אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ביטאונים / גיליון 2 / אגרת 17 - שנת 1926 / שיחה 2, 26.08.05

שיחה 2, 26.08.05

“פרי חכם - אגרות”, דף ס”ג

אנחנו קיימים במצב של “ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא”. וזה המצב שנקרא עולם אין סוף או היכל המלך. שם כלולות כל הנשמות, בייחוד, בדבקות, בחיבוק עם הבורא, והאור העליון ממלא את כל הנשמות ללא הגבלה. בהרגשת הנברא יכול להיות רק מצב האין סוף או המצב שמחוצה לו, שהם שני המצבים היחידים שקיימים.

אם הנברא טרם הגיע להיכל המלך, היינו לגמר התיקון שלו, אז בהתאם לכך הוא נמצא בדרך, בין אם מבין שנמצא בדרך, ובין שאיננו מבין. יתכן שהוא חי חיים מנותקים מהמטרה, ואיננו יודע עליה דבר. יתכן שנמצא במידת הכרה מסוימת במטרה, וחושב איך יוכל לממש אותה. ויתכן שנמצא בדרך כבר בצורה המועילה, שבאופן פעיל מצדו משתדל לזרז את התפתחותו, ולהגיע למטרה. שעל המצב הזה בלבד מדברת חוכמת הקבלה, כי אין יותר מהמצב הסופי, והיכן נמצא האדם לעומתו.

ומסביר לנו בעל הסולם, איך נוכל לכוון את עצמנו בדיוק אל המטרה, ולהגיע אליה בצורה הקצרה ביותר, מבלי ללכת לאיבוד בתוך פטפוטים למיניהם, ובכל מיני סיבובים לאבד את הדרך. אמנם בסופו של דבר מגיעים כולם, כי “סוף מעשה במחשבה תחילה”, ואנו נמצאים כבר במצב הסופי, אבל תלוי כעבור כמה זמן מגיעים ובאיזו צורה. אם בזמן קצר ובמצבים טובים, נעימים ומועילים, שאדם אז מרגיש את עצמו בהרפתקה. ואם בגלגולים גרועים ממוות של חיים קשים, מלאי ייסורים, מכות ומכאובים.

לכן מהעולם הזה, שהוא מרחק עצום מהמטרה, חשוב שנדע איך לכוון את עצמנו בחמש העולמות הנוספים שעלינו לעבור, כך שכל צעד וצעד יהיה טוב ונעים. ושצעדינו יהיו כולם מהירים ועניינים, ולא נפספס אף רגע ותנועה. ובמצב הסופי שנקרא היכל המלך, מסביר בעל הסולם, שם נמצאים אנו בייחוד עם הבורא, שזהו ייחוד בין ישראל, אורייתא וקוב”ה.

המטרה היא ההיכל, ולהיכל הזה כניסה מאוד מאוד צרה. אנחנו נמצאים בעולם הזה, ומי שמשתוקק למטרה הוא נמצא בדרך, ואפילו ההשתוקקות שלו היא סתם מתוך דחף פנימי, הוא נקרא ישראל. והפסיעות בהן הוא נכנס להיכל הן תרי”ג אורחין דאורייתא, שהם תרי”ג אורות. כי ישראל כלול מתרי”ג כלים, רצונות, שבתיקון הרצונות האלה על ידי תרי”ג האורות, מתקדם פסיעה אחר פסיעה, היינו רצון מתוקן אחר רצון מתוקן. עד שהרצונות כולם מתוקנים, ואז נמצא הוא בהיכל. לכן המצב הזה נקרא גמר התיקון.

שרטוט 1

“ומה שנראה שמחולקים לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי”ת. ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו ית' אליך:”

אם אדם נמצא עכשיו במצב שמכוון נכון, אז בשבילו ישראל (1), תרי”ג אורחין דאורייתא (2), וקודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא) (3) הכרח שיהיו כאחד, שיהיו כיחד ללא הבדל ביניהם. ובכל מצב שהאדם מייחד את שלושתם יחד, זה נקרא שמכוון את עצמו לכיוון הנכון.

אם אונייה שטה בים מבלי לדעת היכן היא, ולאן פניה, ולאיזה כיוון היא מפליגה, איך תדע לאן לפנות? צריך שיהיו מספר נקודות אחיזה, שאם מייחדים אותן לפי חשבון מסוים, אז יודעים כיצד להתקדם. ואותו הדבר ברוחניות, אנחנו נמצאים במימד לא ידוע, ורק במידה שהאדם מייחד את שלושת הנתונים הללו, זה נקרא שעל פני הרצונות שמתגלים לו כעת, הוא נמצא כבר בהיכל המלך.

