אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / שני המאורות הגדולים / חלק א: עיתון "האומה" / מבוא: על אודות עיתון "האומה"
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

מבוא: על אודות עיתון "האומה"

א. שם העיתון: "האומה"

בעל הסולם בחר לקרוא לעיתונו "האומה", מפני שהאומה היא הכלי שאותו ממלאת מטרת הבריאה. "אומה" היא קבוצת אנשים שמתחברים ביניהם כדי להשיג מטרה כלשהי. אמנם ייתכן שחברי האומה עדיין לא ביררו לעצמם מהי מטרתם. כמו אברהם וקבוצת תלמידיו, הם נמצאים בתחילת דרכם, ומתחילים רק לברר מהי המטרה. אומר בעל הסולם במאמר הערבות: "לא ניתנה התורה לאבותינו הק' אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ומעלה, כי אז כל אחד מהאומה נשאל אם מסכים לעבודה הנשגבה הזאת", כלומר, במצב זה נמצאו ישראל בהכרה ברורה והבינו את התהליך. ייחודו של כל אחד מהאומה נובע מכך שהוא נשאל אם הוא מסכים לעבודה הנשגבה הזאת אם לאו, ובכך נקבעה שייכותו לאומה, לאותה הקבוצה שיצאה אל הדרך. "ואחר שכל אחד ואחד מאומה הסכים בכל לב ונפש ואמרו נעשה ונשמע, אז נעשתה אפשרות לקיים כללות תורה" (מאמר הערבות).

מכאן אנו רואים שלא מדובר באומה שנתהוותה במובן הביולוגי, אלא באומה שנוצרה על בסיס השקפתי. מדובר בקבוצה, באיכות, באנשים שיש להם מטרה משותפת ולקראתה הם מוכנים ללכת בכל לב ונפש. אנשים שמוכנים לוותר על עצמם כדי להתחבר יחד לכלי אחד. זוהי "האומה".

ב. עיתון "האומה" ושייכותו לימינו

העכשוויוּת של מאמרי "האומה" נגלית היום לעין בצורה חדה יותר. בשונה מכתביו האחרים, במאמרי עיתון "האומה" בוחר בעל הסולם להלביש את מסריו בלבוש אקטואלי. בעל הסולם כותב בדברי הפתיחה לעיתון, שלולא המאורעות באירופה וסכנת ההשמדה הממשית לא היה העיתון יוצא לאור. באותה עת היה העם היהודי נתון בסכנת השמדה. השערים של מדינות אירופה ננעלו, ולא נותר ספק לגבי גורלם של היהודים. הסכנה עמדה גם לפתחה של ארץ ישראל.

כאז כן היום, מפלתו של השונא החיצוני תבוא רק עם תיקונו של השונא הפנימי - זהו המסר של בעל הסולם. במאמרי "האומה", מתוארת תמונת המציאות ומוסברת הנחיצות בתיקון רוחני. הסבר התיקון הנדרש הוא על דרך התיקון הגשמי. בעל הסולם כיוון את דבריו למפלגת הפועלים ששלטה אז בארץ, וקיווה שעל ידי פנייה כזאת יעלה בידו לשנות את המצב. המסר היה פשוט מאוד: רק שלום ואחדות בעם מתוך אהבה יביאו לחורבנו של היטלר.

אפשר להציע לאדם לבחור בפתרון, אבל אי אפשר לכפות עליו לבחור בו. בעל הסולם רצה לקרב את העתיד לאדם, למסור בידיו את ההחלטה על גורלו. האדם דומה לחולה שעדיין אינו מרגיש במחלתו. הרופא מאבחן את המחלה, וממליץ, כמובן, על טיפול מיידי. אם האדם יתעלם מעצת הרופא, הוא ייאלץ להודות בטעותו כשכבר יהיה מאוחר מדיי לרפא את המחלה. אילו החולה היה מתייחס לרופא כאל בעל דעה - המשל לא היה רלוונטי. החולה היה מציית לעצת הרופא. בדוגמא שלנו, החולה אינו שומע לעצת הרופא, כי הרופא אינו נחשב כגדול בעיניו, וצריך לגייס את עזרתם של פרופסורים וקרובי המשפחה כדי לשכנעו בנחיצות הטיפול. כמו במשל, האדם מגלה חוסר עניין לנוכח דבריו של בעל הסולם, ואינו מטה את אוזנו לשמוע את דבריו. האדם אינו מרגיש את עצמו כחולה אנוּש לנוכח הסכנה, הוא אינו מרגיש את עצמו על סף המוות, אינו מצפה לתרופה שתציל את חייו. האם קיימים כלים נוספים, שבעזרתם ניתן לגשת אל האדם ולעורר בו את הרגשת הסכנה? האדם משול לחובב עישון, שמעדיף להתרכז בתענוג הגלום בסיגריה, ולהתעלם מהאזהרות הרפואיות המודגשות על גבי קופסת הסיגריות. איך אפשר, בכל זאת, לעורר באדם את הכרת הרע? הניסיון להסביר לאדם במילים את התחושות שעליו להרגיש בהכרת הרע, בייסורים, נידון לכישלון. אפשר לנסות ולזעזע את האדם לרגע אחד או לשניים, אבל הרושם ממהר להיעלם. כל עוד לא יוצאת הבעיה ממסגרת האגו, כל עוד המלחמה אינה כנגד טבע האדם, אפשר להציע לאדם שכר טוב ורווח, לפטור עצמו מתענוג אחד, כדי להשיג תענוג אחר, גדול יותר. כל שנדרש הוא שכנוע לשינוי של ערכים. שטיפת מוח יעילה יכולה לשכנע את האדם להפסיק לעשן, אבל בפעולה כנגד הטבע לא יעזרו פתרונות שכאלה.

