"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה. וכן בעובדי השי"ת שבבני ישראל, יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה שבתורה. וכן בכל אדם מישראל, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו, שה"ס הנקודה שבלב. וחיצוניות, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא שאפילו בחי' אוה"ע שבו נחשבים בו כמו גרים. כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל.
הבורא ברא רצון לקבל, הנקרא "מלכות". וכדי לתת למלכות הזאת אפשרות מבחירתה החופשית, לקבל את השפע בדרגה של שלימות ונצחיות, זאת אומרת, להיות כבורא עצמו, בנה הבורא מנגנון, שתכונות הבינה, תכונות דהשפעה, נכנסות למלכות ומשתוות עם תכונות המלכות עצמה.
ובכך נוצרה הזדמנות לבחירה חופשית בין שתי המערכות, קליפה וקדושה, רצון לקבל ורצון להשפיע, רצון לקבל וכוונה, קו ימין וקו שמאל. הזדמנות המאפשרת לרצון לקבל, שהוא מהות הנשמה, אותו רצון לקבל שיכול לבחור ולשנות את עצמו, שהוא נקרא "נשמה", להגיע להיות כמו הבורא.
והמערכת המשותפת שנבראה ונבנתה בין בינה ומלכות, בצורה ההתחלתית שלה, עדיין בינה ומלכות לא מחוברות, אלא מהוות שני חלקים, שני כוחות, של אותה מערכת הנקראת "אדם הראשון". ורק מאוחר יותר כדי לערבב אותם יחד, על מנת לאפשר לתכונות הבינה לחדור לכל חלקי המלכות, נעשה מעשה הנקרא "שבירת כלים". ואז מתערבבים כל הכלים, כלומר, שתי התכונות של בינה ומלכות.
ומהתכונות המעורבבות הללו, לומדים בקבלה שניתן לברר ארבע אפשרויות. תכונת בינה לחוד ותכונת מלכות לחוד, כפי שהן היו מלכתחילה בטרם השבירה והערבוביה. והתכללות בינה מתוך מלכות, שמלכות עיקרית ובינה נכללת בה. ומלכות בתוך בינה, שבינה עיקרית ומלכות נכללת בבינה. ומתוך אותן ארבע אפשרויות, נבנית אותה תמונה שיש ישראל ואומות העולם, רצון להשפיע ורצון לקבל. והתכללות של אומות העולם בישראל וישראל באומות העולם.
וההתכללות הזאת היא כפולה ומכופלת, ויש לה דרגות התכללות רבות. כי יש חמש דרגות העביות בכל סוג וסוג של רצון, מתוך תרי"ג הרצונות במבנה אדם הראשון, שכולם איבדו מסכים והתערבבו ביניהם. לכן בעל הסולם מצייר תמונה כללית בלבד, שיש פנימיות וחיצוניות, היינו, בינה ומלכות. וכל אחת מהן מתחלקת בעצמה לפנימיות וחיצוניות. לפנימיות וחיצוניות שבפנימיות, ולפנימיות וחיצוניות שבחיצוניות. אבל בפנים המבנה לגמרי לא אחיד, אלא בנוי מסוגים רבים מאוד, שהוא קורא להם "ע' אומות העולם". התערבבות של בינה בכל אומה ואומה והתערבבות חוזרת של כל אחת מע' אומות עם בינה.
והחלוקה הזאת אחרי שבירת הכלים היא עובדה קיימת, שלא תלויה בנו, אלא באופיים של שני הכוחות בינה ומלכות שהתערבבו ביניהם. ואין ביכולתנו לשנות את אחוזי ההתערבות של בינה ומלכות בכל חלק וחלק. אלא כל חלק וחלק הוא נשמה בפני עצמה. ואין בכוחם של בני אדם, שהם בעצמם בעלי נשמות, לשנות את בינה ומלכות שמעורבים בצורה מסוימת, בתוך כל נשמה. אלא כל אחד מקבל את החלק השבור שלו ואותו עליו לתקן.
ולא לתקן חלקים אחרים, שאין כביכול הסכמה איתם, או שכביכול נראים לא בסדר. או להתייחס למבנה של הנשמה בצורה אחרת, מלבד לכך שצריך לתקן אותה. לכן התמונה שמצייר בעל הסולם על התכללות הנשמות בצורות של פנימיות וחיצוניות, בהתמזגות שונה בכל נשמה ונשמה, זו המציאות שקיימת בנשמות.
האם נשמת אח"פ בעלת משקל סגולי רב של גלגלתא ועיניים מתתקנת תחילה?
באומות העולם יש חסידי אומות העולם, נשמות עם משקל סגולי גדול לבינה שבמלכות, והם משתוקקים לעבודת ה'. ובישראל יש נשמות עם משקל סגולי גדול למלכות שבבינה, חלק גדול למלכות, והם נחשבים לפושעי ישראל. כלומר, יכול להיות בקרב אומות העולם, חלק הרבה יותר זך, הרבה יותר נמשך לבורא, לעומת חלק מקרב ישראל שנמשך לכיוון הפוך, לאומות העולם. ואם מתבוננים על מה שקורה היום בישראל, רואים שכולם רוצים לצאת לגלות, וממש להתבטל בגויים.
