"וכדאי להטות אוזן השואל: "מדוע לא יעשה איש הפוליטיקה, חבר התנועה הסוציאליסטית, כאותו פיסיקאי, שאחר שהניסיון גילה ליקויים בהאינטרפרטציא, שהיה רגיל לה בחוקי הברזל של תורתו, לא נרתע מלנער את חצנו ממנה. תחילה ניסה לתקן אותה בזהירות, ובאחרונה הוא מוכן לפוסלה, כשאין היא מסוגלת לעמוד בפני המציאות".
השאלה פשוטה, למה בני האדם אינם מתייחסים למאורעות החיים ולניסיון החיים המצטבר בגישה מדעית? לנוכח הניסיון והעובדות גם העקשן שבמדענים יחליף את הבסיס למחקר שלו ויאמץ דעה שונה, אפילו אם הדעה החדשה מנוגדת לחלוטין לדעתו הקודמת, ושנואה עליו. המציאות לא תשאיר בידיו בררה. הניסיון מחייב, כל מדען יחליף את דעתו ונקודת המבט שלו אם העובדות יתמכו בדעה אחרת .
למה בחיים חברתיים, אפילו בתחום כמו חיי המשפחה , כאשר נושא המחקר אינו הטבע החיצון, הדומם הצומח או החי, אלא החלק האנושי, למה האדם לא משנה גישה אם המציאות מוכיחה את הגישה הנוכחית כמוטעת. מדוע האדם חושב שבפעם הבאה הוא בכל זאת יצליח? למה הניסיון המר החוזר על עצמו שוב ושוב ולא מחייב את האדם או מורה לו לעזוב את הגישה המוטעית ולחסוך מעצמו כישלון נוסף?
המציאות חוזרת על עצמה במשך אלפי שנים, ובסופו של דבר כל דור טועה את אותה הטעות, לקחי העבר לא מועברים מדור לדור. כל אחד חושב את עצמו לחכם באדם ואף אחר לא רוצה ללמוד מחברו. למרות הכישלונות החוזרים ונשנים אותו ההתנסות חוזרת על עצמה שוב ושוב.
לא בלבד שאי אפשר להעביר את ניסיון העבר מאדם לאדם, גם האדם עצמו לא לומד מלקחי העבר. בחלקי המציאות השייכים לחלק האנושי שבאדם, לחלק ה"מדבר", ההיגיון נפסק לכאורה ולא מתפקד.
בעובדה המפליאה הזאת טמונה הסיבה לכל צרותיהם של בני האדם. אם האנושות הייתה אוספת וקולטת את הניסיון הרב שצברה כתוצאה מאין ספור מכות במהלך אלפי שנים, אילו רק הייתה מעבדת את הניסיון המצטבר כמו מדען המתייחס לתוצאות הניסוי של יתר המדענים, ניתן היה לחבר מס"כ ההתנסויות מדע מוצלח ולמנוע כישלונות. אבל האנושות מתפלגת שוב ושוב וניסיונות השכנוע חוזרים על עצמם ללא הרף, אדם רוכב על גבו של חברו ומדינה על רעותה, במחזוריות שנדמה כי אין לה סוף .
ההסתרה היא הבעיה, בני האדם אינם מרגישים בצורה ברורה את החוקיות של החלק האנושי שבהם. החלק האנושי באדם שייך לחלק ה"מדבר", ואותו האדם צריך לתקן בהתאם לבורא.
ניסיונות העבר לא יעזרו לפתור את בעיה ההסתרה, בעזרת הניסיונות האדם צריך להגיע קודם כל להכרת הרע. על האדם להבין שאת הטבע שלו כמו שקיבל אותו, בצורה שהוא בוער בו, את הטבע הזה אי אפשר לתקן. אי אפשר להשתמש בו מטרם שמדמים את צורתו לבורא. האדם צריך לגלות את חלק ה"מדבר" שלו כהפוך מהבורא, ולהתאים אותו אליו. הפעולה הזאת נקראת "להיות אדם", "אַדַמֵה לבורא".
בעל הסולם אומר שכל חברי התנועות הסוציאליסטיות טועים כמו תמיד, אם הם חושבים שהגיע הזמן ליישם את תוכניותיהם ולהוביל את האנושות לפסגה חדשה.
"והוא מסביר: "בשעת חורבן של תנועת הפועלים הבינלאומית, חובה להטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש לשבת מחדש על ספסל הלימודים, ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, לחקור את הדרך ועקרונותיה. כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התאוריה, שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת, מדע חדש וחיים חדשים. והוא מסיק: "אם לא נתכחש למצפונינו, נכריז כי באה שעת ויכוח יסודי מחדש, באה תקופה של חבלי לידה, עתה ישבו טובי התנועה על הדוכן ויענו על השאלה: "מה מוננו של הסוציאליזם בימינו? מה הדרך, שיש להוליך בו את המחנה?"."
בעל הסולם משתמש במצב בארץ בעת כתיבת המאמר כדוגמא. הוא ידע שתכלית חזרתו של עם ישראל לארץ ישראל היא תיקון רוחני ולא התעסקות במבנה המפלגה, אפילו לא במבנה המדינה. בעל הסולם רצה לגלות עד כמה העיסוק הזה פגום ומביא צרות לדורי דורות, צרות לעם כולו ולא רק לעסקנים עצמם.
