ובכדי למצוא איזה מוצא מהסבך הזה יש לתפוס היטב את חוק ההתפתחות ההדרגתי האמור, שעליו ביסס כל שיטתו, ויש לדעת, שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה: ועליו נבנו מערכות הטבע כולה: הן הבלתי אורגנים והן האורגנים עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים: בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כוחות זה בזה: כח הפאזיטיבי דהיינו כח בונה, וכח נגאטיבי, דהיינו כח שולל ומהרס - ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו וכל פרט של המציאות בפרטיותו, וכאמור למעלה, שכח השולל המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו להמצב שהוא יותר טוב ממנו, וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי.
במציאות קיים חוק אחד, הבורא הטוב ומטיב שפועל בצורה קבועה. בני האדם, הנבראים, נמצאים בתוך החוק ברצון לקבל שלהם, ובהתאם להשתוותאו לאי השתוות צורה עם החוק מושפעים ממנו במידה כזאת או אחרת, לחיוב או לשלילה.
כל עוד האנושות לא הגיעה להשתוות הצורה המלאה עם החוק הכללי של המציאות, נמצאים בני האדם לפי טבעם ותכונותיהם ובהתאם לשורש נשמתם, תחת השפעתם של שני כוחות.
החוק הטוב ומטיב - הבורא, פועל על האדם בשני אופנים, לעיתים הוא מושך את האדם ולעיתים דוחה אותו. אבל כך או אחרת הכיוון הוא תמיד אחד, תמיד להשתוות הצורה, לדביקות.
ככול שהנברא מפותח יותר כך הוא מושפע יותר מהחוק. הואיל והבריאה המפותחת ביותר היא האדם אזי האדם סובל יותר משאר סוגי הנבראים, דומם צומח וחי. גם מידת סבלם של בני האדם מהשפעת החוק, או במילים אחרות: עוצמת הרגשתם אותו, נמדדת בהתאם למידת התפתחותם.
אין לאדם בעיה נוספת שעליו לפתור לצורך קיומו זולת מציאת האיזון עם החוק הכללי של המציאות, עם הכוח הנקרא בורא. את כל הצרות הבעיות הייסורים ומקרי החיים יש לפרש רק כאופנים של השפעה מהכוח הזה.
וניקח לדוגמה את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל ועל ידי כח המושך שבתוכו ריכז במשך תקופה מסוימת את האטומים שבו לתוך חוג יותר צר, שכתוצאה מזה, נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי:
בעל הסולם מתאר כדור גזי גדול , הוא לא מתייחס להתרחשות שקרו, אם בכלל קרו, לפני אותו הכדור. כוח משיכה צנטריפוגלי צמצם את כל האטומים הגזיים לכדי כדור קטן יותר אבל מוצק, עד שהגזים התעבו לכדי צורת נוזל.
ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, הפאזיטיבי עם הנגטיבי - גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם.
אין כל חשיבות לצורת החומר עליה בעל הסולם מדבר, אין צורך לדייק ולדעת מהי בדיוק אש נוזלית. עיקר ההסבר מתייחס לקיומם של שני כוחות, דוחה ומושך. הבריאה על כל דרגותיה, הדומם צומח חי ומדבר, מרגישה את שני הכוחות הללו, ורק אותם. הברואים מרגישים את הכוחות האלו ככוחות של התפתחות, בטוב או ברע , כל אחד במישור שלו, וכך הולכים ומתקרבים למטרת הבריאה.
אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכוחות: ובהמשך איזה תקופה גבר שוב כח האש הנוזלי והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים: וחזר הכדור לאש נוזלי. ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות עד שבסוף התקופה, גבר שוב כח הקרירות על כח האש וקירר שנית קליפה קרה וקשה מסביב הכדור: והפעם היתה הקליפה יותר עבה ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד ההתפרצות של הנוזלים מתוך בטן הכדור
זוהי למעשה צורת ההתפתחות. בכל פעם מחדש מתרחשת הצטברות והצטמצמות לכדי צורות כמה שיותר דומות לצורה הסופית, השתוות הצורה עם כוח העליון. הדומם הרי נמשך לצומח, צומח לחי, חי למדבר, ומדבר לאלוקים.
והיתה כחה יפה לתקופה יותר ארוכה: אמנם בסופה שוב נתגברו הנוזלים והתפרצו מתוך בטן הכדור ושברו את הקליפה לרסיסים: ושוב נחרב הכל ונעשה לכדור נוזלי. וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו: ובכל פעם שגברה כח הקרירות, נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר עד שבסוף - נתגברו כחות הפזיטיבים על הנגטיבים ובאו לידי הרמוניא מוחלטת: והנוזלים לקחו מקומם בעמקי האדמה: והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה שמסביב להם - ונתהוה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה.
