני כתבתי ד' מכתבים לירושלים לאלה שהם כתבו אלי והם...

ובקשר להמאמר שאתה רוצה שאבאר זה באריכות יותר, אז אני חוזר עוד הפעם את כל המאמר.

הנה אמרו ז"ל, אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר, שמסרו לו מפתחות הפנימיות, ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל. ופירש רש"י, יראת שמים דומה לפתחים חיצוניים שדרך להם נכנסים לפנימיים. כך, אם ירא שמים הוא, נעשה חרד לשמור ולעשות, ואם לאו אינו חש לתורתו.

מכריז רבי ינאי, חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד (שבת ל"א).

ויש לשאול: א) רבה בר רב הונא מדמה יראת שמים לחצוניות ותורה לפנימיות, שאומר "ומפתחות חיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל", זאת אומרת אם אין לו יראת שמים איך יכנס להפנימיות. ורב ינאי מדמה יראת שמים להפנימיות. כי אמר שיראת שמים דומה לדרתא, ותורה רק לתרעא היינו לשער, ששער הוא חיצוניות. נמצא הוא סובר שתורה היא חיצוניות. ב) מאי מוסיף רב ינאי על רבה בר רב הונא, ואמר חבל, ונותן משל ר' ינאי.

הנה ידוע שתכלית הבריאה הוא להטיב לנבראיו, ובכדי שנוכל לקבל את הטוב מה שהוכן בעדינו, אנחנו זקוקים להכשרה, שהוא ענין השתוות הצורה, שהפירוש הוא שיהיה כל כוונתו רק להשפיע, ולא לקבל לעצמינו. ואחר זה זוכין לאור הגנוז המלובש בתורה הפנימית (כשמשיגים את האור הגנוז המלובש בתורה הפנימיות, נקרא אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא). שעל זה אמרו חז"ל "אין טוב אלא תורה" ועליה נאמר "הנחמדים מזהב" וכו' היינו שאור החיים המתוק לחיך, מלובש בתורה הפנימיות.

וזה ידוע שאדם עיר פרא יולד, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכמו שאמרו חז"ל, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מפני המאור שבה מחזירו למוטב" (ירושלמי חגיגה). וכבר פירשתי המאמר הזה, כי זה קשה להבין, איך שייך לעזוב את ה' ולשמור את התורה. איך יתכן תורה בלי הקדוש ברוך הוא, שעל זה דרשו "אותי עזבו", אלא התירוץ כתוב בצידה - מפני המאור שבה מחזירה למוטב.

שהפירוש, בזמן שהאדם רוצה לקרב את עצמו להקדוש ברוך הוא, אז אומר לו הקדוש ברוך הוא, שכל זמן שהאדם עדיין משוקע בתאוות רעות, אין הקדוש ברוך הוא יכול לקרבו. כי אז עדיין האדם במדת השקר, והכתוב "דובר שקרים לא יכון נגד עיני". וכשאדם במדת הגאות, אומר הקדוש ברוך הוא, "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", וכדומה.

אלא, על ידי זה שהאדם ישמור את התורה, שהמאור שבתורה מחזירו למוטב, היינו שיצא אז מהמידות רעות, הנקרא לקבל, ויוכל לעסוק בבחינת להשפיע, שזה נקרא שמחזירו למוטב, כמו שכתוב "רחש לבי דבר טוב, אומר אני מעשי למלך"(תהלים מ"ה). היינו, שכל מעשיו שהוא עושה הוא רק להשפיע להמלך. ורק לאחר זה הקדוש ברוך הוא מקרבו. והאדם הזה זוכה לאמונה בקביעות (כמו שכתוב בהסולם להקדמת ספר הזהר).

לכן, בכדי שהאדם ישיג יראת שמים, ויוכל לעשות מעשים טובים, אין לו עצה אחרת, כמבואר מדברי הירושלמי, רק "תורתי שמרו", היינו, על ידי התורה שהמאור שבה מחזירו למוטב. ואחר כך, שיחזור למוטב, היינו שישיג יראת שמים על ידי התורה, אז יזכה לתורה הפנימיות, היינו האור תורה שמלובש בהתורה החיצוניות. כמו שאמרו חז"ל, אור שנברא ביום א', שראה אדם מסוף העולם עד סופו, ונסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהם של דור המבול ודור הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים עמדו וגנזו, והיכן גנזו בתורה.

ובזה נוכל לפרש את דברי רבה בר רב הונא, שמדמה יראת שמים למפתחות חיצוניות, ותורה לפנימיות. כי כוונתו לאדם שרוצה לזכות לפנימיות התורה, ששם כל החיים והטוב והעונג, מטרם שמשתדל לקנות יראת שמים, נמצא שחסר לו ההכשרה המותאם שיהיה ראוי לקבל את האור הגנוז, כמו שכתוב "וימנע מרשעים אורם" (עיין מסילת ישרים בתחילתו). ומטרם שהאדם מתקן מעשיו הרעים, ויש לו בחינת יראת שמים, אין הוא מוכשר לקבל את הטוב. נמצא, שיראת שמים נקראת חיצוניות, היינו על ידי יראת שמים יהיה מוכשר לקבל את התורה הפנימיות. לכן דעתו, מי שרוצה לקבל פנימיות התורה, מטרם שיש לו יראת שמים, הרי זה דומה למי שיש לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהאי עייל. הלא אין לו יראת שמים, ואינו מוכשר לקבל את הטוב והעונג.

על זה נתרגש רבי ינאי ומכריז, חבל דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד. היינו, מדברי רבה בר רב הונא משמע, שמי שרוצה לזכות לפנימיות התורה, ראשית כל הוא מוכרח לקנות יראת שמים, שזהו חיצוניות לפנימיות התורה. נמצא שעיקר הוא, שהאדם צריך לקנות יראת שמים. שאז יהיה יראת שמים דומה לחדר, שיכולים לשים בתוכה חפצים ורהיטים נאים וחפצי יקרי ערך. מה שאם כן, אם אין לו מקום להכניס את הדברים, דברים לא יכולים לתת לו. ואצל רבי ינאי יהיה יראת שמים דרתא, היינו בית, שבתוכו יכניס את פנימיות התורה.

לכן, כשראה שעיקר מה שהאדם צריך להתיגע ולקנות בעולם, הוא היראת שמים, שזהו כל הבית קיבול על התענוגים העליונים. וכשראה שבני אדם לומדים תורה כל ימיהם, ואין כוונתם לקנות יראת שמים על ידי זה, היות שענין למוד התורה צריך להיות על דרך הירושלמי הנ"ל בדרשה הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו - שהמאור שבה מחזירו למוטב, שהכוונה שעל ידי למוד התורה יזכה להיות טוב. היינו, שעל ידי המאור שבתורה, הגם שעדיין לומד שלא לשמה, מסבת שעדיין לא זכה ליראת שמים, ואיך יכול ללמוד לשמה מטרם שזכה לבחינת אמונה, שענינו יראת שמים, אלא על ידי המאור שבתורה שלא לשמה, זוכה אחר כך ליראת שמים שנקרא שמחזירו למוטב. נמצא, שהתורה דשלא לשמה, הוא השער שדרך בו נכנסין ליראת שמים, שנקרא דרתא היינו בית (בית קבול על הטוב שבפנימיות התורה). לכן הוא מוסיף על דברי רבה בר רב הונא ואמר, חבל מי שאין לו דרתא, היינו שעדיין אין לו יראת שמים, ותרעא לדרתא עביד.

כי סדר העולם הוא, מי שחושב לבנות לו בית, הוא יכול לסדר לו דלת לצורך הבית שיהיה לו אחר כך. אבל אם הוא לא חושב לבנות לו בית, לאיזה צורך הוא עושה לעצמו דלת. לכן מכריז רב ינאי, בשלמא שהאדם דואג ליראת שמים שהוא בית, כדאי לו ללמד תורה, כי התורה יביא לו את המאור, שעל ידי המאור הוא יזכה ליראת שמים, שמכונה בשם בית, להכניס בתוכו את פנימיות התורה. אבל אם הוא לא דואג לזכות ליראת שמים, כי אין לו צורך ביראת שמים, ולמה לו להטריח את עצמו לבלות את הזמן שיש לו בחיים בתורה, כי זה רק דלת להכנס להבית, שמכונה יראת שמים.

אבל אם אין בדעתו לקנות יראת שמים, נמצא שמטריח את עצמו בחנם, ללא תועלת. כי ענין התורה דשלא לשמה, הוא רק פתח שעל ידו נכנסין ליראת שמים. ואז כשיש לו יראת שמים, שייך לומר, שלומד תורה לשמה. אבל כשאין לו יראת שמים, שאין לו אמונה, נשאלת השאלה לצורך מי הוא לומד.

מה שאם כן כשהאדם רוצה לקנות לעצמו יראת שמים, והרע שבקרבו לא נותן לו את הכח שיוכל להאמין בה', אז נתנו לנו חז"ל עצה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה, היינו שיזכה ליראת שמים ובחינת אמונה בה', שידע לשם מי הוא לומד. וזה נקרא בית.

והלומד תורה לשמה, שהכוונה שיש לו יראת שמים, אז זוכה לדברים הרבה. כמו שאמר רבי מאיר (באבות), שנעשה כמעין המתגבר ומגלין לו רזי תורה. שסודות התורה בחינת הטוב והעונג, וזה תכלית הבריאה שמקבל טוב ועונג.

היוצא מכל הנ"ל, דלת נקרא תורה שלא לשמה, שפירושו שעדיין אין לו יראת שמים. ודרתא, שהוא בית, נקרא יראת שמים. כי לאחר שמקבל את המאור התורה שנמצא בשלא לשמה, אז הוא זוכה לשמה, היינו לאמונה בה', שאז יעשה הכל לשם שמים. ואחר כך הוא זוכה לתורה הפנימית, שהוא הטוב והעונג שנקרא רזי תורה, כמו שכתוב במשנה אבות.

אני חושב שביארתי זה די היטב, ואם יש לך מה להעיר על זה, תכתוב לי אז אדע מה לתקן.

התחלתי את המכתב ולא גמרתי אותו היום השבוע קבלתי מכתבך מיום ח' סיון. אני מודה לך מאד על כל הפרטים מה שאתה כותב לי נא להמשיך.

ט"ז סיון תשכ"ב

ברוך שלום הלוי אשלג

באאמו"ר בעל הסולם זצקל"ה.