האם גרוע מישראל צריך לתקן את עצמו לפני זך מאומות העולם?
האם ישראל כולו חייב לתקן את עצמו, ואפילו הגרועים שבו, שבהם משקל המלכות הרבה יותר ממשקל הבינה, בטרם שאומות העולם יתקנו את עצמם? הדוגמאות הן לא בדיוק כך. אלא גם כך וגם כך. ולכן אי אפשר לתת תשובה חד משמעית, שקודם צריך לתקן את עם ישראל עד הסוף. אלא מדובר בתיקון הדדי, כפי שאומר הכתוב, שאומות העולם ייקחו את ישראל על כתפיהם, ויביאו אותם לירושלים. חלק מנשמות ישראל עושים את התיקון ומתקנים את עצמם, כי צריך שחלק מנשמות ישראל יהיו מתוקנות, כדי שהתיקון שלהם יבוא לכללות העולם לתכן אותם. אבל לפני כן יש כבר נשמות של גרי צדק וכו'. כלומר, ככל שהמערכת הכללית הולכת ומתקנת היא כבר לא פועלת\ שקודם מתקנות נשמות שיסודן גלגלתא ועיניים, היינו ישראל, ואחר כך כל אומות העולם.
מה ההבדל המהותי בין תיקון ג"וע שבתוכו אח"פ, ובין אח"פ שבתוכו ג"ע?
ההבדל המהותי בין תיקון גלגלתא ועיניים שבו מלכות אח"פ, ובין אח"פ שבתוכו גלגלתא ועיניים, הוא מה מצמצמים ומה מתקנים. אם בנשמות ישראל מצמצמים את האח"פ ומתקנים גלגלתא ועיניים, כבר היסוד הוא מתוקן. ויתר האח"פ שבהם, אותו חלק ששייך לאומות העולם, מספיק לצמצם, וכבר ישראל מתוקנת. ואז, כדי להביא תיקון לאומות העולם, מעוררים בהם את חלק הגלגלתא ועיניים. ובמידה שהם מתעוררים, נוצר קשר בין האח"פ שלהם, שהוא אצלם החלק העיקרי, לבין האח"פ שיש בישראל, שהוא אצלם החלק הטפל.
כדי להביא תיקון לעולם, מספיק לישראל להיות מתוקנים בגלגלתא ועיניים, לחזור תחילה לאדם הראשון המתוקן, כמו שהיה לפני החטא. והיתר הם לא מסוגלים לעשות. לכן כתוב, אתם הקטנים שבאומות, החלשים שבאומות. כי אין בהם את הרצון לקבל הבסיסי, אלא רק גלגלתא ועיניים. אבל אם הם מתקנים את הגלגלתא ועיניים, הם מוכנים לגרום לתיקון של יתר הנשמות. והאח"פ שבהם הוא כמו ז"ת דבינה, שאפשר להשתמש בו כדי לתקן את יתר הנשמות, במידה וירצו. ואם הם לא רוצים, אז אין מה לתקן את האח"פ הזה בנשמות ישראל, אפילו שהוא לא מתוקן. אלא רק לעשות עליו צמצום. תיקון שהוא לא מפריע לחפץ חסד, שיהיה כמו חפץ חסד. כי ליותר מזה הם לא מסוגלים. אלא יתר התיקון עליו יתבצע רק אם האח"פ ירצה לקבל תיקון.
במה שונה עבודת הגוי מעבודת ישראל?
העבודה של הגוי היא לרצות לתקן את העיקר שבו, את האח"פ. ואם יש לו רצון, איך מתקנים את הגלגלתא ועיניים? איך בינה מתקנת את עצמה? בפעולה הראשונה עושה צמצום א', צמצום על האח"פ. ובפעולה השנייה מתחילה לתקן גלגלתא ועיניים, עיבור ויניקה. ולאחר שתי הפעולות הללו היא מגיעה למצב של חפץ חסד. ובכך מתקנת את עצמה. ולא יכולה לעשות יותר כלום, אלא לחכות למ"ן.
קודם כל למ"ן של אומות העולם, שיהיה להם מ"ן לתקן את הגלגלתא ועיניים. שזו פעולה שלוש. ואחר כך לפעולה ארבע, שיהיה להם מ"ן לתקן את האח"פ. וכל התהליך הזה מתחלק לפרטים רבים נוספים. לבקש כוח הצמצום, לבקש כוח הביטול וכו'. אבל הסדר הוא מפנימיות לחיצוניות, שהם נמצאים אחד בתוך השני. קודם נתקן הפנימי ביותר, שהוא יותר קרוב במבנה התכונות שלו לתכונות האור, אפילו שהוא שבור.
איך האנשים באומות העולם מתעוררים לפני שכל ישראל הגיעו לחפץ חסד?
