אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / פותחים את הזוהר / נספח 3. "זוהר לעם" מאמרים נבחרים / עליות וירידות בדרך
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

עליות וירידות בדרך

כיתרון האור מתוך החושך

פרשת תזריע

קה) כיתרון האור מתוך החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ומר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? הווי

 

אומר, זה המר. כי הדברים שיש ביניהם יחס הפיכות, הרי האחד מגלה את חברו, שכן בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לַשֵם בריא. כמו שכתוב, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכתוב, טוב אשר תאחז בזה, וגם מזה אל תנח ידך.

 

שמעון מן השוק

פרשת בראשית

קנט) ויאמר אלקים נעשה אדם, סוד ה' ליראיו. בכתוב ויאמר אלקים יש סוד שאינו נגלה אלא ליראיו. פתח אותו זקן הזקנים ואמר: שמעון שמעון, מי הוא שאמר, נעשה אדם, וכתוב בו ויאמר אלקים, מי הוא כאן השם אלקים הזה?

בינתיים, פרח לו אותו זקן הזקנים ולא ראה אותו. וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי שמעון, אמר לחבריו, בוודאי שזה הוא הקב"ה, שנאמר בו ועתיק יומין יושב. הרי עתה השעה לפתוח בסוד הזה, כי כאן יש סוד שלא ניתן רשות לגלותו, ועתה משמע שניתן הרשות לגלות.

כי נודע שהסודות שנגלו לחכמי הזהר, היה על ידי השגות האורות של המדרגות העליונות, בדרך השראה. ויש בהם פנים

 

ואחוריים, שפירושו היעלם וגילוי. ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההיעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג.

וזה שכתוב, וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא אותו שמעון, ולא רבי שמעון, כלומר שהשראת האחוריים, הקריאה, הייתה חזקה כל כך עד שנאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה. לפיכך תכף אמר לחבריו, בוודאי שזה הוא הקב"ה, שנאמר בו ועתיק יומין יושב. שאין מדרגה גבוה ממנו.

 

יום ליום יביע אומר, לילה ללילה יְחַוֶּה דעת

הקדמת ספר הזוהר

קמ) יום ליום יביע אומר. יום קדוש מאלו ימים העליונים של המלך. הספירות של זעיר אנפין הנקראות ימים, משבחים את החברים, שעסקו בתורה בליל שבועות... ולילה ללילה, היינו כל מדרגה השולטת בלילה, כלומר הספירות של המלכות השולטת בלילה, משבחים זה לזה, אותה הדעת שכל אחד מקבל מחברו. וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים...

מטרם גמר התיקון, מטרם שהכשרנו את כלי הקבלה שלנו, לקבל רק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרנו ולא לטובת עצמנו, נקראת המלכות בשם אילנא דטוב ורע. כי המלכות היא הנהגת העולם לפי מעשה בני אדם, וכיוון שאין אנו מוכשרים לקבל כל העונג והטוב שחשב ה' יתברך בעדנו במחשבת הבריאה, על כן מוכרחים לקבל הנהגת טוב ורע מהמלכות. שהנהגה זו מכשירה אותנו סוף כל סוף לתקן כלי הקבלה שלנו על מנת להשפיע, ולזכות לעונג ולטוב שחשב בעדנו...

והנה הנהגת טוב ורע גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות כנ"ל, כל אחד לפי מה שהוא. ותדע שכל עלייה נחשבת משום זה ליום בפני עצמו, כי מסיבת הירידה הגדולה, שהייתה לו בינתיים, בהיותו תוהה על הראשונות, נמצע בעת עלייה, שהוא כקטן שנולד. הרי שבכל עלייה הוא כמתחיל מחדש לעבוד את ה', ועל כן נחשבת כל עלייה ליום מיוחד. ועל דרך זה כל ירידה נחשבת ללילה מיוחד.

