אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / הדור האחרון / כתבי הדור האחרון / חלק ה
הרב יהודה אשלג

חלק ה

בל תשחית

כבר אחזו להם קלי הדעת אשר אי אפשר לבנות זולת על מקום חורבתו של חבירו, ושיטה זו היא המטגנת את בני העולם על האש עד היום הזה. כי בטרם שאדם מוצא מקום חלש ברשות חביריו אין לו אפי' העלאת על הדעת לבנות מה, אלא באותו רגע שמוצא דבר חלש בשיטת חבירו אז ינעוץ שם צפרניו וארסו עד שמחריבו עד היסוד ושם בונה היכל חכמתו.

באופן שכל היכלות המדע נבנים במקום חורבן וע"כ כל חוקר אין לו ענין אלא להחריב וכל המחריב יותר הוא מפורסם ומשובח ביותר – והאמת שהוא מדרכי התפתחות החכמה א"א להכחיש, אמנם למה זה דומה כמו ההתאבקות שהיה שולט בחורבנותיו האיומים כמה מליוני שנים [1] בטרם שנוצר היבשה עלי הים, כי גם זה היה מעין התפתחות בלי ספק. אמנם עכ"ז אין לקנאות אותם הבריות שהיו עדי ראיה לאותם המהפכות, ויותר יש לקנאות לאותם הבריות אשר כבר באו לעולם אחר העשית שלום אחר שהחומרים המתאבקים עשו שלום ביניהם, וכל אחד מצא את מקום מנוחתו עלי אדמות כהיום הזה.

והגם שחוק התאבקות אינו נפסק גם היום, אמנם הוא עכ"פ התאבקות מקצתו ולא מהפכות שכל אחד החריב חבירו שנחלש עד תומו אלא כבר הבינו זה שאסור להשחית, כי "על דאטפת אטפוך וסוף מטייפיך יטופון". [2] אלא דבר ההתאבקות הוא בבחי' החלשה וצמצום ויחד עם זה שומר חיי החלש שלא להחריבו, כי יודע שבנפשו הוא שאח"כ יתהפך הגלגל "ומטייפיך יטופון", כדמיון החוקים שבמלחמה שהלוחמים שומרים עליהם בזמן מלחמתם שהוא ג"כ מאותו הטעם.

עתה אם באמת אנו לומדים מהסטאריע [3] המעשית אל לנו לדלג על עקרון האמור, ויש לנו להתחשב עם המציאות ע"ד סטאטוס קווא ולענוש על רוצח דעה כמו על רוצח נפש. עכ"פ כי נפש בלא דעה אינו בסוג של הרגש רחמנות כי רבים המה על כל האשפתות והאגמים ובכל האויר, שמשום זה מסורים להשגחה ואין לנו עצות לסייעם.

ע"כ יש לנו להניח חוק אשר הארץ שלפנינו רחבת ידים הוא ויש מקום לכל הדעות לנוח בהם כטובים כרעים. כי באמת ההורג ומחריב דעה רעה הוא כמו מחריב דעה מתוקנת משום שאין כלל דעה רעה בעולם אלא דעה בלתי מבושלת הוא רעה. וע"כ יש לנו לדון אותה כמו ההורג נפש רעה אשר "קול דמי זרעו וזרע זרעו" אנו נפרעים מהמזיק, כן דעה הרעה הוא גרעון שעדיין אינו ראויה לאכילה אמנם סופה לצמוח ולהתפתח.

והיכל החכמה שאנו רוצים לבנות נחפש לנו מקום חדש כלומר מקום ריק מבנינים של אחרים, כלומר מבלי לפגוע ברעה לשום שיטה שישנה במציאות. כי השכל עמוק ורחב ידים הוא ודברי חכמים בנחת ישמעו – ושיטת המנצלים והמנוצלים הוא מוסכם לרעה לדברי הכל כמבואר, ע"כ אותה לבד יש לבער משום שנושנת ומאוסה הוא לדברי הכל.

