תיקון

קלד) כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עֲשֵׂה. כמה יפה לאדם, בעוד שהנר דולק ושׁוֹרֶה על ראשו, להשתדל ולעשות רצון אדונו. משום שאור הנר הוא כוח השורה

עליו. ועל זה כתוב, יִגְדַל נָא כוח ה', כוח ה' זה הוא כוח השורה על ראש הצדיקים וכל אלה העוסקים ברצון אדונם שהוא השכינה.

ריא) לעולם יִרְאֶה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו, שיחזיק עצמו לבינוני, ואת כל העולם לבינוניים. ואם עשה מצווה

אחת, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. ואם עשה עֲבֵרָה אחת, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה.

שנ) דוד המלך היה מתדבק עצמו תמיד בהקב"ה, ולא דאג לדברים אחרים שבעולם, אלא להתדבק בו בנפשו ורצונו. כמו שכתוב, דָבקה נפשי אחריךָ. וכיוון שהיה מתדבק

בהקב"ה, היה תומך בו ולא עֲזָבו. זה שכתוב, בי תָּמְכָה יְמינֶךָ. מכאן נשמע, כשבא אדם להתדבק בהקב"ה, הקב"ה אוחז בו ואינו עוזב אותו.

רלא) התעוררות העליון אינה, אלא על ידי התעוררות התחתון.

כי התעוררות העליון, בתשוקתו של התחתון תלוי.

רסח) כתוב, אני לדודי ועליי תשוקתו. שמתחילה, אני לדודי, ואחר כך, ועליי תשוקתו. אני לדודי, לתקן לו מקום מתחילה, בהתעוררות של מטה. ואחר כך, ועליי תשוקתו.

רסט) השכינה אינה נמצאת עם הרשעים.

כיוון שאדם בא ליטהר, ולקרב את עצמו אל הקב"ה, אז שורה עליו השכינה. וכמו שכתוב, אני לדודי, מתחילה. ואחר כך, ועליי תשוקתו. כי כשבא האדם ליטהר, מטהרים אותו.

תכג) אשרי הם הצדיקים, שיש להם חלק עליון בהקב"ה, בַּחלק הקדוש, בקדושות של המלך, משום שהם מקדשים את עצמם בקדושות אדונם. וכל מי שמתקדש, הקב"ה מקדש אותו, שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. אדם מקדש את עצמו מלמטה,

מקדשים אותו מלמעלה. וכשמתקדש האדם בקדושת אדונו, מלבישים אותו נשמה קדושה, שהיא ירושת הקב"ה וכנסת ישראל, שהנשמה היא תולדה מזו"ן (זעיר אנפין ונוקבא). ואז יורש הכל. ואלו הם הנקראים בנים להקב"ה, כמו שכתוב, בנים אתם לה' אלקיכם.

שכג) והבית בהיבנותו אבן שלֵמה מסע. והבית בהיבנותו, שמשמע שנבנה מאליו, וכי שלמה וכל האומנים שהיו שם לא בנו אותו?

שכד) אלא כך הוא, כמו שכתוב מִקְשָׁה תיעשה המנורה. אם הוא מקשה, שפירושו שהאומנים היו מכים על העשת בקורנס, אם כן מהו תיעשה, שמשמע שהיה נעשה מאליו? אלא ודאי הכל נעשה בבית המקדש מאליו, באות ונס. כיוון שהאומנים התחילו לעשות, המלאכה לימדה את האומנים

לעשותה, מה שלא היו יודעים לעשות מקודם שהתחילו אותה.

שכה) מהו הטעם? משום שברכת הקב"ה הייתה שורה על ידיהם. ועל כן כתוב, בהיבנותו, שהוא נבנה מאליו. כי הוא לימד את האומנים הלימוד, איך מתחילים לעשותו, והרשימה של אותה המלאכה לא הייתה מסתלקת מעיניהם ממש, והיו מסתכלים בָּרשימה ועושים, עד שנבנה כל הבית.

טו) שאמר הקב"ה למשה, עשה את המשכן, היה עומד משה בתימהון, שלא ידע מה לעשות. עד שהראה לו הקב"ה בעין, כמו שכתוב, ורְאֵה וַעֲשֵה בתבניתם, אשר אתה מָראֶה בהר. בתבניתם, שהראה הקב"ה למשה צורת כל דבר באותה הצורה שלמעלה, רוחנית, וכל אחת ואחת מהצורות הרוחניות שלמעלה הייתה עושה צורתה בדומה לצורה הדמיונית הנעשית בארץ. ובזה ידע משה.

טז) אשר אתה מוראה בהר. המראָה שאינה מאירה, המלכות, הייתה מראה לו בתוכה כל האופנים והצורות הנעשים למטה.

