מו. ויירא יעקב
מדוע ה' לא נותן לנבראים כל טוב בלי תפילה, אלא רוצה שיבקשו ממנו, ואז הוא ישפיע להם?
אלא, שיש כלל "אין אור בלי כלי" (בלי רצון), כי אין כפיה ברוחניות, משום שאי אפשר להרגיש תענוג מדבר שאין אליו רצון, כי הרגשת התענוג תלויה במידת הרצון לדבר. לכן ה' משפיע רק כשיש רצון.
ורצון מתרקם רק על ידי התפילה, כי מהרגשת החסרון האדם מתחיל להתפלל, ומזה החסרון מתגדל עד השיעור הראוי לקבל את השפע. לכן "הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים", שרק על ידי זה הם יכולים לקבל שפעו.
בשפע אנו מבחינים:
אור מקיף - מה שהאדם לא ראוי עכשיו לקבל אלא יקבל בעתיד.
אור פנימי - מה שהאדם מקבל בהווה, בפנימיותו.
ולפי מה שאמרנו לעיל שעל מה שמקבל צריך להקדים תפילה, שיהיה כלי לקבל את השפע, יוצא שאפילו שה' הבטיח הכל לישראל, עדיין זה כאור מקיף.
אבל כשמגלה את הרע שבו, ונצרך לישועה בהווה, אז צריך להתפלל ולגלות את הרצון, הכלי לישועה, מכיון שבלי כלי אי אפשר לקבל. וזה נקרא אור פנימי. כי ההבטחה, אור מקיף - אתערותא דלעילא. וכשבא להוציא את ההבטחה לפועל - צריך תפילה, וזה נקרא אור פנימי שבא על ידי אתערותא דלתתא.