יהיה מי שדמיונותיו ביחס לסיפור הבריאה יביאו אותו לומר כי תיאור בריאת הכדור לפי בעל הסולם לא מתיישב עם דעתה של התורה על בריאת העולם, אבל כך בחר בעל הסולם לתאר את יצירת הכדור.
בכל הקשור להתפתחותם ההדרגתית של היקום כדור הארץ והאדם שבו, בעל הסולם בוחר להביא את אותה התמונה כמו המדע ולא את הדעה הכתובה בפשט המקראי.
בתורה לא כתוב על ענייני העולם הזה אלא על יצירת העולם העליון. אין בתורה אף לא מילה אחת המתארת משהו מהוויות העולם הזה, משום כך היא נקראת התורה הקדושה. קדוש פירושו נבדל, רוחני. רק כסיל יחשוב שהתורה מתארת את ההיסטוריה של העולם הזה, איזושהי התפתחות של מערכת יחסים בין בני אדם, הבל הוא לתאר את התורה כרומן ההיסטורי. בתורה הקדושה אי אפשר למצוא אף לא מילה אחת בעניינים שכאלה.
תיאורו של בעל הסולם על יצירת כדור הארץ, הוא למעשה הפעם הראשונה בה מקובל מתאר את סיפור הבריאה בעולם הגשמי. באף מקום אחר אין הסבר כזה מנקודת הראות של הקבלה והתורה.
בכל שלב בתהליך הבריאה מתגבר כוח אחד על הכוח השני. לזמן מה הם נמצאים בהרמוניה, ושוב מתרחשת התגברות. התהליך מתקדם בתקופות, ההרמוניה היא לא יותר ממצב חולף. במהלך תהליך ההתגברות של כח אחד על משנהו יש איזו מן תקופה של השוואת לחצים וכוחות, אותה בעל הסולם מכנה בשם הרמוניה, אבל כל עוד הכוחות לא מגיעים להשוואה המטרתית הסופית, כל מצב של איזון הוא בודאי זמני.
ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים : כי מעת זריעתם עד גמר בישולם עוברים עליהם כמה מאות תקופות של מצבים מפאת שני כוחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה, כמתואר בכדור הארץ - ומלחמות האלו הם המביאים את גמר בישולו של הפרי.
בכל הרמות של דומם צומח חי ומדבר פועלים אותם שני הכוחות ובאותה המגמה. לאמיתו של דבר שני הכוחות הם כוח אחד, אבל הנברא הנמצא בדרגות שונות של הרצון לקבל, בדומם צומח חי או מדבר, מרגיש השפעה שונה מהכוח היחיד הכללי, משמע מהבורא, והשפעה שונה מהכוח שכנגדו המתאים לו, המורגש באדם בהתאם לדרגת הנברא.
לאמיתו של דבר הכוח הוא אחד. בעלייתו מדרגה לדרגה אותו הכוח פועל על האדם אבל בצורה אחרת, בהתאם לדרגה שהוא רכש.
וכן כל חי מתחיל בטפת נוזלים קטנה: ועל ידי התפתחות דרגתי בכמה מאות שלבים מכח מלחמות הכחות האמורים, היא מגיע בסופה... ...שור גדול ראוי לכל עבודה או אדם גדול ראוי לכל תפקידיו, אלא שיש עוד לחלק בין שור להאדם: כי השור כבר הגיע על שלבו הסופי בתקופתינו היום, אבל האדם, שכח החומרי שבו אינו עוד מספיק להביאו על שלימותו, מפאת כח המחשבי שבו, העולה במדת העזר שבו, אלפי פעמים על כח החמרי שבו: נמצא לו משום זה סדר חדש של התפתחות דרגתי, שאינו נוהג בשום בעל חי - הוא התפתחות דרגתי של המחשבה שלו. ובהיותו גם יצור חברתי. הרי מעט לו התפתחותו האינדבדואלי, אלא שלימותו הסופי תלוי גם בהתפתחות של כל פרטי החברה שלו.
הדומם צומח חי ומדבר מתפתחים בצורה הדרגתית מאותו הכוח העליון. בדרגת המדבר מתווסף תנאי חדש, האדם לא יכול להתפתח לבדו אלא במסגרת של חברה, האדם יכול להתאזן עם הכוח שמפתח אותו רק דרך החברה.
התפתחות האדם מעלה בעיה נוספת, גדולה ומיוחדת, התנאי להתפתחות דרגת המדבר היא הכרה מלאה של האדם בתהליך ההתפתחות. האדם לא יכול להתפתח בשלבים בלתי הכרתיים כמו הדומם צומח והחי.