הנשמות המיוחדות האלה, קשורות לנשמות שכבר תיקנו את עצמן, ולכן גם הן יכולות להיתקן. רבי עקיבא או אחרים משך ההיסטוריה, הגיעו לתיקון נשמתם לפני שכל ישראל תיקנו את עצמם, כי במבנה הנשמה שלהם היה אח"פ של עליון שכלפיהם נקרא ישראל, שתיקן את עצמו, שעשה את עבודתו, אחרת התיקון שלהם לא היה מתאפשר. כי לאותו חלק הנקרא אומות העולם, אין קשר עם האור העליון, אלא רק דרך ישראל. ולכן נאמר "ישראל מעכבים את הגאולה", או "כל פורענות לא באה לעולם, אלא רק מפני בני ישראל", כי אין לאח"פ קשר ישיר. מישהו משבעים אומות העולם לא מסוגל למצוא בעצמו, לא אור המתקן ולא אור הממלא. ובנשמה של רבי עקיבא ואחרים, היו כבר חלקים מתוקנים, שיצרו להם את הקשר. חייב להיות כך לפי מבנה הנשמות. אולי לא תמיד רוצים לעבוד, וגם זאת שאלה למה רוצים ולמה לא רוצים. אבל את המבנה הקשיח הזה אי אפשר לסתור.
האם בדוגמה של החקלאים בנגב שביקשו גשם, בעל הסולם מתכוון להעלאת מ"ן?
החקלאים בנגב שמבקשים גשם, לא מבקשים על תיקון נשמתם. הם צועקים למה רע להם, מבלי להתייחס לבורא. אלא בעל הסולם נותן בכך דוגמא, שאפילו אם הבן אדם סתם צועק, הוא בכל זאת צועק לאותו כוח עליון, מתוך המבנה שלו. הוא בנוי כך, שהכלי שלו אם רוצה איזה מילוי, פונה לאור. רק האדם לא נמצא במודעות מה קורה לו. ממי מקבל מכה ולמי מעלה בקשה, וזה נקרא "חקלאים בנגב", שחיים בלי הבנה שנמצאים במערכת התיקון.
"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחי' אוה"ע שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו כמ"ש (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. הנה אז גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל. ואם ח"ו להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, על בחינת ישראל שבו, וכמ"ש (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך, דהיינו החיצוניות שבו, יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה ח"ו."
נשמה שממוקמת בפירמידה הנשמות בחלקה העליון, בהתאם לחלק שעולה בה, עליון על תחתון או תחתון על עליון, היא משפיעה לכל יתר הנשמות מה יקרה בהם. הוא לא משנה את המבנה, הוא משנה את העדיפות בתוך אלה שנמצאים תחתיו. והתחתונים עצמם, הם לא אשמים במה שקורה בהם, לאחר שהעליון מהם העדיף חלק עליון על תחתון, או במקרה הרע, תחתון על עליון.
וגם מי שעוסק בעבודה רוחנית, לא חשוב אם הוא שייך במקור לישראל או לאומות העולם, אם הוא קיבל מלמעלה הזדמנות להעדיף גלגלתא ועיניים על אח"פ, מה שהוא גורם לכל יתר הנשמות, בזה שכרו והפסדו. והדבר נובע מאותו מבנה קשיח של הנשמה הכללית. כל חלק שמבורר לפני כולם, מפני שמקבל בחירה חופשית, היחס שלו לחובתו ותפקידו משפיע על כל היתר.
מהם חיצוניות ופנימיות או גלגלתא עיניים ואח"פ בעבודה של האדם שנמצא בשלב ההכנה?
בעל הסולם מסביר מהי העבודה בגלגלתא עיניים ואח"פ. להעלות חשיבות צרכי הנשמה, כל עניין התפתחות הנשמה, מעל לצרכי הגוף, כלומר, מעל לכל מה שנמצא לפני האדם בעולם הזה - כסף, כבוד, מושכלות. אם האידיאה של התיקון, של הרוחניות, נמצאת מעליהם, אז נקרא שהאדם מעלה את ישראל שבו על פני אומות העולם שבו. ובהתאם ליחס הזה, ללחץ שהוא מפעיל, הכוח הזה לשינוי היחס, עובר לכל יתר הנשמות שנמצאות תחתינו, למרות שהם עוד לא הגיעו להחלטות ובחירה חופשית, אבל כבר הוא משפיע אותו בהם.
איך הנקודה שבלב התגלתה בנשמת רבי עקיבא לפני שהתגלתה בכלל ישראל?
הנשמה יכולה להיות שייכת לע' אומות, אבל יחד עם זאת:
א - החלק הסגולי שיש בה ממלכות, הוא קטן יחסית מחלק הבינה שהוא יותר גדול.
ב - יש לה קשרים עם נשמות אחרות. ואם נשמה ששייכת לפנימיות כלפי נשמת רבי עקיבא, עשתה את התיקון שלה, אז לכן נשמתו התעוררה לתיקון.
וחוץ מזה, יש עוד מצבים שקורים ואין לנו תשובה עליהם, ולכן גם לא הבנה, שישנם תהליכים שמתבצעים לא לפי הסדר הנכון, אלא הם הולכים לפי תוכנית מיוחדת שמיועדת לנשמות בסיסיות, עיקריות, גם מישראל וגם מאומות העולם, שמקבלות תפקיד מיוחד וחייבות לפעול לפיו.