שיטת התיקון אינה מוכרת. לא ברור איפה בדיוק נמצאת נקודת המעבר מ"שלא לשמה" אל ה"לשמה". הגילוי מתרחש בצורה פתאומית בכל הרמות: באדם, בחברה, באומה ובאנושות. מתברר לאדם, שכדי להתעלות מעל האגואיזם ולהגיע אל האלטרואיזם הוא חייב לקבל את עזרת הכוח העליון, להיות דבוק בו. ההתעלות מעל האגו היא טבע שני, הנקרא "בורא", ובבורא צריך האדם להתכלל.

כל עוד יכול האגו להרגיע את האדם ולהבטיח לו פיצוי ומילוי, האדם לא יסכים לשמוע על פתרון שידרוש ממנו יגיעה ושינוי. רק סכנת מוות תגרום לאדם להסכים עם ההוכחות של בעל הסולם כמוצקות וחד-משמעיות. עלינו להתייחס למילותיו של בעל הסולם בצורה פשוטה. לראות את המהלכים המתוארים במאמרי האומה כאילו הם מתרחשים כיום. לאמיתו של דבר, נכון להיום הם רלוונטיים לא פחות מאשר בזמן כתיבתם. המצב לא השתנה, וככל שהזמן עובר, הקלקול רק הולך וגדל.

ג. המסר של הרב קוק ובעל הסולם לאומה

ההסבר לבעיית התחייה הלאומית של האומה בארץ ישראל, ולגאולת העם והארץ, שמובא בעיתון "האומה", ולאורך כל הספר, הוא הסבר הדרגתי. ההסבר טומן בתוכו את שיטת התיקון ובכוונתו לחשוף את נחיצותה ואת שלביה של השיטה. הסבר זה מבוסס על גילוי ליבה של חכמת הקבלה שהוא החיוב להגיע לאהבה חברתית, אהבה שבין כל חלקי החברה. בסופו של תהליך התיקון, על עם ישראל ועל כלל האנושות להגיע לאהבה הדדית שתאפשר קיום משותף על בסיס הכלל "ואהבת לרעך כמוך".

יש להיזהר מליפול בפח ולחשוב, שמא בעל הסולם והרב קוק עסקו בפילוסופיה יפה של אהבת הבריות ובתיאור ההרמוניה שבין אומות העולם לישראל. אין הרמוניה ואין אהבה, וטעות היא לחשוב שהמצב השתפר מזמן כתיבת המאמר. ההפך הוא הנכון. משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת ועד לימינו הסכנה רק הלכה גברה.

בשלב הראשוני, אהבה חברתית היא תוצאה של יראה: היא נובעת מתוך סכנת אבדון. וכך, מתוך הפחד, מתחיל להתהוות רגש האהבה. שלב מתקדם יותר של האהבה הוא אהבה ללא סיבה ותנאי, בדומה לאהבה בין בני משפחה. בשלב הנוכחי, להבדיל מתקופות קודמות, האנושות מתחילה לפתח נכונות לשמוע את ההסבר; וגם אם אין הסכמה על האמצעים אשר יאפשרו לנו להגיע לאהבה שכזאת, החיוב להגיע אליה מתבהר לנגד עינינו יותר ויותר.

השיטה ההדרגתית שבאמצעותה ניתן להגיע לאהבה ללא תנאי לא השתנתה לאורך כל השלבים הללו. לעומת התמורות שחלו בהתפתחות האנושית תלויַת הזמן והמקום, דברי המקובלים לקוחים מחוץ לגבולות הזמן, ואינם משתנים לעולם. אין דרך הסבר אחרת מלבד דרך הסברם של המקובלים. הצגת חכמת הקבלה כדרך מילוט מסכנת האבדון תציג בסופו של דבר את אותו המסר. סבלו של העולם, בעבר ובהווה, משפיע על עם ישראל, ואפשר כי עתה מוכן העם לשמוע יותר על אודות שיטת חכמת הקבלה לתיקון השלם.

עיתון "האומה" מופיע בשלמותו בצורתו המודפסת בספרו של המחבר "הדור האחרון", עמ' 422-399

חזרה לראש הדף
Site location tree