החמור לא חושב איך להתפתח מטיפת זרע לכדי חמור בריא ושלם. גם האדם כמו החמור לא צריך לפקח על התפתחותו הביולוגית, מטיפת הזרע ועד להיותו אדם, אבל ביחס לדרגת ה"מֵדַבר" שבאדם לא מוגדרת צורה טבעית להתפתחות. את כל שלבי התפתחות ה"מדבר" שבאדם, האדם חייב לעבור בהכרה מלאה.
אם כן, האדם, בניגוד לבהמה, צריך לפתח גם את החלקים הגשמיים שבו ע"י הסביבה. החמור לא נדרש לסביבה בכדי לדעת את דרכיו בעולם. החמור לא תועה, הוא יודע מה לאכול מה לשתות ובאיזה צורה להתנהג. כתוב "עגל בן יומו כשור קרי", כבר מרגע לידתה הבהמה לא תועה, היא מקבלת צורה מוכנה ושלמה. בניגוד לבהמה, תינוק שנולד חייב לעבור עשרות שנים של התפתחות ע"י הסביבה. הסביבה מסייעת לאדם לקבל איזושהי צורה התואמת לסביבתו.
התפתחות האדם על ידי הסביבה משתנה מדור לדור, מסביבה לסביבה מאומה לאומה ומתקופה אחת לאחרת.
התפתחות הגשמית - אנושית של האדם שונה אמנם מההתפתחות של יתר דרגות הבריאה, אבל היא לא צריכה להתבצע בצורה הכרתית. האדם חייב להתפתח בחברה, אין לו בררה אחרת אלא להתפתח לצורה שהחברה מכתיבה לו מראש. במוקדם או במאוחר, בטוב או ברע, האדם מקבל את צורת הסביבה שלו. לא כולם באותה המידה, לכל אדם גורל משלו ותנאים משלו, אבל החברה מעצבת את האדם בהתאם לרצונה.
ההתפתחות האנושית אינה ההתפתחות היחידה אותה האדם צריך לעבור, יש עוד דרגת התפתחות הנקראת התפתחות רוחנית. אם במהלך ההתפתחות האנושית, ההתפתחות כבני אנוש, כחבר בחברה האנושית, האדם מתפתח ברצונו או שלא ברצונו על ידי הלחץ החברתי ובצורה מחויבת, אזי את ההתפתחות הרוחנית האדם יכול לעבור רק בהקדם של הסכמה והכרה. ההתפתחות הרוחנית מחייבת את האדם ביגיעה.
צורתו של האדם כאדם חופשי נקבעת בהבעת רצונו להתפתחות רוחנית, ביגיעה, במגמה להתעלות מעל הטבע. זאת הסיבה לכך שכל ההתפתחות הרוחנית באה על חשבונו של האדם. ההתפתחות הרוחנית נבנית על ידי האדם בפעולות שהוא מבצע על עצמו. הוא משתמש בוודאי בכוחות הבריאה, בכוחות הבורא, אבל ההחלטה, הרצון, היגיעה, המגמה, הדחף והחיפוש, כולם על חשבון האדם. בכך האדם קובע את עצמיותו. מלבד הצורה הרוחנית כל יתר הצורות באות על חשבון הבורא, ההתפתחות הרוחנית היא על חשבון הנברא.
במציאות קיים כוח אחד, צורה אחת הנקראת בורא. השפעה מלאה טוטלית ואבסולוטית. הנברא נמצא באי השתוות הצורה עם חוק ההשפעה.
הצורה של ההשפעה השלמה מעוררת בנברא שתי תנועות, אחת מטרתה להגדיל את הרצון לקבל, והשנייה להשוות צורה עם המשפיע.
על השפעת הבורא על הנברא ניתן ללמוד מתהליך התהוות הכלי בארבע בחינות דאור ישר. השפעת הכתר - הבורא מתראה בשתי צורות, חכמה ובינה, שתיים ולא יותר. שלושת הבחינות יחד, כתר חוכמה ובינה נקראות ג"ר, ג' ראשונות. התכונות הללו אינן שייכות לנברא, כתר חוכמה ובינה הם כוחות הנמצאים מעל לנברא, לפניו.
כוח אחד מפתח בנברא רצון לקבל, זהו האור הפועל בצורה ישירה. הפעולה הבלתי ישירה של האור מפתחת באדם את צורת המשפיע - בינה. צורת הבורא פועלת באמצעות לחץ חיצוני, והרצון לקבל של הנברא פועל בלחץ פנימי, שניהם יחד פועלים בהתפתחות.
צורת העבודה של שני הכוחות בתהליך עולה ויורד מתוארת בתלמוד עשר הספירות בחלק ה "מטי ולא מטי". את השורש לצורת העבודה בתהליך עולה ויורד ניתן ללמוד מבחינה ב' בהתפתחות ד' בחינות ישר. בינה היא "עצם חכמה", החלק הראשון בבינה הוא הרצון לקבל ואור חכמה. החוכמה מרגישה רצון להשוות את צורתה לכתר ומתחילה להיווצר בה תכונת הבינה. תכונת הבינה יוצאת ושוללת כמעט לגמרי את תכונת החכמה. הבינה מתמלאת באור חסדים ללא חכמה ומתעוררת בה ההרגשה שבלי חכמה היא לא יכולה להתפתח. בלי חכמה אין מה לקבל ואין מה לתת. הרצון לקבל הוא החומר של הנברא וללא קבלה ונתינה לא יכול להתפתח דבר.
כתוצאה מהחלטת הבינה למשוך חוכמה מתחיל להתפתח בה החלק השלישי, אח"פ דבינה. החלק שלישי של הבינה, אח"פ דבינה מקבל, וחושב בצורה של קבלה למען השפעה. כאשר הבינה מגיעה לצורה הזאת היא מחזירה את עצמה לכתר.
נוצר כעין מעגל סגור בתוך הבינה, בצורה כזאת הבינה כוללת בתוכה את כל צורות הנברא, מהכתר ועד המלכות. הסבר מדויק לתהליך אפשר למצוא ב"עץ החיים" או ב"הקדמה לעץ חיים" ו"בפנים מאירות ומסבירות".
הרצון לקבל שבבינה הופך לרצון להשפיע, לצורת השפעה חיצונית, צורת ההשפעה החיצונית נעשית לצורת קבלה בעל מנת להשפיע. כתוצאה מכך, הנברא שרוצה להשפיע, מתחיל להרגיש את המחסור בכוח הקבלה, ברצון לקבל. מתוך הרצון לקבל הנברא מרגיש עד כמה הוא זקוק לתיקון ברצון להשפיע.
התהליך הזה יוצר בנברא התפתחות הדרגתית בצורת מעגל, בכל מעגל חוזרים כל אותם השלבים, כאופנים בציר הזמן. כאשר מתחילה עבודת המסכים עם הרצון לקבל, ההתפתחות המעגלית הופכת להיות מחזורית. ההתפתחות מקבלת צורה של תהליך מחזורי הנקרא מטי ולא מטי, נמצא ולא נמצא. האורות מופיעים ונעלמים לפי הרצון המתחלף בכלים, פעם לחכמה ופעם לחסדים. אותו התהליך מתרחש בכל ספירה וספירה. החלק העליון של הספירה שייך לחכמה והחלק השני לחסדים, ובספירה הבאה אחריה החלק הראשון שייך לחסדים והשני לחכמה, וכן הלאה. כך נעשית העבודה בהעברת האורות. העבודה בהעברת האורות היא תוצאה משני הכוחות הפועלות באדם, הרצון לקבל והכוח המחייב אותו לקבל את צורת המשפיע.
אותו החוק בא לידי ביטוי בכדור הארץ, בדרגות דומם צומח וחי, אלא בצורות חיצוניות שונות. כך או אחרת הכל בא מטיפת הזרע, זאת אומרת מרשימו, ומקבל צורה בהתפתחות הדרגתית.
דוגמא אחת מיני רבות להתפתחות על ידי שני כוחות היא התפתחות כדור הארץ לפי תיאורו של בעל הסולם, התקררות והתחממות, הצטמצמות התפשטות והתרחבות, וכו'. עובדה היא שכל בריאה ובריאה מגיעה בצורה הדרגתית למצב בו היא חייבת להתאזן או להשוות את צורתה עם כוח העליון בהתאם לדרגה שלה, דומם כדומם, צומח כצומח, מדבר כמדבר.
המדבר חייב להגיע לדביקות כנברא עם הבורא. ההתפתחות בדרגת המדבר חייבת להיות התפתחות מרצון, מהכרת מצבו הנוכחי מתוך הכרחיות להגיע למצב הבא, למצב יותר דומה לבורא. הנברא מחפש את האופנים להידמות לבורא, הוא מחפש כוחות להתפתחות, ובסופו של דבר לפי הנחיצות הוא מוצא אותם .
חכמת הקבלה לא מסבירה לאדם מה קורה בדרגות התפתחות של דומם צומח וחי, בתחומים האלו האדם יכול להתמצא ולחקור בעזרת הכלים שלו, בטבע הנמצא לפניו. חכמת הקבלה מסבירה לאדם מהם שלבי התפתחותו כמדבר. ההתפתחות בדרגת המדבר נסתרת מהאדם, בכדי לגלות אותה בכוחות עצמו, ללא חכמת הקבלה, מבלי הידיעות שמוסרים המקובלים, נידרש סבל רב.
אדם שמנסה לגלות את הנסתר בכוחות עצמו משול לתינוק בו יומו שהושלך לחיות בין חיות היער. גם אם יצא חי, הוא יתפתח בוודאי לבריה משונה ונפסדת. אם האדם מתפתח בחברת בני אדם החברה הנכונה מספקת לו את כל הנדרש בכל שלבי ההתפתחות. אדם שכזה יתפתח בוודאי להיות ככל האדם, עם ידיעה ברורה מה נדרש לקיומו.
בדומה לחברה האנושית הגורמת להתפתחות דור ההמשך, כך המקובלים מביאים לאנושות את שיטת ההתפתחות הרוחנית. הם מוסרים אותה לאותם האנשים מקרב האנושות שמרגישים צורך בכך.
אם ניסיון להתפתח ללא חברה, או ניסיון למצוא איזון עם הטבע ללא סביבה, מבאים את האדם אל עברי פי פחת, על אחת כמה וכמה ופי עשרות מונים סבל גדול היה נגרם לאנושות, אם המקובלים לא היו מביאים לאדם את שיטת ההתפתחות הרוחנית.
מאמץ רב עוד יידרש מהאנושות בכדי להבין עד כמה עליה להודות למקובלים. הכוחות הגדולים ביותר במציאות, הם הכוחות הפועלים כנגד הרוחניות שבאדם, כנגד הדרגה האנושית שבו. אם האנושות לא הייתה יודעת איך להשתמש, אפילו במקצת, בעצות המקובלים, האדם היה סובל סבל רב בהתפתחותו הרוחנית. האנושות כולה הייתה נתונה במכבש רוחני, תחת כוחות לוחצים המרחיבים את הרוחניות באדם בדרכים נוראיות. קשה לתאר איך אדם היה מתקיים ללא חכמת הקבלה. ללא חוכמת הקבלה האדם לא היה מבין מה נדרש ממנו. החיים ללא חוכמת הקבלה היו הרבה יותר גרועים מכל תמונה שאפשר לדמיין, מכל תמונה של התפתחות ללא עזרה מהצד האנושי.
דומם צומח חי ומדבר הם ארבע דרגות מקבילות לארבע דרגות העביות שורש א' ב' ג' ד', או לארבע הבחינות דאור ישר. כל בחינה מולידה את הבחינה שאחריה, אבל אף אחת מהן לא הופכת להיות הבחינה הבאה.
את הקשר בין שני דרגות התפתחות מסביר בעל הסולם במאמר "החרות" בעזרת דוגמא מעולם הצומח: גרעין חיטה נרקב באדמה ומת, דבר לא נשאר ממנו מלבד כוח. הכוח מאבד את כל צורתו הקודמת והופך להיות לגרעין בדור הבא. בגלגולו העתידי יהפכו הידיעות שרכש במהלך חייו הקודמים לנטיות.
תהליך התפתחות דומה להתפתחות של גרעין חיטה מתרחש בכל התפתחות הדרגתית מדרגה לדרגה ובבני אדם. הכל בא מהדומם, צורתו הראשונית של החומר ההיולי היא בחינה ב', אחריה ג', ולבסוף ד'. בדרגת הדומם מתחילה התפתחותם של העצמים הגשמיים וממנה דרך צומח לחי ולמדבר.
הדומם עצמו אינו מתפתח לצומח, התפתחותו מביאה אותו לצורתו הסופית, וכפועל יוצא ממנה מתחילות להתפתח הרשימות השייכות לדרגות הבאות, א', ב', ג' וד'. ההתפתחות מתנהלת על ידי הגיון של סיבה ומסובב, אבל אף בחינה אינה מתהפכת לעוקבת אחריה והופכת בעצמה להיות כמוה. צמח לא היה מינרל בדרגת התפתחות הקודמת שלו, והחי לא היה צמח. כל דרגה גורמת להופעה חיצונית של דרגה אחרת, להבעה, להתפתחות כגורם חיצון.
בחינה א' התפתחה לכדי צורה מסוימת וגרמה להמשך התפתחות הבריאה בדרגת הצומח. בחינה א' סיפקה לצומח תנאים להתפתח מתוכה. בעל הסולם אומר שכל עוד כדור הארץ לא התקשה, התקרר ונעשה כסביבה נכונה להתפתחות הצומח, הצומח לא הופיע, אבל הצומח לא נולד מהדומם.