ואין לדעת אם הנשמות האלה מקבלות תפקיד בתוקף בירור שעשו מבחירתן החופשית, או שמבצעות את תפקידם בעולם הזה, כמו שכתוב על כל מנהיגי העולם הגשמיים, "לב שרים ומלאכים ביד ה'". פעולות רבות בנשמה הכללית לא ידועות לנו, ואי אפשר ללמוד עליהם. אלא בעל הסולם נותן פה ושם מרכיבים אחדים, חלקי תמונה די מוגבלים, על מה שקורה, רק כדי להסביר לנו את חובתנו, ולא כדי שנראה דרכם כל מה שיש בנשמה.
לכן צריך להדגיש רק עניין אחד. מבנה הנשמה הכללית הוא מבנה קשיח ולא משתנה. כל אחד ואחד נמצא בחיבור מיוחד משלו עם כל יתר הנשמות, ונשאר תמיד במקומו. האדם ששייך לנקודה בכבד אדם הראשון, נשאר שייך אליה בלי קשר אם מתוקן יותר או מתוקן פחות. אותה נקודה, אותו תא, לא יכול להתהפך לתא במוח או ברגל של אדם הראשון. אלא עליו ללכת ללמוד מה תפקידו לעשות.
אבל לדעת איך בדיוק התיקון האישי גורם לתיקונים באיברים אחרים של אותה נשמה הכללית, אפשר רק כשמגיעים להיות חלק מתוקן במבנה שכולו מתוקן. לכן זו לא שאלה שניצבת לפנינו, כי לא נוכל להבין. כמו תא קטן שלא יכול לשאול על המבנה כולו. אלא אם הוא מתקן את עצמו בהשפעה מלאה.
על ידי כניסתו לכל יתר התאים של גוף אדם הראשון, שנכלל בהם ומגיע לתיקון של אהבה נצחית, הוא רוכש את כל החלקים האלה כדי למלא אותם, את כל מבנה אדם הראשון. וכך הוא יכול להבין איך המבנה הזה קיים ומתפקד ונתקן. אבל לפני התיקונים, אין הבנה, אין שכל, אין כלים לזה.
כל ההסבר הזה הוא רק כלפי אותה מציאות פשוטה, מה על האדם לתקן. התיקון של כל אחד ואחד הוא קודם כל לעשות צמצום על האח"פ שלו ולטפח את הגלגלתא ועיניים שלו.
"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שוים כב' טפות מים, וכל שנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרט, ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי שמעשה הפרט לפי ערכו. מוריד או מעלה את הכלל כולו. ובזה יתבאר לך מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלימה. (תיקונים סוף תק' ו') שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות."
אין קשר כביכול בין מה שבעל הסולם אומר בהתחלת אות ס"ח לבין הסוף. בהתחלה הוא אומר, שהמבנה הזה הוא מבנה של פרט וכלל שווים. הכלל הוא סכום כל הפרטים, וכדי לתקן את הכלל צריכים לתקן את כל הפרטים. וכל פרט ופרט מעלה ומתקן את הכלל.
ומה הקשר בין תיקון הפרט לבין גילוי הזוהר, אם הזוהר יתגלה, אז יתוקנו הפרטים ומתוך כך יתוקן גם הכלל? למה ברור שמתוך העיסוק בספר הזוהר יהיה התיקון?אפשר לתרץ על זה תשובה פשוטה. למרות שאין קשר בין מה שבעל הסולם אומר, על המבנה הקשיח הזה, שכל פרט גורם תיקון לכלל, שערך הפרט וערך הכלל שווים, לכך שדווקא על ידי חכמת הקבלה כולם מיתקנים.
אבל נראה שאמר כך, משום שמבנה חכמת האמת ומבנה הנשמה, ואיך על ידי חכמת הקבלה מגלים אורות מתקנים, כלפי מבנה הנשמה, איך שהיא נראית אחרי שבירת הכלים, הם שני דברים זהים. כי התגלות חכמת האמת בתוך הנשמות, ותיקון הנשמות לפי התגלות חכמת האמת, תואמים להפליא זה לזה.
לכן, מצד אחד, אין אמצעי אחר כדי לגלות את האור העליון, האור המקיף, חוץ מחוכמה האמת שמספרת לאדם על מבנה המדרגות, ומה קורה איתו בדרגות המתוקנות. מצד שני, אנחנו נמצאים בעולם הזה ולומדים על המבנה ועל הפעולות המתוקנות, איך הם מתבצעים בדרגות העליונות. באותו עולם כמו העולם שלנו ההרוס והשבור, אבל בדרגה גבוהה, נצחית, מתוקנת, שנמצאת בהשפעה גמורה.
