תיקון אח"פ על ידי גו"ע
העולם מתחלק לפנימיות וחיצוניות. "העולם" הכוונה לנשמות, שמסודרות כמו עץ או כמו פרצוף אדם הראשון, בכל שיעורי העביות, זכות, מכתר עד מלכות. והפרצוף הזה של הנשמות מתחלק לגלגלתא עיניים ואח"פ. גלגלתא ועיניים נקראים בחינת ישראל שבנשמות, ואח"פ נקראים נשמות של אומות העולם. גם ישראל וגם אומות העולם יש בהם אותם חלקי נשמות לפי עומק השבירה שבהם.
ולפי המבנה הכללי הזה של מערכת אדם הראשון, הולך סדר התיקון מהזך ביותר אל העב ביותר, מהקל ליותר כבד. שהחלקים הקלים, שכבר הותקנו, הם עוזרים לתקן את החלקים היותר גרועים והיותר עבים. ולכן כך צריך להתבצע סדר התיקון על ידי הפצת חוכמת הקבלה בעולם.
והתיקון מתבצע על ידי אמצעי הנקרא "המאור המחזיר למוטב". ולפי עוצמת המאור שנמצא בחלקי התורה, גם התורה מתחלקת לפנימיות וחיצוניות. וכדי להוציא מהתורה את המאור המחזיר למוטב, צריך לעסוק בפנימיות התורה. כי שם מוסתר המאור, שמגיע לאדם אם הוא עוסק בפנימיות התורה, בכוונה הרצויה להוציא את המאור הזה, כדי לתקן את עצמו. רק אז מתבצע התיקון על ידי המאור.
לכן הכלי הזך מפנימיות כל הנשמות, צריך להיות כלפי חוכמת הקבלה, שהיא הפנימיות של כל מושג התורה. ואז נוצר סדר הנכון, שהאור מגיע ומחזיר למוטב. ואם קורה ההפך, נוצרת סטייה והתיקון לא מגיע.
"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל' נתיב תנינא) וז"ל קומו ואתערו לגבישכינתאדאיתלכון לבאבלאסוכלתנולמנדע בה, ואיהי בינייכו. קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה. אף על פי שהיא בתוככם. ורזאדמלהקולאומרקרא, כגון קראנאהישעונך, ואלמימקדושיםתפנה. והיאאומרת, מהאקרא, כל הבשרחציר, כלאאינון כבעירןדאכליןחציר, וכלחסדוכציץהשדה, כלחסדדעבדיןלגרמייהועבדין, וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה מ') קולאומרקרא, שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל (ומביא ראיה מהכתוב קרא נא היש עונך, שקריאה פירושו תפילה) אבל השכינה אומרת מהאקרא, כלומר אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכלבשרחציר, כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר, כלומר שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות, וכלחסדוכציץהשדה, כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות."
"ואפילוכלאינוןדמשתדליבאורייתא, כלחסדדעבדיןלגרמייהועבדין ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם." כלומר, גם אלה שעוסקים בתורה, עוסקים בחיצוניות, כי לא דורשים מהתורה שיבוא האור ויחזיר אותם למוטב.
"בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם. בההואזמנא, וכו' רוחהולךולאישוב, לעלמא, ודאאיהו רוחאדמשיח. בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם, דהיינו רוח המשיח. הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם."
הכוח הזה שבא מלמעלה, ומתקן את הנשמות, ומעלה אותם לדרגת הבורא, הוא פועל על הנשמות רק לפי דרישתו של כל אחד ואחד, כל נשמה ונשמה, למעשה זה. ואם הבקשות לא מכוונות בצורה כזאת הוא לא פועל. אלא "הרוח הולך ולא ישוב", לא יבוא. כלומר, מתרחקת השכינה, האור נעשה נסתר, גדל "המרחק", הפכיות הצורה, בינו לבין נשמות. והעולם נכנס לגלות מרה עוד יותר.
"וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתובלעלמא, דאיליןאינוןדעבדילאורייתאיבשה, ולא בעאןלאשתדלאבחכמהדקבלה. אוי להם לאותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. ווילוןדגרמיןעניותאוחרבאוביזהוהרגואבדןבעלמא. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עד כאן לשונו."
ככל שאותן הנשמות, שצריכות להיתקן מקרב ישראל, דורשות תיקון, הן מושכות את המאור המחזיר למוטב, שבא ומתקן אותן, ומטיב לעולם. למה הוא "מטיב לעולם"? כי העולם הוא אותו אוסף נשמות, שנמצאות כמו אז כן גם עתה, בתוך נשמת אדם הראשון, קשורות יחד באותו מבנה כללי של עשר ספירות שאינו משתנה.
ואם נשמה ששייכת לישראל, מושכת לעצמה אור המחזיר למוטב, כדי לתקן את עצמה, מתוך שהיא קשורה לכל יתר הנשמות ונכללת בהן, היא משפרת גם אותן. ואז הן מרגישות את מציאותן בעולם בצורה שונה, בצורה אחרת, בצורה יותר טובה. וכך משתפרות ההרגשות ותפיסות העולם של כל יתר הנשמות. ונראה לאנשים שהעולם משתנה. אבל לא משתנה העולם, אלא הם משתנים. הם מרגישים את עצמם בצורה אחרת, מפני שעברו שיפור פנימי, דרך נשמות מיוחדות שנכנסו לתיקון. ולא שהעולם סביבם השתנה.
אלא "עולם כמנהגו נוהג", "אכלתי ישן נושן", "אור העליון נמצא במנוחה מוחלטת", זאת אומרת, לא משתנה דבר חוץ מהאדם, שמשתנות בו הרשימות, ומשנות בו את קליטת האור שנמצא במנוחה מוחלטת. ולכן נראה לנו שמתרחשים שינויים מחוץ לנו. אבל השינויים הם תמיד בתוכנו. וכל העולמות והמדרגות נמצאים בתוכנו. ונשמה אחת מסך כל הנשמות, שמקבלת שינוי חיובי על ידי המאור המחזיר למוטב, כמו שהיא משנה את מצבה, היא משנה גם את מצבן של כל יתר הנשמות.
"שכינה הקדושה" נקראים כל הכלים של אדם הראשון.
ואם ישראל, אלה ששייכים לכתר, חוכמה וחצי בינה, היינו, לגלגלתא ועיניים, נכנסים לתיקון, ונמצאים בכל יתר הנשמות, זה נקרא "שלא יצאו ישראל לגלות, אלא כדי לתקן לעצמם נשמות גויים". בכל נשמות של האח"פ נכנסו נשמות של גלגלתא ועיניים, וכך כל נשמה כוללת מעתה גלגלתא ועיניים ואח"פ. לא כמו בתחילה, שגלגלתא עיניים ואח"פ היו חלקים נפרדים, אלא לאחר שבירת הכלים מתרחשת ערבוביה ביניהם. וכל מבנה של נשמה כולל בתוכו חלק של גלגלתא עיניים וחלק של אח"פ.
ולכן כאשר מתקנים גלגלתאות ועיניים, משפרים את מצבו של האח"פ, של כללות העולם. ואם לא מושכים תיקונים לפנימיות העולם, לגלגלתא ועיניים, על ידי האמצעי הפנימי ביותר, שהוא חוכמת הקבלה, קורה מצב הפוך. וזאת מפני שבתוך המערכת של הנשמות מתגלות כל הזמן רשימות יותר ויותר עבות שדורשות תיקון. הרשימות יוצאות מתחילת הבריאה ועד סופה מעביות שורש לעביות א', לעביות ב', ג', וד'. ובעידן החדש הזה יוצאות כבר רשימות דעביות ד', לפני גמר התיקון וביאת המשיח. ואם לא מושכים אורות לתקן את הנשמות, אז נמצאים בהפכיות הצורה כנגד האורות האלה.
והחושך, שלא יורד אור מקיף, החוסר שלו, אינו מביא לאיזה חיסרון קטן בעולמנו. אלא הוא דוחף את העולם למצבים הקשים ביותר שרק יכולים להיות. כמו שהיינו עדים לשואה, אומר בעל הסולם, ולצרות גדולות נוספות. והכל תלוי באותם אלה שחייבים לתקן את עצמם בהתאם לזמן. ובמיוחד היום שהזמנים הם זמנים של תיקון, שחייבים לעשות תיקון. ולכן, אם משתמשים באורות שעומדים, הם נותנים אור רב. ואם לא משתמשים בהם, אז מתגבר החושך הרבה יותר מכל תקופה אחרת בהתפתחות האנושית. ולכן הכל תלוי בישראל או לרעה, או לטובה.
"וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר. שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים על פנימיות התורה, ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם, כל אחת לפי מהותה, כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אומות העולם, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם. ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. דהיינו כמ"ש בתיקונים הנ"ל שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.
ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו. כמ"ש ז"ל (ב"ק ס') ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה. ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אומות העולם שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו עד שעמי הארצות שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם. וכן פנימיות אומות העולם, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם. שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אומות העולם יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם. ויקיימו הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכן (ישעיה מ"ט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וז"ש בזוהר נשא דף קכד ע"ב וז"ל בהאי חיבורא דילך דאיהו ספרהזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי דהיינו כמבואר. אמן כן יהי רצון."
אם אנחנו "שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי," ונתחיל ללמוד את פנימיות התורה לא לשמה, רק ללמוד אותה על פני החיצוניות, "כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אומות העולם שבו, שהיא צרכי הגוף." מדוע? כי אם לומדים פנימיות התורה, אז גם על ידי המאור המחזיר למוטב וגם על ידי לימוד נושאים ברומו של עולם, במוקדם או במאוחר מגיעים לכך, שנתפסים לפנימיות ורוצים אותה, ומגבירים פנימיות על פני חיצוניות.
זאת אומרת, מלימוד פנימיות התורה בא רצון לפנימיות במקום לחיצוניות. מתחילים להגביר את פנימיות האדם, השתוקקות לרוחניות, על פני חיצוניות, כל מה שיש בעולם הזה. ומתוך זה באה בקשה לתיקון. ולמצב הזה צריך להגיע בבחינת ישראל.
ואם עושים כך, אז לאט לאט מתקדמים לפנימיות ישראל כנגד פנימיות התורה. ואז ממשיכים את האורות מלמעלה בצורה מסודרת, שמפנימיות המאור המחזיר למוטב נבוא לפנימיות הנשמות. וכך האור יתפשט בצורה נכונה מפנימיות לחיצוניות, בכל מבנה הנשמות של אדם הראשון.
וכל יתר הכלים שהם חיצוניים, ירצו להתקדם ולהיות יותר פנימיים. וזה נקרא שכל אומות העולם יתמכו בישראל שעושים תיקון, ויעזרו להם כדי להגיע יחד לגמר התיקון. והכל תלוי אם ישראל, שהוא פנימיות העולם, לומד את חלק הקבלה שבפנימיות התורה.
הכל מתחיל מהאגו. האדם בא ללמוד קבלה, לא בגלל שהוא רוצה להשפיע. אלא הוא מתחיל ללמוד, והלימוד עצמו משנה אותו. גם אם האדם לא ראוי עדיין לקבל מאור בצורה פנימית ולעבוד איתו, מפני שאין לו מסך, הלימוד שלו ללא הכוונה הרצויה גם מושך אורות. כמו שכתוב: "מצוות לא צריכות כוונה". היינו, גם אם לומדים ללא כוונה על מנת להשפיע, אלא עדיין עם כוונה על מנת לקבל, מושכים את המאור המחזיר למוטב, אבל לחלק הדומם בלבד של הרצון, וזה כבר עובד ופועל בכל המציאות.
לכן מתחילים מלימוד ומכוונה לא לשמה, ואיתם הולכים ומסדרים את תיקון העולם. ואין עבודה אחרת או מציאות אחרת. אלא רק העבודה הזאת אנחנו חופשיים לבצע. וכל היתר אינם בבחירתנו החופשית. ואם האדם מתרחק מהמעשה הזה לכיוונים אחרים, מיד הוא מאבד את בחירתו החופשית, והופך ליצור שפועל רק לפי רשימות שמתגלות בו, בדומה לכל בהמה, שרק ממלאה פקודות שהטבע מחייב. ולא מתרחשת בו שום התפתחות לקראת התיקון. כמו שנאמר: "כולם כבהמות נדמו". ולכן מי שרוצה לממש את בחירתו החופשית להיות אדם, אין לו ברירה אחרת אלא ללכת לפי התוכנית הזאת.
מרגע שמשה גילה את האמצעי הזה של התורה לתיקון הנשמות, האמצעי הזה כולל פנימיות וחיצוניות, שהתחלקו גם הם לעוד ועוד חלקים. אבל האנשים עסקו בתורה בצורה נכונה, רק מקבלת התורה ועד חורבן בית השני, כי רק אז הם היו בהכרה רוחנית. אחר כך הרצון לקבל, האגו, גדל בהם מדרגה לדרגה. ובדרגה החדשה לא היה בכוחם להתגבר עליו. והם נפלו מ"ואהבת לרעך כמוך" ל"שנאת חינם". כלומר, איבדו את המסך.