כמו גרעין שנרקב, חיכה הפוטנציאל של הצומח לרגע בו יוכל להתפתח על פני הדומם. תהליך דומה התרחש גם בדרגת הצומח. הצמחים התפתחו, בכמות באיכות, הם צמחו בפועל על פני כדור הארץ על פני הדומם עד שנתאספו התנאים שאפשרו לפוטנציאל של דרגת החי להתחיל בהתפתחות. האדם, האחרון מכל חי, סיים את תהליך ההתפתחות.
בתוך האדם עצמו הרוחניות מתפתחת כשלב ההתפתחות האחרון. אדם שמגיע לשלב של התפתחות רוחנית חייב להיות בוגר בהתפתחותו הבהמית, האנושית והגופנית. הצורה הקודמת להתפתחות הרוחנית, גיל הבגרות, אינה מצביעה בהכרח על גיל מסוים דווקא. היא עדות לכך שצורתו הקודמת של האדם, צורתו הבהמית, השלימה את התפתחותה, ויתכן שמתוך הצורה הזאת, מהכוח ההיולי, כמו גרעין הנרקב באדמה, תתחיל להתפתח צורת ה"אדם", אַדמֵה לעליון.
תהליך ההתפתחות נובע מסדר של קודם ונמשך, מסדר של החלפת הכוחות בתוך הנברא, המושך והדוחה - הרצון לקבל והרצון להשפיע הנמצאים בתוך נברא כמו בחינה א' ובחינה ב'. בתוך בחינה ב' נמצאות בחינות א' וב' פנימיות ושוב א' וב'. בבחינה ב' יש ארבע שלבים פנימים, "מטי ולא מטי". התהליך ההתפתחות בסדר של החלפת כוחות מתרחש בכל רגע, בכל הצורות ובכל דרגות ההתפתחות. ההתפתחות מותאמת לכל דרגה בנפרד.
תהליך ההתפתחות לא נגמר כל עוד הנברא לא קיבל את צורתו הסופית בהתאמה לכתר, לבורא. התהליך נמשך כל עוד הרצון לקבל לא קיבל בכל הדרגות שלו צורה חיצונית כמו צורת הכתר, כמו רצון להשפיע של הבורא.
לא נהוג לדבר המצב לאחר גמר התיקון, אבל כאשר האדם מגיע לגמר התיקון הוא משיג תנועה התפתחותית אין סופית בצורות שאין בהן שלילה וחיוב. לאחר שהאדם השווה את צורתו עם הבורא, שני הכוחות פועלים כאחד להביא את האדם להתפתחות נוספת בדרגות יותר נעלות. התפתחות שאינה נובעת מחסרון. זאת שיטת התפתחות שונה, היא לא מתקנת את שנברא.
הבורא ברא מצב סופי מושלם. מחשבת הבורא, רצונו, האידיאה שלו היא היא המעשה והתמונה. הבעיה בתמונה היא אחת, יש בה נברא והוא חייב להכיר את פעולות הבורא עליו. ההכרה בפעולות הבורא תלויה בנברא, בהתפתחות הדרגתית של הכרה בפעולות הבורא. האדם יכול להכיר בכך רק אם הוא מתפתח בצורה איטית מהדרגה ההפוכה לדרגת הבורא.
המצב בו האדם נמצא הוא מצב קבוע. דבר לא קיים או נברא, מלבד אותו מצב יחידי וסופי, אבל האדם חייב לעבור בהכרתו ובהרגשתו את כל המצבים המנוגדים למצב הקבוע בכדי להבין בכל רצונותיו ותכונותיו, שאין מצב טוב יותר מהמצב הסופי.
כאשר האדם יכיר מתוך שלילה את המצב היחידי הטוב, כמצב טוב, הוא יתכלל בו כחלק בלתי נפרד, בהשוואת הצורה המלאה. בדרגות דומם צומח וחי אפשר כביכול להגיע למטרה הסופית ללא הכרה, אבל על דרגת המדבר התהליך חייב לעבור בהתאמה רצונית.
כך עוברת כל הבריאה את צורות ההתפתחות תוך כדי שהיא מגלה איפה היא באמת נמצאת. הגילוי הוא לפי הסכמה, תהליך ההסכמה הוא הכרת הרע במצב הנוכחי, כהפוך מהשלם - היכן הנברא מרגיש שהוא נמצא לפני ההסכמה, ואיפה הוא נמצא בהתאם להסכמה.
כלומר, האדם אינו חי בהרגשת מצבו האמיתי, אלא בתוך עולם ההסכמה שלו. זאת התמונה שאדם מצייר לעצמו. דוגמא טובה הממחישה את תפיסת המציאות של האדם היא אדם המוקף בכל טוב ומתהלך בפנים חמוצות. הצורה שהוא נמצא בה היא צורה טובה, והוא בוחר להתייחס אליה כרעה.
האדם חי בתוך היחס שלו למציאות האבסולוטית, המושלמת. אבל בכדי שהאדם יכיר בצורה עצמאית את מצבו ויבחר בו כבמצב הטוב ביותר מכל המצבים, היחס שלו למציאות הוא מלכתחילה יחס הפוך ושלילי. כמו בעולם הגשמי - בדומה לאופן בו אדם חי בתוך ההרגשה שלו, ביחס שלו ולא בחיים עצמם - כך גם ברוחניות.
כוח היולי הוא המצע הנמצא באדם. כאשר מתקיימים כל התנאים החיצוניים הוא מתעורר לדרוש התפתחות. כמו גרעין שנקרב באדמה ומחכה כביכול לרגע בו תהיה לו הכמות הנדרשת של מלחים ונוזלים ויתר הגורמים הנחוצים להתפתחותו, רק אז הוא מתחיל להתפתח. התנאי להתפתחות אינו תלוי בזרע עצמו, אלא בתנאים החיצוניים. הצורך בתשלובת של כוחות ותנאים מסוימים הוא שבדרך כלל גורם לבעיה.
קומונה פראגמעטית
קבלת הדת של ואהבת לרעך פשוטו כמשמעו. חלוקה צודקת של הרוחים, שכל אחד יעבוד כפי כשרונותיו ויקבל כפי צרכו.
התנאי הבסיסי הוא קבלת הדת של ואהבת לרעך פשוטו כמשמעו. "ואהבת לרעך כמוך" היא דת.
נדרשת תשומת לב רבה לקריאת מאמריו של בעל הסולם, באומרו דת כוונתו ל"ואהבת לרעך", "ואהבת לרעך כמוך" היא הדת של החברה העתידה ואין בילתה. דת היא סיסמא, קיום החוק העליון, מטרת הקיום, דת היא למעשה כל מהות הקיום של הדור האחרון.
בעל הסולם מכנה את ה"דור האחרון" בשם "קומונה פראגמעטית". זאת אומרת, אוסף של אנשים המבינים את החיוב לציית לחוק ההתפתחות מתוך רצון. ההתמודדות של אותם האנשים עם הרצון הלא מתוקן תביא אותם לכדי הסכמה להכניס את עצמם לתנאים מיוחדים, מלאכותיים, שיעזרו להם להתאים את הרצון לכוח העליון. להתאים את הרצון לכוח העליון בכל מצב ומצב, ברמה גבוהה יותר של התאמה, בכל פעם מחדש.
חלוקה צודקת של הרווחים פירושה שכל חבר מחברי הדור האחרון יעבוד לפי יכולתו ויקבל לפי צרכו, זו חלוקה צודקת.
אולם איך אדם יכול לעבוד לפי יכולתו אם החברה אינה יכולה למדוד או לבדוק מהי יכולתו. כיצד האדם יקבל לפי צרכיו אם גם הם נסתרים מהחברה. נידרש גילוי של ההסתר, לא בכדי לבדוק את האדם, אלא על מנת להביאו לכדי הכרה בחלוקה צודקת של רווחים כצורה הרצויה ביותר לקיומו בעולם הזה.
חברי הדור האחרון חייבים להיות מתוקנים בכוח הבינה, בכוח ההשפעה. רק כך הם יבינו שכל קיום בדרגה פחותה מהתנאי של לעבוד לפי הצורך ולקבל לפי הצורך הוא קיום שלילי ולקוי, בזוי כלפי הרגשת האדם ומוטעה כלפי החוק עצמו.
הרכוש, מקוים, רק הבעלים אסור לו לקבל מרווחים יותר מכפי צרכו.
אפשר שלאחד מהחברים בחברת הדור האחרון יהיה יותר רכוש מלחברו, אבל כל אחד יקבל לפי צרכיו.
סוג א' של הרכושנים יהיה עם פקוח צבור. סוג ב' בנאמנות עצמו או ע"י פנקסים. בחברה העתידית יבואו לידי ביטוי מגוון של דרגות התפתחות ומצבים. מאמרי הדור האחרון מתארים את הקמתה חברה מתוקנת, לא כל חבריה ימצאו בדרגה של גמר התיקון. חלקם ימצאו בהכרת חוק ההתפתחות וחלק אחר בהסכמה בלבד.