ולכן אנחנו לא יכולים לעוות, לקלקל, לסובב, אלא אותו מבנה קשיח נשאר, רק הוא נמצא בדרגת תיקון יותר גבוהה. ולכן כשלומדים עליו ורוצים להיכנס למצב הזה, לדרגה ההיא, למשוך משם את אורות התיקון כדי לעלות לאותה דרגה, יכולים להיות סמוכים ובטוחים שרצוננו להעתיק על עצמנו צורה מתוקנת. ולא שדנים בשכל איך כל פרט וכל חלק עובד, אלא הכוונה היא רק להתעלות לאותו המצב. ולכן רק על ידי חכמת האמת אפשר ללכת ולהתעלות למצב יותר ויותר מתוקן.
זו כנראה הכוונה של בעל הסולם בכך, שמסביר איך האדם בנוי, ולאחר כך אומר, שרק על ידי הקבלה יכולים להגיע לתיקון, ולראות את עצמנו בדרגה יותר גבוהה.
למה ישראל נקראים "עם קשה עורף"?
החלק שנקרא "ישראל", הוא רק גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. לחלק הזה חיברו מלכות לא מתוקנת, הנקראת אח"פ. מכאן אפשר לתאר איזה כוח צריך להיות לגלגלתא עיניים, כדי לשלוט על האח"פ, לצמצם אותו, להתחיל לכופף אותו להשפעה, להראות לו חשיבות. בזמן שגלגלתא ועיניים עצמם נמצאים בשבירה, מקולקלים. במה הם מקולקלים? הם מקולקלים מהשפעת האח"פ.
איזה אח"פ גדול ועצום מקשה על גלגלתא ועיניים? לא כתוב "קשה מצח-פנים", אלא "קשה עורף", אחוריים. "עורף" נקרא אח"פ, שנובע מהתכללות הכלים. לפני מצרים הוא לא היה ואחרי התיקון הוא לא יהיה, אלא ההפך, יתעלו בגודל העורף הזה מעלה.
כי בשביל כלים דגלגלתא ועיניים, ישראל, להיות בדרגה הנמוכה ביותר, בדרגת אפס או אפילו מינוס, או להיות בדרגה הגבוהה ביותר של אין סוף, הכל אותו דבר. כי לחפץ חסד לא איכפת באיזה גובה להיות. אלא כל הגובה שהם עולים, הוא רק על ידי אח"פ. וזה נקרא ש"יביאו את בני ישראל על כתפיהם".
איך יתכן שהכל תלוי במעשה של פרט אחד?
כל פרט ופרט פועל על כל הכלל. אם תא אחד בגוף חולה סרטן, אז כל הגוף לא בריא. מחלת הסרטן היא בדיוק הדוגמא לעיקרון הזה, כי גידול סרטני זה אגו. תא סרטני הוא תא שבולע הכל מהגוף, במקום לתת ולתרום לכל הגוף ולשמש לכל יתר התאים. המחלה הזאת היא הביטוי הגשמי לאותו קלקול רוחני.
ועד שהפרט האחרון לא מתוקן, כל המבנה לא מתוקן, ולא יכול להיות מתוקן. אבל ההוא שלא מתוקן לא מתעורר, מדוע? כי יתר הפרטים סביבו לא פועלים בצורה נכונה. לכן יש גם עניין של ערבות הדדית. האדם זקוק לחברה, מצד אחד, כי בלי חברה הוא לא ירצה שום דבר טוב. ומצד שני, לחברה שמעוררת אותו, האדם צריך מתוך בחירה חופשית, לתת לה תמיכה וכתף, אחרת הוא קודח חור בדופן הסירה.
איך הנשים קשורות למערכת הזאת?
נשים לא קשורות למערכת אלא נספחות לגברים. כמו שכתוב ביציאת מצרים, שהיו שש מאות אלף גברים, נשים וטף. גברים "בגיל העמידה", כלומר, עם כלים שיש להם שליטה על גלגלתא עיניים ואח"פ, כלים שמוכנים לתיקון.
מהי תכונת חפץ חסד?
"חפץ חסד" זו תכונת הבינה. בינה מקולקלת לא מרגישה צורך בחפץ חסד. אלא בהדרגה היא מתחילה להרגיש שיש משהו טוב בתכונת ההשפעה. מה טוב? להיות מנותקת מהרע, מהרצון לקבל שלה. אבל בלי להשפיע. אלא לעשות עליו פעולת הצמצום, ולהתחיל לגדל על פניו גלגלתא ועיניים בעיבור וביניקה. עדיין לא פעולות השפעה, כי מה יכול להשפיע עובר, או יונק, או קטן. אלא הוא משפיע מתוך שהוא שייך, שהוא בטל בתוך העליון.
וכך הוא מגדל גלגלתא ועיניים, עד שאח"פ מתעורר ובאים רצונות יותר גדולים. ועל פני האח"פ הוא מתחיל לעשות תיקונים של גלגלתא ועיניים, וזה נקרא "לשבח חסדים". אפילו שמעורר על עצמו אור חכמה דרך האח"פ שלו, הוא לא מקבל אותו. כלומר, האח"פ שלו מתחיל להיות מוגן נגד אור חכמה לא סתם בצמצום, אלא בהעדפה של חפץ חסד.