המצב החדש הזה של איבוד המסך הוא נקרא "גלות". שהתרחשה בכלים ולכן התגלתה גם בגופים, כי כל מצב בפנימיות מתבטא מיד בחיצוניות. וביציאה לגלות בפנימיות ובחיצוניות הם איבדו את ההבנה מה נקרא פנימיות התורה והתעסקו רק בחיצוניות. חיברו את התלמוד במקום לעסוק בפנימיות, והתעסקו בתלמוד, בגמרא, כל זמן הגלות. אותו זמן קצוב שהיה צורך לשהות בגלות, עד שכל הכלים גלגלתא עיניים (ישראל) ואח"פ (אומות העולם) יתערבבו זה בזה.
ולאחר שהם התערבבו, החלו להתגלות דרגות אחרונות של העביות. כי עביות לא מתגלה לבדה, אלא מתגלה תמיד זה כנגד זה, מלכות כנגד בינה. אין סתם אגו, אלא אגו כלפי מה, שצריך להתגלות בשיא עוצמתו כלפי הבורא. רצון לקבל קטן או גדול אפשר למדוד רק אם הוא נמצא לעומת הבינה שבו. לכן מחורבן בית המקדש, ועד שהתערבבו כל הכלים, לא היה זמן מוכשר שהאגו יתפרץ ויראה את עצמו, לעומת נקודת הבינה שבכל נשמה ונשמה, בצורתו האחרונה, בדרגה האחרונה של ד' דעביות.
וכאשר האגו הזה התפרץ והראה את עצמו, זה היה סימן לסוף הגלות. תקופה שהחלה מזמנו של האר"י, ונמשכה עד תחילת המאה העשרים, שחזרנו מהגלות בצורה חיצונית. אלא שכעת עלינו לחזור מהגלות בצורה פנימית. מה שאפשרי רק על ידי המאור המחזיר למוטב. ולכן רק כעת חל עלינו אותו חיוב לעסוק בפנימיות התורה, היינו, בחוכמת הקבלה. חיוב שלא חל על הדורות הקודמים.
התועלת בחיצוניות התורה, שאם האדם לא נמצא עדיין במוכנות לעבוד על תיקון פנימיות הנשמה שלו, לקראת תיקון האגו, הטבע שלו, אז יש לו בינתיים במה לאחוז. מחזיק אותו בינתיים העיסוק ביתר חלקי התורה, לימוד תלמוד, "שולחן ערוך" ועוד. כי אם גלגלתא ועיניים שהם בחינת ישראל, לא קשורים לתורה, הם מאבדים את צורת ישראל ועל ידי התבוללות הולכים ונעלמים. זאת אומרת, ישראל קיים רק בתנאי שמחזיק בתורה, או בפנימיות, או בחיצוניות. כי גלגלתא עיניים חייבים להיות בקשר מתמיד עם האור.
משך זמן הגלות החזיקו את ישראל שנמצאו בגלות בחיצוניות, גם בחיצוניות התורה. כי היה צריך להגיע הזמן, שיתעורר בהם רצון אחר, וגם התנאים של הכרת המלכות לעומת הבינה, ישתנו לדרגה ד' דעביות, ואז הם יהיו חייבים לעסוק בפנימיות התורה. אלא הבעיה היא, שהם התרגלו כבר למצב של התעסקות בחיצוניות התורה, שלא מאפשר להם לעבור לעסוק בפנימיות התורה. ולכן הם מזלזלים בחוכמת הקבלה לעומת התלמוד. ובכך מביאים אסון על עצמם ועל כל העולם.
אבל עוד לא ידוע איך יתבצע המעבר שלהם מחיצוניות לפנימיות. יתכן שיביא לכך אותו משבר העמוק ששרויה בו כיום היהדות. יש פנים לכאן ולכאן. אבל יתכן שאצלם המעבר הזה יתרחש הרבה יותר מהר מאצל החילונים. כי החילונים נמצאים בכיוון הפוך. הם לא נמשכים גם לפנימיות התורה, ופניהם רק לחוץ לארץ. לכן קשה לדעת איך יתרחש השינוי הזה. אבל בעל הסולם קובע, כי אלה שמתעסקים בחיצוניות התורה, יהיו חייבים להעדיף העסֵק בפנימיות התורה. בהם הכל תלוי. ועליהם תקוותו של בעל הסולם.