יז) כתוב, אשר אתה מוראה. אתה, הוא המראה שאינה מאירה, המלכות, שהראה לו

בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר על תיקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוכה מראָה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה, היה מתקשה בהן. כי שם, במלכות, עמד כל דבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה הייתה משווית צורתה לצורה הדמיונית שבעולם הזה במשכן. ונמצא, שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית. ועל כן נתקשה משה בהן, שלא היה יודע איזה מהן לתפוש. אמר לו הקב"ה, אתה בסימניך ואני בסימניי. שמשה יתפוש הסימנים הדמיוניים שבכל דבר, והקב"ה תופש סימנים הרוחניים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז נתיישב משה בכל העבודה של המשכן.

תקלו) רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, והיה בעל חמורים אחד מחַמֵר אחריהם. אמר רבי יוסי לרבי חייא, יש לנו לעסוק ולהשתדל בדברי תורה, כי הקב"ה הולך לפנינו, ועל כן הוא הזמן לעשות לו תיקונים, שיהיה עמנו בדרך הזה. מחמר, דרכו לדקור עם עץ את החמורים, שימהרו ללכת.

תקלז) פתח רבי חייא ואמר, עת לעשות לה' הֵפֵרוּ תורתך. כי בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, כביכול, הקב"ה שמח במעשי ידיו, ושמח בעולמות כולם, ושמים וארץ עומדים בקיומם. ולא עוד אלא שהקב"ה מקהיל כל הפמליה שלו, ואומר להם, ראו העם הקדוש שיש לי בארץ, שהתורה מתעטרת בשבילם, ראו מעשי ידיי, שאתם אמרתם עליו, מה אנוש כי תִזכרנו. והם, כשרואים שמחת אדונם בעמו, מיד פותחים ואומרים, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ.

תקלח) ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כוחו, שכתוב, צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי. ואז כתוב, וכל צבא השמים עומדים. ועל כן עת לעשות לה'. שאלו הצדיקים שנשארו, יש להם לאזור מותניים, ולעשות מעשים טובים, כדי שהקב"ה יתחזק בצדיקים, ובמחנות וגדודים שלו, משום שהפרו תורתך, ואין בני העולם עוסקים בה כראוי.

תקלט) מוליך החמורים, שהיה מחמר אחריהם, אמר להם, בבקשה מכם, שאלה אחת אני רוצה לדעת. אמר רבי יוסי, ודאי, הדרך מתתקן לפנינו, שאל שאלתך. אמר, מקרא זה, אם היה כתוב, יש לעשות או נעשה, הייתי אומר כך. מהו עת? ועוד, כתוב, לעשות לה', לפני ה' היה צריך לכתוב. מהו לעשות לה'? אמר רבי יוסי, בכמה אופנים הדרך מתתקן לפנינו. אחד, שהיינו שניים, ועתה אנו שלושה, שהשכינה נכללה עמנו. ואחד, שחשבתי, שאין אתה

אלא כאילן יבש, ואתה רענן כזית. ואחד שיפה שאלת. וכיוון שהתחלת הדבר, אמור.

תקמ) פתח ואמר. עת לעשות לה', כי יש עת ויש עת, עת לאהוב ועת לשנוא. עת למעלה, האמונה, המלכות, שנקראת עת. וזה נקרא עת רצון. וזה הוא שמחויב האדם לאהוב את ה' תמיד, כמו שכתוב, ואהבת את ה' אלקיך. ועל זה, עת לאהוב, שזו היא עת, שהאדם מחויב לאהוב.

תקמא) ויש עת אחרת, שהיא אלוהים אחרים, שהאדם מחויב לשנוא אותו, ולא ימשוך לבו אחריו. ועל כן עת לשנוא. ומשום זה כתוב, דַּבֵּר אל אהרון אחיך, ואל יבוא בכל עת אל הקודש.

תקמב) בזמן שישראל עוסקים בתורה ובמצוות התורה, עת ההוא, האמונה הקדושה, המלכות, מתתקנת בתיקוניה, ומתקשטת בשלמות כראוי. ובזמן שישראל אינם עוסקים בתורה, כביכול, עת ההוא אינה בתיקוניה, ואינה נמצאת בשלמות, ולא באור. ואז, עת לעשות לה'.

תקמג) מהו עת לעשות לה'? כמו שכתוב, אשר ברא אלקים לעשות. אשר מהו לעשות, הוא שנשארו גופים של שדים שלא נעשו, משום שנתקדש היום, ונשארו לעשות, להיותם רוחות בלי גופים. אף כאן עת לעשות, העת נשארה בלי תיקון ובלי שלמות. משום שהפרו תורתך, שנתבטלו ישראל למטה מדברי תורה. כי עת ההוא נמצאת כך, או שמתעלית או שיורדת, בשביל ישראל. שאם עוסקים בתורה מתעלית. ואם מתבטלים מתורה, יורדת.

תקמד) אמר רבי יוסי, ודאי לא לפי כבודך לחמר אחרינו. אשרי הדרך הזה, שזכינו לשמוע זה. אשרי הדור שרבי שמעון שורה בתוכו, שאפילו בין ההרים נמצא שם החכמה. ירדו רבי יוסי ורבי חייא מחמוריהם, והלכו שלושתם בדרך.