"מסופקני אם ימצא איש מהתנועה שיענה על דבריו, או אולי שיהיה מוכן לתפוס את דבריו כמו שהם. כי לא קל הדבר לזקן בן מאה שנה, אשר הצליח כל כך עד הנה בלימודיו, לקום בפעם אחת ולמתוח קו - מחק על כל תורתו העברה, ולחזור להתחיל לשבת על ספסל הלימודים מחדש בדומה לאותו פיסיקאי, כמו שהוא דורש מטובי התנועה הסוציאליסטית. אכן איך עוברים על דבריו לסדר היום? ואם אפשר עוד לשבת עוד בחיבוק ידים בנוגע לחורבן תנועת הפועלים הבין לאומית. כי איך שהוא עוד אינם עומדים על סף החורבן ממש. ועל כל פנים עוד בטוח להם מידת החיים של עבדים ושפחות נרצעים. אין הדבר כן בנוגע אל הסכנה העומדת לפני התנועה של הפועלים העברים, העומדים על סף הכליה ממש, תחת הסיסמא של האויבים, להשמיד ולהרוג ולאבד טף ונשים, כבזמנה של אסתר המלכה."
הגישה הסוציאליסטית דומה אומנם בצורתה החיצונית לגישה האמיתית, גם הסוציאליסטים דורשים שוויון וחופש לכל אדם וכבוד לפועל, אבל בכל זאת היא גישה שקרית. יהיה אשר יהיה, אף אחד לא יצליח לממש את עקרונותיו אם יחכה ליתר חברי התנועה שישתכנעו בצדקת דרכו, יראו בו איש אמת וילכו אחריו. הרי כל אחד מחשיב את עצמו כבעל הדעה. בעל הסולם מדבר דווקא על תנועה הסוציאליסטית כי לשיטתו היא באה כתחליף למשיכה לרוחניות.
"ואין להשוות מצב חורבן שלנו עם חורבן התנועה שבעמי העולם, כי אילו רק לעבדים ולשפחות נמכרנו - החרשנו גם אנו כמוהם. אבל הבטחון של חיי עבדים ושפחות נקפח ממנו. לכן אסור לנו להחמיץ את השעה. יש לנו לשבת מחדש על ספסל הלימודים, לחקור מחדש את רעיון הסוציאליסטי לאור העובדות והסתירות שהופיעו בימינו. ובלי לחוש כלל לפריצת גדר רעיונית, כי אין לך דבר, שעומד בפני פקוח נפש."
עם ישראל נמצא בסכנת נפשות. עם ישראל חזר לארץ ישראל לצורך מטרה גבוהה, הוא נבחר למשימה מסוימת והולך כנגדה. במקום להוביל את כל העולם הוא הולך בעקבות העולם, נגרר אחרי כולם. היגררות שכזאת תביא את העם למצב נורא. עם ישראל נתון לשליטת חוקים מוחלטים הפועלים בצורה של קודם ונמשך להביא את הכל האנושות למטרתה. מכיוון שעם ישראל לא מבצע את תפקידו כיאות פועלים עליו הכוחות שמתקנים ומחזירים את האנושות לדרך הנכונה. אכזריותו של הטבע כתגובה לאי ציות לחוקיו ידועה לכל. לכן, אומר בעל הסולם, עם ישראל עומד בפני פיקוח נפש. ולראיה, שנים ספורות לאחר חתימת המאמר התרחשה השואה.
"לשם כך נסקור בקצרה את התפתחות הסיאציאלסמוס משלביה הראשונים. בדרך כלל מצאנו לה שלושה תקופות: הראשונה היתה סוציאליזים הומנית, שהיתה מבוססת על פתוח המוסריות: והיתה מופנית רק אל המנצלים, השנייה, היתה מבוססת על הכרת הצדק והרשע, והיתה מופנית בעיקר אל המנוצלים, להביאם לידי הכרה, שהעובדים הם הבעלים האמיתים על כל העבודה, ולהם שייך כל התוצרת החברתי: ולפי שהעובדים הם הרבים בהחברה, היה לדעתם הדבר בטוח שבעת שהם יכירו את צדקתם, יקומו כאיש אחד ויטלו את שלהם, ויסדרו ממשטר של חלוקה שוה וצודקת בהחברה. השלישית, היא המרקסיזם שהצליח יותר מכולם - היא מיוסדת על מטריאליסמוס היסטורית: הסתירה הגדולה הנמצאת בין כוחות היצירה שהם העובדים, לבין המנצלים אותם שהם המעבידים, הכרח הוא, שתביאה בסופה את החברה לסכנה ואבדן: ואז תבוא המפיכה המשטר הייצור והחלוקה ומשטר הרכושני יוכרח להתחרב לטובת משטר הפרולטריון. ולשיטתו תבא זה מאליו בדרך הסבה ומסובב אלא בכדי לקרב את הקץ, יש תמיד לחפש תחבולות, ולהשים מכשולים למשטר הרכושני, כדי לקרב את המפכה בזמן קצר."