ובינתיים חוכמת הקבלה מופצת רק חיצונית. לא לישראל שמתעסק בחיצוניות התורה, אלא לישראל שכלל לא שייך לתורה ונמצא באומות העולם.
האם על ידי משיכת אורות לאחרים, לא מונעים מהם בחירה חופשית להתעורר בעצמם?
אם בעבודה רוחנית מושכים אורות, ומעבירים אותם כהתרוממות ליתר הנשמות, לא מונעים מהם בחירה חופשית להתעורר בעצמם. כי כל הנשמות שבורות ונמצאות במצב מנותק מרוחניות, מהאור. ואף נשמה לא מסוגלת בעצמה להגיע למגע עם האור.
אלא יש נשמות מיוחדות, זַכּוֹת במיוחד, בשליחות מיוחדת, שיורדות לעולם הזה בדמות של מקובלים הגדולים, שפועלים בעולם הזה בנסתר או בגלוי, שמכירים אותם. ובגלל שהם נמצאים בגוף כמונו, וגם בנשמה גבוהה שנמצאת בחלקים עליוניםשל נשמת אדם הראשון, הם מושכים הרבה אורות, שדרך הנשמה שלהם מתפזרים בין כל יתר הנשמות, כי כל הנשמות קשורות יחד.
בכל הנשמות יש מבנה אחיד של עשר ספירות. כל נשמה בנויה מכתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. שכל אחת מהן כלולה גם היא מכתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. וכך כל חלק שלוקחים, יש בו חלק עיקר וחלק טפל שמשנה לו. כך קורה בכל הנשמות. למרות שאחרי שבירת הכלים, הם איבדו את המבנה הקשיח, וכל אחת ואחת נמצאת במצב אחר. אבל נשאר אותו מבנה כללי של אדם הראשון עם 613 רצונות. שכל אחד מהרצונות, כל נשמה פרטית, גם כוללת 613 רצונות. 248 רצונות גלגלתא ועיניים ו-365 רצונות של אח"פ. שכל אחד ואחד, אם רוצה או לא, כלול ממבנה הזה, בתוך יתר הנשמות שגם הן בנויות כך, ואין אחרת.
וכל נשמה פרטית ממבנה אדם הראשון, כוללת נקודה שלה שהיא העיקרית, וכל היתר, חלקים של נשמות אחרות. כלומר, כל נשמה נכללת מאחרים ומהנקודה שלה עצמה. או כמו במבנה גוף האדם, שכל תא תפקידו לספק לגוף, מה שהגוף דורש ממנו, וכל הגוף מספק לו את צרכיו. כך בנויות כל המערכות בטבע, גם בעולם הזה וגם בעולם הרוחני. פרט וכלל שווים, וכל פרט קשור לכלל, וכל כלל כלול מכל הפרטים.
לאחר השבירה כדי להפעיל את המערכת לתיקון, ישנן נשמות מיוחדות, שהן נשמות של המקובלים. שההבדל ביניהן לבין יתר הנשמות, שהן זכות. שהם קרובים לחלקים הזכים שבנשמת אדם הראשון. ולהם יש שליחות מיוחדת. פועל עליהם האור מקיף ועל ידי יגיעה הם מגיעים ללימוד חוכמת הקבלה, ומתחילים לקבל אור כדי למלא את הכלים שלהם. בכל האור הזה הנקרא "תורה" יש שני חלקים, אור שמתקן ואור שממלא.
ולאחר שהמקובלים מתקנים את עצמם וממלאים את עצמם. אז מפני שהם קשורים לכל יתר הנשמות, הם מתקנים גם את החלק שלהם בכל נשמה ונשמה. וכך בכל נשמה, מתוך תרי"ג רצונות שלה, אותו חלק ששייך לנשמת המקובל נעשה מתוקן, ועוזר לאדם להתחיל לשמוע, להרגיש, ולהתקדם לקראת התיקון. בגלל שהמבנה קשיח ואחיד, וכולם כלולים בכולם, אז מישהו שמתקן הוא מתקן לא את האחרים, אלא את התכללותו באחרים. כי כל נשמה נמצאת בכולם. וכל נשמה כוללת את כל יתר הנשמות, ועוד חלק אחד נוסף, הנקודה המיוחדת שלה, שאין באף אחד, והוא נקרא "האני".
