אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ביטאונים / גיליון 5 / מאמר קל"ח: "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם"

מאמר קל"ח: "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם"

שיחה מ-24.11.06

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים.

ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים."

לפי הטבע שלנו, אנו רצון להנות. האור העליון ברא יש מאין, רצון לקבל, רצון להנות - רצון לקבל הנאה ותענוג. וכל ההתרשמויות וההרגשות בתוך הרצון שלנו, גם החיוביות וגם השליליות, הן באות מן האור. נוכחות האור מורגשת בנו כתענוג, כאופני התענוג למיניהם. וחיסרון האור מורגש בנו כרגשות שליליים. מהרגשת הפחד, שהיא הרגשה כללית של אובדן התענוג, של "אין לי" או "לא יהיה לי". ועד למצבים הגרועים ביותר, שהאדם מרגיש את עצמו כנעלם, כנאבד ונגמר. שהאור מתרחק מהרצון עד כדי כך, שלא נשאר ברצון אפילו הפחד הזה מאי נוכחות האור, אלא כבר פחד על הקיום. כי גם קיום הרצון תלוי בנוכחות האור.

אם מתגלות לאדם ההרגשות יחד עם הסיבות, נקרא שהוא "לומד תורה", "לומד חכמת הקבלה", החכמה איך להשתנות כדי להתמלא באורות. ובתהליך הזה שלומד את עצמו מול האור, ישנו שלב מקדים הנקרא "זמן הכנה". תהליך שעוברים מרגע הלידה בעולם הזה, משך גלגולים רבים, עד שהולכים ונעשים מוכנים להרגיש, חוץ מהתענוגים שנמצאים מולנו או חסרונם, להרגיש בחסרונו של מילוי עלום יותר ונעלה יותר, הנקרא "האור".

והאדם שמתחיל להרגיש בחסרונו של מילוי נעלה יותר מהמילויים הרגילים, נכנס למצבים לא נעימים של ייאוש, כי איננו יודע על ידי מה למלא את עצמו. הוא מתחיל להרגיש חיסרון ופחד מי הוא ומה הם החיים שלו. אם קודם, כשחיפש במה למלא את עצמו, היה ברור לו שחסרים לו דברים מהעולם הזה, והיה ממלא את עצמו מהעיסוק בהם, עתה הוא מרגיש את עצמו נזקק למילוי מופשט. למשהו שאיננו נמצא בעצמים ובחפצים שישנם בעולם הזה, או ביחסים הברורים והידועים לו בין בני האדם. וזה כבר החיסרון לאור.

ודווקא כלפי האור מדובר על יראה ואהבה. "יראה" נקרא שאין לאדם מילוי, שיש לו חיסרון, חושך מהמילוי. מילוי שיכול להתפרס על כמה וכמה אופנים. ממילוי של להיות שמח ושבע מאותו תענוג מופשט, ועד להרגשה מהו בדיוק אופי התענוג הזה, שהוא איננו בא מן הסתם, וממלא את האדם כמו שהוא. אלא תענוג שבא כתוצאה מהיחס של האדם, מהעבודה שלו, מהגישה שלו למשהו. וכך האדם מתחיל לפתח יחס משלו לתענוג ולחיסרון התענוג, לאותו מקור התענוג הנקרא "בורא".

זאת אומרת, הוא לא מתייחס לתענוג עצמו, או לחיסרון שלו, אלא לאופיו של התענוג, לבורא שנסתר בתוך התענוג ובתוך חסרונו. כי "בורא" הוא מדרגה והבחנה יותר עמוקה מהתענוג עצמו או מחסרונו, שמתגלה לאדם. ישנה ההשפעה עצמה, שהאדם, או מפחד לאבד אותה, ואז יש לו פחד ויראה. או שמרגיש את עצמו טוב, ומלא אהבה למילוי הזה. וישנו מי שמשפיע, מי שממלא אותו. שהאדם מרגיש אותו, כרצון להשפיע, כרצון לתת, כרצון לאהוב אותו, את האדם. ואותו מי שעומד אחרי התענוג או אחרי החיסרון לתענוג, הוא מתגלה כמקור, כבורא.