הסתירה בין הפועלים למנצלים היא רק צד אחד של המטבע. המנצלים והמצליחים יודעים באיזה צעדים לנקוט כדי שלכולם יהיה טוב, איך להשאיר את הנכשלים ללא סיבה להתגבש לכוח מאיים. עינינו הרואות, ברוב מדינות העולם מעמד הפועלים או הכוחות הנכשלים מקרב הציבור אינם מתארגנים למהפכות. את הלקח ממהפכות הפועלים האנושות כבר למדה.
"ומטרם אבוא לבקר את שיטתו זו, יש להודות, ששיטתו היא הצודקת מכל קודמיו, שהרי עדים חיים אנו להצלחתה הגדולה בכמות ואיכות, שהיתה לה בעולם - מטרם שבאה בנסיון עובדתי בהמיליונים המרובים שבארץ רוסיה - שעד אז היו נמשכים אחריה, כמעט כל טובי האנושות: וזהו תעודה נאמנה על צדקת שיטתו.
ומלבד זה, גם מבחינה תיאורטית דבריו מקוימים למדי, ואף אחד לא הצליח לסתור את השקפתו ההיסטורית - אשר האנושיות מתקדמת לאט לאט באופן דרגתי, והיא מטפסת ועולה כמו על שלבים של סולם: כל שלב שבה אינו אלא שלילת השלב שקדמה לה: כן כל תנועה וכל מצב, שקבלה האנושיות בהנהגת המדיניות, אינו אלא שלילת המצב שמקודם לה: וזמן קיומו של כל מצב מדיני הוא, עד שיתגלה מתוכו החסרונות והרשע שבו: ותוך כדי גילוי הליקוים שבו, נמצא מפנה מקומו למצב חדש המשוחרר מהליקוים אלו.
ונמצא שאלו הליקוים המתגלים בהמצב ומחריבים אותו הוא כל כח הפיתוח של האנושיות, שהרי הם מעלים את האנושיות על מצב המתוקן יותר ממנו: וכן גילוי הליקוים שבמצב השני מביאים האנושיות על מצב שלישי הטוב ממנו: וכן תמיד בזה אחר זה, הרי שכחות השלילים הללו המתגלים בהמצבים הם סבות התקדמות שבהאנושיות: שעל ידיהם היא מטפסת ועולה כעל שלבות הסולם: והמה הבטוחים לתפקידם, להביא האנושיות עד לשלב האחרון של התפתחות הוא אותו המצב המקווה, הנקי מכל שמץ וכל דופי. ובתהליך הזה של ההיסטוריה הוא מראה לנו - איך משטר הפיאודלי, הראה את ליקויו ונחרב, ופינה מקום למשטר הבורגני: ועתה הגיעה תורו של המשטר הבורגני, להראות ליקויו ולהחרב ולפנות מקום למשטר היותר טוב ממנו, שלפי דבריו - הוא משטר הפרולטריון."
האנושות מתפתחת בצורה טבעית על ידי כוחות הטבע. בדומה לדרגות הדומם צומח וחי, גם בדרגתו האנושית של המין המדבר, כל דבר מתקיים כול עוד לא הוכיח את השלילי שבו. כאשר אובייקט מסוים מרגיש את השלילי שבו קמים מתוכו כוחות חדשים, עוקרים את השליליות ומחליפים אותה בַהפך החדש. כך מתקדם תהליך ההתפתחות מדור לדור, ממצב למצב, בכל תחום ובכל בריאה. האדם אמנם לא מבחין בחלק המרגיש בדרגת הדומם, אבל גם בדרגה זו מתרחשים שינוים וחילופי מצבים, בין אובייקטים או בתוך הדומם עצמו. בדרגת הצומח התהליך כבר יותר בולט, התאים הביולוגיים קולטים את המועיל להם ופולטים את הרע. לפי הנזק שמתגלה במצב הנוכחי ובהתאם למצב החדש שיבוא כתמורה לו מחליפים התאים הביולוגים מצבים, בכל פעם מחדש. בדרגת החי התהליך עוד יותר מורגש, ובדרגת ה"מדבר", בקרב בני האדם, אפשר להבחין בו ולחוש אותו בצורה הברורה ביותר.
לכל אדם ולכל מצב באדם יש את משך הקיום שלו וזכות הקיום שלו עד הרגע בו הוא מגלה את הכרת הרע שבו. במידה שהאדם מכיר את הרע שבו הוא יכול לעזוב את מצבו הנוכחי ולעבור למצב אחר. הכרת הרע משמשת לו כחומר דלק, ככח המוליך מהמצב הקודם למצב הבא. ללא הכרת הרע לא יתעורר באדם כוח התנועה, האדם לא יוכל לנוע ולהחליף את מצבו. התנַיַת התנועה בהכרת הרע נכונה לגבי כל אדם בפרטות, לגבי כל המצבים הפנימיים של האדם, ולגבי האנושות כולה, על כל התנועות הזרמים והמפלגות שבה.
האדם לא יכול לדעת מראש מהו המצב הטוב ולסמן אותו כמטרה. האדם חושב את עצמו לחכם, אבל אין באפשרותו לקבוע את המצב הבא כאידיאלי. על סמך מה יקבע אותו ככזה, על סמך הדמיון?! על המצב הבא אפשר לדעת רק לאחר גילוי כל השלילי במצב הנוכחי. האדם נדרש לכוחות נבואיים בכדי לצייר מראש את המצב הבא כחלופה לכל השלילי במצב הנוכחי. כדי לצייר את המצב הבא לפני הכרת הרע במצב הנוכחי, הכרח להימצא בסוף המעשה, בדרגה הבאה.
אם כן, אין טעם לצפות להשגת המצב הבא ללא הכרת הרע במצב הנוכחי. האדם לא יכול לעבור כך סתם ממצבו הנוכחי למצב הבא, על ידי מה?!
ראית המצב הבא כֵיַפה וטוב יותר אינה מספיקה דיה, האדם חייב לגלות את השלילי במצב הנוכחי. הרע במצב הנוכחי יבוא על פתרונו המלא בכל התכונות של המצב הבא.
ההתפתחות על ידי כוחות סיבה ומסובב מחייבת גילוי של המצב הנוכחי כבלתי נסבל, נדרשת הרגשת נחיצות בהחלפת המצב הנוכחי למצב אחר. מתוך השלילה של המצב הנוכחי האדם מבין מהי צורתו של המצב הבא. המצב הנוכחי מוליד את המצב הבא, רק כך אפשר להתקדם ממצב למצב. דמיונותיהם של פילוסופיים למיניהם ומומחים לכאורה, הפנטזיות התיאורטיות לגבי הטוב ללא הכרת הנזק במצב הנוכחי, הם לא יותר מאשר כפייה. האדם לא ירצה לעזוב את המצב הנוכחי ולעבור למצבים הבאים, המדומים.
פעולתה של חכמת הקבלה על האדם מזרזת את הכרת הרע במצב הנוכחי. בהתאם לכך האדם מתפתח מסיבה למסובב בכל שלב מחדש. השליליות של המצב הנוכחי מתגלה במהירות והאדם עובר למצב הבא, החיובי מקודמו. כמו במצב הקודם גם במצב החדש האדם מגלה את הרע במהירות ועובר למצב אחר, מתקדם יותר. המצב הבא תמיד יראה כטוב ושלם כלפי המצב הקודם. אי הסכמה עם החוקיות של מעבר מהכרת הרע לטוב, כמוה כעדות לחוסר הבנת המציאות והחוקיות בעולם.
האנושות לא מקבלת על עצמה את התמונות העתידיות בצורה ברורה, כהעתקה מתוך השלילה של מצב הנוכחי. היא מיישמת אותן, נחבלת, וחוזרת לסורה. רוסיה היא דוגמא טובה לכך. האומה הרוסית חשבה להגיע לקומוניזם ללא הקדם של הכרת הרע. במצבה הנוכחי האומה רוסית צריך לחזור חזרה למצבה הקודם ולהתחיל אותו שוב.
חשוב מאד להגיע לתמונה מדויקת של המצב העתידי הנכון ביחס למצב הרע. הוכחת הצורה הבאה כמוה ככפייה, אין בה טעם. לא צריך להוכיח לאנושות דבר אלא לעזור בזירוז הכרת הרע במצב הנוכחי, לגלות אותו מהר יותר מאופן גילויו בתהליך הטבעי ההיסטורי. משימה שכזאת תיתכן רק על ידי קירוב המאורות העליונים, רק על ידי האורות המקיפים. האורות המקיפים יפתְחו את האנושות במהרה להכרת הרע. בעל הסולם כותב שחכמת הקבלה מחדדת באדם את הכרת הרע ומזרזת את התפתחותו.
האדם לא צריך לפנטז או לדמיין את המדרגות והמצבים הבאים, כל שנדרש הוא להאיץ בכל פעם מחדש את הכרת הרע של מצב הנוכחי, לקרב את הרגשת הרע במצב הנוכחי והרגשת הטוב במצב הבא. תמונת המצבים עצמם תצטייר באדם בצורה טבעית, האדם נדרש רק להגברת הקצב בהכרת המצבים.
שלא כמו בהתפתחות לפי הכרת הרע, 'מתקני העולם' למיניהם מציירים את המצב העתידי בהתאם לראות עיניהם, הם מתארים אותו כתמונה ורודה וטובה, ובכך הם מביאים קלקול לעולם. כל 'מתקני העולם' רצו להכניס את האנושות בכוח לתבנית מסוימת כמו שהם תיארו אותה. הם הלכו נגד חוק ההתפתחות מקודם לנמשך, מסיבה למסובב, מהכרת הרע לדרגה יותר טובה.
מלבד זירוז התפתחותם עצמם, לומדי הקבלה צריכים ללמד את האנושות כולה כיצד להאיץ את שלבי התפתחותה. האדם החברה וכלל האנושות מסכימים לשינוי רק כתוצאה מהרגשת הרע. השינוי תמיד יהיה לכיוון המתראה כיותר טוב, כנתיב בריחה מהרע. התכלית של הכרת הרע לפי חוכמת הקבלה אינה גילוי מהיר יותר של הרע במדרגה הנוכחית במטרה לקדם אותו למדרגה הבאה. המטרה בהכרת הרע לפי חוכמת הקבלה היא שהאדם ירגיש את הסיבה לרע בתוכו.
בדרך כלל אופן גילויו של הרע הוא חד וקיצוני, כרע שבלתי ניתן לסבלו. ברוב המקרים הרע מתגלה כסדרה של מכות, במתח יוצא דופן וללא הפסק. הלחץ והחרדה נעלמים רק כאשר אדם לומד את המכה ויודע לאן לברוח ממנה.
בלתי אפשרי להכניס את האדם למשטר אינטנסיבי של מכות וייסורים ולהכריח אותו לסבול כדי שידע איך להתפתח הלאה. מי מאיתנו יכול או ירצה לעמוד בסדרה דחוסה שכזאת של צרות וייסורים?!
השלטון הרוסי הקומוניסטי כפה רעב ומלחמה על ציבור של מיליוני אנשים, ראשי המהפכה עוררו בקרב העם בעיות בצורה מלאכותית בכל תחומי החיים. ראשי המהפכה רצו לגלות לעיני העם בצורה מוחשית עד כמה האגו הוא דבר רע ולהוכיח את ההכרח להתפטר ממנו. הם עשו זאת בצורה מלאכותית ובאופן טבעי הזמינו על העם צרות.
בנסיבות כאלה האדם בורח מהצרות, הוא מוכן לעשות הכל רק לא להרגיש ייסורים, ובוודאי שאינו מרגיש את המקור לצרות בתוכו. הכרת הרע פירושה הרגשת הסיבה לרע בתוך האדם, אם האדם לא מרגיש בכך, אם הוא מרגיש את הצרה כמכה חיצונית הוא יברח ממנה למקום אחר. בהכרת הרע לפי חוכמת הקבלה האדם מכיר בחוסר יכולתו לברוח, הוא מרגיש את עצמו כמקור לצרה וכתוצאה מכך מתעורר בו צורך לשנות בו את אופני ההתנהגות.
השיטה של חוכמת הקבלה היא להרגיש את הטוב במצב הבא, לקרב את המצב הבא. כאשר האדם מקרב את המצב הבא, רואה אותו, צופה בו, מרגיש אותו, מצפה אליו לעומת המצב הנוכחי, הפער בין המצבים, ההשוואה ביניהם מביאה את האדם להכרת הרע במצבו הנוכחי עוד לפני שהוא מוכה. בהתאם לשיטת הקבלה הצפייה לטוב היא שדוחפת את האדם קדימה ולא הרע במצב הנוכחי. בהתקדמות כזאת האדם נמשך לטוב, התנועה היא לכיוון הטוב ומשום כך אדם מסכים איתה. בהתפתחות על ידי קירוב המצב הבא האדם הוא הולך מטוב לטוב, מכדאי ליותר כדאי. אם חוכמת הקבלה תוצג בצורה כזאת היא תתקבל בציבור.
אם ההסכמה עם שיטת ההתקדמות לפי חוכמת הקבלה אינה מביאה את האדם לכדי שמחה הרי זאת הוכחה לכך שהשיטה עדיין לא מובנת לו כראוי, למרות שבכל זאת, גם כך הוא מוצא בה רווח. אי אפשר לכפות על האדם משטר של "פת במלח תאכל מים במשורה תשתה". אף אחד לא מוכן לסבול מכל הבעיות בחיים. מי ירצה בזה?!
התורה אוסרת את השיטה של "פת במלח", זאת שיטה שגויה, היא אינה מוכיחה את עצמה כיעילה. סיגופי הגוף השפיעו על אנשים זכים בדורות הקודמים ועליהם בלבד, כתוצאה מכך הם קיבלו תוספת זיכוך והרגישו רוחניות. בני אדם עם אגו מפותח כשלנו לא מסוגלים לכך.
השיטות של הבולשביקים הרוסים הוכיחו את עצמן כשגויות. ראשי המהפכה כפו על העם ייסורים בתקווה לדחוף אותו לטוב, אלא שהאומה הרוסית לא מצאה הכרת רע בסבל. העם הרגיש את המכות כמכות חיצוניות ולא הכיר ברע כתולדה מהמצב הנוכחי, בקרב הציבור הרוסי לא התעורר הצורך לעזוב את המצב הנוכחי ולהתעלות מעליו. הוא הרגיש רע מלאכותי.
קיימת רק שיטה אחת שיכולה לעקור מהאנושות את הצרות, למנוע את גילוי הרע בכל פעם מחדש על ידי מכות נמרצות בכל תחומי החיים, במישור האישי המשפחתי והחברתי. השיטה היא שיטת הקבלה. חוכמת הקבלה מובילה את האדם לטוב העתידי. על פי חוכמת הקבלה האדם לא מחכה להכרת הרע במצבו הקודם, ההרגשה הרעה מתעוררת בו כתוצאה מאי השגת הטוב במצב הבא. אמת, הכוח המושך קדימה חייב להיות בכל מקרה כוח התנועה, אבל בשיטת הקבלה הוא נובע מהעתיד הטוב ולא מהרע המזנב מאחורה.
הטוב במצב הבא הוא התמונה שהאור העליון מצייר לאדם לעומת מצבו הנוכחי. על ידי חברה וספרים האדם מושך את האורות המקיפים, האורות צריכים לעורר בו את ההרגשה שהשגת הרוחניות היא דבר טוב. העבודה הזאת נקראת על פי חוכמת הקבלה, הכרת הרע. אלו הם ייסורי אהבה, האדם אוהב דבר מה שנמצא מלפניו, בהמשך הוא יקרא לו הבורא, אבל למען האמת אין משמעות לשמו של האובייקט אליו משתוקק האדם. בהכרת הרע האדם אוהב דבר מה שאינו בהשגתו ומשתוקק אליו, העובדה שאינו משיג אותו גורמת לו ייסורים. בדומה לאהבת בחור לבחורה בלתי מושגת, האדם משתוקק למצב הבא, יש לו ייסורי אהבה. הייסורים האלה הם ייסורים מתוקים, האדם הרי לא בורח מהרע אלא נמשך לתענוג שמלפניו. בהכרת הרע על פי חוכמת הקבלה האדם שומר על כוחותיו להמשיך בדרך, והכוחות הם כוחות חיוביים. האדם מונע ונמשך מקדימה ולא על ידי הייסורים הדוחפים מאחורה.
בכדי לפתח את הכוחות להימשך קדימה, האדם זקוק לספרים וקבוצה, לחשיבות הבורא וחשיבות הרוחניות. אם הקבוצה תספק לאדם גדלות הבורא וגדלות המטרה הוא ירגיש עד כמה החשיבות של המדרגה הבאה חסרה לו במצבו הנוכחי, והרגשת החיסרון תשמש לו כחומר דלק. בצורה כזאת האדם יתקדם הרבה יותר מהר מאשר בתהליך הטבעי, לפי קצב הזמנים. התקדמות לפי הקצב הטבעי היא תהליך איטי ונורא, האדם לא מפסיק לספוג מכות עד שמתחיל להחכים ולהבין את הצורך בהתקדמות.
"אבל בנקודה זו האחרונה, שהוא מבטיח לנו, שאחר חורבן המשטר הבורגני העכשוי, יקום תיכף משטר הפרולטריון - כאן נקודת תורפה שבשיטתו כי מציאות החדשה שלעיננו מכחישה אותו, כי חשב את משטר הפרולטריון להשלב הסמוך למשטר הבורגני, ועל כן החליט, שבשלילת המשטר הבורגני יקום תיכף על מקומו משטר הפרולטריון, אולם המציאות הראה לנו, שהשלב הסמוך אחר חורבן המשטר של היום, הוא משטר של נאצים או של פשיסטים. הרי שאנו עומדים עוד בשלבים האמצעים של התפתחות האנושיות, ועוד לא הגיע האנושיות על שלבו העליון של סולם ההתפתחות. ומי יודע לשער כמה נחלי דם יישפך בעולם עד שנגיע אל השלב המקווה."
אם המשטר עוזר לעם בהכרת הרע על ידי העצמת הרע, הוא נעשה משטר נאצי. כך קרה בגרמניה וכך קרה ברוסיה. המשטרים בשתי המדינות הללו החמירו את מצב האומה בכוונה תחילה, במטרה ליצור לחץ בציבור ולהוביל אותו למצב מוגדר מראש.
את ההיגיון הנאצי ניתן ליישם בכל מסגרת חברתית, כך למשל פועלת האנושות בחינוך ילדיה. התפתחות כזאת אינה נכונה. אם מדובר בילדים במשפחה וביחסים בין בני אדם בחברות הקטנות, התוצאות הרעות אינן מורגשות בכל עוצמתן. אבל בקנה מידה של אומה שלמה, כאשר המשטר יוזם מצבי לחץ מיוחדים, כאשר נכפים על הציבור תנאים לגילוי רע מסוים מטרם שהגיעה שעתו להתגלות באופן טבעי, אלא מתוך רצון לכוון את הציבור לנקודה מסוימת, ההמון זז בוודאי לכיוון הרצוי, אבל המטרה אינה מושגת.
הרע שמתגלה כתוצאה מכך אינו טבעי, הוא לא הרע האופייני למדרגה שממנה והלאה הציבור אמור היה להתפתח. אם הכרת הרע מתעוררת באדם כתוצאה מרע שנכפה בצורה מלאכותית אזי כל ההתפתחות מנקודה זו והלאה תהינה מלאכותיות. האומה תאלץ לחזור חזרה למקום הטעות, לגלות את הרע הטבעי וממנו והלאה להתפתח נכון. במשך שבעים שנה התפתחה האומה הרוסית בצורה שגויה, בלחץ ואיום מלאכותי, בימינו הגיע זמנה לחזור ולהתפתח בצורה הנכונה. למען האמת, התפתחותה הנכונה של האומה הרוסית גם היא מוטלת בספק. העם הרוסי סוחב אחריו הרגלים של שבעים שנה שיקשו עליו בוודאי לתקן את המעוות.
בהתפתחות לפי חוכמת הקבלה האדם צריך לקוות רק לביאת האור העליון, שיפתח אותו ללא תנאי וללא צורות מוקדמות, בהתפתחות לפי חוכמת הקבלה האדם אפילו לא יודע השפעה מהי ומהו הבורא. חוכמת הקבלה לא דורשת מהאדם יותר מאשר לפעול בחברה, והאדם דורש מהחברה דבר אחד בלבד, את גדלות המצב הבא, שיבוא ולא חשוב באיזה צורה. לא חשוב מהו המצב העתידי, העיקר הוא שהמצב הבא, הנסתר, יחשב בעייני האדם כגדול, חשוב יותר ממצבו הנוכחי. בכך האדם מזרז את התפתחותו. לאיזה צורה, תבנית או מודל, הוא לא יודע.
