אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / ספרים שיצאו לאור / פרי חכם / שיחות / חכמת הרגש התענוג

חכמת הרגש התענוג

מורגש בשכל אדם חוצפה יתירה, המחייבת אותו להשיג מחשבותיו יתברך, בדומה לזולל, שכל מגמתו בשעת אכילתו, להתענג דוקא, ושוכח לגמרי שהיא מדת חייו, אשר על ידי זה ניזוק במילוי בטנו. (ראה מאמר מזון גשמי).

טעם הדבר הוא, מפני שבהרגש התענוג מונח חכמה עמוקה, כדי לשער מדת המזון ובבירור המזון וכדומה, אבל כל זה הוא שימוש בעלמא והמטרה היא לנקודת חייו.

כמו כן אותה החוצפה היא לעזר רב כמו התענוג באכילה. אבל אדם שהוא בר דעת, מציג תמיד נכח עיניו את המטרה שהיא לדבקה בו. והיא באה מאליה והאדם אינו מחויב לכוון בזה, כמו החיים הנמשכים מאכילה, אשר אין צורך לכוון לזה. וצריך לדמות זה לזה גם כן, אשר המזיק תאות אכילה הוא מזיק את חייו, וכמו שהתאוות אינם שוים מזה לזה, כמו כן החיים מאחד לחברו משונים.

 

מסירות נפש

אמרו (עי' זהר צו הסולם מאות קלט) שברגע האחרון שבחייו יאמר, הריני מוסר נפשי על קדושת שמו. וצריך פירוש, האיך יתן מה שאין ברשותו אז. ובאמת שיעור הדברים, כמו שאמרו חז"ל (אבות פ"ב י' זהר שם אות קמד) "שוב יום אחד לפני מיתתך" וכו'. כי אדם על כורחו הולך לבית עולמו בכל יום ובכל רגע כנ"ל, והוא מוכרח בזה, כי בשעה שאינו אוכל, הרעב ממיתו, ובשעה שאוכל, המסוי הנשאב ממיתו כנ"ל.

אבל כתוב בתורה, (נצבים ל טו-יט) "ראה נתתי לפניך היום את החיים וכו' ובחרת בחיים". פירוש, בכל עשיה שבעולם, נמצאים שני דברים הנ"ל, או ארוכה וקצרה, או קצרה וארוכה, דהיינו, שבועת ביטוי שפתיו, אוכל, או לא אוכל כנ"ל, ובשניהם טוב ורע כנ"ל, כי בעשיה מעורבים המה.

אבל התורה אמרה ובחרת בחיים, שנמצא בכל עשיה, דהיינו, אפילו אותה בחינה שמקצר ימיו וממיתו. הן בחינת הרעב, והן בחינת המסוי, יאמר שעושה אותה לירש החיים אמיתיים, בסוד, (עי' תמיד לב.) "הרוצה לחיות ימית את עצמו", בסוד, (שבת פח:, וש"נ) "ושמחין ביסורין", ואוהב השי"ת בכל (מאודו) נפשו, אפילו בשעה שנוטל נפשו. וזהו העיקר הנרצה, שנקרא באמת חיים. וזה סוד, (תהלים צב יד) "שתולים בבית הוי'", דהיינו כנ"ל, "עוד ינובון בשיבה", כי אפילו ברגע אחרון, שאין לו שום כח, הוא גם כן חי בריא אולם בעבודת בוראם, ועבודתם אז במסירות נפשם לה'. "ובידו אפקיד רוחי בעת אישן", ואז, "להגיד כי ישר הוי'", בסוד, אדם ישר בלא חשבונות רבים, ה' צורי, והוא אגם מים. לכן, "ולא עולתה בו", שאין שום בחינת ריקות חלילה, ובטלה לאורות עליונים. והכל על מקומו מביאים בשלום. וזה, שהקב"ה גוזר הצדיק מקיים.

חזרה לראש הדף
Site location tree