והאדם אומרים, צריך לאט לאט "לגלות ולהבין". זאת אומרת, להשתדל ולהשקיע מאמצים כדי לגלות, שנערך כלפיו כעין משחק, על ידי היראה והאהבה, וההתפעלויות למיניהן, שהוא מרגיש בתוך הרצונות. שאותו כוח אחד, עליון, הנקרא "בורא", רוצה ללמד אותו איך להתקשר אליו ולבוא עימו "לדבקות", לאותה ההתקשרות החזקה ביותר, שממנה האדם מקבל מילוי לכל הרצונות, שברא בו האור העליון, אותו בורא. ולכן הלימוד הזה איך להגיע למילוי המושלם, הוא נקרא לימוד חכמת הקבלה, ואותה חכמה נקראת "קבלה".

האדם עצמו צריך לעבור את כל הלימוד הזה על בשרו, על פני הרצונות שלו. לכן הבורא מקרב אותו אליו ומלמד אותו מרחוק, כמו תינוק בן יומו שלאט לאט גדל ומתחיל להבחין בצורות של יחסים, מהו תענוג אמיתי, למה כדאי להשתוקק. לימוד שנעשה על ידי יראה, יותר מאשר על ידי אהבה. כי בצורתו הטבעית, האדם נמצא באגו שלו, שרוצה רק לקבל ורק למלא את עצמו. ולכן מה שמשפיע עליו ביותר, להתעורר ולהתכוון נכון, הוא היראה, הרגשת החיסרון ברצון להנות, הרגשת אובדן ההנאה.

וכך על ידי אופנים למיניהם של חסרונות שונים כנגד רצונות שונים, האדם בא ללימוד אותה מערכת שלימה של כל סוגי ההנאות והמילויים, שבאים מהרצון לתת של הבורא, כלפי הרצון לקבל שהוא האדם. ואותה מערכת יחסים בין התענוגים לבין הרצון להנות - בין מקור התענוגים וכל אופני התענוגים, שהם הבורא, לבין הרצון להנות על כל הרצונות הפרטיים שלו, שהם הנברא - היא כל הבריאה, כל המציאות. ואין חוץ מאותה מערכת יחסים בין שניהם.

אלא כל כולה טמונה בחכמה הזאת, שנקראת "חכמת הקבלה". ורק אם האדם נמצא בלימוד הזה, אז הוא מגיע למימוש כל הכוחות והחוקים והיחסים בינו לבין הבורא. ומבין את כל הבריאה בכל מערכת העולמות, שמהווה את מכלול היחסים בין שניהם. ומגיע למצב של "אין עוד מלבדו", שכל המקרים שעבר, הם מכוונים אותו לגילוי הבורא.

ואז הוא מגלה, שכל מה שהרגיש בתוך הרצון לקבל, כל התענוגים וכל המילויים, או ההפך, חסרונם, היראה והפחד שייעלמו התענוגים, שאין תענוגים, שהם עד כדי כך הסתלקו, שמרגיש את עצמו כמת. שכל מערכת היחסים הזאת בין הרצון לקבל שלו, לבין התענוגים שבאים מן הבורא, היא נועדה כדי לבנות על פניהם יחסים עמוקים יותר ונעלים יותר, בינו לבין הבורא עצמו.

כמו בחיים שלנו ששולחים מתנות אחד לשני, או לפעמים ההפך, אבל על ידי כל ההתקשרויות החיצוניות האלה מגיעים לקשר יותר פנימי. כי דרכן מביעים אחד כלפי השני, "מי אני", "מה אני כלפיך", "מה אני רוצה", "מה אני מצפה ממך". כך האדם צריך להבין את כל המערכת הזאת של ההנאה שלו וחסרונה. כי כל מה שהוא מרגיש בתוך הרצונות שלו, כשבאים מהבורא אורות ומילויים למיניהם, או ההפך, הכל כדי לעורר ולגלות את הקשר הפנימי בינו לבין הבורא. וכל אותה מערכת יחסים של "תן וקח", היא רק במטרה להתקשר בקשר עמוק יותר מעליה, הנקרא "דבקות".