אמנם יחד ע"ז יש לנו לשמור על כל דרכי החיים ע"פ סטאטוס קווא וע"פ חופשתו של הפרט, כי אותם אינם נחוצים לבנינינו החדש כי סוף סוף אינו רק בנין כלכלי. והרי זה דומה לסוחר שרוצה לפתוח חנות מכולת וירא מפני קאנקארענצע[4] ע"כ שורף את כל חנותים שבעיר, על הזהב ומרגליות ותכשיטים והבגדים, שהוא טפש יותר מדאי. כי לא יעשיר כלום משריפת חנותי תכשיטים אך חנותי מכולת לבד היה די' לחורבנו – והנח להם להמשמרים על משמרתם והחפשנים על חופשתם, ולכל היותר יש לחוקק חוק אשר כל משמר צריך להוסיף עבודה שיספיק בשביל בעלי הבחינה.

[מעבר לעמוד חדש]

יודע אני מ"ש מארק, אשר אחר אחר שיתחבש הגוף מפגעיו ומטרדותיו אז נתחיל ויהי' לנו מקום נאמן לחקור על אידיאלין. הנה מלבד שיש לנו לטעון על עיקר יסודו שאינו אמיתי, משום שע"פ הנסיון נודע בעליל שגוף מוטרד ומעונה מוצא דעת ואמת יותר מגוף השבע ואינו יודע מחסור.

אכן זולת זה אפי' נניח כדבריו, עדיין יש לנו לומר "בל תשחית" עכ"פ הרי זה דומה לאדם הקוצץ עצי פרי משום שרוצה לעיין בהם שיצמחו ביותר עוז הרי זה פתי, כי אם יקצוץ אותם ימותו ולא יהי' מי ש"יטעון פיירי". [5]

כן בהדעות אשר באו לנו בירושה מאבותינו ממאות דורות של התפתחות הוא הולך ומקצץ אותם ומייבשן ומחריבן, ומבטיח לנו שאח"כ כשיהי' במנוחה ישים עינו עליהם וישבחם אם אפשר הרי זה פתי גמור.

הניח שדתיות מזיק לקאמונע (ומאין בטוח בהנחה זו, סוף כל סוף הוא דעה מגולגלת בין האנשים של קיום ושלילה ורבים המה המצדדים). הוא רק יכול לערער על צורת ההבנה אשר המנצלים מנצלים לטובתם, וע"כ צריך ללחום על הבנה שלא יזיק, אבל לשפוט אותה משפט מות אמנם כל התיאריע [6] שלו אינה אלא בנין על שנאה דתית לבד כמו בנינים של חכמי זמנו על שנאת הדת, בלי שום מאטיוו של הזק כלכלי. וע"כ יש לנו רשות לתבוע מהחכמים האמיתיים שכל מגמתם רק צד הכלכלי, אשר ימחו את סעיף הזה מספריהם ורק אז יהי' להם תקוה של נצחון נצחי בלתי מתגלגל על קיהו [7] ולא זולת.

במלה אחת, אין ששון בלי אסון, אין טוב בלי רע, וגם החכם היותר גדול אינו ניצול מערבוביא של שגאות, וזהו צד החלש שבו שמניח מקום להבאים להתגדר שמה ולהחריבו עד תומו – והוא הצד החלש שבמרקסיזם, שמשום זה קשה להם הכיבוש ועוד פי מאה הזכות קיום.

ולפיכך אם בנים נאמנים אתם לשיטתכם ורוצים בקיומו, מהרו נא למחוק את סעיף האמֻר מתוך החוקים שלכם ואז תדעו לבטח דרככם.

הנתקימה נבואת מרקס?

הנה מצד אחד אפשר לראות נבואתו כאלו נתקימה בכל הנרצה. כי בעלי הכח יושבים זה כמה על הפחד מחורבן הבטוח על הנשקי פלאים שנצטברו ואין להם שום קו או ניצוץ של תקוה להפטר או לבא לעמק השוה. וכן בעלי הכלכלה רואים את חורבנם בעיניהם ונכבו בהמציאות כל זיק של הצלה, המחנות רעבים הולכים ומצטברים בהמון איום יום יום, הפראלאטריאט של המעמד הבינוני כמעט שנגמר ונתבשל כל צרכו וכו' וכו'.

