חלק שלישי: טובים השניים מן האחד
יואב בן דב: האם יש בקבלה גם עניין התפתחותי-ערכי?
רב: ההתפתחות היא ביכולת של האדם להשתוות יותר ויותר לחוק ההשפעה, לאותו כוח כללי שפועל על המציאות.
יואב בן דב: ככל שהאדם משווה את צורתו לחוק הכללי, זה גם הדבר הנכון והטוב מבחינה ערכית?
רב: המקובלים שגילו את הכוח העליון הגדירו אותו כ"טוב ומיטיב", לכן אדם שלומד כיצד לפעול כמוהו, אז ודאי שהוא הופך לאדם טוב יותר גם ברמה הערכית. גם בחוקי הפיזיקה בעולם שלנו ככל שאנו משווים את צורתנו לחוק מסוים, למשל לחוק המשיכה, ויודעים איך לקיים אותו, כך אנחנו נינוחים יותר, חיים בצורה נעימה ושלמה יותר ללא בעיות, וכמו כן אנחנו יודעים כיצד לנצל את אותו חוק לטובתנו.
יואב בן דב: האם אין משהו מעבר לזה? משהו מוסרי וערכי, מעבר לניצול לטובתנו?
רב: אם מדובר בחוק הכללי, שם החוקים כולם הם חוקי מוסר, ונוגעים להתנהגות האדם כ"אדם". להשוות עצמנו עם הכוח העליון, פירושו לשנות את הטבע שלנו.
יואב בן דב: ולהגיע לשלמות ערכית, זה לא בניגוד למדע המודרני שאינו עוסק בערכים?
רב: אני חושב שזה ישתנה בשנים הקרובות. כבר רואים, שהמדע מנסה לכלול בתוכו גם את מה שנקרא "מיסטיקה".
יואב בן דב: המדע של ימינו לא מספק לאדם תשובות. לכן אולי צריך לנסות לשלב אותו בראיית עולם כוללת יותר, שיכולה להיות קבלה, או יכולה לבוא ממקורות אחרים.
רב: אני רואה בעתיד חיבור יפה בין המדע לקבלה. מדובר בשתי רמות שונות. מה שנקלט בחמשת החושים, שעל ידם חוקרים את המציאות, נקרא מדע. ומה שאנחנו משתדלים לחקור ולהבין מעבר לזה, נקרא "חכמת הקבלה". אבל איני רואה כאן את מקומן של הדתות, האמונות והשיטות המיסטיות. כי בכל זאת מדובר בהשתוקקות של האדם לגילוי כל התופעות שנסתרות ממנו, להגיע לפתיחת המציאות, לתפיסה חדשה של החיים, לחיפוש אחר המקור של כל מה שקורה בעולם. ואיך כל האמונות האלה יכולות לעזור לאדם למצוא את התשובות האלו?
יואב בן דב: אני מכיר את המדע, ואת החיבורים בין המדע המודרני לתורות מזרחיות, ולדעתי הם משתלבים ברמות שונות.
רב: אתה רואה שהם משתלבים?
יואב בן דב: במובן הזה שהמדע הגיע לסוג של חכמה. מה היא חכמה? אומר סוקרטס: "לדעת שאינך יודע". משהגעת למקום הזה, אתה יכול ללכת למקומות אחרים. לעומת זאת, כשאתה בטוח שאתה יודע הכול, לא ייצא ממך כלום, כי אין לך לאן לזוז. המדע בימינו הגיע לשלב שבו הוא מדבר על אי ודאות, הסתברויות, אקראיות, כאוס, על תבניות שלעולם לא נגמרות, על כך שהמורכבות היא חלק בסיסי ומהותי בעולם. המדע בעצם הצביע על גבולותיו, וכעת הוא יכול ללכת אל מעבר לגבולות הקיימים.
רב: זה דבר רגיל: יש חיסרון, חלל ריק, ועכשיו אפשר להתחיל להתקדם.
יואב בן דב: מהריק הזה יש דחף כלל אנושי, מורגש צורך במשהו שנמצא בתרבויות ובדתות שונות.
רב: אלא שהאדם לא מגלה בכל אלו חלק מדעי. זה הכול כה אקראי, פנימי, רגשי. הצורך בהחלט קיים ואדם מחפש ללכת בדרך מסוימת, אבל השאלה היא מה קורה אחרי ההתעוררות שלו לחיפוש, מה עוזר לו להמשיך?