כל מצב הוא מיוחד בכך שמתגלה לאדם סכום רצונות מתוך סך כל הרצונות שלו, ואם הוא מתקן אותם, אז נקרא שהגיע לאיזו דרגה. וכשמתקן רצונות יותר גדולים, אז נמצא בדרגה הבאה. בכל מצב מתקדם אפשר לומר, שאדם נמצא באיזו מידה בהיכל המלך. אמנם הוא אינו בהיכל ממש, כי עדיין לא ייחד את כל תרי”ג הרצונות שלו, אבל הוא מתקרב. והתקרבות נקרא, שהאדם מתקן את הרצונות שלו בצורה חלקית.

שרטוט 2

“סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש.” מלכתחילה אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, שם אנחנו קיימים, ורק זה המצב שנברא וקיים.

“ועיין בעץ חיים בתחילתו, שע”כ ברא השי”ת את העולמות, משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, “רחום וחנון” וכו', שאם לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם וכו' ע”ש. והם דברים עמוקים מאד.

אמנם מעט כפי כח העט, - אשר “כל התורה כולה הם שמותיו של הקב”ה”. כאמרם ז”ל. וענין ס' השגה, “שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם”. כמובא בספרים, אשר כל אלו השמות הם שכר הנשמות, שעל כרחה באה לגוף, שבאמצעות הגוף דוקא, מסוגלת להשיג שמותיו של הקב”ה,”

מלכתחילה נמצאים הבורא והנברא בייחוד בעולם אין סוף. אבל לנברא אין עדיין כלום מלבד הנקודה שלו, ולכן איננו יודע או מבין מאומה מהבורא, ואינו יכול לדמות את עצמו אליו, או להרגיש אותו יותר מכפי שנקודה. זה המצב הראשון שנקרא מצב ה-א'. לאחר מכן אותה הנקודה נופלת לעולם שלנו, ונמצאת בתוך תרי”ג הרצונות, שהם כל מיני רצונות ליהנות. אם האדם מתחיל לחבר את כל אותם תרי”ג הרצונות לנקודה, אז הנקודה מתחילה להתרחב ולתפוס נפח של תרי”ג רצונות.

אותה נקודה נקראת “כוונה”, ואם האדם משליט את הכוונה על הרצונות, אז היא מכוונת אותם לפי הכיון המסוים שבו היא רוצה לפעול. יוצא, שתרי”ג הרצונות של האדם הם תרי”ג רצונות שאינם משתנים, והם נספחים לכוונה שנקראת הנקודה שבלב, ועובדים בהתאם לאופן שאותה כוונת על מנת להשפיע שולטת בהם. ועל ידי השליטה ההדרגתית שלה בעוד ועוד רצונות, היא עולה בחזרה יחד איתם. אבל אז היא איננה נקודה עוד, אלא היא נקודה עם נפח כפול תרי”ג רצונות.

שרטוט 3

מהם תרי”ג הרצונות? מהיכן לקח אותם הבורא? האור שהבורא רצה לתת לנבראים, באותו האור הוא ברא את תרי”ג הרצונות. וזה אומר, שאם האדם לוקח שליטה על כל תרי”ג הרצונות האלו, והופך אותם בכוונה על מנת להשפיע, בזה הוא מדמה את עצמו לאור לחלוטין. כלומר, יש בנו נקודה שנקראת “חלק אלוקה ממעל” או “שורש נשמה”, שהיא הכיוון הנכון, על מנת להשפיע. ויש לנו “גוף”, שהוא לא גוף הבשר, אלא תרי”ג הרצונות. והאדם רק צריך לחבר את הנשמה, שהיא הנקודה שבלב, יחד עם הגוף. ואז יהיה ברשותו כלי מתוקן שיכול להגיע לייחוד עם הבורא.

שרטוט 4

אפשר לתאר את התהליך באופנים נוספים, אבל מה שרוצה בעל הסולם לומר, שאין יותר מאלו ההבחנות - ישראל, קודשא בריך הוא, אורייתא.

“ולפי השגתה, כן מדת קומתה. וכללא נקוט [ואחוז הכלל] : כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו. שבעל חיים גשמי מרגיש את עצמו, כיון שהוא מורכב משכל וחומר. נמצא שהרגש רוחני, הוא בחינה ידועה, ושעור קומה רוחני, שעור גדלו של ידיעה, ע”ד שכתוב: “לפי שכלו יהלל איש”. אבל בעל חיים יודע, ולא מרגיש כלל. והבן זה היטב.” האדם שעולה במדרגת רוחניות, כל מדרגה ומדרגה מתבארת לו בבחינת הידיעה. שנעשה דבוק לבורא באותה המידה של המדרגה, עד כמה שתיקן לעומק את הרצונות שלו בכוונה על מנת להשפיע. ולפי עמקות התיקון הוא משיג דבקות, וידיעה, והבנה, והרגשה באור, בבורא עצמו.