למה הושלכו להימין?

אמנם מצד השני אנו מוצאים את ההיפך. כי אדרבא הפאשיזם מתרבה וגדול יום יום, מלפנים איטליא ועתה גרמניא ולמחר פולניא וכן אמריקא עומדת על הסף וכו' וכו' – וא"כ ודאי נתעלם איזה דבר מאֹתו הנביא שעל פיה נמשך שגיאתו הקיצֹני.

אמנם הכלב קבור בתורתו עצמו

אמנם הכלב קבור בתורתו עצמו, כי הוסיף מותרות בתורת השתתפות והן המה הגרעינים הקשים שההסתוריא אינו יכול לעכלם בשום אופן (הדתיוות והלאומיות) ונדחו לימין.

[מעבר לעמוד חדש]

המדיניות המשובשת

אין השומר צריך להיות יושב ומשמר על העודפות שאינם נוגעים לשמרנות שלו, ואין החפשן צריך לתבוע חופש למותרות הגוף, ואין המשתף צריך להחריב את הדעות שאינם בניגוד להשתפנות שלו.

כל ג' השטות הללו המה אמתייים ומכובדים על נושאיהם שוה בשוה עכ"פ. ואם הכחות יעדיפו לכתה אחת להחריב את חברתה לשעתו הרי גלגול הוא זה, וסוף סוף צריכים לחוקי הגבלה על מיני הנשק שלא יחריב אחת לחברתה במדה יותר גדולה, משום שגלגל הוא בעולם ואין אדם יודע יום המחרת שלו. וע"כ בטרם יבוא ההתאבקות יש זמן לשכל להגן על חורבן שלם של איזה צד שהוא, ואל לבטוח על כח העכשוי אלא להתחשב עם העתיד המובטח.
וענין האמת שבין השטות אני מגדיר את מלה זו ע"פ חוק העבולוציע,[8] כי כל דעה וכל שיטה היא מכינה ומפנה דרך לשיטה יותר טובה. וכל זמן שלא עשאה זה, דין שמירה וקיום לה, כי בהחריבה תחריב את הדעה והשיטה שעל תפקידה להביאה לבישולה.

והנה ע"ז כבר עמד מרקס בעצמו עי' ... כי אומר שמבטן הבורגנות הגדולה יוצאים ונולדים הפועלים הפרולטריט. וא"כ תראה בטח אם הי' עומד איזה מציל להפראליטריט בשעתו להחריב את הבורגנות הגדולה ודאי היה מוחק את יסודות הקאמונע מעקרה – הרי אומר לך חוק חזק הזה של "בל תשחית" עד שיבא עת מאליה. וע"ז אני חולק עליו כי אומר שיש למהר את הקץ בכל מחירים, ואני מגיה, חוץ מחורבן דעות שאינם צריכים כלל להקץ הזה.

אין לך דבר שאין לו שעה ולשיטה השתפנות הגיע שעתה בזה"ז, [9] ואוי להם לכסילים שמחמיצים את השעה והניחו לעצמם מכשולים וגדרים שאינם נחוצים כלל ואדרבה כעשן לעיניהם. וע"כ בטרם שיתהפכו אנה ואנה כבר נתהפך העולם וימצאו "רֶוַח והצלה ממקום אחר", [10] והמה ושיטתם יאבדו לזמן ארוך.

המלחמה על הגדר של לאומיות הוא לגמרי מיותרה ואין בזה שום דמיון לקנין הפרטי, כי קנין הפרטי אינו נוהג ברוחני רק בקנינים גשמיים. ומי אינו רוצה בהתפתחות החכמה ומי אינו יודע שקנאת סופרים תרבה חכמה, וע"כ אין חולק עליה אפי' בהמרקסיסטים השמאלים הקיצונים.
אלא כלל המלחמה נסבה רק על קנינים הגשמים אשר קנאתם אינם מביאתם אלא בהלה ויסורים לבטלה, וא"כ למה לכם להלחם בקנינים רוחניים ולאומיות.