יואב בן דב: אני חושב שעד גבול מסוים אפשר לראות בתרבויות ובדתות השונות גם צד מדעי. הבודהיזם, כאמור, הוא התנסותי. להיות בודהיסט זה לעשות מדיטציה ולחקור בתוך עצמך. מאידך, יש אומרים שאם תרקוד לצלילי מוזיקה שמחה, לפתע רוחו של האל תיכנס בך. אלו חוויות מאוד עוצמתיות. אבל באמת אין בהן צד שכלי אלא להיפך, אתה אמור לחסום אותו, ולא לגשת לדברים ברציונאליות.
רב: אבל אדם בכל זאת כלול ממוח ולב, ושאלתי אותך דווקא על מקומות החיבור ביניהם. הרי אם התכלית היתה רק להיכנס לחוויה אקסטאטית, אז למה צריך גם הבנה שכלית?
יואב בן דב: אנו שואפים לשלמות, ויש בנו תחושה שמצב שלם הוא אפשרי. קרא לו "גאולה", "ביאת המשיח", "התאחדות עם האל" או "הארה". זו שאיפה שלא מרפה מאתנו.
רב: אז אם זו השאיפה שלנו, אפשר להסתפק בריקודים אקסטאטיים?
יואב בן דב: אולי ברגע מסוים. אבל כעבור רגע, שוב יחסר משהו.
רב: איני מומחה בתורות האלה, לכן אני שואל. האם אתה כמומחה בפילוסופיה ובתורות של המזרח, לא מוצא בהן חיבור בין רגש ושכל?
יואב בן דב: יש בתורות הללו חיבור שאנשים חווים, אבל הוא לא טוטאלי. אנשים לא מגיעים למצב של חיבור שממנו חוזרים חסרי קונפליקטים. אני בכלל חושד באנשים חסרי קונפליקטים.
רב: בתורת הקבלה יש נוסחאות, שרטוטים, חוקים רוחניים שהאדם מקיים ומבצע. ואז אני ואתה מגיעים לכל אותן המדרגות, שהן דבר מוגדר היטב, באופן שאתה ואני חווים בדיוק אותו הדבר, ומשרטטים בדיוק אותם שרטוטים ונוסחאות שנחווה ונרגיש בשכל וברגש. הכול מאוזן, מסודר, מדעי ומדויק. ואז העולם כולו פרוש לפניך בצורה כזו שאתה חי את המציאות הזו לנצח כי רכשת אותה בעצמך וזה לא רק לרגע.
יואב בן דב: בקבלה הכול גם מובנה שכלית?
רב: בשכל אתה מכוון את הרגש, ולהיפך, את הרגש שאתה חש תוכל למדוד ולנסח.
יואב בן דב: אין ספק שיש בזה עוצמה גדולה מאוד. הקבלה זו חכמה שלא נולדה רק אתמול.
רב: האם לא קיימים עיקרון וגישה כאלה גם בתורות המזרח?
יואב בן דב: השיטות האחרות אינן מוּבנוֹת. הקבלה היא דוגמה ייחודית למערכת מובנית, ברמה שקשה להשוותה למערכות אחרות. בסוף המאה התשע עשרה, מי שהתחילו את "הניו אייג'" של המיסטיקה המודרנית היו "קבליסטים" צרפתים ואנגלים, ואיש מהם לא היה יהודי. הבעיה היא שהם לרוב עשו טעויות, והכניסו דברים לא נכונים לרוחניות, כביכול על פי הקבלה. אבל הם בהחלט חשו שמצאו לפתע מערכת שלמה ומסודרת ביותר, שבעזרתה ניתן לחקור ביתר דיוק, באמצעות "פרצופים", "ספירות". וכך האדם מתחבר לבניית מפת דרכים שאיתה ניתן להתקדם. במקומות אחרים יש אנשים שמעדיפים דווקא את הכיוון האנרכיסטי, הלא מסודר, משהו שמפרק תבניות.
רב: כן. אבל כיום האנושות נמצאת כבר בפירוק כל המערכות הקיימות. כמעט אין מסגרת שלא עברה או עוברת תהליך של התפוררות, נרצה או לא כבר אין ממש סדר בעולם של היום... אולי מתוך כך אנשים מחפשים תשובה כנה כדי להסביר מה קורה מסביב ומה הטעם בחיים.
יואב בן דב: אין ספק שהקבלה הפכה לתופעה המונית, שמדברת כיום אל לבם של רבים מאוד.
רב: רוב האנשים הגיעו למצב שמחפשים משהו שיבנה, שיחבר, שייתן גבולות ובסיס כלשהם. אני חסיד גדול של הקבלה לא משום שאני מתעסק בה, אלא משום שאיני מוצא בסיס מוצק יותר, בעל היסטוריה של אלפי שנים, שעליו ניתן לבנות כיום את השקפת העולם, בתוך המשבר הכללי שבו אנו שרויים.