החברה יכולה לנסות ולהגדיר לעצמה תנאי משחק טובים יותר טובים, ביחסים יותר טובים בין החברים, אבל היא אינה יודעת מהם, המצב הבא לא ידוע. כל שהחברה רוצה הוא לקרב את העתיד. גם אם העתיד יהיה הפוך לגמרי מהמצב הנוכחי, גם אם הוא יביא עימו שינויים בלתי צפויים, לא תהיה לכך כל חשיבות. העיקר הוא להגדיר את המצב הבא, העתידי, כטוב לאין ערוך מהנוכחי. האדם צריך להסכים רק לדבר אחד, לגדלות המצב הבא.
מצבו של אדם בחברה דומה לחולה שלא הרגיש מימיו מהי בריאות אבל מאמין בקיומו של מצב כזה. הוא מגלה אותה במקצת, דעת החברה פועלת עליו, הוא משתכנע מנסה ומרוויח. זו גישה רציונאלית. דעת החברה, דעת הרוב, משמשת לאדם כעובדה ביחס למצב הבא הלא מושג. היא הדבר היחידי שיכול להיות מגולה כביכול כלפי האדם.
החברה האנושית תנהג בשכל אם תחדל מהמצאת שיטות להתקדמות. האנושות אינה מבינה מהו הרע במצב הנוכחי ועל אחת כמה וכמה מהו המצב הטוב הבא. האידיאולוגיות של כל זרם ומפלגה מעידות על טיפשותן, האנושות לא מבינה שההתקדמות אינה יכולה להיקבע בהתאם השכל האנושי, מדובר בחוקים מוחלטים. אדם המכריז שיש בידו את תמונת המצב העתידי של העם והמדינה מכריז על כסילותו, הרי מדובר בהתפתחות לפי חוקי הטבע המוחלטים והאדם אינו יכול לדעת ולהשיג אותם.
אילו האנושות הייתה מסכימה עם המציאות האמיתית, כל המפלגות היו נעלמות בוודאי, והמערכות לתכנון העתיד היו משנות את צורתן למערכות לקירוב המאורות. התקדמות לפי חוכמת הקבלה שוללת כל תכנון אסטרטגי עתידי מלבד תוכניות להבאת אור מקיף יותר גדול, שישפיע על החברה. האדם לא יכול לתכנן דבר ליום הבא, ואם נדמה לו שהצליח טעות בידו.
חוקיות מסוימת מגדירה את חיי האדם ביחס לחלקי הדומם צומח חי מדבר. ביחס לחוקי הדומם צומח וחי האדם מגלה את המדע של העולם הזה. החוקים ביחס לחלק ה"מדבר" שבאדם, נסתרים ממנו. אלו הן תרי"ג המצוות - תרי"ג חוקים עליונים.
ההצלחות בלימוד החוקים של דרגות הדומם הצומח והחי מטעות את האדם לחשוב שיש ביכולתו להסתדר גם במישור של דרגת ה"מדבר". האדם לומד את חוקי המשיכה החשמל הפיזיקה והכימיה וחי איתם בשלום, הוא יודע איך לנצל אותם נכון. הבנת חוקי הטבע במישור של דומם צומח וחי משלה את האדם ביכולתו להבין את החוקים גם ברמה האנושית. החוקים ברמה האנושית הם כנגד הבורא. הרמה האנושית היא דרגת ה"אדם", אַדמֵה לעליון, הדרגה בה הבורא נמצא מול האדם. יתר הדרגות, חי צומח דומם, פחותות ממדרגת ה"מדבר", ומשום כך האדם מסתדר בהן, בדרגות הללו הוא מגלה את הטבע בצורה ברורה, ומותר לו להשתמש בהן, כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". ברוחניות אין לאדם עיניים, האדם חושב שהצלחתו בתחומי הדומם צומח וחי תאפשר לו להסתדר גם בדרגת ה"מדבר", אבל החוקיות של דרגת המדבר לא בהשגתו.
לאדם אין אפשרות לתכנן את העתיד, מחשבה על אפשרות כזאת מעידה על טיפשותו של האדם. על האנושות למשוך את האור המתקן, ולא יותר, אין לה שום ברירה אחרת. אם המציאות הוכיחה תוכנית עתידית כמוצלחת הייתה זו בוודאי תוכנית בדרגות דומם צומח חי ולא בדרגת המדבר.
כול עוד הרע לא התגלה תתכן איזושהי אשליה של תכנון העתיד, אבל כך או אחרת האדם יאלץ בסופו של דבר לחזור חזרה אל נקודת המוצא ולהתחיל את אותו המצב מחדש.
בימינו האנושות כולה מתחילה להכיר ברע שלה וחוזרת אלפי שנים אחורה למצבה ההתחלתי. האנושות מבינה שכל התפתחותה הייתה כדי לגלות את הרע, ולאחר גילוי הרע מתעורר בה הרצון להתייחס לחיים בצורה נכונה. כל ההתפתחות האנושית עד לזמנינו הייתה לרעת האדם. החברה האנושית מתחילה להכיר את הרע שהצטבר והתגבש במשך אלפי שנים ומאין ברירה מתחילה להתנהג כראוי.