נניח שבדבר הכלכלה כל האמות באו לעמק השוה ולבטל את כל הקנין הפרטי באופן שלא יצוייר בכלל ענין של מנצלים, אלא במקום שכל אומה ואומה התחרו זה עם זה לנכסים גשמיים יהי' מעתה התחרות בנכסים רוחנים. והתחרות הזה ודאי שיצוייר בפרטים כמו בכללים. הנה ע"ז ודאי שאין כאן פוצה פה אפי' בין היותר קיצונים ומי יתן והי'.

וא"כ כל הויכוח שלנו סובב רק על נכסים הרוחניים מהעבר. כי תאמרו אנחנו מתירים לקנות נכסים כאלו בהעתיד בכל חופש הראוי והנרצה רק את העבר תבערו מין בתיכם, האין זה חולי רע וליקוי מוחין, כי מה שמותר בהעתיד למה נחריב את המוכן בשיעור ענקי כזה מן העבר. הרי זה כמו אותו מלך מצרי הידוע, אשר הי' לו ירושה ביבליוטעק [11] של שלשה חוצות עם ספרים יקרים, ופקד עליהם לשורפם ונשרפו משום שאינם צריכים לקיומה של הדת או חשש הזק.

ומלבד ששום אומה לא יציית לפקודתכם לחרוב את כל נכסי העבר שלה וילחמו בגללה במסירות נפש (הרי זה דבר מותר לכם לגמרי כי אותה אינכם צריכים כלל), אלא אפי' אם רוח עִוְעִים ושגעון יבוא על הארץ לציית להם כזאת, הרי עליהם לחוס על בנין ענקי כזה של כמה דורות שילך לאיבוד "על לא חמס בכפיה" [12] ולא כלום.

ע"כ יש לכם להניח את ה"אתה בחרתנו" של כל אומה ואומה על מכונה בכל השיעור שרוצים, רק בסיס הגשמי של כל אומה אותה לבדה יש למחוק. כי הבסיס הזה הגיע על שעתה ויושב על המשבר מאליו וע"כ היא עלולה לקבל תיקון מכל יד הפשוטה אליה. אמנם יחד עם זה ליתן בטחון מלא ונאמן לכל אומה ואומה לשמור על נכסים הרוחניים על כל מלואם וטהרתם.

ואין לטעון על המשפטים העומדים בניגוד על השתפנות כמו על הדת, כי הן המחוקקים העיונים והן בעלי הדת מודים אשר "הפקר ב"ד הפקר ודינא דמלכותא דינא". וא"כ ישארו כל החוקים האלה המתנגדים לעצם השתפנות כמו הסתוריא שעבר שעתה, אשר גם עתה יש כבר רוב גדול בגניזה בלי שימוש.

יש לפנינו במציאות שלשה כחות הלוחמים זה עם זה, והגם שהוא בניגוד לדעת המארקסיסטים שמחשבים רק שני כחות מנצלים ומנוצלים, אמנם זה הוא תיאוריה מופשטת ואין לה זכות יותר מכל התיאריות המוקדעמים. אמנם לפי הבאסיס של המארקסי' בעצמו יש לנו להתחשב רק עם מעשיות ולא על תיאריות שאין להם קץ, וע"כ בחרתי לשפוט ג' כחות כמו שערוכים לעינינו בהמציאות.

מעמדות מחדש: זריז ועצל

נניח שאומה אחת עצלה ואומה אחת ע"פ טבעה היא יותר זריזה, ומה שאחת תעשה בשעתים יעשה השניה בשעה אחת. ומובן מאליו שיתחילו טענות. האחת יאמרו לכל האומות זמן עבודה שוה, והשנית תאמרה העיקר הוא הייצור שנותנים. וכדרך המתוכחים כל אחת תעמוד בשלה – ומהו היסוד שעליה ימנו הב"ד. אם ע"פ היסוד "כל אחד נותן כמה שיוכל וניזון כמה שצריך" הרי עדיין אין זה מחייב זמן שוה. ואם באמת נשפוט כן בין האומות ע"פ משקל וכמות עבודה, א"כ גם ליחידי יש טענה כזו והגבור יעבוד למחצה מהחלש. וא"כ כבר הכנת בעצמך מעמד חדש מעמד של זריזים ומעמד של עצלים.