לכן, אם החלקים הזכים שנקראים "ישראל", יתקנו את עצמם, אז יתוקנו כל החלקים הזכים שבכל יתר הנשמות. ומפני שהם זכים, עומד כנגדם המאור, האור העליון, שמשפיע בדיוק רק עליהם. הוא לא יכול להשפיע לאח"פ, אלא הוא משפיע רק לגלגלתא ועיניים. וכך ישראל שמתקנים את עצמם, את הגלגלתאות ועיניים, הם מתקנים גם את גלגלתא ועיניים שנמצאים באומות העולם, באח"פים. ועל ידי זה האח"פים באים לתיקון. וההפך, אם ישראל מעכבים את תיקון עצמם. הם מעכבים את תיקון התכללות שלהם באח"פים, ובחושך האח"פים נעשים גסים ואכזריים ומביאים חורבן לעולם.
לכן אין אפשרות אחרת לשנות את העולם, אלא רק דרך ישראל. ונקווה שכל מפעלו ומשנתו ותורתו, שהעביר לנו בעל הסולם, יעזרו לנו לבצע זאת.
כל נשמה בנויה מגלגלתא עיניים ואח"פ. גלגלתא ועיניים הם כלים דהשפעה, ואח"פ הם כלים דקבלה. כלים דקבלה הם הפוכים מהאור, כי טבע האור הוא להשפיע וטבע האח"פ הוא לקבל. לכן לא יתכן תיקון בין המשפיע לכלים דקבלה, שהם הפוכים בטבע שלהם. אלא התיקון יכול להיות בין כלים דהשפעה לתכונת ההשפעה.
אבל מה הם "כלים דהשפעה", הרי אין "כלים" שהם "השפעה", זה דבר מנוגד. אלא אפשר לתקן את עביות שורש א' ב', הרצון הזך והקטן, שעובד לא שמקבל ואז משפיע, אלא משפיע, נותן, מצטרף להשפעה. כי רצון שורש, א' וב', לא מרגיש את עצמו שרוצה להנות. הוא עדיין לא עבה, לא מפותח, ולכן הוא עובד בצורת השפעה.
והתיקון שלו הוא, שעושים צמצום מוחלט על כלים דקבלה ועל הכלים דהשפעה, ורוצים להיות תחת השפעת האור, וכך משיגים את הצורה הראשונה שיכולים להיות מותאמים לאור. ורק אותה מסוגלים לעשות. האדם סוגר את עצמו מה שיהיה יהיה, וזה נקרא "עובר", כזרע ברחם אמא. כך מתחילים להתפתח. האדם מוחק את עצמו והוא לא קיים, איננו. ואז האור מתחיל להשפיע עליו, כי הוא לא מנוגד לאור. הכל הולך לפי השתוות הצורה.
והאור שמתחיל להשפיע, הוא מביא לאדם את הכוח שלו. ועם הכוח הזה מתחיל להיבנות באדם מסך על העביות. זאת אומרת, מתחיל להתגלות בו קו שמאל, רצון. אבל מקו ימין בא האור. ועל ידי האור הזה הוא כל הזמן מתקן את הרצון מלמעלה למטה, עד שמתקנים את כל הגלגלתא ועיניים. ואז יש לאדם כלים דהשפעה. והאח"פ נמצא בינתיים בצמצום.
גלגלתא עיניים גם הם בצמצום מלקבל. אלא האדם בונה עליהם מסך של השפעה. וכך יש לו כלים, שהם רוצים להשפיע, לתת, כמו המשפיע החיצון, כמו הבורא. והכלים האלה שמתוקנים כמו הבורא, הם נקראים "ישראל". והיתר בנשמה הם כלים דקבלה, שאי אפשר להשתמש בהם. ולאחר שמתקנים את הכלים דהשפעה לגלגלתא ועיניים, יכולים לתקן גם כלים דקבלה, עביות ג' וד'.
ומפני שכל אחד קשור לכל היתר. וכל יתר הנשמות יש אותו מבנה, כי כלל ופרט שווים. גם להם יש גלגלתא עיניים ואח"פ. והאחד שמתקן את הכלים דהשפעה, משפיע על כל הכלים דהשפעה של יתר הנשמות. ואם הוא מתקן את הכלים דקבלה, משפיע לכל הכלים דקבלה של הנשמות. אבל מפני שהוא מעורר בכל יתר הנשמות גלגלתא ועיניים, גם הם מתחילים לשאול את השאלות "מה?" ו"מי?" - "מהו הטעם בחיינו?", "מי ה' אשר אשמע בקולו?" - ומתחילים בעצמם להתקדם לתיקון.