לכן כשאנו נמצאים היום פעם ראשונה בהיסטוריה, במצב שנפתחה לנו היכולת להתקדם ולממש את מטרת הבריאה, ולהגיע לאותו מימד נצחי ושלם שלא נמצא במסגרת העולם הזה, עלינו לראות בעולם הזה את היכולת לעלות למימד קיום אחר לחלוטין, למימד הרוחני. לראות את כל המקרים האיומים שעוברים על העם והמדינה והעולם, את המלחמות ופעולות האיבה והמשבר האישי והמדיני והכלל עולמי, כמו הפחד הזה שבעל הסולם מסביר עליו במאמר. כי כל המצבים האלה שאנו מרגישים כל אחד בצורה אישית וכולם בצורה כלל עולמית, הם רק כדי להביא את האדם למצב של "אין עוד מלבדו". לגלות על פני כל היחסים השליליים הללו, שנועדו לנענע אותנו, את הקשר בינינו לבין הבורא בצורה אישית.

כל המצבים השליליים או החיוביים שמתגלים, הם רק הזדמנות כדי להכיר את עצמנו ואותו, ולהתקשר בינינו יחד בדרגה של הבורא עצמו. כי האנושות חייבת לעלות דווקא על ידי ההתעוררויות השליליות האלה, לדרגת הבורא. ואז החיים יקבלו צורה אחרת. במקום חיים של גלות, הם יהיו חיים של גאולה. וכל ההבדל בין גלות לגאולה, אומר בעל הסולם, הוא באות "אלף", "אלופו של עולם", שמשיגים את הבורא בחיים האלה. כי לא חסר לנו דבר, אלא להרגיש את עצמנו במקום "עולם הזה", בעולם אין סוף.

ואז משנים לחלוטין את כל סדרי החיים. כי האדם מחליף את הרצונות ונפתחת לו הסתכלות אחרת על החיים. החיים מתחילים להיראות לו כזרימה אינסופית בלתי פוסקת ובלתי מוגבלת. הוא לא מרגיש יותר חיים ומוות ומשהו באמצע ביניהם, אלא החיים שלו כולל החיים הגשמיים, מקבלים צורה אחרת. כל צורת התרבות והחינוך של כולם ובפרט של הדור הצעיר, היא איך להגיע למטרת החיים. וכל היחסים בין בני האדם הם "ואהבת לרעך כמוך", כי רק כך פותחים ומפתחים את הכלים להיות דומים לבורא. אם הוא "לתת" ואנחנו "לתת", אז מגיעים בתוך הכלים, בכל הרצונות, להרגשה בלתי מוגבלת.

גם התורה הופכת להיות אחרת. מתורה חיצונית שכתובה בספר או על קלף, היא הופכת לאורות עליונים שמתקנים ומעלים את האדם. וגם "מצוות", אינם יותר מעשים גשמיים, אלא תיקון כל תרי"ג הרצונות של האדם על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי אותו אור עליון הנקרא "תורה". וכך "תורה ומצוות" נעשה משהו אחר לחלוטין. "לימוד תורה" נקרא ללמוד מהאור איך להידמות אליו. ולהידמות לו אפשר, רק על ידי זה שמתקנים את תרי"ג רצונות.

וכמו שבעל הסולם כותב במאמר "דור האחרון", ניהול המדינה וכל העולם הופך להיות דומה לחוקים רוחניים, לחוקים האמיתיים של הטבע. ואז כולם נכללים בטבע העליון ונעשים שלמים ונצחיים. אבל ביני לביני, ההתקדמות למצב הרוחני היא כדברי בעל הסולם, על ידי "היראה והפחד שבא לפעמים להאדם". כי אם האדם מזלזל במה שבא אליו ולא מבחין במקור הבעיה, למה באים לו מצבים כאלה, אז לא נותנים לו אפילו יראה ופחד. אלא זורקים אותו למטה יותר, לחיים הבהמיים, שהוא מתנתק מהמקור של היראה והפחד, ולא חושב שהם מגיעים אליו מסיבה מיוחדת. אלא נמצא בחוסר הכרה, כמו כל העולם.

