חלק שני:משנה מקום משנה מזל
ישראל דמידוב: באחד השיעורים אמרת שכאשר אתה קורא טקסטים קבליים, בנוסף למילים הרשומות על הדף, אתה רואה מילים נוספות. למה התכוונת?
רב: תחילה יש להסביר כיצד בכלל אדם תופס את המציאות בחוש הראייה. ראיית האדם נובעת מכך שהוא רואה את תכונותיו הוא מבפנים. אין מחוצה לנו דבר מלבד האור העליון, ואדם למעשה רואה את תכונותיו כצורות או כדמויות על רקע האור העליון.אם אני משנה את תכונותיי בהתאם לאור העליון, אני רואה צורות, סימנים, אותות, אותיות, קרובות יותר לאור, ואז הראייה שלי משתנה, ולראייה הרגילה מצטרפת ראייה נוספת. זה דומה לאותן תמונות תלת ממדיות - כאשר מתבוננים בתמונה היא נראית כטפט נקודות, אבל אם מפזרים את המבט, דרך אותה תמונה מקושקשת מתגלה תמונה תלת ממדית. אותו הדבר ברוחניות - מי שמשנה את תכונותיו מקבל מימד ראייה נוסף. אין בזה דבר מיוחד. מי שלומד את חכמת הקבלה ומשתוקק לראות את המציאות בצורה עמוקה יותר, מי שמבקש לגלות מה החוקים הפועלים בעולם, כיצד הוא מתקיים ומתנהג, מתוך הלימוד נפתחת בפניו המציאות ליתר עמקות, ואז הוא רואה דברים נוספים, מילים נוספות, צורות נוספות על מה שרואה אדם רגיל.
ישראל דמידוב: רב, כמקובל אתה טועם באוכל אותו טעם שאנו מוצאים בו, אתה שומע במוזיקה אותם צלילים?
רב: האמת? אני מרגיש יותר, אני נהנה יותר מכל דבר. הייתי אומר כך: אדם שמגיע להבנת התענוגים, שמגיע למקור התענוגים, מחבר את השכל ללב, ולכן התענוגים מורגשים בו כעסיסיים ועמוקים יותר. כתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". נהוג לחשוב שלצדיקים, כביכול, אין שום הנאה, ואינם מרגישים דבר. הם לא נהנים מאוכל, לא נהנים ממוזיקה, מטבע ומנופים יפים, אבל זה לא נכון. העולם הזה נברא כדי שניהנה ממנו, והוא מכיל בתוכו תענוגים אין סוף, אלא שהאדם צריך ללמוד כיצד ליהנות מאותו שפע אינסופי, כיצד לפעול ולחיות בכוונה הנכונה. לכן התענוגים גדלים, בהתאם למידה שבה האדם יודע לצרף אותם למטרה. וכשיודע לקשור את כל מה שקורה איתו וסביבו אל השורש, אל המקור שממנו מגיעים כל הדברים, אז הוא יכול להעצים את תחושת התענוג וזה מורגש בו כאושר אינסופי.
ישראל דמידוב: אנחנו יושבים ולומדים קבלה כל בוקר, גם זה משחק?
רב: כל פעולות הבורא כלפי הדרגה התחתונה יותר, נקראות "משחק". משחק זה מצב שנדמה לי שאני מצוי בו. אנחנו לא מרגישים שאנחנו נמצאים כבר עכשיו במצב הנעלה ביותר, הטוב והמתוקן, מצב אין סוף, שנקרא גמר התיקון. זה המצב האמיתי שבו אנו חיים אלא שחסרים לנו הכלים להרגיש שזה אכן כך. כולנו נמצאים באיזו הרפיה כללית, מעין חוסר הכרה שנקרא "העולם הזה". לכן זה נקרא משחק, כי כולנו עומדים כביכול על במת תיאטרון ומשחקים ב"נדמה לי", חושבים שאנחנו נמצאים בעולם אמיתי בעוד שהכול הוא רק הצגה. ברגע שנצא מההסתרה שעוטפת את חושינו, אז נוכל להתעורר מההצגה ולחדור לתוך המציאות האמיתית.
ישראל דמידוב: מידי פעם ההצגה שאני משתתף בה נוסעת לחו"ל, וכעבור יום או יומיים אני סובל מאוד מהעובדה שאני לא נמצא כאן.יש פעמים שאני ממש לא מסוגל לשאת את המצב. מה לעשות?
רב: גם כשאני יוצא לחו"ל אני סובל מאוד. אני מרגיש שם חוסר כוחות, וממש קשה לי לזוז. אני לא מסוגל לצחוק, ובכל פעם אני מרגיש מעין עצבות וכובד, לא משנה כמה אני נוסע. אני זוכר שחזרתי מאחד הקונגרסים הבינלאומיים שלנו שנערכו בארה"ב, פגשתי שם המון אנשים מיוחדים, שהיה מאוד מעניין לדבר איתם, עובדי נאס"א )סוכנות החלל האמריקנית(, מדענים, חתני פרס נובל, מומחים מן השורה הראשונה. ומה שהם חוקרים הוא גם קרוב מאוד לקבלה. מדובר באנשים שעומדים בפסגת מדע הפיזיקה הקוונטית שכביכול כבר מרגישים שמוכרחה להיות ראייה מצדו השני של החומר, שזו כבר נגיעה ברוח של הדברים. היו שיחות מאוד מעניינות. בעיקר כי המדע היום מגלה עובדות שהקבלה נסמכת עליהן כבר אלפי שנים, אלא שהמדע מגלה זאת מצד האדם ואילו המקובלים גילו זאת מתוך הכרת הכוחות והתהליכים הרוחניים. אבל למרות העניין הרב שגילו, ולמרות ההצלחה של הקונגרס עצמו, הרגשתי שם קושי, מפני שבארץ שלנו פועל כוח מיוחד.
ישראל דמידוב: מדוע זה כך?
רב: בעל הסולם כותב, שמי שחי ברוחניות, מרגיש משיכה עזה לארץ ישראל, ומי שמרגיש קירבה לחכמת הקבלה, לא מסוגל להימצא בחו"ל, ורק כאן הוא מרגיש טוב.
ישראל דמידוב: זה נשמע קשור לחומר, והרי אומרים שרוחניות היא מעל מקום וזמן.
רב: הרוחניות פועלת על כל שטח ושטח בעולם הזה. ודאי שהכוח הפועל על ארץ ישראל שונה מהכוח שפועל באמריקה. מכאן יצאו התורה ו"הזוהר", וכאן פעלו מקובלים כאברהם, רבי שמעון, האר"י. לא סתם הם פעלו דווקא מתוך ארץ ישראל, ולא מיערות הגשם בברזיל. בארץ ישנו כוח רוחני מיוחד, לפי הקשר בין ענף ושורש, ולכן מקובלים מאז ומעולם הרגישו משיכה לארץ, לכאן הם השתוקקו לבוא במשך כל הדורות, וכאן רצו לחיות.
ישראל דמידוב: אז איך אפשר להסביר את העובדה שבעל הסולם שהה בזמנו זמן רב מחוץ לישראל, במנצ'סטר ולונדון?
רב: מקובלים יוצאים לחו"ל לשם הכרת הגלות, ומסיבות מיוחדות נוספות. בעל הסולם נסע מהארץ לפולין, שם נולד, לאנגליה ולמקומות נוספים באירופה. הרב"ש, בנו בכורו, שהיה הרב שלי, נסע לאמריקה ולאנגליה וביקר במדינות רבות. כל נסיעה כזו היתה כרוכה במאמץ וקשיים רבים עבורו, אבל היא נעשתה כדי לבצע משימה מיוחדת בחו"ל, כדי לגרום להתעלות ארץ ישראל הרוחנית והגשמית. אני יודע שאתה מרגיש רע בחו"ל, וזאת למרות שאתה מטייל שם ויכול לראות דברים טובים. גם אני, שבילדותי השתוקקתי לצאת ולראות עולם, היום קשה לי להיות בחו"ל. זאת משום שהכוח הרוחני בארץ הוא גבוה, והוא פועל, ואילו היינו מרגישים אותו כולנו קצת יותר, אני סבור שיהודים לא היו יוצאים מכאן. לכן נקווה שהוא יתגלה ביתר עוז, ושהכול יבינו מהו המקום הטוב ביותר.
ישראל דמידוב: האם פה בארץ קיים הבדל גם בין מקומות שונים, למשל ירושלים, צפת, תל אביב?
רב: ודאי. העולם שלנו הוא תוצאה מרוחניות, ואם יש שוני בין מקום למקום בקילומטרים, ואפילו בכמה מילימטרים, זה נובע מכך שכוח רוחני שונה יוצר את המקומות ופועל עליהם, וכמובן יוצר גם את ההבדלים ביניהם בגבהים, בסוגי האדמה וכן הלאה. הכוח הרוחני הגבוה ביותר, פועל על ירושלים ועל הר המוריה. אבל זה כוח שכיום נמצא בשבירה, משום שעם ישראל נמצא למעשה בגלות. לכן יש בירושלים שליטה זרה, זאת אומרת, היא היתה מקום הקדושה, וכעת היא מקום חורבן הבית, מקום הקליפות. הכלים הרוחניים בארץ הם גדולים, יש להם פוטנציאל גדול ובהתאם לזה האורות שפועלים עליהם הם גדולים. לכן ארץ ישראל היא מקום מיוחד, שפועלים בה כוחות רוחניים מאוד חזקים. ברור שיש הבדל גדול בין הכוחות הפועלים בגליל, בירושלים או בנגב. אבל למרות הגלות הרוחנית שאנחנו נמצאים בה, אין בעולם עוד מקום כארץ ישראל.
ישראל דמידוב: מה המיוחד בצפת?
רב: היום אין כבר כוח מיוחד בגליל. כמו שכתוב "וגליל ייחרב", כלומר שלא יהיה בגליל יותר כוח מיוחד, כמו שהיה פעם, בתקופתם של מקובלי צפת, ולפני כן, בזמן המשנה. ודאי שאי אפשר להשוות שום שטח מִשטחי ארץ ישראל, למקום כהר מירון, מערת האידרא רבא, שבה נכתב ספר "הזוהר", ששם ישנם עדיין אורות רבים. אדם שבא לשם עם הכוונה וההכנה הנכונה יכול להתייחד עם הכוח העליון באמצעותם.
ישראל דמידוב: בתנ"ך מוזכר הקשר בין בבל וארץ ישראל. איך הוא עתיד להתפתח?
רב: בבל היא גבול ארץ ישראל השלמה. משם והלאה מתחיל מה שנקרא חו"ל, מקום הקליפות, שבגמר התיקון יתוקנו. ארץ ישראל היא לחלוטין לא לפי הגבולות שלנו הקיימים היום, אלא לפי גבולות כיבוש דוד, שמתואר בכתבי האר"י ובספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות" )חלק ט"ז(. אבל חשוב להבין, שלמרות שגבולות ארץ ישראל המתוארת שם רחבים מגבולותינו הנוכחיים, אין זה סימן שעלינו להשתוקק אליה, אלא עלינו להשתוקק לארץ ישראל הרוחנית. נאמר "ארץ" מלשון "רצון", ו"ישראל" מלשון "ישר-אל". עלינו לפתח את הרצון להגיע ישר אל הבורא, ואם נתעלה בתיקון שלנו, ונגיע לאותה השתוות הצורה לבורא, אז הכוחות שיפעלו על העולם הזה כתוצאה מכך, יהיו כאלה שיסדרו את מה שצריך בעולם, ולא שאנחנו בעוצם ידינו נוכל לעשות משהו כדי לשנות את פני המציאות הגשמית. רק דרך העבודה הפנימית של תיקון הנשמה נוכל להגיע לאותה דרגת שלמות. לכן חכמת הקבלה מעמידה את האדם לפני התיקון הרוחני שעליולבצע בחייו, ורק בזה היא מתעסקת.
ישראל דמידוב: מתוך כל מה שאמרת, מה אפשר להשליך לגבי היחסים שלנו עם כל המדינות השכנות באזור?
רב: כל התגובות והלחצים שמופנים כיום כלפי ישראל מצד מדינות שונות, זה הכול תוצאה מהשפעת הכוחות הרוחניים. אז למה לנו לעשות את החשבון עם הכוחות הגשמיים, אם בכל מקרה אין בכוחנו לפעול עליהם? לפעול על הטבע יכול אדם רק מלמעלה, כלומר עליו להכיר את המקום שממנו יורדים הכוחות האלה לעולם הזה ולהיכלל בו. לצורך זה עליו להיכנס ולהשפיע במקור, ב"מטה הפיקוד" למעלה, בעולם האצילות. אפשר להיכנס לעולמות רוחניים רק בשינוי הכוונה, כלומר בהשתוות הצורה ביני לבין הכוח שפועל עלי. כך נוכל לשנות את העולם לטובתנו, שכן בסופו של דבר, הכול צריכים להגיע לדבקות בבורא, וכמו שכתוב "להיות אור לגויים" זה תפקידנו. עלינו להביא את חכמת הקבלה לכל העמים, כדי שכל אדם בכל העולם יבוא לדרגת אין סוף, אין גבול בקבלת השפע, והבנת הטבע בשלמות ונצחיות. אני בכוונה מדגיש את המחויבות והאחריות כי אם לא נעשה את זה נמשיך לספוג מכות וייסורים. המדינות שמסביבנו בעצם רק דוחפות אותנו באופן לא במודע לבצע את המוטל עלינו בתכנית הכללית.
ישראל דמידוב: ומה מקומם של הערבים?
רב: תפקידם של הערבים כיום הוא לעורר אותנו לכיוון הנכון. ראשית, ברמה הכלל עולמית, הכול מסודר כך שנבין, שלא בכוחנו אנו להגיע למשהו. אנחנו רואים איך כל הניסיונות בכל העולם לעשות "סדר חדש" נכשלו. מלחמה גוררת מלחמה, רפורמה בצד אחד גוררת הסלמה בצד אחר. אנו רואים כיום איך לבד אנחנו לא מצליחים להביא את המערכת לאיזון. שנית, עם ישראל סופג הרבה לחץ מסביב כדי שנשאל "למה זה מגיע לנו?", מדוע משך אלפיים שנה לא הצלחנו למצוא את מקומנו ולבנות את צורת החיים שלנו? הרי לא רק הערבים, אלא העולם כולו רואה בנו כוח זר, כוח מיותר בעולם, עם שאיש לא צריך אותו. הם חושבים כך, משום שאנו לא מבצעים את תפקידנו. משימתנו היא להפיץ את שיטת ההתעלות הרוחנית לעולם, ובמקום זאת אנו מתעסקים בדברים הנמוכים ביותר, ומהווים דוגמה לדבר הגרוע ביותר בעולם. אנחנו מנסים לברוח מעצמנו ולחקות עמים אחרים, במקום להדגיש את הייחוד שלנו. כל זה צריך לבוא לידי ביטוי דרך המשחק, דרך התיאטרון, ונקווה שיקומו במאיםשיידעו לביים זאת נכונה, ושהתיאטרון יהיה מדיום תקשורתי טוב, שדרכו הצופיםיתפעלו ויגיעו לקבלה.