והנשמות, שהעיקר בהן גלגלתא ועיניים, הן נקראות "נשמות ישראל," שבהן נמצאות גם נשמות מקרב אומות העולם. וההפך הן נשמות שהעיקר בהן הוא האח"פ, וגלגלתא ועיניים נכנסו בהם בזמן השבירה בגלות. בחלק העיקרי הזה תלוי איך כל אחד ואחד מבצע את התיקון הפרטי שלו. אבל כל אחד שעוסק בפנימיות התורה, משפיע לכל הנשמות האחרות להשתנות. ולא חשוב מאיזו צורת נשמה הוא בא, העיקר שאוחז בפנימיות התורה.
איך מתחילים לתקן?
מצמצמים את כל הרצונות, גם גלגלתא ועיניים וגם אח"פ. כי כל הרצונות הם רצונות אגואיסטיים. רצון להשפיע כדי לקבל, ורצון לקבל כדי לקבל. גם גלגלתא ועיניים עובדים כאגו, ככלים דקבלה. אין כלים דהשפעה. כי זה סותר את זה. "כלי" נקרא חיסרון שברא הבורא, רצון להנות. אם הוא רוצה להנות, הוא לא רוצה להשפיע. והוא זקוק לתיקון מיוחד כדי להשתמש בחיסרון שלו להשפיע.
מה צריך לבקש, תיקון פרטי שיגרום לתיקון העולם, או תיקון כללי שיגרום לתיקון הנשמה?
צריך לדרוש גם זה וגם זה. כל אחד ואחד צריך לחשוב שבו תלוי העולם, "אם אין אני לי מי לי", שהבורא דורש תיקון דווקא ממנו. וצריך לומר "בשבילי נברא העולם", כדי לתקן אותו. אבל מצד אחד, לתקן את עצמו כדי לתקן את העולם. ומצד שני ההפך, לגרום לתיקון העולם על ידי שמתקן את עצמו.
אין אפשרות אחרת להשפיע על העולם, אלא רק דרך התיקון הפרטי. לא בכוח האגרוף, ולא בכוח אחר, אפילו לא בהפצת הקבלה, שגם זו פעולה חיצונית. אבל מה שעושים בקבלה לתיקון העולם, מתכנסים יחד ומתקנים את עצמנו, נמשכים לתקן, ובזה משנים את כל הנשמות בעולם, כי משתנה בהם החלק שלנו, ואז הם בעצמם משתנים. זה התיקון האמיתי. ולא שמעבירים מידע דרך האינטרנט או דרך חנויות הספרים, כי אלה פעולות חיצונית לחלוטין.
ולכן כל אחד ואחד חייב להרגיש את האחריות שרובצת עליו, שאם הוא לא מבצע את חלקו, אז היא חוזרת אליו פי כמה וכמה.
למה אי אפשר להסתגר ולבנות קבוצת מקובלים ורק אחר כך לצאת לעולם?
אי אפשר לנו היום להסתגר ולבנות את עצמנו כקבוצת מקובלים, ולצאת לעולם רק שנהיה גדולים, כי אנו פועלים בזמנים שכל העולם זקוק לקבלה. ואין זמן לעסוק בנסתר כמו שבנו קבוצות מקובלים משך אלפי שנים. בזמננו בלתי אפשרי שקבוצה תתנהג לפי הכללים שהתנהגו בדורות הקודמים, אנחנו לא אותן הנשמות, ולא נמצאים באותו מצב.
בדורות הקודמים צורת החיים של האדם היתה לחיות במקום אחד. איפה שהאדם נולד שם הוא גמר את חייו. ואם אבא שלו היה נגר, גם הוא היה נגר. צורת החיים היתה אחרת לגמרי. אבל אנחנו לא יכולים להפוך את עצמנו לאותם אנשים שחייו בתקופות אחרות. הם לא דוגמא בשבילנו. אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו קשורים עם כל העולם. התקשורת של היום וצורת התפשטות המידע מחייבת את המקובלים להיות פתוחים ונעים ממקום למקום ולפי הזמן.