לכן צריך להיות רגישים מאוד לאותם מצבים שליליים שעוברים, ולהבין שהם נשלחים בכוונה, כי אחרת אי אפשר לעורר את האדם, אם לא על ידי התעוררות שלילית. אבל למרות ההתעוררות השלילית לדאוג שהרגשות האלה של הפחד והייאוש, לא יסתירו את המקור של ההרגשה. שהם נשלחים מהכוח העליון, מהבורא, כדי דרך הרגשת הפחד והייסורים והחיסרון והייאוש, לעורר את האדם אליו.

האם היראה נמשכת גם לאחר המחסום?

בשלבים שנמצאים בעולם הזה, האדם מנותק מהסיבה למציאותו. הוא חי מפני שנולד, כמו שכולם חיים, והרצון שלו להתקדם, הוא להשיג דברים שיש בעולם הזה. אבל לאחר שגומר את כל החיפוש בעולם הזה, הוא נכנס ל"זמן הכנה", הנקרא זמן של הסתר כפול והסתר רגיל. ואז באות לו כל מיני הבחנות. כי נמצאת בו כבר הנקודה שבלב, שתחילתה לאחר שגומרים את כל הריצות בעולם הזה אחרי התענוגים הקודמים.

ואז האדם מרגיש שאין לו עם מה למלא את עצמו, ומתחיל לחפש בלי לדעת היכן. הוא נכנס להסתר כפול והסתר רגיל, ומתחיל לגלות שפועלים עליו כל מיני כוחות, שהוא נמצא בהסתר מהם. ולמרות שבאים לו ייאושים והסתרות, הוא מתחיל לגלות שהם מטרתיים ומתקדם בהם. הדרך הזאת של ההסתר לוקחת חודשים רבים, אבל בסופה האדם מגיע למחסום. ודווקא לאחר המחסום, בדרגה הנקראת "שכר ועונש", הוא מתחיל לגלות את היראה. ולאחר מכן באה הדרגה הגבוהה ביותר, שמגלה את האהבה. גילוי האהבה הוא גילוי הדבקות.

שרטוט 1

היראה נמצאת גם אחרי המחסום. כי בכל המציאות אין יותר מכלי ולפניו האור. אלא הכלי מרגיש שחסר לו תענוג, אם היחס הוא בין הרצון לתענוג. וביחס בין "אני" (לא כרצון, אלא שמסתכל על עצמו מהצד כמו שמסתכלים על הגוף מהצד) לבין נותן התענוג, הבורא, דרך היראה הבורא רוצה ללמד אותנו. הוא רוצה על ידי זה שברא בנו רצון וכנגדו הוא נותן תענוג, שעל ידי שני האמצעים הללו, כל אחד יגלה את היחס הנכון בינו לבין הבורא. וכל התהליך שעוברים, הוא מכוון רק למטרה הזאת.

שרטוט 2

והאדם צריך לזהות את מה שעובר עליו בחיים, שהכל כדי להביא אותו להכרת הכוח העליון, שרוצה להתגלות לו, ורוצה שהאדם יגלה אותו במלואו, בכל האמצעים שנמצאים באדם. ובאדם ישנם כל הרצונות, הנקראים "לב", וליד הרצונות ישנו השכל. זאת אומרת, "מוחא וליבא". ברצונות הוא מרגיש תענוג או חוסר תענוג, ייסורים. והשכל בא מהרגשת "אני" ביחס להרגשת הבורא, כנוסף על הרצון.

שרטוט 3

על העיקרון הזה מבוסס כל התהליך שלנו. כדי לגלות את היחס הדדי בינו לבין הבורא, האדם צריך להתעלות מעל הרצון. לראות את מערכת היחסים בין התענוג והרצון כאמצעי. ולהבין שלפעמים מרגישים רע ולפעמים מרגישים טוב. כמו עם הורים, שצריכים לפעמים לתת קצת מכות כדי ללמד את הילד משהו, ולפעמים צריכים ההפך. ועל ידי אותו לימוד האדם מתקדם, כי היראה, היא מה שמובן לטבע שלנו.

כל הלימוד שלנו הוא איך לא לשכוח על ידי הרגש, כי כולנו בני הרגשה בלבד, ובתוך הרגש לגלות את הקשר הפנימי, למה נשלח הרגש הזה, ממי הוא נשלח ולמה מרגישים אותו כך. מה הבורא רוצה שנגלה בתוך הרגש. בדומה למתנה שמקבלים, שגם אם היא "לא נראית" לפי הרצונות, אבל דרכה רוצים לרמוז לנו לגלות את הבורא כאוהב, למרות "המשלוח" הלא כל כך נעים. וכל העבודה של האדם היא בגילוי הקשר הפנימי הזה.

הבורא רוצה ללמד את האדם לא סתם להנות ממנו בצורה ישירה, שאם הוא מביא תענוגים, אז האדם מתייחס אליו, ואם הוא לא מביא תענוגים, האדם מפסיק להתייחס אליו. אלא הוא רוצה לשנות אותנו. כי להכיר את הבורא, איננו להכיר אותו, אלא להשתנות בהתאמה אליו, להגיע עימו להשתוות הצורה, כמו שכתוב: "בֶּנֵתנו חוק השתוות הצורה". כי האדם יכול להרגיש את הבורא כנותן, כאוהב, רק בתנאי שהוא נעשה דומה לו ושווה לו. הרגשה יכולה להיות באדם רק בתנאי, שיש בינו לבין מה שהוא רוצה להרגיש, תכונות משותפות, אחרת הוא לא מרגיש אותו.

שרטוט 4

האדם צריך לשנות את הקליטה של הרצונות, שגם הרצון שלו ישתנה. ואז הוא לא מן הסתם מתקשר עם הבורא מעל הרצון. אלא מתחיל לשנות את הרצון שלו לרצון להשפיע. ואז מגיע למצב שכל כולו נותן לבורא, מתוך הרצון שלו, והבורא נעשה כמקבל ממנו. וכך "האני" של האדם נעשה כמו הבורא, והאדם משיג את דרגת הבורא. כי היחסים בינינו לבין הבורא, אינם סתם להרגיש אותו, אלא להגיע לדרגתו.

שרטוט 5

זאת אומרת, בהתחלה האדם מחפש מי גורם לכל הצרות והבעיות שלו, למה רע לו, למה הוא לא נהנה, ממה הוא יכול להנות. אבל לאט לאט הוא מתפתח לדרגה, שמגלה כוח אחד עליון, שאין עוד מלבדו. ואותו כוח מצפה מהאדם להשתנות. לכן הוא עובד איתנו בדרך שמורגשת באדם כשתי השפעות שונות, חיובית ושלילית. והאדם יכול להתעלות מעל ההרגשה החיובית או השלילית, אם העיקר בשבילו לדעת מה הבורא רוצה ממנו, ואפילו מוכן להרגשה שלילית, רק לגלות מהי המטרה שנמצאת שם בפנים, מהי הכוונה שלו, מה הבורא רוצה ממנו.

והאדם שמגיע להתעלות מעל הרצון שלו, הוא מתחיל להרגיש שהבורא רוצה ממנו להשתנות. ומתוך הרגשה שחייב להשתנות, הוא משתדל להבין במה עליו להשתנות ולמה. ואז הוא מגיע לשלב השינויים, הנקרא "לעבור מחסום". ומתחיל לעבוד במדרגת שכר ועונש. ולאחריה להשיג את דרגת האהבה. זאת אומרת, הדרך מתחילה, ובעיקר מתייצבת, על העיקרון הזה של "אין עוד מלבדו". ואותו על האדם לבוא ולגלות קודם כל. ואם האדם מגלה לעצמו ש"אין עוד מלבדו", אז סימן שיש לו כבר קשר עם הבורא, והוא לא נמצא יותר בעולם הזה.

