אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / ספרים שיצאו לאור / פרי חכם / שיחות / שבע חומות

שבע חומות

"מי יתנני כירחי  קדם כימי אלוקי ישמרני, בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך". (איוב כט א ב) זה עניין שבע החומות המובאים בספרים, פירוש, שבסוד, (משלי כד טז) "שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה". וזה עניין, " (תהלים ו א ב) "למנצח בנגינות על השמינית הוי' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני". פירוש, בסוד הכתוב, (איוב כט ו) "ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן". (שם ד) "כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוקי עלי אהלי" וכו'. שבהיותו תמיד בבית המלך, ראה אצלו בתו החביבה, רישא דכל תיאובתין וכל כיסופין, אולם בשאלה קטנה לא ממשית, נטרד מהיכלא דמלכא, דהיינו, ששאלו אותו על טבעת של מלך, ובאמת היתה בידו, אבל לא הבין השאלה. וטרם שישב את עצמו נטרד, כידוע, והנה לאחר שעשה תשובה, ראה שיש לו לעבוד באותם החומות, ולהעביר הקליפות והחיצונים, אשר נאחזו על ידו, ואז ששה החומות הראשונים קלים המה לפרוץ בהם, בסוד, טבעת המלך שהראה לכל עובר, ונעשו לריק ואפס, אבל כשהגיע לחומה השביעית, מקום ברתא דמלכא, שם צריך לכלי זין ממש, ומקיף שם עמק גדול, הנקרא עמק הבכא, אשר הנופלים שם, אין להם תקומה עוד, ועל העמק גשר, ושני ממונים עליו, מקצה מזה, שמו 'נבל', אשר לא יתן לשום עובר דרכו לישא עמו טבעת המלך. ומקצה השני שמו 'ואולי', אשר לא יתן לשום עובר דרכו לישא בידיו כלי זין, ולכן המלחמה כבדה מאד.

וזה עניין, (ישעיה סב ו) "על חומותיך ירושלם הפקדתי שמרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו  המזכירים את הוי'". כי אש הקנאה בוער בלבם מאד, ולא יהיבו שכיכו ללבהון וכו', וזה עניין, (תהלים קלט ז ח) "ואנה מפניך אברח, אם אסק שמים". פירוש, כי הצדיק מתמרמר, הלא כחותי גדולים מאוד, ויודע אני שתוקף כחי הרבה יותר מאותם שני הממונים הנבזים הנ"ל, (שם יג) "כי  אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי". קלי אתה, ואין לי שום עצה לנגדם, אם לברוח מפניהם, הלא ידעתי שגם בשאול הנך, ושם מכבר ידך תנחני, ואם כן איך אפשר לי להראות, שיש חלילה מקום זולתך. ואם אסק שמים, דהיינו, על החומה, הלא שם אתה, כי נמצא המלחמה כביכול נגדך ממש, וזה עניין, (שה"ש ח ט) "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף". אשר שם יושב הצדיק הנ"ל, בכיסופים וגעגועים גדולים, עד אין שיעור, ומטייל בב' הקצוות, וזה עניין, "ואם דלת היא". פירוש, בהרגישו שהחומה נפתחה לו כדלת על צירה תיסוב, מיד לוקח לו הצדיק ארז וסומך לדלת, שלא יפתח, מפני כבוד המלכות.  

ובזה מובן מימרא דר' אלעזר בן פדת, (עי' תענית כה.) הוי לי דחיקא לי מילתא טובה. פירוש, שמו גרם לו שאל עזר לו שפדה אותו מכל צרה, והאי מילתא גופיה הוי דחיקא לי טובא, ולקיז לי דמא, ולא הוית לי מה למטעם, וטעם חד ברא דתומא, פירוש, כמו שכתוב בזהר, (פנחס הסולם אות צח,צט) "דרועא ימינא צריך לאלקאה לאקזא דמיה מניה. וצריך לאקזא דרועא שמאלא". ע"ש. דהיינו, בחינת ישמעאל ועשו, אבל לא הוי ליה מה למטעם, וכמעט כלתה חיותיה, וטעים ברא דתומא דהיינא, סוד תומת ישרים, כי צדיק וישר הוי', ואנגיד ואתנח, וכו', ואמרו לו מה ראית, אמר עולם הפוך ראיתי עליונים למטה, ותחתונים למעלה, פירוש, כי אז הוסכם ההלכה, שעולמות העליונים נפלו למטה, בסוד, (ישעיה יד יב) "איך נפלת משמים הילל בן  שחר". ותחתונים למעלה, סוד (תהלים יא ז) "צדיק הוי' צדקות אהב" וכו'. סוד הקשר המאסף הענפים לשורשם הנגלה על ידם, וחוזר ומפורש שהיה מתאונן לקדוש ברוך הוא, עד אימתי ניתיב בהאי צערא, והשיב לו אי ניחא לך דאשני עלך סדרי בראשית, אפשר דנפלת בשעתי דמזוני, ע"ש.

ועיין בזהר (ת"ז תקון שתין ותשע ק.) דאמר כולי האי ואולי, שרומז על נהר "אולי", שכתוב בדניאל, (דניאל ח ב) שסוד הנהר הזה, הוא סוד, (יבמות קכא.) "מים שאין להם סוף". הנובעים שם, והם בחינת, (תהלים צג ד) "מקלות מים רבים אדירים". השוטפים בחמה עזה ושמו "אולי", והבן.

וזה שהיה מתאונן, ואחר הקזת דם כולי האי ואולי בלי סוף, והבן.

ומשלו דומה, לבן המבקש מאביו להראות לו צורת  עצמו, והמציא לו מראה,  והסתכל בה וראה  צורתו, ושמחתו גדלה מאד, עד שהיה מדמה, כי חלק מעצמו בה, לימים הלך ילד אחר בסמוך לו, והוא הסתכל במראה, וראה מראה חברו בה, נתחלחל מאד,  כי דמה שחברו גזל ממנו סגולה נחמדה זו, ובלבל דמותו אשר נתן לו אביו וכו'. כי  אין המראה הזאת מיוחדת כלל לצורתו לבדו בפרטות, כי היא בחינת סגולה לשמוש כל באי עולם, ועל כן כשמסתכל חברו, יראה גם כן צורת חברו, אלא עד עתה לא היה מסתכל בו אחר זולתו לבדו,  על כן ראה עד עתה דמותו לבדו, והבן.

ולא היה כלל מחשבת אביו, להראות בה דבר פרטי לעצמו לבדו, וגם הוא  לא בקש ממנו על זה, רק רצה לראות מהות צורתו, על מה ואיך הוטבעה, ובזה משמשת כל צרכה, רק עינו הטעתו, לעשות פסל לעצמו לבדו מתוך חביבות יתרה כנ"ל, וזה עניין, (דברים ד טו) "כי לא ראיתם כל תמונה" וכו'.

לכן מלמדו אביו בחון והבט  בה, ותראה צורתך בה, כי מה שנראה בה צורת חברך, לא ימנע כלל מלראות דמותך, כי היא מראה כללית, וכל המתקרבים לעומתה, מתראים מתוכה, וזה טעות הערב רב, שעשו פסל ותמונה לעצמם ואמרו, (שמות לב ד) "אלה אלהיך ישראל". אבל אהרן אמר, "חג להוי' מחר". כי הערב רב נטו אחר תאותם, לפסול פסל לעצמם ויהבלו.

זה עניין שאמרה תמר, )בראשית לח כה( "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה". דהיינו, סוד, (שם לב ה) "מי אלה לך   ויאמר הילדים אשר חנן אלקים" וכו'. דהיינו, (ישעיה מ כו) "מי ברא אלה", והבן.

כיון שהכיר את ג' הסימנים שלו בידה, הבין שאינה הרה לזנונים ח"ו, אלא אדרבה, בנין משיח הוי' היא, וצדקה, ממני יצאו הדברים והיא ב"ן, וזה עניין, (תהלים לג ו) "בדבר הוי' שמים נעשו". כי גמירי (ב"ב נח.) "דיצר בהאי עלמא ליכא". (תהלים ה ה) "לא יגרך רע" כתיב. (דברים ח ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו הוי' אלקיך מיסרך". ולכן תדון, (שם י יב) "מה הוי' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה" וכו'. פירוש, בסיום ספר השמים נרמזה לו בהאי אתא קלילא דלית ביה ממשא, ותדע שאז זווג צדיק וצדק גדול עד מאד, רק כל הקפדה ופגם מועט במה שאמר "חג להוי' מחר". כי היה מיד החג קדוש ומקודש, וזה, "כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם".  כי מחמת זה נשברו לוחות הראשונים, ונסתם ספר השמים, באותם הדברים ככתוב, (ישעיה לד ד) "ונגלו כספר השמים". כידוע למדי, דהיינו, השאלה הנ"ל.

ועי' בכתובות (עז:) שרבי יהושע בן לוי בקן ממלאך המות שיראה לו מקומו בגן עדן ולקח ממנו את הסכין, כיון שהגיע לשם קפץ לג"ע ונשבע שלא יצא משם, פירוש, ששמע וראה האתא קלילא, שהיא סוד, שורש להט החרב המתהפכת, שמשם כח מלאך המות, דהיינו, שנשברו הלוחות, והושב הזוהמא ונתבטל החרות, מיד קפץ לגן עדן ונשבע, שלא יצא עוד משם בבחינת "חג להוי' מחר". אלא חג להוי' מיד. כי הרגיש האמת, וכיון שבדקו אחריו, שלא עבר אשבועתא, והרי שבועה זו היתה דומה לו באמת לשבועה הראשונה שנשבע ברחם אמו, אז לא יצא משם, והבן.

וזה סוד, (עמוס ה ב) "נפלה לא  תוסיף קום בתולת ישראל". ופירשו בזוהר, (פקודי הסולם אות שעב) "לא תוסיף קום  מגרמה (מעצמה), אלא קב"ה יוקים לה". בסוד, (ישעיה נב ב) "התנערי מעפר קומי". פירוש, שהצדיק אין לו כל עצה אחרת, אלא רץ בכיסופים גדולים לשתי הקצוות, לסוד החומה מרבה בכיסופים, ולסוד, הדלת בהפך, סומך לוח ארז שלא יפתח, כדי שלא יפגום בכבוד המלכות חלילה, כנ"ל, אלא מה רוצה, שהקב"ה בעצמו, יפתח הדלת, כי מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, וזה עניין הטענה, (תהלים קלא א) "ולא רמו עיני ולא הלכתי גדלות ובנפלאות ממני". כי מתחילה הלא אתה בעצמך קרבת אותי אליה, וקשרת אותנו בעבותות אהבה, כי לא היה לי כל העזה, אפילו לעורר אותך לדבר זה, לכן, "יחל ישראל אל הוי' מעתה ועד עולם". גם כעת רשות וחוב קדוש ליחל אליך להשיבני אליה.

וזה עניין, (איוב כח כג) "אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". אז, (שם כא,כד) "אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה וכו'. כי הוא לקצוות הארץ יביט תחת כל השמים יראה". מה (שם כ) "ונעלמה  מעיני כל חי, ומעוף השמים נסתרה". (שם כו) "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה". (שם יג) "לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים".

על כן, (שם לא א,ב,) "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. ומה חלק אלוקי מעל ונחלת שדי ממרומים". (שם מ) "תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה". (שם יד) "ומה אעשה כי יקום א-ל, וכי יפקוד מה אשיבנו". ויקירה זו, אי לאו אשת כסילות אשתתף בה, אז, (שם כט יב) "אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו". אז, (שם טו) "עינים הייתי לעור ורגלים לפסח". (שם ל כז) "מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני". (שם כב כב) "קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך". ומה גם כי כחי ארגיש כמאז כמקדם, (שם כ ה) "כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע". פתאום ממקום לא  נודע יצמחו, ואברח כלל לא יעמוד, (שם יב כו) "ותשמור כל ארחתי על שרשי רגלי תתחקה". (שם לא ג) "הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור". (שם טז ג) "הקץ  לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה". כי שם גבורם, ואולי אכרית, 'וכולי האי ואולי'. כי "ואחז ויפצפצני ויקימנו לו למטרה". (שם יב) באשר יראת בוראי לנגדי, ומוטב יכלה חיציו בי על כן לא אעריך אליו מלים להשיבו על אמריו. אולם "גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים" (שם יט). כי לולא מגיעוליהם אברח אז, (שם כט יז) "ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף". כי  כחי חזק עמי, הנני כאבותי, (שם טז יז) "על לא חמס בכפי ותפלתי זכה". כי, (שם כט יט) שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי".

לכן יאמר לבי ללבוש אותם כמעיל, ולשבת ראש עליהם, לולא מגיעוליהם אגור, כי אשמור צדקתי מטינוף, רק זאת הויתם להמצא עלי ארץ וחוץ פניהם יחדו לעומתי, והציקה בדברים לא היו, ולא נשמע עוד עלי תבל, לכן כי, (שם כט כד) "אשחק אליהם לא יאמינו, ואור פני יפילון. אורי, (שם ל ה) "מן גו יגרשו, יריעו עלימו כגנב".

האמת, כל באי ארץ החיים נשבעים שבועה זו על פתח בית הרחם, כי יערב להם צדקתם, מפני שאז טהורים הם כעצם השמים לטוהר, אלא תוך כדי דבור חוזרים, ואומר, (שמות לב ה) "חג להוי' מחר". כידוע מחמת קנאה, וזה שגרם להם לטעום טעמא דמותא, ועניין (קו) כף הקלע, איש כדרכו.

