מציאות העבודה
מציאות העבודה, היא בחינת הטבה בשלימות, שלא יהיה בושת למקבלים, כי במתנת חנם נמצא פגם הבושת.
דרך משל, הנשמה שזכתה להיות מרואי פני המלך, עדיין אין הטבתה בשלימות, בשביל הרגשת הבושת שאינה כדאי לכך.
לזה ניתנה לה בחינת יגיעה ורדיפה אחר הטוב הזה. אשר מחמת זה, גס לבה באפס מה, כי מרגשת בעצמה, שכדאי לזה מחמת רוב העבודה, ואז מקבלת פני המלך בלי פגם הבושת.
וזה סוד, (עי' ירושלמי פרק א' ה"ג) "מאן דאכיל דלאו דיליה". פירוש, בדרך מתנת חנם כנ"ל, "בהית לאסתכולי באפיה". שמרגיש שאינו כדאי לזה, והבן מאד וזכור.
ובזה תבין ב' כללי הבריאה, חסרון ושלימות, גם בעל חסרון משלים את עצמו.
כי החסרון אינו ענין למלאותו, כי היה הקב"ה יכול לבראותו בלי חסרון. אלא ענינו מקום שיפול בו ענין עבודה וזכות, כנ"ל. ולכן אין הקב"ה צריך למלאותו, כי לא חסר בו כלל, אלא מדת העבודה וזכות. וכשישתלם בזה, אגלאי מלתא למפרע, שלא היה כלל בעל חסרון. והבן.