שרטוט 6

להיות בדרגת "עולם הזה" נקרא, לא להבין בכלל בשביל מה חיים ומה יש בחיים, אלא לחיות סתם כך בין תענוגים לחסרונות, ולהסתדר ביניהם עד כמה שמסוגלים. כי להרגיש הסתר כפול והסתר רגיל, האדם יכול רק במידה שמבין שיש הסתר, שהבורא נסתר ממנו, אחרי כל אותם דברים ששולח לו. זאת אומרת, כל תלמיד שמתחיל להגיע לשיעורי קבלה, הוא לאט לאט נכנס לאותו לימוד, שגם החיים שלו וגם העולם הזה, הכל רק צורות הסתרה של הבורא. ואם רק ירצה, הוא יוכל בכל רגע ורגע לגלות שאחרי כל הצורות האלה, נסתר אותו מישהו אחד שאין עוד מלבדו.

בכוונה הבורא עוטה על עצמו כלפי האדם כל מיני צורות, של היקום כולו, של דוממים, צמחים, חיות ובני אדם, כדי להסתיר את עצמו ממנו ובכל זאת להשפיע עליו. ואם האדם נכנס למשחק הזה, וגם משחק כנגד מה שמתגלה לו, מתוך רצון לגלות דרך כל הלבושים האלה את "אין עוד מלבדו", אז הוא עובר מהסתר כפול להסתר רגיל. וכשחודר הלאה דרך כל ההסתרים, הוא מתחיל לגלות את הבורא. אבל כשמתחיל לגלות את הבורא מתחוור לו, שכדי לגלות אותו, זאת אומרת, להגיע לקשר עימו, הוא צריך לשנות את עצמו.

האדם צריך לשנות את עצמו כדי להבין את הבורא, כדי להרגיש אותו, כדי להיות עימו בקשר. וכך הוא מתחיל להשתנות עד לדרגת הבורא. אבל העיקרון הזה של "אין עוד מלבדו", הוא הכרחי כדי להתחיל את הדרך. כי אחר כך הוא הולך ומתברר לאדם, ונעשה יסוד למציאותו, שלא יכול להיות אחרת. אלא בינתיים הוא מרגיש דרך הגוף ומה שעובר עליו בחיים, את אמצעי הקשר בינו לבין הכוח העליון. כי באמת אין לו עם מה עוד.

וכך מתחיל להתגלות לאדם, שהאנושות כולה היא בובות בלבד, וכוחות הטבע הם כולם מופעלים, וגם מרגיש את עצמו כמופעל. כל מה שחושב או מרגיש, הכל משתנה איך שבא למישהו. ולא הוא עצמו קובע מרגע לרגע, מה הוא יהיה ומה יקרה לו ברגע הבא. וגם אף אחד לא יודע, גם העולם לא יודע, אלא העולם הולך ונעשה מבולבל. ומתוך זה האדם לומד, שהכל מסתובב בעולם, על ידי אותה תוכנית עליונה של הכוח האחד.

איך אפשר לחפש אותו דרך רצון לכסף?

אם נותנים לאדם רצון לכסף, והוא מרגיש רק רצון לכסף, ולא משהו מעבר לזה, אז הוא נמצא בצורה מנותקת מהכוח שמפעיל אותו. ואין לו אפשרות לחשוב על משהו אחר חוץ מכסף. כמו כל אחד ברחוב, שרוצה כל מיני דברים, כסף, כבוד, לדעת משהו, קצת לנוח. ולא יודע מהיכן באים הרצונות, אלא חושב שכך הם החיים. הוא אפילו לא יודע שהרצונות האלה באים לו מהבורא דרך הסביבה.

אלא חי כך, שסתם מממש את הרצונות, בלי לשאול על הסיבה ועל המטרה שלהם. אם בא לו רצון הוא רוצה שיתגשם ויתמלא. ובמקרה הזה אין מה לשאול מן האדם, כי הוא כמו כל בהמה. אם היא רוצה לאכול, היא הולכת לאבוס. אם היא רוצה לשתות, היא הולכת לשוקת. אם היא רוצה לישון, היא מוצאת היכן לרבוץ. ואילו דרגת "האדם", תחילתה כשמתגלה בנו הנקודה שבלב.