במצב הנוכחי לא מובן עדיין מה תהיה בדיוק התוצאה הסופית. האם בחלק התחתון של הפירמידה האנושית נמצאת שכבה שתגיע גם היא להכרת החוק העליון, בצורה כזאת שיהיה לה רצון ודחף לקיימו מתוך ההבנה וההכרה, ברצון להשתוות הצורה? קיימת אפשרות אחרת להשוואת צורה לבורא, יכול להיות שהחלק הדומם שבמין האנושי ישווה את צורתו לבורא בדומה לדומם בעולם שלנו, הינו ללא תנועה פנימית. הוא יקבל על עצמו איזושהי תבנית ההתנהגותית.
השאלה היא , האם התבנית ההתנהגותית תוכר על ידו כיחידה ורצויה בהתאם לרצונו והכרתו, לפי הביקורת שלו, או שיסכים לה מתוך הרגשה של חוסר בררה מתוך הבנה שהוא חייב לקבל אותה, מתוך הבנה שהמסגרת הזאת היא צורת הקיום שלו בתוך החברה.
במצב הנוכחי עדיין לא ברור האם קיימת במין האנושי שכבה שתצטרף לדור האחרון בצורתו הסופית על ידי הסכמה בלבד.
המובטלים יקבלו צרכיהם בשווה עם העסוקים. החיים בדרך קומונה יקבלו אותם הסכומים כהעובדים הבעלי בתים, ואת הרווח שירוויחו ע"י חיי השותפות יעשו מהם רכוש ציבורי בשייכות פרטי לאותו הקיבוץ.
הצורות הללו ברורות. כל העודף ייאסף כנכס ציבורי. לא חשוב מהו עיסוקו של האדם בדור האחרון, האם הוא פועל טוב, חולה בריא או מובטל. כל צורות ההתנהגות של האדם כלפי החברה יקבלו צורה של מכסימום השפעה לחברה.
אם החברה לא תוכל לספק לאדם עבודה, במידה שלא יהיה מקום לשרת בפועל את חברה, האדם יישאר מובטל. במצב בו החברה לא תוכל לספק עבודה לחבריה אז "שב ואל תעשה עדיף" . חברת הדור האחרון תימצא בהכרת המציאות הרוחנית וכפועל יוצא גם פעולות גשמיות לא יעשו ללא סיבה. אדם יעבוד רק במידת הצורך, בהתאם לנחיצות של החברה. מדובר על חברה המודעת לכך שכל מצב העובר עליה דורש יחס לטבע ולסביבה ולעצמה, יחס הגיוני מתוך נחיצות. אם אין נחיצות בעבודת האדם, אם אין תועלת, לא תידרש ממנו עבודה. עבודה ללא תועלת היא הולכת שולל.
חלק משגרת היום בבית הסוהר היא עבודה חסרת תועלת שמטרתה היחידה היא למצוא עיסוק לאסירים. עבודה ללא תוצרת לא תיתכן בדור האחרון, אי אפשר יהיה לתת לאדם לעבוד רק משום שהוא רוצה לתרום לחברה. אם אין לאדם מקום בו הוא יכול לתרום לחברה והחברה בכל זאת מוצאת לו עיסוק, זהו שקר.
בעל הסולם מתאר במאמרי הדור האחרון קומונה פרגמטית, קומץ של אנשים שירצה לקיים את תנאי הדור האחרון, להקים אותו בהדרגה להתקדם בו הלאה. בעל הסולם מסביר את כל היחסים שיתכנו בין פועלים וחברה, בין נחשלים וחברה, בין כל סוגי המקרים הקיימים בחברה האנושית. דרך הכסף, דרך העבודה, דרך החלוקה, בני האדם באים אחד עם השני במגע. כך מתנהלים חיי האדם.
לפי חוקי הדור האחרון כל אדם יקבל רק לפי צרכיו, ולא בהתאם למידת תרומתו לחברה. האדם הרי תורם לחברה בהתאם ליכולתו, לפי הרצון שלו, ובשני הפרמטרים הללו אף אחד לא דומה לשני. היכולת והרצון של האדם תלויים בבורא שברא כל נברא בצורה שונה.
גם הקבלה בדור האחרון תהיה מסודרת בהתאם לצורה שהבורא ברא את האדם. שני הדברים הללו, נתינה וקבלה בפועל, אינם תלויים באדם. כך הבורא ברא את האדם, עם התנאים האלה. היכולת של האדם לתת וצורך שלו לקבל אינם תלויים בו. באדם תלוי הרצון להשתתף בכל כוחותיו ולקבל את הנדרש לקיומו ולא יותר.
הרכוש בדור האחרון מקוים. ההספקה שהאדם יקבל לפי צרכיו תהיה לו לרכוש.