ואחרי זה, במידה שמתחילים להיות בכוח לעבוד עם כלים דהשפעה בצורה כזאת, שיש אח"פ מתוקן שמוכנים לקבל בו אור חכמה, אבל מעדיפים אור חסדים, בהתאם לכך מתעורר רצון לתקן אחרים. ובכך מעלים עוד יותר את יכולת ההשפעה. היא כבר לא בינה בעולם העשיה, אלא בעולמות יצירה, בריאה ואצילות. בבינה יש דרגות מפני שהיא רוכבת על גבי "העורף", על גבי האח"פ. זאת אומרת, כל הדרגות הם חפץ חסד - בינה. בכל הדרגות האלה בינה עולה על פני עבודתה עם האח"פ.
"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה יש בה פו"ח כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות, ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, עד שיקוים הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכמו כן הכתוב (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה."
כאן מוצאים את התירוץ, לשאלה שהתעוררה באות ס"ח, למה חוכמת הקבלה מתאימה לתיקון הנשמה. כי המבנה שלה מותאם בדיוק, זהה, למבנה הנשמה, שגם היא מתחלקת כך. זאת אומרת, תוכנית המערכת המתקנת, הנקראת "עולם האצילות", המבנה שלה ומה שקורה בה, זה נקרא "חכמת הקבלה". עולם האצילות מותאם לנשמות, כי גם הוא נברא משרידי השבירה. והתורה שנכללת מחסרונות התחתונים, מוכנה להבין אותם ולתקן אותם בהתאם למידת התעוררתם, כי יש בה ההעתקה מהמבנה הפגום שלהם.
"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה יש בה פו"ח כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה," הדורש תיקון מהעיסוק בתורה, שהמאור שבה יחזירו למוטב, "יש לו אלו ב' המדרגות," פנימיות וחיצוניות. כל אחד ואחד כלול בעצמו לפי המבנה שלו משתי מדרגות של פנימיות וחיצוניות. וגם המערכת שקשור איתה בלימוד, אבל "בעסק" הלימוד. לא בלימוד סתם, אלא שדורש מהלימוד תיקון לעצמו, לפי הפגם שלו, רואה רווח שהלימוד יכול להביא. גם אותה מערכת שמתקנת את האדם, היא מחולקת לפנימיות וחיצוניות.
"ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע," האדם מישראל שמתאמץ ודורש מהתורה, מהמערכת שמתקנת אותו, תיקון חפץ חסד, קירבה למטרת הבריאה, מזמין משם כוחות, ונעשה קשור לחלק הפנימי, לחלק העליון שבמערכת, וכך גורם משם השפעה לכל העולם, לכל המבנה של אדם הראשון.
ואם חלק הגלגלתא ועיניים בכל הכלים נעשה קשור למערכת המתוקנת, אז כל האח"פים, "וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם," ירגישו שדרך החלקים האלה אפשר לתקן את עצמם ולהגיע למילוי. "עד שיקוים הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכמו כן הכתוב (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה." אבל בתנאי שמי שמקבל התעוררות, קושר את עצמו עם פנימיות התורה, היינו, עם חוכמת הקבלה, ולומד לשם התיקון.
"אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל," אדם שקיבל התעוררות, זאת אומרת, "ישר" "אל", הוא "משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה," לא לומד חכמת הקבלה ומתקן את עצמו להגיע לאמונה, מתוך כוונה בזמן הלימוד, לא עוסק בפנימיות וסודות התורה, "הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן," איך לתקן את עצמנו ולעלות במדרגות, "וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד."
"ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה," בתור חוב כזה, כאין ברירה, "הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו," גם אלה שעושים את הלימוד כמו אותו "חוק לישראל" שיש שם תמיד קטע מהזוהר, "בשעה שלא יום ולא לילה," מקציב זמן, ולא כמו שמצווה הכתוב, לעסוק בה יומם ולילה, "כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו,".
"הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע," האח"פים לא מרגישים שיכולים לקבל תמיכה, תיקון, מילוי, דרך גלגלתא ועיניים. כי המערכת העליונה שצריכה לתקן גלגלתא עיניים ודרכם את האח"פ, לא מופעלת נכון. אלא בני ישראל מפעלים בה את האח"פ ולא את גלגלתא עיניים. כי מתעסקים בתלמוד בבלי, מתעסקים כדברי הכתוב "לימוד תורה כנגד כולה", ולא כדי להביא את המאור המחזיר למוטב. ומתעסקים בצורה כזאת שכוונת התיקון, איכות הכוונה, היא לא העיקר בלימוד, אלא חשוב הידע ומספר הדפים.
ומשום שישראל מתעסקים בחיצוניות, קמות עליהם אומות העולם, "וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם." כי עם ישראל מיותר להם, אם הם לא רואים שדרך גלגלתא עיניים מביאים להם ישועה ותיקון. "ואין לעולם חפץ בהם" בישראל, "ח"ו. ולא עוד, אלא" שישראל "גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם," הכוונה לשואה, "השם ישמרנו מכאן ואילך."
"הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל." ולכן יש הרגשה בכל בעולם, שאין צורך בישראל.
החלק העליון של מבנה העולם, הנקרא ישראל, גלגלתא ועיניים, אם הוא מקבל התעוררות ולא מממש אותה, ולא עוסק בתורה שניתנה לו, על מנת לתקן את עצמו, היינו, לא מעלה גלגלתא ועיניים במבנה פנימיות התורה, על פני חיצוניות התורה, האח"פ, בהתאם לזה גורם שינוי בתפקוד מערכת הנשמות, כי מעלה חשיבות וכוח האח"פים על גבי גלגלתא ועיניים, וכיוצא בזה.
ומכאן רואים שאי אפשר לעשות תיקונים בכוח האגרוף של העולם הזה, בעזרת פוליטיקה, מפלגות, מלחמות. אלא רק על ידי שמושכים אורות בכלים דהשפעה, שרוצים לתקנם, מהחלק המתאים של התורה, הנקרא "פנימיות התורה". רק בעזרתו יחול שינוי בכללות העולם ובכל נשמה ונשמה פרטית. ולא נמצא ברשותנו שום אמצעי אחר לתיקון העולם. אלא כל היתר הוא רק בלבול שעושות הקליפות, שאומרות לאדם שיש עוד דרך שעל ידה אפשר לגרום זעזוע קטן במציאות.
לפעול אפשר רק דרך המערכת העליונה, מערכת עולם האצילות. ובינתיים רק אם בא מישהו שמאיים על חיים, אז קמים להורגו. כי במבנה הפשוט דעולם הזה, האדם חייב לעמוד על החיים שלו, עד שלא יהיה מסוגל לעשות תיקונים עד העומק של העולם הזה. אבל כדי למנוע איבוד חיים ולא כדי לשפר. שיפור עושים רק דרך מערכת האצילות, שעוסקים בפנימיות על פני חיצוניות.
לאחר שבירת הכלים, נבנתה מערכת העולמות אבי"ע דקדושה, ואחרי שבירת אדם הראשון נבנה מערכת עולמות אבי"ע דקליפה, שתי מערכות האלה מותאמות למבנה אדם הראשון. לכל חלק וחלק שבתוך המערכות האלה, אבי"ע דטומאה ואבי"ע דקדושה, יש השפעה על חלקי הנשמות ועל כל הנשמות בכלל.
והתיקון של האדם, הוא לא להפעיל ולדעת איזה חלקים להפעיל במערכת, אלא כמו שמסביר בעל הסולם בהקדמה לתע"ס, באיכות הכוונה בזמן הלימוד, שהאדם משתוקק לתיקון, משתוקק לראות את עצמו בהתאם לחומר שלומד, שמבצע בעצמו אותן הפעולות, ומגיע לגדלות הבורא, לאמונה בבורא, למסכים להשפיע לבורא. האדם שבזמן הלימוד חושב על זה ונמשך לזה, נמשך לפנימיות ואז כל המערכת פועלת עליו בצורה שצריכה לפעול.
האדם מפעיל עולמות על ידי הכוונה הקטנה שלו, הלא מושלמת. הוא הקטן למטה מפעיל עולמות. כי המערכות האלה הן מערכות בנויות. והנשמה של האדם נמצאת בתוך המערכת הזאת. האדם אינו בעל הבית על הנשמה שלו, חוץ מקביעת הכוונה שתהיה לו. על ידי הכוונה האדם מתאר את עצמו פעיל באותו מנגנון עצום, ונותנים לו להפעיל את כל המנגנון.
כמו שבעל הסולם מתאר, איך אדם הקטן, שיש לו רצון נכון בעולם הזה, מעלה מ"ן עד עולם האצילות ומפעיל את כל מערכת האין סוף. המ"ן עולה עד אין סוף ומביא מ"ד, תשובה, תיקון, לכל העולמות ולכל הנשמות. בתנאי שיודע להפעיל נכון. ואם מפעיל לא נכון, גורם ההפך.
מה פירוש "להפעיל לא נכון"?
"להפעיל לא נכון" נקרא להעדיף אח"פ על גלגלתא ועיניים. להעדיף עיסוק בתורה ומצוות במעשה ולא בכוונה, ולימוד חלקי התורה שלא מביאים להכרחיות הכוונה. אלא דנים בשור שנגח פרה, בצורה שמוציאה את האדם ממחשבה על התיקון שלו. כפי שבעל הסולם מסביר בקדמה לתע"ס.
מה הוא רוצה מאלה שמתעסקים בחיצוניות התורה ועוד לא התפתחו להתעסק בפנימיות?