יואב בן דב: בשלושים או ארבעים השנים האחרונות אנשים באמת מבטאים בדיוק את השאיפה שאתה מדבר עליה. כי את החוויה הרגשית שלנו כבני אדם, המדע הניח בצד, ואת החוויה הרציונאלית שכחו הדתות והכתות המיסטיות. ובעצם איני רוצה לוותר על אף אחת משתי אלו. איני צריך לחתוך את האחת בשביל להיות שלם. את השלמות אשיג מכך שאצליח לשלב אותם יחד. ואולי זה המקום שבו הקבלה נותנת לאדם את הפיתרון שהוא מחפש. אין ספק שזה האידיאל, זו שאיפת האדם, להיות הוויה שלמה.
רב: הקבלה היא האמצעי לזה. כאשר אדם מתחיל לחבר מוח ולב, להרגיש את העולם ולהבין אותו, אז הוא מבין גם את ההתחלה והסוף. אין פה סבל, אלא מייד מורגשת השלמות שבמבנה הזה. חוסר השלמות נובע דווקא מתוך הניגודיות שבין מוחא וליבא, מוח ולב. לכן אין צורך להרחיק לכת. ברגע שאדם נכנס לגישה הזו, ואפילו לא לחוויה עדיין, כבר מרגע שניגש לראות את המציאות דרך הנוסחה שלפיה הכול אחד, ובה מוח ולב מתחברים, הוא מתחיל להרגיש את השלמות. בכל אופן, זה מה שקנה אותי, כשהגעתי לקבלה.
יואב בן דב: ללא ספק יש יתרון בכך שבקבלה אינך נדרש להשאיר את השכל בחוץ.
רב: אני נפגש עם אנשי מדע רבים, ואנחנו מצליחים להבין איש את רעהו, כי מדובר במחקר מדעי של האדם, שהוא על בסיס ניסיוני, ובשימוש בשרטוטים, נוסחאות, וחומר רציונאלי רב. אבל גם אנשי תרבות ואמנים שבאים כביכול מהצד הרגשי מוצאים בחכמה הזו את מה שחיפשו. עכשיו בעניין קצת שונה ובכל זאת קשור: שמתי לב לתופעה שמדענים דווקא פונים לתורה הודית, לטארוט, ולתורות נוספות, מתוך חיפוש אחר תוספת למדע. האם קיימת גם התופעה ההפוכה, שתורות הודיות רוצות לחבר אליהן את המדע בצורה כלשהי? או שהם רואים שהדברים לגמרי לא מתחברים?
יואב בן דב: בהודו מתחילה תנועה בכיוון כזה. השלב הראשון שם היה אימוץ של תכנים, מדע והשקפות מערביות. האוניברסיטאות שקיימות כיום בהודו מאמצות סגנון מערבי. היום מתחילים לשלב את הדברים גם בארצות המזרח הרחוק. יש ניסיונות לשילובים כאלה בעיקר בשיטות ריפוי. התפיסות של בריאות וריפוי במסורות ההודיות והסיניות הן תוצאה של התפתחות בת אלפי שנים, מתוך גישה שאכן משלימה את החסר בגישה המדעית.
רב: אבל אני מדבר על הפילוסופיה עצמה.
יואב בן דב: הפילוסופיה מתבטאת בפועל בתחומים רבים ושונים. כמו שישנן שיטות טיפול אלטרנטיביות שפונות לטיפול הוליסטי יותר כך גם קלפי טארוט הן ריפוי פסיכולוגי אלטרנטיבי. זה תהליך שהולך ומתגבר, ובסופו של דבר הוא מבטא חיבור פילוסופי, חיבור של השקפת עולם.
רב: זה אותו חיבור של מוח ולב.
יואב בן דב: היום עוד לא ניתן לראות את החיבור הזה בברור. אבל לדעתי, ככל שהדברים יתבהרו, נראה בהם הן את הצד השכלי והן את הצד הרגשי. ואז אולי נראה איך הקשר הזה יוצר מציאות חדשה שלא מחייבת אותנו להיות כל כך בקונפליקט.
רב: אני חושב שהרשת הזאת שתיארת בצורה יפה כזו, תתגלה יותר מהר ממה שאתה חושב, כי ההתפתחות האנושית דוחפת לזה. כולנו רוצים להגיע למצב של זרימת החיים בצורה נעימה וטובה. אם חשבנו שהמדע והטכנולוגיה יספקו לנו חיים מאושרים, היום ברור לכולנו שהשינוי חייב לבוא ממקום פנימי יותר, מתוך עצמנו. אני מאחל לכולנו שנדע לקשור את ההבנה הרגשית עם ההבנה השכלית ולהגיע למימוש הפוטנציאל הרוחני הטמון בנו.