“תבין שכר הנשמות: הנשמה טרם ביאתה בגוף, היתה בחינת נקודה קטנה, הגם שהיא דבוקה בשורש כענף באילן, ונקודה זו נקראת, שורש הנשמה ועולמה. ואם לא באה לעולם הזה בגוף, לא היה לה אלא עולם שלה. כלומר, שעור חלקה בשורש.”

בהתחלה הנשמה נמצאת למעלה, במצב שנקרא עולם אין סוף, כנקודה בלבד. כשהיא יורדת לגוף, היינו לרצונות, אז היא נקראת חלק אלוקה ממעל. אבל רק לאחר אלפי שנות הגלגולים, היא מתחילה להראות את עצמה כקיימת, שכעת אנחנו מרגישים משהו בתוכנו מתעורר. אבל אם לא נפתח אותה, אם לא נספח לה את תרי”ג הרצונות שהם “הבשר” שלה, שתתפוס את הנפח בשליטה עליהם, בלכוון אותם על מנת להשפיע, אז היא תישאר כנקודה ותו לא. ולא יהיה לנבראים יותר מנקודה, שנמצאת בתוך האור ונבלעת בתוכו.

כנקודה אנחנו לא מרגישים את עצמנו אלא כטיפת זרע בתוך הרחם, שממנה יכול להתחיל להתפתח כעת האדם. למרות שאין ממנו עדיין ולא כלום - זו ההתחלה שלנו באין סוף. ואותו מצב קיים גם בעולם שלנו, שהאדם מתחיל לגלות את עצמו כרוצה להגיע למשהו רוחני, שגם זו רק אותה הטיפה, אותה הנקודה האחת שבוערת.

שרטוט 5

“אמנם מה שזוכה יותר ללכת בכל דרכי השי”ת, שה”ס תרי”ג אורחין דאורייתא, השבים להיות שמותיו של הקב”ה ממש, אז מתגדלת קומתה בשעור השמות האלו שהשיגה,” במידת הנפ”ח המסוים של תרי”ג הרצונות, שעל אותו גודל של רצונות מתקינים מסך, היינו שאותה הכוונה על מנת להשפיע, אותה הנקודה שולטת בתרי”ג הרצונות - בתוך אותם הרצונות בעל מנת להשפיע מקבלים אור. ומה שבתוך הרצונות האלה הוא הבנת הבורא, ידיעת הבורא, ידיעת המציאות, הבנת המציאות, החיבור עם המציאות.

ואותו מכלול שנמצא בפנים הכלי, נקרא הכלי והאור הממלא אותו, שהגימטרייה של הכל יחד נותנת את שם הבורא. כי הכלי עצמו הוא י' ה' ו' ה', בסך הכל כ”ו (26), והאור הוא התוצאה מהמסך והעביות, שנקרא מילוי. ויוצא, שהכלי והמילוי שלו יחד נקראים “שם ה'“, היינו מידת הבורא שמשיג הנברא באותה הדרגה בה הוא נמצא. ובכל פעם שעולה, יש לו יותר רצונות, יותר מסך עליהם, ומקבל יותר אור פנימה, ונקרא שיותר ויותר מכיר את הבורא, שהולך ומגלה את “השמות הקדושים”.

שרטוט 6

וז”ס ש”הקב”ה מנחיל לכל צדיק וצדיק ש”י עולמות” [שלוש מאות ועשר עולמות]. פירוש, הנשמה נכללת מב' צדיקים: צדיק עליון, וצדיק תחתון, ע”ד התחלקות הגוף מטבור ולמעלה ומטבור ולמטה.” כמו שמתחלק אדם הראשון, כך גם כל גוף פרטי מתחלק לשני חלקים: גלגלתא עיניים, ואח”פ.