אלא תאמר יש כח בהרוב העצלים לכפות את המיעוט הזריזים שבאומתו אבל אין כח מאומה על אומה וזה בלי ספק, א"כ תעשה מעמדות בין האומות ומנצלים ומנוצלים בין היחידים.

ביאת הגואל

והנה אין זה חידוש כי גם המיסדים עצמם ידעו זאת כמו שאומר ... שמתחלה יראו בפשרות כיצד שאפשר, ולבסוף יבוא לאידאלים אמתיים למדרגה הגבוה של השתפנות. שכל אחד יתן כמה שיכול, ואח"כ לא יקח אלא כמה שצריך כלומר בשוה עם העצלים. אין זה אלא בעזרת ביאת הגואל צדק ש"ימלא הארץ דעה", [13] ואז המשפיע יבין שעומל לאלקיו ועושה נחת רוח ליוצרו.

[מעבר לעמוד חדש]

הנה איסטינקטין האידיאליים כבר הכתה שורשין לאין קץ במין האנושי, גם באו ונושנו והתאזרחו במקום בטוח שאין שום יד בן אדם יכול להגיע שמה הוא הסובקאנישיעס [14] שבמוח המָאֳרך, המניע את עצבי האדם מאליו בלי דעת הבעל הבית. וע"כ באו בנסיון ברוסיא כנודע שלא פעלו כלום בכל מלחמותיהם. וידעו נא הלוחמים האלה כי הכל יתן להם הלב האנושי זולת אם יניחו לו את האידאות שבאו לו במורשה מדורי דורות בסובקאנישיעס שלו, ואם יתעקשו להשחית גם המורשה הזאת אז סוף כל סוף דמם בראשם עצמו. כי החום והגפרית הולך ומצטבר יד על יד עד שיתמלא על גדותיו ויתחיל ההתפוצצות.

ומלבד כל אלה הולך וגדול דור חדש "אשר לא ידע את יוסף", [15] אשר אינם מבינים כלל את הצורך והנחיצות לבטל את קנין הפרטי מתוך בשרם ודמם אלא רק ע"פ תיאוריא יבישה. וע"כ תאות קנין הפרטי הקבור היטב בהסובקאנשיעס שלהם מדורי דורות, אשר אחר כל הלימודים בבוקר אחד לא עבות יקומו מחנות צעירים מכל הצדדים, והמה בעצמם ימיתו את הזקנים עם כל משקם וחכמתם. כי ענין האידיאה אינה באה לאדם מתוך השכל, רק מתוך הניסיון של החיים מתוך הריחום והרכב של טו"ר [16] כשיטת האוטומאטען, והשכל אין לו שום שליטה על הגוף כי זר לגמרי הוא אצלנו. וע"כ אותם הצעירים השתפנים שרכשו להם הידיעות מתוך שכלם, אין בהם אימון של כלום וכמו בועה של בורית יפרחו להם.

מילה אחרונה של מדיניות

אז ישבו להם ג' כחות – ימין, אמצע, שמאל – על דוכנם בהמועצות, יתוכחו ויתנגחו זה עם זה. הימין כנגד החפשיות שבשמאל, והשמאל כנגד הריאקציָע שבימין, והחפשנים יתנו מקום לשניהם והרוב יפתור ויכריע.

אכן באחת כבר באו לידי פתרון והוא השתפנות בכל הצרכים ההכרחים והחיובים של החיים, דהיינו חלוקי שוה בכל צרכי הכלכלה. ארץ אחת לכל החיים עליה וחלוקה אחת בתענוגיה הגופניים. וכל המשפטים והויכוח יעמיסו על סבל הנשואים הרוחניים, ויחד עם זה ג' המדרגות, קנאה וכבוד ותאוה, יתהפכו ויצטמצו [17] רק בגבולים הרוחנים בלבד.

ונוסח זה אמנם יהי' מלה אחרונה של מדיניות, משום שכן ישאר לנצח "חוק ולא יעבור". כי כפי התפתחות מין האדם כן יתפרדו ויתחזקו הדעות, וכל אחד יעמוד על דעתו הרבה יותר מעל ממונו של עתה, ולצאת ממצר הזה אין תקוה זולת אם האדם יתחיל ליסוג אחור עד שיקבל צורת פתי, כלומר שיתרוקן מכל דעתו.

וע"כ יתרבו המפלגות כמעט לפי היחידים, ואין פותר אותו זולת חוק הקבוע "אחרי רבים להטות". ואז יעשו היחידים בינו לבינם מיני פשרות וביצועים עד שיתקבצו לחבורות. ובהחבורות יהיו התחרות עם אפאזיציעס [18] עד שהאפאזיציע תצא לעצמה לפירוד בפ"ע. וכה יתפלגו החבורות הגדולות לקטנות, והקטנות לקטני קטנות, וגם יסחרו ביניהם חבורה עם חבורה כרגיל בזה"ז. אמנם המו"מ הזה מוכרח לילֵיך ולקבל בכל פעם צורה יותר חריפה, ממש כפי שיעור התפתחות הדעות בלי פשרה לנצח שכן צריך להיות לנצחיות.

[מעבר לעמוד חדש]

אמנם באחת: בקנין הפרטי כבר באו לידי פתרון מוסכם, אשר כל אחד יתן כמה שמוצלח ליתן ויקבל כמו בלתי מוצלח בלי תוספות כחוט השערה. וזמן העבודה יהיו שוה לכל בחיוב מוחלט. ומלבד החיוב יושגו תוספות זמן של הותיקים אשר יתנו לעומת החלשים לפטור אותם לגמרי ולא לענותם, והיה זה דוגמת הצדקה הרגילה עכשיו. ובכל עיר וקהלה יתחלקו אותם החלשים במספר שוה לה, ואם ימצאו בהקהלה הרבה מנדבים אז יפטרו כל חלושי כח, ואם מעטים יהיו אז יפטרו רק מקצתם והיותר חלושים וכדומה.

העובר על חוקים הללו יענש או במתן חוקו או בדרך פלילי.

פרצוף פנים של אידאה

אמיתיות ברוח העונג של המביעו ניכרת. נעשיתי ק' ... הגם ש...[19] הרבה שנים מקודם זה, אמנם לא הסיבותי תשומת לבי עד שראיתיהם מדברים ומתוכחים אז הכרתי האמת בפרצופו. כי חוק הוא שאיש בלתי מוטרד בשום אופן לא יהי' לו סיפוק בקניני גשמיים גם בשעה שאדם
עוסק באידאיה מוכרח להרגיש רוח תענוג בשעת העסק, ושיעור הרוח והעונג שהוא מרגיש תלוי באמתיות האידיאה שהוא עוסק. ומתוך כך מצאנו להאמת פרצוף פנים להכירו, דהיינו רק בהסתכלות לאדם המביע אותו אם ענוג הוא. וכמות העונג הוא כמות האמת – וזהו שהביאני להאמין באידעה זאת, כי לא ראיתי עד אז מי שיביע איזה אידיעה בקורת רוח ועונג כמותם.

אמת מוחלט

אם לא יש אמיתיות מוחלטות אלא בעלי זמן, א"כ אומר אני שכל אמת לפ"ע בשעתו הוא אמת מוחלט, כמו שאי אפשר ל' [20] על איזה מציאות שעומד למות אשר כמת דמי [21] משום שבזמן שחי הריהו מציאות מוחלט בשעתו.

[מעבר לעמוד חדש]

אין שום דבר נפעל או בדרך הרצון או בדרך הכפיה והשכל אינו מכריח כנודע. וא"כ יש לנו שאלה מי ינועע את השתפן בעת פעולתו, ממקור מי יתלקח לו הרצון להתנועע, או מכח מי יבוא אליו הכפיה.

כי אז יהפך התנועה למין קנין פרטי. וכל אדם מקפיד על האנרגיע שלו שלא תתפזר בלתי תועלת עוד יותר מעל ממונו. ואם השתפנות אינו מחסר לו מחמת כינוס האענרגיע ודאי לא יפזר הענערגיע בכדי, והצדק או החמלה מאין יבואו?

למהר זמן בישולה: בדתיות

רעיון השתפני צריכה בישול וביכור במוחו האדם לא פחות מג' דורות שלימים ושל שלוה והסכמה כללית, ולפיכך עוד הרבה גלגולים ונסיונות יעברו בעולם בטרם תבואה על קצה – ואין דרך יותר נקל לבשל הרעיונות רק בדרך הדתיות.

[1]בעיתון "האֻמה", במאמר "בקורת למרקסיזם לאור מציאות החדשה ופתרון לשאלת איחוד האומה על זרמיה", אומר בעל הסולם:

"חוק התפתחות הדרגתי [...] מקיף לכל הבריאה כולה. ועליו נבנו כל מערכות הטבע כולה, הן הבלתי אורגנים, והן האורגנים, עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים – בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכוח התרוצצות של שני כוחות זה בזה: כוח פוזיטיבי, דהיינו כוח בונה, וכוח נגטיבי, דהיינו כוח שולל ומהרס.

[...] וניקח לדוגמא את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל. ועל ידי כוח המושך שבתוכו, ריכז במשך תקופה מסוימת את האטמים שבו לתוך חוג יותר צר, שבתוצאה מזה נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי. ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכוחות שבכדור הארץ, הפוזיטיבי עם הנגטיבי, גבר כוח קרירות שבו על כוח האש נוזלי, וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם.

אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכוחות, ובהמשך איזה תקופה גבר שוב כוח האש הנוזלי, והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור, ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים. וחזר הכדור לאש נוזלי. ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות, עד שבסוף התקופה גבר שוב כוח הקרירות על כוח האש, וקירר שנית קליפה קרה וקשה מסביב הכדור. והפעם הייתה הקליפה יותר עבה ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד ההתפרצויות של הנוזלים מתוך בטן הכדור. והייתה כוחה יפה לתקופה יותר ארוכה. אמנם בסופה שוב התגברו הנוזלים, והתפרצו מתוך בטן הכדור, ושברו את הקליפה לרסיסים. ושוב נחרב הכול, ונעשה לכדור נוזלי.

וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו; ובכל פעם שגברה כוח הקרירות, נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר. עד שבסוף התגברו כוחות הפוזיטיבים על הנגטיבים, ובאו לידי הרמוניה מוחלטת: והנוזלים לקחו מקומם במעמקי האדמה, והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה מסביב להם, ונתהווה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה".

[2]על שהטבעת אחרים, הטביעוך. וסופם של אלה שהטביעוך שיטבעו אף הם. (אבות ב, ו).

[3]היסטוריה.

[4]מתחרים.

[5]פיירי: פירות.

[6]תאוריה.

[7]ייתכן שכוונת המחבר ל"קיאו".

[8]האבולוציה.

[9]בזה הזמן.

[10]אסתר ד, יד.

[11]ספרייה.

[12]כפי שנאמר: "על לא חמס בכפי" (איוב טז, יז).

[13]ישעיה יא, ט.

[14]Subconscious, תת-מודע.

[15]כפי שנאמר: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (שמות א, ח).

[16]טו"ר: טוב ורע.

[17]ויצטמצמו.

[18]אופוזיציות.

[19]טקסט זה מובא בגופן נטוי על מנת להדגיש כי ייתכן שאינו מדויק, שכן מצב כתב היד אינו מאפשר זיהוי ודאי.

[20]לומר.

[21]דומה.

חזרה לראש הדף
Site location tree