וזה אמרו יום ליום יביע אומר... כי על ידי הזיווג הגדול שבגמר התיקון יזכו לתשובה מאהבה, כי יגמרו תיקון כלי הקבלה, שיהיו רק על מנת להשפיע נחת רוח לה' יתברך, ויתגלה לנו בזיווג הזה כל הטוב והעונג

 

הגדול של מחשבת הבריאה. ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים שהיו בימי הירידה עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, וגורמים ישרים לכל האושר והטוב, שהגיע לנו בעת גמר התיקון. כי לולא אותם העונשים הנוראים לא באנו לעולם לעונג ולטוב הזה, ואז הזדונות האלו נמצאים נהפכים לזכויות ממש...

כי כל הלילות האלו, שהם הירידות, הייסורים והעונשים, שהפסיקו את דבקות ה', עד שנעשו ימים מרובים בזה אחר זה, הנה עתה, אחר שגם הלילות והחושך שבינתיים נעשו גם הם לזכויות ולמעשים טובים, ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתיים, ונמצאים מתחברים כל הששת אלפים שנה ליום אחד גדול בלבד. ונמצאות כל הזיווגים שיצאו בזה אחר זה, וגילו עליות ומדרגות נפרדות כל אחת מחברתה, נתקבצו עתה לקומת זיווג אחד רם ונישא המאיר מסוף העולם עד סופו... ועל כן נעשו כולם יום אחד לה'.

וזה שכתוב, ולילה ללילה יחוה דעת... כי כל אלו המילים והייסורים, הנקראים לילות, שבסיבתם נעשו המדרגות קצת קצת בזה אחר זה, הנה עתה, אחר שגם הם כיום יאירו, משום שנתקבצו כולם ונעשו לבית קיבול אחד לדעת הגדולה הממלאת כל הארץ דעה את ה', נמצא שכל לילה בפני עצמו היה נשאר בחשכה, אם לא היה בא עתה בקיבוץ אחד עם כל הלילות. כי כל לילה מקבל חלקו בדעת רק מתוך החיבור עם שאר הלילות... כי רק כולם יחד בקיבוץ נעשו ראויים לקבל הדעת הגדולה הזו. וזה אמרו, שבשלמות הגדולה שקיבלו יחד, נעשו כל הלילות לרֵעים אהובים זה לזה.

 

ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד

פרשת תולדות

קיט) ויקרא אלקים לאור יום, זהו אברהם, שהוא אור היום, קו ימין, ואור שלו הולך ומתחזק בתיקון היום, שהוא אור החסדים. ועל כן כתוב, ואברהם זקן בא בימים, היינו באורות החסדים המאירים. והוא זקן, כמו שכתוב, הולך וָאוֹר עד נְכוֹן היום. ומשום זה כתוב עליו, ויקרא אלקים לאור יום.

קכ) ולחושך קרא לילה. זהו יצחק, שהוא חושך, והולך ונחשך, כדי לקבל הלילה בתוכו. על כן, כשנעשה זקן, כתוב, ויהי כי זקן יצחק וַתִּכְהֶינָה עיניו מֵרְאות, כי נחשך לגמרי. כן הוא ודאי, שהוא צריך להיות נחשך לגמרי, ולהידבק במדרגתו כראוי.

יום הוא זעיר אנפין, ולילה הוא הנוקבא.

 

ומשורשם נבחן זעיר אנפין שכולו מקו ימין, והנוקבא נבחנת כולה מקו שמאל. ונודע, שקו שמאל הוא חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר בלי התכללות מחסדים. ועל כן נבחן אז לחושך. גם קו שמאל הוא במחלוקת עם קו הימין, ואינו רוצה בשום פנים להיכלל מחסדים, עד שבא קו אמצעי, שהוא קומת החסדים היוצאת על מסך דחיריק, הממעט לקו שמאל. ואז הוא מכריע ביניהם. והחכמה מתלבשת בחסדים. ואז היא מאירה בשלמות. ונבחן זעיר אנפין, שנכלל מקו ימין הכלול משמאל, והנוקבא, מקו שמאל הנכלל מימין, ומתייחדים זה בזה. כמו שכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

חזרה לראש הדף
Site location tree