שרטוט 7

“והיא זוכה בזה בתורה, שבכתב ובתורה שבעל-פה, שהם שני פעמים ש”י שבגמטריה תר”ך, שה”ס תרי”ג מצוות דאורייתא, ושבע מצוות דרבנן.וז”ש בע”ח [וזה שכתוב ב”עץ חיים”] : ש”לא נבראו העולמות, אלא לגלות שמותיו של הקב”ה”, עש”ה ותבין. והנך רואה, כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, לא יכלה עוד לשוב ולהתדבק בשרשה, בבחינת עולמה עצמה, כמו שהיתה בשורשה קודם ביאתה לעולם הזה, אלא היא מחויבת להגדל קומתה “תר”ך” פעמים, כמו שהיתה מלפנים בשורש, שה”ס כל השלמות, כל הנרנח”י עד היחידה, שע”כ נקראת היחידה בשם “כתר”, לרמז על מספר “תר”ך” הנ”ל.” כאשר מגיעים לתיקון כל הרצונות, אז מתלבש בכלי אור השלם, שסך כל האור נקרא נרנח”י, ו”יחידה” נקרא אותו המצב הכולל .“והנך רואה שסוד תר”ך שמות הנ”ל של תרי”ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן, הם בעצם ה' בחינות של הנשמה. דהיינו, נרנח”י, כי הכלים של הנרנח”י הם מתר”ך מצוות הנ”ל, והאורות דנרנח”י הם עצם אור תורה, שבכל מצוה ומצוה.” כתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין, ומלכות שבכלי הנשמה הם תר”ך רצונות, שמתמלאים בנפש, רוח, נשמה, חיה, ויחידה דאורות. כמו שלומדים מתלמוד עשר הספירות בפרט, ומחוכמת הקבלה בכלל, החוכמה הזו היא כולה לימוד על הכלי בלבד, היינו על הנשמה שנקראת, כלי הרוחני.

שרטוט 8

“נמצא שהתורה והנשמה הם אחד.

אבל קוב”ה ה”ס אור א”ס המלובש באור תורה שיש בתר”ך מצוות הנ”ל. והבן זה היטב, שז”ס שאמרו ז”ל: “כל התורה כולה שמותיו של הקב”ה”. פירוש, שהקב”ה מהכולל, והתר”ך שמות הם פרטים וחלקים, אשר פרטים אלו, הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה, אשר אינה מקבלת אורה בפעם אחת, זולת בדרך מדרגה, לאט לאט, בזא”ז.

המתבאר לך מכל זה, אשר סוף הנשמה להשיג את כל התר”ך שמות הקדושים, וקונה כל קומתה, שהם תר”ך פעמים, בכמות שהיתה מטרם ביאתה, אשר שעור קומתה נראית מתר”ך מצוות, שאור תורה מלובש בהם, וקב”ה בכללות האור תורה, הרי לך מפורש ש”אורייתא וקב”ה וישראל חד הוא” ממש.

והתבונן מאד בדברים, שאינם דרושים אלא פשט פשוט, אשר ע”ז אמרו: “הפשט לא אפשט”. ואשריך אם תבין את אשר לפניך.

ונחזור לענין, אשר טרם ההשתלמות בעבודת השי”ת, נראים אורייתא וקב”ה וישראל, כמו ג' בחינות, דהיינו, שלפעמים ישתוקק להשלים את נשמתו להשיבה לשרשה, שזה בחי' ישראל, ולפעמים הוא רוצה להבין דרכי השי”ת, ורזין דאורייתא [וסודות התורה] , “דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעבוד ליה” [מי שלא יודע מצוות אדונו, איך יעבוד לו] , שזה בחי' אורייתא. ולפעמים משתוקק להשגת קב”ה, כלומר להדבק בו בהכרה שלמה, ומצטער רק אחר זה בעיקר, ואינו מצטער כ”כ להשגת רזין דאורייתא, וגם אינו מצטער כ”כ להשבת נשמתו לשרשה, כמו שהיתה טרם התלבשות בגוף.

לכן ההולך על הקו האמיתי בהכנה לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו, אם הוא משתוקק לג' בחינות הנ”ל בשוה ממש, כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחי' אחת מהם ביותר מבחי' הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה.”

בעל הסולם מדבר על האדם שטועה מעט, ואיננו יכול להשוות ולחבר בדיוק במידה הנכונה בין שלושת הגורמים, “ישראל, אורייתא, וקודשא בריך הוא חד הוא”. ואז הוא סוטה מהדרך, שפתאום מפספס באיזה מקום, ומכוון את עצמו לא בדיוק להיכל המלך, אלא לכיון מוטעה. וזה רק אם הוא מכוון הכל. כי מי שאיננו מכוון, ואיננו נמצא בתהליך הזה, בו לא מדובר.

חוכמת הקבלה מדברת רק באנשים המבדילים מה נקרא בורא, מה נקרא ישראל, היינו מי שמשתוקק לאין סוף, ואיך יכוון את עצמו בצורה הנכונה, ומה נקרא האורות שמחזירים את ישראל לשם.

חזרה לראש הדף
Site location tree