קנג) נודע בשערים בעלה, זהו הקב"ה, שנודע ומושג לפי מה שכל אחד משעֵר בלבו כפי שיוכל להשיג ברוח החכמה, ולפי מה שמשעֵר בלבו כן נודע בלבו. ומשום זה כתוב, נודע בשערים, באלו השיעורים שכל אחד משער בלבו. אבל שיהיה נודע כראוי,

אין מי שיוכל להשיג ולדעת אותו.

קנד) נודע בשערים בעלה. מהו שערים? כמו שכתוב, שאו שערים ראשיכם. ומכוח אלו השערים שהם מדרגות עליונות, בכוחם נודע הקב"ה, ואם לא היו אלו השערים לא היו יכולים להשיג בו.

לא) אל יאמר אדם, בשעה שאבוא אל עולם ההוא, אז אבקש מן המלך רחמים, ואשוב לפניו. אלא על זה כתוב, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, אחר שיסתלק האדם מן העולם הזה. אלא אם אדם רוצה

שהמלך הקדוש יאיר לו לעולם ההוא, וייתן לו חלק לעולם הבא, יעסוק בעולם הזה, לכלול מעשיו בימין, וכל מעשיו יהיו לשם הקב"ה.

ח) אשרי מי שאחוז בעץ החיים, זעיר אנפין, בגופו, ובאיברים שלו, שהוא נר, כל ענף וענף הוא נר מצווה, ברמ"ח מצוות שלו, שהם כנגד רמ"ח איברים, נר מצווה על כל איבר.

ט) כששניהם, עץ החיים ונר מצווה, זעיר אנפין ומלכות, אחוזים באותו האדם, יתקיים

הכתוב, וַיַרְא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אֻכָּל. כלומר, האדם. וסמאל ונחש וכל הממונים שלו, האחוזים בגוף האדם, שהם קוצים, יהיו נשרפים, והענפים של הסנה, והפירות שלו והעלים שלו אינם נשרפים. זה הראה הקב"ה למשה.

קנא) ... מבאר תיקון היסוד של המלכות, שנעשה על ידי השפעת זעיר אנפין. ואומר, תחת השפעת הצינורות, יש שס"ה גידים, לבנים שחורים אדומים, נכללים זה בזה, ונעשו גוון אחד. גידים אלו נרקמו בי"ז רשתות, וכל רשת נקראת גידים. נרקמו זו בזו ויורדות בסוף התהום, ביסוד שבמלכות,

הנקרא תהום. תחת אלו ב' רשתות עומדות במראה ברזל, וב' רשתות אחרות במראה נחושת.

גידים הם הארת חכמה שבשמאל דבינה, שנמשכה למלכות. נקראים גידים, משום שהם מבינה. כי כח"ב (כתר חכמה בינה) נקראים מוחא עצמות גידים.

רלו) ונתן אהרון על שני השעירים גורלות. הוא כבוד בשביל העזאזל, כי הראיתם, אשר עֶבֶד יפיל גורלות שווה בשווה עם אדונו? כי מדרך העולם, שעבד מקבל מה שאדוניו נותן. אבל משום שסמאל

מוכן ביום ההוא לרכילות על ישראל, וכדי שלא יהיה לו פתחון פה, נותנים לו חלק בזה.

רלח) ולא זה בלבד, אלא בכל זמן שהמקטרג מוכן וניתנה לו רשות, צריכים לשים לפניו במה שיתעסק, ויעזוב את ישראל.

עב) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. פירושו, טובה תוכחת מגולה, ואם התוכחה היא מאהבה, היא מסותרת מבני אדם. כעין זה, מי שמוכיח את חברו באהבה, צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שחברו לא יתבייש מהם. ואם דבריו הם בגלוי לפני בני אדם, אין הם באהבה.

עג) כך הקב"ה, כשהוא מוכיח את האדם, מוכיחו באהבה בכל. תחילה מכה אותו בגופו מבפנים. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו תחת מלבושיו. ואלו נקראים ייסורים של אהבה. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו בגלוי, בפניו לפני כל, כדי שיסתכלו בו וידעו, שהוא חוטא, ואינו אהובו של אדונו.

קצג) וכשנתעורר שופר הזה, וכשבני אדם שבים מעוונותיהם, צריכים למשוך בקול שופר מלמטה, וקול ההוא עולה למעלה. אז מתעורר שופר אחר עליון, בינה, ומתעוררים הרחמים, והדין מסתלק...

בכל ראש השנה חוזר העולם לקדמותו, כמו שהיה ביום ד' של מעשה בראשית, שאז

נתמעטה המלכות. כי המלכות נקראת שנה, וי"ב חודשי השנה הם סדרי התיקון שלה מתחילתה עד גמר התיקון. ואם נשלמה השנה ולא גמרנו תיקונה, היא ניתנה לנו לתקנה בשנה האחרת, ואנו צריכים שוב להתחיל מראשית הוויתה, כמו שהייתה ביום ד' של מעשה בראשית. וכן בכל שנה ושנה עד גמר התיקון.