הראשון שהתגלתה בו הנקודה שבלב, נקרא "אדם" או "אדם הראשון". והוא חי כמונו, אבל לפני כמעט ששת אלפים שנה. כי לפי חכמת הקבלה, אם לא מתגלה באנשים נקודה שבלב, אז הם לא נקראים "בני אדם", אלא נחשבים כבהמות. כי הם מופעלים על ידי הרצונות בצורה אינסטינקטיבית, ורק מממשים את הרצונות שלהם, את הרשימות שנמצאות בהם.

אין הבדל בין האדם לבהמה. אלא מי שיש לו נקודה שבלב. אז הוא כבר נמצא בפיצול. יש לו רצונות ויחד איתם כעין הרגשה, תמיהה, מהיכן בא לו הרצון. כי מתחיל להיות אצלו חוץ מהקשר בין התענוג לרצון, גם קשר בין "אני" לבין "בורא". רק הוא עדיין לא יודע מי הוא ומי הבורא. אלא אומרים לו, שאם הוא מרגיש בצורה כזאת, אז הוא צריך להתחיל לחשוב ש"אין עוד מלבדו", שיש מישהו שמסובב לו את הכל.

מה טעם בפחד ויראה אם הם משתקים את האדם?

אם לא עוזר להתרות בילד, אז גורמים לו "עינויים" למיניהם. נותנים לו מכות ומטילים עליו הגבלות לא לצאת ולא לקבל. אחרת אי אפשר להשפיע עליו. אלא בדומה לכל בהמה צעירה, אפשר להשפיע עליו רק על ידי הגבלות וייסורים שמתאימים לתחומי האינטרסים שלו. וכך הבורא פועל איתנו. אם לא נשמעים לו, אז באים לאותם מצבים קשים ומייאשים, כמו שרואים בחיינו היום. וכל מצב מתחיל להיראות רציני ביותר, כי לא נשמעים לרמזים הקטנים. אבל כל המצבים האלה הם רק כדי לגלות ש"אין עוד מלבדו".

ובהתאם לזה להתחיל לעבוד ולהשיג את הסיבות לאותו מצב. כל מצב הוא רק כדי שנחפש את הסיבה, כי בסיבה מגלים את הבורא. ודרך היראה, מתחילים להבין למה נמצאת בנו היראה. היראה תהיה תמיד כל זמן שנמצאים במישור של התענוג והרצון. אבל אם עוברים ממישור של התענוג והרצון, למישור של "אני" ו"בורא", מיד מתחיל יחס אחר לחלוטין, ונפטרים מכל הרע. אם אחרי המכות מגלים את מי שנותן את המכות, אז מתחילים לגלות במקום מכות יחס של אהבה.

מישור התענוג והרצון

שרטוט 7

מישור "אני" ו"בורא"

שרטוט 8

וכך ניצלים מכל הדברים הרעים. אבל זה הלימוד הראשון. ואחר כך מתחילים לגלות שהמכות הן טובות, וכל היחסים השליליים שבאים מהבורא, כי הם עוזרים לאדם להתעלות מעליהם. לבנות יחס למרות שהמכות מורגשות ברצון. לבנות על פניהן יחס כלפי הבורא, שהוא בלתי תלוי במכות. אלא אדרבא שיבואו מכות, כי הוא רוצה להתקשר לבורא כדי לגלות את האהבה בתוך מכות. זאת אומרת, הוא דווקא רוצה שהרצון לקבל האגואיסטי שלו יסבול, כדי לא להרגיש סבל. אלא להתעלות מעליו ולהיות ב"אמונה למעלה מהדעת", לרכוש כלי רוחני, כלי דהשפעה.

עד כדי כך, שאחר כך אפילו ברצונות האלה, האדם יכול לגלות תענוגים. שגם התענוגים הם יהיו רק כדי לגלות את קשר האהבה בינו לבין הבורא. זאת אומרת, לקבל על מנת להשפיע. כי העבודה אחר כך עם הטבע שלו, היא לא רק להתעלות מעל הטבע ולהתקשר באמצעותו עם הבורא. אלא גם להשתמש בטבע עצמו.

חזרה לראש הדף
Site location tree