ומזה נבין, שתכלית התיקון הוא לשמור אותה השבועה הנ"ל, ולא יחל דברו, כי דבר הוי' יקום לעולם.

אבל צריכים לדעת, (דברים יב ד) "לא תעשון כן להוי' אלקיכם" כתיב, וזה שאמרו חז"ל, (פסחים מט:) "שנה ופירש יותר מכולם". אלא צריך לדעת, דוקא בסוד הכתוב, (בראשית לח כה) "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה". דהיינו, להכיר תמיד את הסימנים שמסר בידה בשעת הרג דבר, והבן מאד.

וזה עניין, (תהלים כד ד) "אשר לא נשא לשוא נפשו". כי החוזר לסורו ואומר, (איוב כא יד) "ויאמרו לקל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו". אין לו חלק לעולם הבא, אלא נמצא שהיה נושא נפשו אל הקב"ה לשוא כביכול, והבן. וכבר כתב, (עמוס ו ח) "נשבע הוי אלקים בנפשו". אלא שניהם ביחד, וזה סוד, "אשר לא נשא לשוא נפשו". גם, "לא נשבע למרמה".

וזה היה חטא אחז, שאמרו (ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ב נא.)  "שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות", והשבית התורה דלעילא, דהיינו, שהיה נושא לשוא נפשו, ואמר, אסתפק בבחינה זו הקודמת, והבן. אבל הכתוב מעיד ששקר דיבר, ואדרבה חלל שם שמים, כי במעשיו גרם, שהיו אנשי דורו מקטרים ועובדים למלאכת השמים ומזלות, והבן.

וזה שהוכיחו ישעיה הנביא (ישעיה ז יא) "שאל לך אות מעם הוי' אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה". פירוש, שכל חטאו היתה, מחמת שאלה ששאלו, האי אתא קלילא כנ"ל, והיה מלמד אותו ממנפשך, או העמק שאלה, דהיינו, אם תרצה, הפסיקהו מספר העליון, והעמידו בתחתונים, אם כן מהראוי לחזור בתשובה, ולשאול האות מהוי'. או הגבה למעלה כהאמת, שזו השאלה מאת הוי' מהשמים, ששואל מעמך ליראה אותו, וכו', אבל אחז השיבו, "לא אשאל ולא אנסה את הוי'". פירוש, שיצא מדעתו, ותוהא על הראשונות לאמור, כי מסר הוי' את הארץ חלילה ביד המזלות, ונטל דרכו הראשון בפשיטות

אבל הוסיף כח לסטרא אחרא וקליפות רח"ל, כמו שכתוב עליו שאין לו וכו'.

וסוד העניין האורות העליונים, היה כמעשה יהודה ותמר, כי באמת כלתו היתה מששת ימי בראשית, אבל מחמת עשרו ותפארתו, שהיה נשיא הדור לא הכירה, כי כבר מתה אשתו, ונתעלה לעולמות עליונים, ותמר המוכנסת לו, היא כסתה פניה, ולכן ישבה על פתח עינים, דהיינו, שהרגילה עמו בדברים לפתוח עינים שלו, ואז בא מלאך כידוע, ומיד אמר לה, "הבה נא אבוא אליך". כי צדיק וישר היה, אלא מחמת רוב חסידותו ופרישותו, לא היה ניכר לעין צדקתו, בפרט לתמר, שהיתה קטנה במעלה, על כן, "ויחשבה לזונה". דהיינו, בסוד חיי שעה לפרקים, אבל תבעה ממנו אתנן,  "מה תתן לי כי תבוא אלי". פירוש, מה יהיו מעשיך, דהיינו, ששאלה אותו, אם כונתך לקחת אותי לאשה לתמידות, או תתן אתננך קדש להוי', ותלך לדרכך בחסידות ופרישות מדרך ארץ, ואז  לא ידע כי כלתו היא, על כן השיב לה לתומתו, כי עתה מלאך נגע בי, ואחר כך אשלח גדי עזים מן הצאן, ואתקן אותו מלאך ואחזור לדרכי, ואז רצתה להצילו, שלא יבא ח"ו לידי חילול שם שמים, פירוש, שלא יתבטל משיח הוי' ומלכות בית דוד, ועל זה ששאלה ממנו ערבון עד שלחו, פירוש, שיבטיח לה, שטרם יתקן אותו המלאך הבא מגדי עזים, לא ישמש עם השלשה סימנים, חותם, פתיל, מטה, כנודע.

וזה סוד, וגודל צדקתה שלא יכשול במקום דלאו דיליה, הבטיחה מיד ומסר לה אותו היחוד ומסירת הסימנים, ותקן אותו המלאך.

חזרה לראש הדף
Site location tree