אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תצווה / ב' השעירים

ב' השעירים

ק) השעיר שישראל משלחים לעזאזל למדבר, הוא לתת חלק לס"א להתעסק עימו. למה כאן ב' שעירים, אחד לה' ואחד לס"א? יתכן לשלוח שעיר של הס"א לעזאזל, אבל שעיר לה' למה?

קא) זה דומה למלך, שכעס על בנו וקרא למלשין, שעושה דין בבני אדם, כדי שיבוא לעשות דין בבנו. המלשין שמח ונכנס לבית המלך לאכול שם. כיוון שהביט בו בנו, אמר, ודאי לא בא המלשין הזה בבית אבי, אלא משום שהמלך כעס עלי. מה עשה, הלך ונתרצה עימו. כיוון שנתרצה עימו, ציווה המלך לעשות סעודה עליונה לו ולבנו. וציווה שלא יֵדע אותו מלשין בה.

אח"כ בא אותו מלשין, אמר המלך, עתה, אם זה יֵדע מסעודה העליונה, שתיקנתי לי ולבני, יתבלבל השלחן. מה עשה, קרא לממונה על הסעודה, אמר לו הַתקן משהו ותשים לפניי ותשים לפני המלשין ההוא, כדי שיחשוב שסעד אצלי משלי, ולא יֵדע באותה סעודה היקרה, אשר לי ובני, ויטול אותו החלק וילך לו, ויפרד משמחת הסעודה שלנו. ואם לא עשה המלך כך, לא היה נפרד אותו מלשין מבית המלך.

קב) כך אמר הקב"ה לישראל, הזמינו ב' שעירים, אחד לי ואחד לאותו המלשין, הס"א, כדי שיחשוב שאכל מסעודה שלי, ולא יֵדע משמחת הסעודה האחרת שלנו, ויקח חלק ההוא וילך לדרכו, ויפרד מביתי. כיוון שאמא עילאה, העוה"ב, בינה, באה לשרות בתוך ההיכל של עולם התחתון, להשגיח עליו בהארת הפנים, דין הוא, שלא ימָצא לפניו אותו המלשין ולא בעלי הדין, בעת שמוציא כל הברכות ומאיר לכל, וכל חירות ההוא נמצא במלכות, וישראל מקבלים מאלו הברכות.

בראש השנה חוזרת המלכות למצב הא', שאז נמשך ממנה דינים וחורבן, שהס"א נאחזת בה בבחינת נקודה אמצעית של העולם החרב, ומקטרגת על העולם שרוצה לבטל הקו ימין לגמרי. ואז נתן הקב"ה עצה לתקוע בשופר, כדי לעורר מלמטה המסך דחיריק של קו האמצעי ולמעט הג"ר דקו שמאל, שבזה מתערבב הס"א, שכל כוחו מקו שמאל הוא, והעולם ניצל מדינים וחורבן.

אמנם אחר שנתבטל הג"ר דשמאל, יש לס"א אחיזה במקום החיסרון, וע"כ צריכים לתיקון ב', להעביר הס"א ממקום החיסרון, באופן שתיפרד לגמרי מן הקדושה. וזה נעשה ביום הכיפורים, שאז נותנים חלק לס"א בשעיר הזה ששולחים אל המדבר.

ביום הכיפורים המלכות עולה לבינה, ומקבלת ממנה נקודה עילאה שהיא שורש בין לחורבן ובין ליישוב. שג"ר דשמאל חוזרים, ויש שם גם תיקון דקו אמצעי, הממשיך חכמה המלובשת בחסדים. וע"כ מבחינה זו עושים ב' שעירים, שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל אל המדבר. ששעיר הזה הוא המשכת ג"ר דשמאל, שממשיכים מנקודת הבינה, כדי להעביר הס"א ממקום החיסרון. ששולחים אותו אל המדבר, מקום החורבן, כמו שנמשך משמאל. ונמצא שהקדושה בעצמה נותנת חלק לס"א. אבל הוא לרעתה, כדי להעבירה מקדושה, ולתת מוחין הגדולים דחכמה וחסדים יחדיו לישראל.

וע"כ בראש השנה צריכים לבלבל את השטן, לבטל ג"ר דשמאל, שבזה מתערבב השטן, ואובד שליטתו. וביום הכיפורים צריכים לנהוג עם השטן בנחת ולעשות לו נ"ר עם השעיר לעזאזל שמקריבים לו, ששוב ממשיכים ג"ר, שנתבטלו בראש השנה, שבזה קונה הס"א שליטה ויש לו נ"ר. אמנם הוא לרעתו.

ושנאמר, הַזמינו שתי שעירים אחד לי ואחד לאותו מלשין, ס"א, כדי שיחשוב שאכל מסעודה שלי, ולא יֵדע משמחת הסעודה האחרת שלנו, ויקח חלק ההוא, ג"ר דשמאל, ששולחים למדבר, למקום החורבן להחזירו לשליטתו, לנקודה האמצעית של העולם החרב, וילך לדרכו, למקום החורבן ושיממון, וייפרד מביתי, שע"י זה הוא נפרד מן הקדושה, שאין לו עוד מקום חיסרון להיאחז שם. וכתוב, כיוון שאמא עילאה, עולה"ב, בינה, באה לשרות בתוך ההיכל של עולם התחתון, כי ביום הכיפורים מלכות מלבישה הבינה, הנקודה האמצעית לכל העולם, בין לחורבן ובין ליישוב. דין הוא, שלא יימצא לפניו אותו המלשין, שמשלימים החיסרון דקדושה, ואין מקום לס"א להיאחז במקום החיסרון, ולא נמצאים שם בעלי הדין, כי אין פחד עוד מהדינים שג"ר דשמאל גורם, כיוון ששולחים את השעיר אל החורבן והשיממון, והקדושה הוא רק במקום הישוב, ונפרד הס"א מן הקדושה, ואז משפעת אימא עילאה, מבחינת מה שהיא גם נקודה האמצעית של יישוב העולם, שבזה מאירה לכל, לחכמה וחסדים ביחד. וכל חירות ההוא נמצא במלכות, וישראל מקבלים מאלו הברכות.

קג) כי כשעוה"ב, בינה, נכנס אל ההיכל של עולם התחתון, מלכות, ונמצא עולם התחתון שמח עם בניו בסעודה העליונה, הנמשכת מבינה, אז הבינה מברכת השלחן, והעולמות כולם מתברכים, וכל שמחה וכל הארת פנים נמצאים שם, כמ"ש, לפני ה' תִטְהָרוּ.

קד) ונתן אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. זהו השמחה של המלשין, אשר הקב"ה מפיל גורל עימו, ומזמין אותו, שיקח השעיר לעזאזל, ואינו יודע שאש דולק, מפיל על ראשו ועל העם שלו. כמ"ש, כי גחלים אתה חותֶה על ראשו.

קה) וע"כ כתוב, ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עִם המלך, אשר עשתה כי אם אותי. וכתוב, ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב, באותו החלק שקיבל, והלך לו. ואח"כ, כשבא המלך העליון לבית המלכה, המלכה מבקשת עליה ועל בניה ועל העם, מן המלך.

קו) ואפילו בזמן שישראל בגלות, ומתפללים תפילות בכל יום, המלכות עולה ביום הכיפורים לפני המלך, ומבקשת על בניה. ואז נגזר כל אלו הנקמות, שעתיד הקב"ה לעשות לאֶדום, ונגזר איך עתיד המלשין הזה לעבור מן העולם. כמ"ש, בילע המוות לנצח.

קז) כי בזמן הגלות כתוב, כי נמכרנו אני ועמי. וכתוב, כי אין הצָר שוֹוֶה בנזק המלך. כמ"ש, והִכריתוּ את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. כי שם הגדול לא יימָצא בקיומו. וזה הוא נזק המלך.

קח) ואז, המן, הס"א, נבעת מלפני המלך והמלכה, ואז כל הארת הפנים וכל שמחה נמצא, וישראל יוצאים לחירות ביום ההוא, יום הכיפורים. אז מיום ההוא והלאה, חירות ושמחה בגלוי שולטות עליהם, אז רוצה לשמוח עימהם. מכאן ולהלאה, כמו שנותנים לו, לס"א, חלק כדי שייפרד מישראל, כך נותנים לשאר העמים חלק, שייפרדו למטה מישראל.

קט) מהו סוד הקרבן, להקריב שעיר ולא דבר אחר? ולמה בראש חודש מקריבים שעיר, וביום הכיפורים ג"כ שעיר?

קי) אלא צריך רק שעיר, והוא ידוע לכל בעלי כשפים, שכל מעשיהם במה שלא מתחבר בנקבה. וע"כ שעיר, כשעוד לא נתחבר בנקבה, בצדדים שלו, של הס"א. משום, שהוא אל אחר מסורס ולא עושה פירות. אבל עֵז, הוא כשכבר נתחבר בנקבה ועושה פירות. ע"כ אינו בחלק הס"א. ומשום שהס"א הוא מלך, כמ"ש מלך זקן וכסיל, נותנים לו בשביל כבודו שעיר, שלא נתחבר בנקבה, ולא נתן כוחו לאחר. שהוא מינו. וזה נודע לכל אלו המכשפים, שמשתמשים במעשים אלו. ומשום זה שורים על השעיר ההוא כל חטואתם.

קיא) אע"פ שהשעיר הוא חלק לס"א, בצד הטומאה כל הבחינות שיותר למטה הם טמאים יותר, וכל מה שיורדות מדרגות התחתונות, כך הטומאה שלהם יותר. ומשום זה, בעֵז חלקם של הס"א יותר, משום שהשערות שלו תלויות למטה יותר מבהמה אחרת, כמו שהדין שלהם תלוי למטה בטומאה. אבל מלכות הרשעה האחרת הזו, המלך של כל הס"א, הטומאה שלו ברורה וזכה יותר, ואינו בטומאה שלמה כאלו התחתונים. וע"כ נותנים לו שעיר, שהשערות שלו אינן תלויות למטה ואינו חָלק. אינו חלק, משום הטומאה שלו. ואינן תלויות למטה, כדי שלא יתחזק בו הטומאה, כאלו מדרגות הס"א שלמטה. וע"כ הוא ודאי שעיר, ולא דבר אחר.

העֵז, ששערותיו תלויות למטה, מורה על ג"ר דשמאל, הנמשכים ממעלה למטה, שזהו טומאה חמורה. ושעיר, שיש בו שערות, אבל אינן נמשכות למטה, מורה על טומאה קלושה מבחינת ו"ק דשמאל, שנמשכות מעט אבל לא למטה. וכיוון ששעיר לעזאזל נשלח למלך של הס"א, שטומאתו מו"ק דשמאל, ע"כ נשלח לו שעיר ולא עז.

קיב) למה נקרא כיפור? משום שמנקה כל טומאה ומעביר אותה מלפניו ביום הזה. ע"כ יום כיפור הוא, יום של ניקיון. וכך אנו קוראים אותו. כתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. כי היום הזה, היה צריך לומר. מהו, כי ביום הזה? משום שנטהר מקדש של מעלה, המלכות, והואר. ע"כ כתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם, שפירושו, יכפר וינקה תחילה ביום הזה, המלכות, כדי שיטהר ויכפר אח"כ עליכם.

קיג) יכפר ביום הזה, שהוא מלכות, וינקה אותו תחילה, וכל זה הוא עליכם, בשבילכם, שצריכים לנקותו ולטהרו תחילה. מי יכפר? עולם העליון, בינה, המאיר ומנקה הכל. וע"כ כל צדדים הרעים, הנקראים מצולות ים, נעברים. וכמו שאלו מצולות ים תלויות, אף כך תלויות השערות של השעיר, הצד של הס"א, והשערות אינן חלקות אלא קשות, הרומזות על דינים.

קיד) וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטואתם. שלא יוכל המקטרג לשלוט עליהם. וע"כ ביום כיפור, הקינוח כל העוונות וניקיון שלהם, צריכים ישראל לטהר עצמם וללכת יחפי רגליים כמלאכים העליונים.

חמישה עינויים הם ביום הכיפורים: אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה. כדי להיעזר מחמש צדדים העליונים, חג"ת נ"ה, שיום הכיפורים, בינה, הוציא אותם, והם שערים שלה.

קטו) ואם חושבים שתייה לעינוי מיוחד, הרי יש שישה עינויים, משום ששתייה הוא מצד יצחק, גבורה, ואכילה מצד אברהם, חסד. וע"כ הם שניים. אע"פ ששתייה בכלל אכילה, הם שישה. ועינוי האחרון, תשמיש המיטה הוא, ונמצא במדרגה השישית, היסוד, וכנגדו אנו עושים עינוי הזה.

חזרה לראש הדף
Site location tree