איך אפשר לבוא בטענה לבני אדם שלא התעוררו. הרי האדם מתעורר על ידי המאור שבא ונותן לו את הכיוון. והאדם רץ כתוצאה ממנו לאותו מקום שמרגיש בתת הכרה, ששם תהיה לו שלווה, ששם יוכל למלא את עצמו. ואם כך, איך אפשר לבוא בטענה, ליהודי שמקיים תורה ומצוות כמו שלימדו אותו. הרי הוא עוסק בחיצוניות התורה שלימדו אותו, כמצוות אנשים מלומדה. האם בכלל אפשר לבוא למישהו בטענה, הרי כל אחד מאיתנו מופעל על ידי הנקודה שבלב שהתעוררה, ואם לא, אז על ידי רצונות שעדיין מתפתחים, רצונות לכסף, כבוד, מושכלות. אז איך צריך להתייחס לזה?
בעל הסולם רק מצטער. הוא לא אומר שצריך ללכת אליהם ולדרוש מהם, אלא הוא מצטער שכך קורה, ואומר שהיחס הזה תלוי במנהיגות. אבל המנהיגים גם הם כמו הקהל שלהם, לא מבינים באיזו צורה אפשר להציל את האומה ואת העולם. והשאלה, האם רק על ידי ייסורים מאין ברירה הם ישמעו. כי משך דורות רבים המקובלים זועקים ומתחננים על לימוד חכמת הקבלה, ולא שומעים בקולם. ולא שמעו מפני שלא יכלו לשמוע, כי לא התעוררה עדיין הנקודה שבלב. אבל גם נקודה שבלב אפשר לעורר על ידי שהאדם לומד, ולאט לאט מלא לשמה בא לשמה. גם אם לומדים חוכמת הקבלה ועדיין מתארים כל מיני סיפורים, בכל זאת ישנה כבר אחיזה בפנימיות.
הבעיה היא, אומר בעל הסולם, שספר הזוהר מלא "משלים גסים". ולכן הוא כותב לזוהר פירוש יותר פנימי, שבעזרתו האדם רואה בצורה ברורה, שמדובר לא בעולם הזה, אלא בעולם הרוחני. ובהקדמה לתע"ס הוא אומר, שאין הצדקה לטענה של איוב: "בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך, ופירש"י שם, בראת צדיקים על ידי יצר טוב, בראת רשעים על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך, כי מי יעכב, אנוסין הן החוטאין", כלומר, ביצר רע גורמים שלא יתעורר בהם היצר הטוב, היינו, הנקודה שבלב, משיכה לרוחניות.
הטענה הזאת לא נכונה, כי "בראתי יצר רע בראתי תורת תבלין". לאדם ישנה אפשרות כל פעם לבחור בחלקי תורה יותר פנימיים, בצורה מלאכותית. לשמוע שאומרים "במקום לימוד גמרא ללמוד תע"ס", ואז לבוא לשבת וללמוד, ללא שום טעם וללא שום הבנה, בגלל שאמרו לו ללמוד, כי הלימוד הזה הוא לטובתו. והוא לומד כדי שיהיה לו טוב. מתוך יראה שיהיה לו טוב בעולם הזה, או טוב בעולם הבא, טוב עם האישה והילדים. כפי שרבי שמעון מסביר את כל סוגי היראות שיש לאדם (הקדמת ספר הזוהר עם פירוש בעל הסולם).
מתוך יחס כזה מתחילים לטפס בסולם המדרגות. ואם מבנה המציאות, כולל העולם הזה, הוא מבנה קשיח בפנימיות וחיצוניות, אז באיזה מצב שהאדם לא נמצא, אפילו אדם שהורג וטובח מיליונים, יש לו אפשרות בדרגתו לעסוק בפנימיות וחיצוניות. כי אין חוץ מהמבנה הזה של פנימיות וחיצוניות. ואז בכל מצב שהאדם נמצא יש לו אפשרות בחירה, פנימיות על פני חיצוניות, כקצה חוט להתחיל לטפס.
ובדומם דקדושה לא נמצא קצה חוט כזה, אלא אוחזים רק בלימוד תורה אחד, ולא רוצים להיכנס לפנימי יותר. וכך יוצא, שהעולם כולו כבר מרגיש ומתחיל להתקדם ליתר פנימיות, חוץ מהם. וזאת הסיבה למשבר שיש ביהדות. כי בימינו חייבים לעסוק דווקא בפנימיות, כפי שצעקו מקובלים גדולים. ואבל לא כך נוהגים המנהיגים הקרובים לקהל.
"ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך." המקובלים הזהירו לפני השואה, שצריך להתחיל את התיקון ולעסוק בפנימיות יותר מחיצוניות, ואם לא זה יגרום טרגדיה גדולה. ולא שמעו. אז מי מזמין טרגדיות כאלה כמו היטלר וכולם? זה לא כל כך מסתדר בראש, אבל מראה עד כמה כטענת הגויים, היהודים שולטים בעולם. מצב העולם תלוי בנו וגם כל העתיד.
כי במערכת עליונה יש מי שמפעיל אותה, ויש מי שהיא מפעילה. אם מפעילים אותה בצורה חיצונית, היא מפעילה את החיצוניים. ואם מפעילים את הפנימיות שבה, מפעלים את הפנימיות של עם ישראל. ואז גם הפנימיות שבאומות העולם, חסידי אומות העולם, יתגברו על החיצוניות.
"הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל."