מי נתן למשיסה יעקב
רסה) מזמן שחרב בית המקדש, אין ברכות שורות בעולם ונעצרו. כביכול שנמנעו מלמעלה, מעולמות העליונים, ומלמטה, מהתחתונים. וכל אלו מדרגות התחתונות מתגברות והולכות, ושולטות על ישראל, משום שישראל גרמו את זה בעוונותיהם. ועניין חסרון הברכות בעולמות העליונים, הוא משום שהתחתונים אינם ראויים לקבל מהם. וכל השפע שהם צריכים להשפיע לתחתונים, נמנע מהם. כי אין להם למי להשפיע.
רסו) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים. הלוא ה' זו חטאנו לו. כיוון שאמר, מי נתן למשיסה יעקב וישראל. מה הוא שאומר, חטאנו לו? חטאו לו, היה צריך לומר, לשון נסתר ולא כמדברים בעדם. ואם כבר אומר, חטאנו לו, כלומר מדברים בעדם, מה הוא שאומר שוב, ולא אָבוּ? דהיינו שוב לשון נסתר, אָבוּ. ולא אבינו, היה צריך לומר, שהוא כמדברים בעדם.
רסז) אלא בשעה שנחרב בית המקדש ונשרף ההיכל, והעם הלך לגלות, רצתה השכינה להתעקר ממקומה וללכת לגלות עימהם, אמרה השכינה, אלך תחילה לראות ביתי והיכלי, ואפקוד את המקומות של הכהנים והלויים, שהיו עובדים בביתי.
רסח) באותה שעה נסתכלה כנסת ישראל, היא השכינה למעלה, וראתה שבעלה, ז"א, נסתלק ממנה, ועלה למעלה למעלה, ירדה למטה ונכנסה בבית המקדש, והסתכלה בכל המקומות, ובכתה. ונשמע הקול למעלה למעלה בשמים. ונשמע הקול למטה בארץ. וזהו שכתוב, קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.
רסט) כיוון שבאה בגלות, הסתכלה בעם, וראתה, איך שדוחקים אותם ורומסים אותם בין רגליהם של שאר העמים, בגלות, אז אמרה, מי נתן למשיסה יעקב. וישראל אמרו, הלוא ה' זו חטאנו לו. ומיושב בזה מש"כ כמדבר בעדו. והשכינה אמרה, ולא אָבוּ בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו.
רע) ולשעה שעתיד הקב"ה לפקוד את עמו, להוציאם מגלות כנסת ישראל, השכינה, תשוב תחילה מהגלות, ותלך לבית המקדש, מטעם שבית המקדש תבנה תחילה לקיבוץ גלויות, ששם השראת השכינה. וע"כ גם השכינה מקדמת לצאת מהגלות. ויאמר לה הקב"ה, קומי מעפר. והשכינה משיבה ואמרה, לאיזה מקום אלך, הרי ביתי חרב, היכלי נשרף באש? עד שהקב"ה יבנה בית המקדש מתחילה, ויתקן ההיכל, ויבנה עיר ירושלים. ואחר זה יקים את השכינה מעפר.
וכמ"ש, בונה ירושלים ה'. מתחילה בונה ירושלים. ואח"כ, נדחי ישראל יכנס. ויאמר לה התנערי מעפר קומי שְּׁבִי ירושלים. ואח"כ יקבץ גלויות ישראל. וכמ"ש מתחילה, בונה ירושלים ה', ואח"כ, נדחי ישראל יכנס. ואז, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. שזהו תחיית המתים. וכתוב, ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו.