חלק שני: המיסטיקה של הפיזיקה
יואב בן דב: איני יכול לומר אם יש מציאות אחת או כמה, כי גם זה חלק מהשפה האנושית. אני כבר כופה פה קטגוריות של חשיבה אנושית, והחשיבה הזו היא מוגבלת.
רב: אז עדיין אין אפשרות לסכם את הדברים?
יואב בן דב: אינני חושב שתפקידנו כבני אדם להגיע לסיכום.
רב: כפילוסוף של המדע, אתה אומר שכל אחד מתפעל, והולך לפי מה שליבו חפץ, ובכל זאת אין לו אפשרות לשנות את הבחירות שלו כי כך בנוי האדם?
יואב בן דב: אפשר לשנות, אבל חופש הבחירה שלנו מוגבל פה. אני יכול להחליט, למשל, לנסוע להודו, ולשבת עשר שנים באשרם. כמה שאני לא אתאמץ להתנתק מזה אני בכל זאת אהיה ישראלי שהתחפש להודי ולא הודי אמיתי, אבל אולי אעבור שם חוויות משמעותיות שיעשו לי משהו. לעומת זאת, אני אולי לא אשתתף בטקסי וודו עם שבטים אינדיאנים כי לזה הנפש שלי מתנגדת, זה פחות מדבר אלי...
רב: כל החוויות האלו באות כתוספת לחיינו או שמטרתן היא יציאה למימד מציאות שונה לגמרי?
יואב בן דב: בעיקרון מדברים על יציאה למימד שונה.
רב: שהוא בעצם ניתוק מהמציאות.
יואב בן דב: בתפיסות הבודהיסטיות וההינדיות זה נקרא "להשתחרר מהסבל", ולהגיע לראייה נכונה של המציאות.
רב: זה נשמע אגואיסטי, לא?
יואב בן דב: יש תורות שבהן אתה אמור לשחרר את עצמך מהסבל, ויש כאלו שאתה אמור לשחרר את האנושות מהסבל.
רב: אז יוצא מכל זה, שהבורא, הכוח העליון, הוא רע, ואנחנו צריכים לתקן את מעשיו הרעים?
יואב בן דב: בבודהיזם אין בורא, ואין כוח עליון, ואין דיבור על איך הגענו לכאן, אלא רק על איך יוצאים מפה.
רב: אסור לדבר, או שלפי תפיסתם אין כוח עליון?
יואב בן דב: שאלו את הבודהה, והוא לא הסכים לענות. הוא אומר, "אם בא אלי אדם שנעוץ בבשרו חץ, אינני שואל, איך ולמה ירו את החץ? אני מלמד איך להוציא את החץ". אתה יכול לבוא ולהגיד, שאם הוא אינו מבין את הסיבות, יתכן שגם אינו מבין את הטיפול הנכון.
רב: זו נראית לי גישה די שימושית, חומרית, כדי לברוח מהסבל. מעין חיפוש אחר תרופה וזהו. מה לגבי השאלה מי ירה את החץ ולמה? נכון שאולי ברמה המעשית המיידית זה לא ייתן לו דבר, אבל אולי אם האדם ידע את המקור, את הסיבה, הוא יעלה לרמת תודעה אחרת, גבוהה יותר.
יואב בן דב: לפי התפיסה הבודהיסטית הקיום כולו סבל. הוא נושא איתו את חותם הסבל והאשליה.
רב: ומטרתנו היא?
יואב בן דב: שחרור.
רב: כלומר המתקה?
יואב בן דב: אפילו לא המתקה, כי אז אתה מגיע לגן עדן, מסתובב שם כמה גלגולים, חוטא ונופל לגיהינום. זה מאוד פסימי, אבל הדרך היחידה להשתחרר היא להפסיק את הקיום.
רב: להפסיק את הקיום?
יואב בן דב: כי הקיום הוא סבל.
רב: עצוב לשמוע, שחיינו נועדו להיות בריחה מהסבל. במצב טבעי האדם, כמו כל היצורים החיים, בורח מהסבל ונמשך אל התענוג. אבל בתוך המטרה שאתה מצייר כאן אין אפשרות לצאת מהמצב הקיים, אלא דרך הפסקתו. אולי הדרך היא למצוא נתיב להתעלות מעל למצב הטבעי, ולא להפסיק את הקיום?
יואב בן דב: אני חושב שבדרך כלל מדברים על המציאות הקיימת כדבר שצריך לתקן, לשחזר מעין מצב טהור, ראשוני, שלפני הקלקול. כל התפיסות המיסטיות טוענות שהקיום הארצי, הלא מודע, החומרי, הוא דבר שצריך לצאת ממנו לעבר דבר אמיתי יותר, שבסופו של דבר גם מביא לאדם סוג של אושר.
רב: אז כל מיסטיקה תחילתה בסבל?
יואב בן דב: תחילתה באיזו תחושת אי נחת. אחרת, מה תחפש שם? תישאר בעולם החומרי, בהנאות הגשמיות, ותהיה מרוצה. חוסר שביעות הרצון המתמיד של האדם, שלעולם אינו מסוגל להסתפק בקיום גשמי, ברור, חד ערכי, דוחף אותו ללא הרף לחפש משהו מעבר. הוא אפילו מוכן לסבול, ולהשקיע מאמצים רבים בשביל להגיע אל "הלא נודע" כי הוא חש ששם היא התכלית האמיתית. ואני חושב שאתה מוצא את זה, בגרסה כזו או אחרת, בכל תורה רוחנית.
רב: אני מסכים, שאם לאדם אין תחושה שמשהו חסר, אין לו סיבה לחפש משהו מעבר לקיים ולמוכר לו. אבל האם כל המיסטיקה היא רק המשך לאותו חיפוש של האגו אחר דרכים לברוח מהסבל? האם אין שום גישה שאומרת שמחוצה לתפיסת חמשת החושים, יש משהו שנוכל ללא כל ספק להתקשר אליו, להבין ולהרגיש אותו?
יואב בן דב: רוב שיטות המיסטיקה אומרות, שאתה יכול להגיע עם הבנתך השכלית עד גבול מסוים, אבל הדבר האמיתי הוא מעבר לתפיסת השכל. כי החוויה הרוחנית היא אקסטאזה של ראיית המהות האלוהית "פנים אל פנים", התחברות אליה, והרגשת הניצוץ האלוקי בתוכך, וזה דבר שמעבר למילים ולשפה.
רב: אני חושב שהדבר שמייחד את חכמת הקבלה לעומת התורות הללו, זה עצם היותה מדעית. שלא תבין אותי לא נכון. כל העניין הוא בוודאי רגשי ובסופו של דבר האדם חווה הכול ברגש, בלב, אלא שבחכמת הקבלה לא מדובר רק בחוויה שאתה חווה, ובהרגשה שאתה מרגיש, אלא האדם מקבל כלים גם למדוד השגות רוחניות, ועל ידי ניסיונות ושרטוטים לצייר תמונה מדויקת. כך המקובלים לאורך הדורות התוו דרך, דרך שהיא ברורה ומדויקת כמו מפה, המסבירה לאדם מה הוא עתיד לעבור בהתפתחותו הרוחנית. אמנם כל אדם חווה את הדרך אחרת, אבל כתבי המקובלים עוזרים לו ושומרים עליו שלא יסטה ובסופו של דבר יגיע למטרה. כך מתקדם האדם בצורה שיטתית ועקבית ולומד לגלות מציאות רחבה ועמוקה יותר.
יואב בן דב: אני בהחלט יכול לומר שהקבלה, לא רק ביחס למסורת היהודית אלא ביחס למסורות כולן, נתפסת כמערכת המסודרת והמאורגנת ביותר של תיאור מציאות רוחנית. לכן כאשר בתקופת הרנסנס מלומדים נוצרים ניסו לתאר מציאות שמעבר לחומר, ולקבל מעין מפת דרכים של מציאויות עליונות, הם לקחו כבסיס את שפת הקבלה, את תרשימיה ומערכיה. אני בהחלט חושב שהקבלה הרחיקה לכת יותר מכל תפיסה אחרת, בבניית מערכים מסודרים שניתן להתייחס אליהם גם באמצעות השכל. עם כל זאת, התחושה היא שהרגע האמיתי של "גילוי השכינה", הוא משהו שמעבר לכל זה.
רב: האם חכמת הקבלה לא נתפסת היום כחלק מהמדע או "המדע שמעבר"?
יואב בן דב: שוב, תלוי איך מגדירים מדע. לחוקי המדע המערבי המודרני, למשל, הקבלה לא ממש מצייתת, למרות שגם כללי המשחק בו די מתערערים בימינו, כי הם חוקים מוגבלים למדי. אך אם כוונתך למדע במשמעות הרחבה של חקירה ניסיונית, רציונאלית של הטבע, הרי כבר במאה השש עשרה והשבע עשרה חלוצי המדע המודרני, ניוטון, קפלר ואחרים, עסקו בקבלה. ניוטון התעניין בה מאוד, והתרשם מהעובדה שהיהודים קוראים לאלו-הים "המקום". כממציא של המרחב והזמן המוחלטים, ניוטון לא הבין מה לעשות עם המרחב הריק הזה, שהוא בסיס הפיזיקה. ולכן אמר ש"המרחב הוא נוכחותו של אלו-הים". כך אלו-הים חש את העולם. דרך "המרחב המוחלט" אלו-הים חווה את העולם. ניוטון למעשה פנה לקבלה והסיק, שאלו-הים הוא "המקום" של העולם, ולא להיפך. אלו-הים הוא לא אובייקט בתוך העולם, אלא הוא המרחב שבתוכו מתקיים העולם.
רב: הכול בתוכו.
יואב בן דב: הקבלה בהחלט השפיעה על המדע המוקדם. אבל השפעותיה נעלמו במאה השמונה עשרה, כאשר המדע הפך לסוג של פילוסופיה חומרית, מכניסטית.
רב: מעניין אותי לדעת, האם לדעתך אפשר למצוא נקודת מפגש, בסיס משותף, בין כל החיפושים של האדם בכל התורות, האמונות והמדעים, לבין הקבלה?
יואב בן דב: ביסודו של המדע המודרני מונחת אמונה שהטבע הבסיסי של המציאות אינו חומר, אלא מבנה מתמטי, שמשקףתבונה וסדר, שהם "הנוסחה" של המציאות. גם לפי הקבלה יש סדר מאוד ברור. זו שיטה שעוסקת רבות בתפקיד המתמטיקה והמספרים, כבסיס למבנה העולם. אולי תוכל להאיר את עינינו בעניין?
רב: תפיסת המציאות לפי חכמת הקבלה היא למעשה פשוטה וברורה. אנחנו נמצאים במקום, בחלל, אם אפשר לתאר אותו כך, שבו פועל חוק אחד בלבד הנקרא "אור". כוח אחד שפועל על חומר הבריאה. חומר הבריאה הוא הרצון ליהנות, רצון לקבל, והכוח שפועל עליו נקרא "הטבע" או "אלו-הים", והואשדוחף את החומר, את הרצון לקבל, להתפתחות. הרצון לקבל מרגיש רק את עצמו, את מה שהוא מקבל לתוכו. והוא מרגיש את הדברים רק בהתאם לרמת יכולתו להימצא בהשוואת הצורה עם אותו החוק, עם האור. כאשר כל החוקים, אף אלה שבעולם הזה, זאת אומרת בטווח ההרגשה המצומצם ביותר, פועלים לפי השתוות הצורה של הנברא עם המציאות. כל דבר שאנחנו מרגישים, בין אם מדובר בראייה, שמיעה או כל תפיסה אחרת, מורגש בנו לפי "השוואה", נניח, לאותו גל. אנחנו יכולים להרגיש תופעה מבחוץ כביכול, רק אם היא קיימת בנו מבפנים. לפי חכמת הקבלה יש תופעה כללית, שהנברא נמצא בתוך האור, בתוך החוק הכללי. ובמידה שהוא משתווה אליו מבפנים, כלומר עד כמה שהוא תופס את החוק הכללי, אז אותו החלק שהוא תופס, מצייר בו את תמונת העולם, וכך הוא מתאר את עצמו ואת סביבתו. אם תמונת המציאות נובעת מתוך הטבע שלנו, אז בעצם עלינו לחקור את עצמנו - ממה אנחנו בנויים, ואיך אנחנו בנויים. ואז נדע מדוע אנו תופסים את המציאות בצורה זו או אחרת. נדע באילו מדרגות ורמות נוכל לשפר את התפיסה שלנו, את הראייה שלנו. נבין לְמה עלינו להשתוקק, מהו זה שדוחף, מעורר, ומחייה אותנו. כלומר החיפוש כולו הופך פנימי, בתוך טבע האדם. כי מחוצה לנו, איש לא יודע מה נמצא, ולכן לא יכול לחקור. אלא די בזה שנחקור את הפנימיות שלנו, וכיצד ניתן להשתפר ולהשוות את עצמנו למשהו מבחוץ.
יואב בן דב: זה מזכיר לי את התפיסה של אינשטיין לגבי המתמטיקה, שלפיה קיימת התאמה בין התפיסה שלנו לבין המציאות הקוסמית, וזה אולי מה שאתה קורא לו "השוואת הצורה". אם אני חוקר את הפיזיקה, אני יכול להגיע לתבנית של נוסחת המציאות הקוסמית, וברגע שהגעתי אליה, נעשה חיבור, נעשית השתוות בין התודעה האישית שלי, לבין המציאות הקוסמית, אני ואלו-הים יודעים את אותה נוסחה.
רב: כן. לפי המידה שאני משווה את עצמי עם אלוקים, עם הכוח העליון.
יואב בן דב: אינשטיין בהחלט סבר שאלו-הים כתב נוסחה, וכאשר האדם מפענח אותה, הידיעה שלהם משתווה. במובן הזה אינשטיין כינה את עצמו אדם דתי, ואת המדע כדבר מיסטי. שפת המדע היא רציונאלית, אבל לשם מה המדע, ועל מה הוא מבוסס, את זה אי אפשר להסביר, זה מעבר לשכל.
רב: כאן באה חכמת הקבלה, שמדברת על השתוות צורה לחוק הכללי, חוק ההשפעה. ומלמדת איך להגיע להשתוות צורה עם החוק הזה, באמצעות שינוי הכוונה של האדם, מ"לקבל לעצמי" ל"להשפיע לזולת".
יואב בן דב: אינשטיין התחבר פחות למסורות רוחניות ספציפיות. הוא חשב כמו מתוך רוחניות כללית. חלוצי המדע, לעומת זאת, נזקקו למערכת מסודרת, ולכן הם התחברו מאוד לקבלה. ניוטון כתב הרבה על היחסים המתמטיים של "מקדש שלמה". הוא ראה בו משמעויות רוחניות רבות, והדבר נחשב בעיניו כחלק מהמבנה הכללי של הפיזיקה. המדענים דאז בהחלט מצאו קירבה בין מציאות רוחנית לבין מציאות פיזיקאלית, והיתה להם שאיפה ליצור מבנה ידע, שיקיף את הכול.
רב: את זה בדיוק פותחת הקבלה. היא נותנת לאדם אמצעי לדעת בכמה הוא משווה את עצמו למציאות חיצונית. היא מאפשרת לראות, לבקר, לבדוק ולמדוד, מהי מידת הקשר, מידת ההתאמה, בין האדם לבין החוק הכללי, האלוקות.