גם ברמה הכלכלית, האנושות אינה יודעת מה יקרה בעוד רגע. כל הכינוסים הכלכליים העולמים מסתיימים ללא תשובה ממשית לגבי העתיד. המשתנים במשואה רבים ובלתי ניתנים לחיזוי. הכסף הוא שווה ערך ליגיעה אנושית הכלכלה שייכת לדרגת האדם ומשום כך הכלכלנים לא יכולים לשלוט על הצמיחה הכלכלית בעולם. עתידו הכלכלי של עסק מסוים שייך עדיין לדרגות דומם צומח חי ומשום כך ניתן לתכנן את עתידו, אבל העתיד הכלכלי של האנושות בלתי ניתן לחיזוי, ועל אחת כמה וכמה בשאר התחומים.
לא מקרה הוא שהכסף מכונה דַמִים. הבורסה, תולדה ממוחו הקודח של האדם, יצאה משליטתו, הקשר ההדוק בין בעלי הממון ברחבי העולם לא מאפשר לנהל את הכלכלה העולמית בצורה מוצלחת. רצון לא חסר, אבל אין בידיהם כלים. אין טעם בתכנון העתיד. האנושות עוד תגיע על ידי הכרת הרע להסכמה בחוסר יכולתה לתכנן את המצבים הבאים.
לא כדאי לאנושות להכיר את הרע במצב הנוכחי, עדיף לקרב את המאור מהמצב הבא והוא ימשוך אותה אליו. איך? למעלה מהדעת. לא חשוב מהו המצב הבא, אם המצב הבא הוא המצב העתידי והמאור בא ממנו, על האדם להסכים לו בעיניים עצומות, למעלה מהדעת. לצערנו, רוב האנושות רוצה לתכנן את העתיד ולהשיג את המצב הבא בתוך הדעת.
ניתן גם ללכת למטה מהדעת, ללא ביקורת, אבל זאת אינה דרכה של חוכמת הקבלה. חוכמת הקבלה מלמדת את האדם לכוון, למשוך את המאור מהמדרגה הבאה, להתייגע כנדרש כדי למשוך את המאור. יותר מזה אין מה לעשות.
אי אפשר להבין את המצב הבא מתוך הדרגה האנושית, המצב הבא הוא רוחניות. רוחניות המלובשת אמנם בגשמיות אבל בכל זאת רוחניות. המצב הבא מגדיר את חוקי האדם כלפי החברה, כלפי הבורא, כלפי הכלי העולמי. מתוך הדרגה האנושית האדם אינו יכול לדמיין את המצב הבא, הרוחני. זה לגמרי לא בכלים שלו, לא במודעות שלו.
כתוצאה השתוקקות למצב הבא האדם מקבל את המצב העתידי מבלי להתחשב בתנאים בהם הוא נמצא, זאת בניגוד לתכנון תוכניות לעתיד. בהשתוקקות למצב הבא האדם מתבטל כלפי אח"פ דעליון, מקבל אותו למרות היותו חשוך, הוא רוצה בו כמו שהוא, חשוך.
ברצונותיו האנוכיים הנוכחיים האדם לא מרגיש במצב הבא איזשהו תענוג. לא אכפת לו, הוא רוצה את המצב הבא כי הוא עליון ביחס אליו. התבטלות כנגד האח"פ של העליון אינה עניין פשוט, אבל אין לאדם אפשרות להתקדם בצורה אחרת.
דומם צומח חי הם החוקיות שאדם מגלה בעולם הזה, חוקים שאינם מתייחסים לרצון האדם ביחס לבורא. בשונה מהחוקים הללו, רצונות האדם כלפי עצמו, כלפי הדומים לו, כלפי החברה הקטנה, המשפחה, והעם והאנושות, מבטאים בסופו של דבר את היחס של האדם לבורא. הבורא עומד מאחרי הרצונות הללו. החוקים האלה שייכים לחוקים רוחניים, אליהם האדם לא יכול לגשת בצורה ישירה, הם לא ברורים לו, לא נגלים לו.
החוקים שאינם שייכים ליחסו של אדם עם הבורא דרך החברה - חוקים המתייחסים לזיקה בין האדם והדרגות פחותות ממנו, היינו חי, צומח או דומם - החוקים האלה מגולים לאדם. ניתן להמשיך וללמוד אותם להבין אותם ולחיות עימהם כראוי.
אבל, הואיל ותכלית האדם היא להסדיר את יחסיו עם הבורא, הבורא מעורר באדם את הכרת הרע במצבו דווקא דרך החוקים הידועים לו, על ידי אסונות טבע, כלכלה, רעב, מחלות וכ"ו. כל הדרגות דצמ"ח מתלבשות זו בזו, הדרגה העליונה מתלבשת בדרגות התחתונות ממנה, ובהן האדם מגלה את הרע.
מכאן המקור לבלבול והשיבוש האנושי. האנושות מרכזת את מחשבתה בסיבות לכישלון בריאותי מסוים בשעה שהמקור לצרה הוא אי סדר בדרגה אחרת לגמרי, יותר גבוהה, ביחס האנושי בין בני האדם. הסיבה לאסונות האקולוגים אינה שרפת יתר של חומר דלק, אלא העובדה שבני האדם אינם נמצאים במחשבה הנכונה אחד כלפי השני. את הקלקול הזה האנושות עדיין לא מרגישה, הוא יתגלה בהמשך, כאשר האנושות תתחיל לתקן את דרגת האדם.