אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה היום / החברה הישראלית / בלוז לחופש הגדול

בלוז לחופש הגדול

שלוש מזוודות עם בגדים, סנדלים, כפכפים למקלחת, ארבעה ילדים צוהלים ושני הורים מודאגים. "יוצאים לחופש" - הטקס המסורתי שמלווה אותנו מדי קיץ עומד להתחיל. רגע לפני שנעמיס את הרכב, החלטנו לבחון כמה שאלות בעניין החופש המיוחל: ממה בדיוק אנו לוקחים חופש, והאם חופש אמיתי בכלל קיים?

חופש הביטוי, חופש הדת, חופש המידע, חופש הדיבור, חופש היצירה, חופש אקדמי, חופש העיתונות, יום חופש, "להיות עם חופשי בארצנו". סוגים רבים של חופש קיימים לכאורה בעולמנו, ובכל זאת, כל אחד מהם רחוק מאוד ממושג החופש שאליו רבים נכספים.

לרוב מתבטאת השאיפה שלנו לחופש בחיפוש אחר מפלט מהשגרה ומטרדות היומיום. אנו רוצים להשתחרר מהמועקה, מהלחצים, מהבוס בעבודה, מהמשכנתה, לברוח מהמצב המדיני, הביטחוני, הכלכלי... בקיצור, להתנתק קצת מהחיים, להתאוורר. אבל האם ניתן לבנות את חיינו כך שלא נצטרך לברוח מהם אל החופש?

חופשי זה לגמרי לבד

האדם בעולמנו אינו חופשי כלל, קובע בעל הסולם. הוא לא בחר לאיזו משפחה להיוולד, וגם לא קבע אילו תכונות וכישורים יקבל עם לידתו.

כשהוא מתבגר, הוא מושפע באופן מוחלט מהוריו, ממוריו ומהמחנכים השונים בחייו. בשנות בגרותו מכתיבים לו כלי התקשורת והחברה שסובבת אותו: מה ללבוש, מי להיות, למה לשאוף, איך לחשוב, מה לאכול, את מי לאהוב, מה נכון ומה לא. אפילו אידיאלים של יופי או כיעור, קודים של התנהגות ודיבור, כולם נקבעים עבורו על ידי החברה.

למעשה, האדם אינו בוחר כיצד לחיות את חייו, אלא פשוט חי אותם. מנסה להתנהל בתוך מערכת חוקים חסרת פשרות שנקבעה על ידי אחרים, ומשתדל לרַצות ללא הפסקה את החברה שסביבו.

השורה התחתונה היא, שלפחות כרגע, מהלך חיינו נקבע על ידי השילוב בין המטען הגנטי שלנו לבין השפעת החברה. אז איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה?

מפסיקים לברוח

אם נהרהר בדבר, נגלה כי מקורה של "תרבות הפנאי" המפוארת שפיתחנו נובע מהרצון לברוח מההתמודדות עם שאלה קיומית המפעמת עמוק בתוכנו - "לשם מה אני חי?".

אנחנו מעמיסים על עצמנו אינספור פעילויות, בולעים בשקיקה טונות של אינפורמציה שלא נחוצה לנו, בוהים שעות ארוכות במסך הטלוויזיה, גולשים באינטרנט, צופים בסרטים, מבקרים בהצגות, ומה לא?! והכול כדי להסיח את דעתנו, להימנע מהתמודדות עם השאלה על מהות החיים.

זוהי גם הסיבה שאנשים רבים חוששים "להישאר לבד עם עצמם", ללא טלוויזיה, רדיו, עיתון, או כל דבר אחר שיעסיק את מוחם ואת ליבם, שמא ייאלצו להתמודד פתאום עם אותה שאלה.

אבל זה לא חייב להיות כך. שינוי קטן יכול לגרום לחיינו להיראות כמו חופשה מתמשכת וחסרת גבולות. כדי להתחיל עלינו לעצור לרגע את המרוץ, לאחר מכן, לפתוח את הלב ולאפשר לשאלת הקיום הטבעית שחבויה בו לפרוץ לחופשי. המענה לשאלה זו טומן בחובו את המפתח לעלייה על נתיב לחיפוש אמיתי של החופש הנצחי.

מתחילים לחשוב

במאמרו "המחשבה היא תולדה מהרצון" כותב בעל הסולם: “לדבר שיש לו (לאדם) רצון - בזה הוא מהרהר, ולא יהרהר בדבר שאינו לרצונו. היינו לדוגמה, ביום המיתה לא יהרהר אף פעם, אלא להפך, שהוא תמיד יהרהר בנצחיותו מטעם שכך הוא רוצה".

ובתרגום לעברית: מחשבות האדם הן תמיד תולדה מרצונותיו, הן מכוונות להשגת הדבר הרצוי ולא מעבר לכך. עם זאת, המחשבה יכולה למלא תפקיד נוסף. בעזרתה יכול האדם להגדיל את רצונותיו מעבר למה שהוטבע בו מלידה ומהסביבה. כאשר האדם הוגה שוב ושוב בעניין מסוים, הרצון והמשיכה לאותו עניין גדלים בהשוואה לרצונות אחרים. לכן מחשבה מתמדת על הרצון הקטן לגלות את החופש האמיתי, כלומר להבין לשם מה אנו חיים, יכולה להגדיל את הרצון עד שיצמח, ויעלה על כל הרצונות האחרים.

נשמת אדם תלמדנו

את החופש האמיתי מגלה האדם רק כאשר הוא יוצא לאוויר העולם הרוחני. שם הוא בונה לעצמו מקום חדש, ללא לחצים או ערכים שמוכתבים על ידי החברה. שם הוא יכול לראשונה להיות אדם, להתפתח ולעצב את עצמו בדמות תכונות הבורא. המקובלים נוהגים לומר על כך: "נשמת אדם תלמדנו".

חזרה לראש הדף
Site location tree