מדברי בעל הסולם עולה, שאין יותר חשוב מהעוסקים בחיצוניות התורה, מהיהדות החרדית, שיעברו לעסוק בפנימיות התורה. אבל צריך לבדוק מה ניתן לעשות. יתכן ובאיזה מקום תיפתח פירצה, סדק בקיר, שאפשר להיכנס ולפעול. אבל חסרים לנו אמצעים רבים, כדי שיהיה אפשר להתקשר ולעבוד בקרב היהדות החרדית. צריך להיות מתוכם, להיות באותה גישה, באותה צורת חיים, עם כל מה שיש מהם. וגם אז תלוי כלפי איזו אוכלוסייה, ומי יבוא או לא. אבל יש התקדמות מסוימת, ונקווה שבכל זאת זה יפעל נכון.
קבוצה לא יכולה לסגור את עצמה היום ולהיות נבדלת מן העולם. ללא הפצה, ללא קשר עם העולם, ללא למשוך לעצמה אנשים חדשים (מה שאפשר רק עם הפצה), ללא להיפטר מאנשים שלא מתאימים לה, ללא להשתכלל כל הזמן. כי כמו שכתוב: "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". אי אפשר לדעת מהאלף שנכנסים לקבוצה, מתי כל אחד ואחד ייצא ממנה, ויישאר רק האחד או יישארו אחדים. לכן מסיבות רבות אי אפשר להישאר סגורים ולגדול.
והאדם שלא חושב, שהוא מתקן את עצמו, כדי בתיקונו לתקן את העולם, אלא חושב שצריך ללכת החוצה ולתקן מישהו. ולא מתקן את עצמו, ודרך עצמו בצורה פסיבית גורם לתיקון העולם. האדם הזה לא זוכה גם לתיקונו הפרטי. כי בשביל מי התיקון הפרטי? בשביל מה התא בגוף צריך להיות מתוקן, אם הוא לא משרת לכל הגוף? אפילו בביולוגיה אין מצב כזה. אלא זה נקרא "סרטן", אם התא חושב על עצמו וסופג מהגוף לעצמו. כל תא מתקיים רק כדי לתפקד כראוי לצורך הגוף כולו. לכן לא יכול להיות תיקון והתאמה להמשפיע, אם לא חושבים שבתיקון הפרטי הולכים לגרום טובה לכולם. אין לאדם כזה קשר עם המשפיע, לפי התאמה בין כלים לאורות. לכן בלתי אפשרי בלי הפצה.
אבל האם המקובלים הגדולים עסקו תמיד בהפצה? מפני שהם היו גדולים, היתה להם אפשרות אחרת להפצה. אפילו שלא כתבו ספרים, היו להם תלמידים. אפילו שלמדו עם התלמידים במקום סגור ונסתר, היתה להם אפשרות לדעת באיזה קשר, עם איזה נשמות, באיזה ערוצים הם פועלים בכלל האנושות. מה הם משנים ומה הם מתקנים בכל נשמת אדם הראשון, שמפוזרת על פני כדור הארץ בגופים שונים.
לכן אי אפשר לקחת דוגמא חיצונית ששמעו על מקובל שחי לפני אלפיים שנה, וללמוד ממנה צורות התנהגות לעצמנו. מקובלים חיו במערות, מפני שזו היתה צורת החיים באותה תקופה. ולכן אין טעם לצאת מדירת שיכון ולהיכנס שוב למערה. מזה לא נעשים מקובלים.
האם יש מקובלים שעוסקים בפנימיות ולא בתיקון העולם?
אין מקובל שלא שם לפניו את המטרה של תיקון העולם. כי אם רוצים לעשות מעשה השפעה לטובת הבורא. ולבורא יש רק מטרה אחת, שכל הנשמות כאגודה אחת יתעלו עד לדרגתו, ויהיו דבוקים בו. לכן אם מקובל מבקש משהו מהבורא, הוא מבקש רק לטובת הכלל.
ואי אפשר לבקש אחרת. אי אפשר לפנות ולבקש תיקון לעצמי, אין בשביל מה. אבל אם האדם רוצה תיקון לתכונת ההשפעה, בכך שמוסיף את תכונת ההשפעה, הוא כבר מבקש לטובת הכלל. למה? כי כך הוא גורם הנאה לבורא, ורק אז זו השפעה.
צריך לפרש נכון מהי רוחניות, ועם איזו בקשה אפשר לפנות. ואז רואים, שאם לא מבקשים על הכלל, אז אין מה לבקש. כמו כל תא בגוף, שחייב לבקש אם הוא רוצה להיות מתוקן, איך הוא יוכל לשרת לגוף כולו.