נוֹקבָה שכרך
רצד) ויאמר, נוֹקבָה שכרך, ואתֵנה. מהו נוֹקבָה? אותו הרשע אמר, אני רואה, שיעקב אינו מסתכל אלא רק בנקבות. ומשום זה יעבוד לי. ע"כ אמר, נוֹקבָה שכרך. הנה נקֵבה תהיה שכרך, כמו בתחילה. ואתֵנה, אמור, באיזו נקבה הסתכלת בה, ואתנה אותה לך, ותעבוד לי בשבילה.
רצה) ויאמר יעקב לא תיתן לי מאומה. אמר יעקב, חלילה, כי אני, כל מה שעשיתי, בשביל כבוד המלך הקדוש עשיתי, ולא בשביל תאוותי. וע"כ לא תיתן לי מאומה, כי לא הייתה כוונתי לזה מעולם.
רצו) וַיסַר ביום ההוא את התיישים, הוא כמ"ש, ה', מי יגור באוהלך, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת. הולך תמים אברהם, כי כשנימול נקרא תמים. פועל צדק, יצחק. דובר אמת, יעקב. ודאי יעקב נתדבק במידת האמת. אז למה עשה עם לבן פיצול המקלות, כמ"ש וייקח לו יעקוב מקל ויפצל בהן?
רצז) אלא יעקב בוחן שעת המזל היה, בכל אלו המעשים שעשה, כי מותר לו לאדם לבחון שעתו, טרם שחוזר לארצו. שאם מזלו עומד לו במה שעושה, טוב, ואם לא, לא ירים רגלו ללכת עד שישחק לו המזל. כי מזונות לא בזכות, בכלים זכים, הם תלויים, אלא במזל, עוביות המלכות, שעליה יוצא קו אמצעי, ששורשו דיקנא דא"א. וא"י היא המלכות כשמלבישה לאמא, שהכלים שלה זכים מאוד, כי אין מזל לישראל. וע"כ היה צריך להמשיך מזל בעודו בחוץ לארץ, בטרם שישוב לא"י. והמשיך זה בהמקלות שעשה.
רצח) הרי שהוא לא עשה, כדי שיקח מלבן משהו בחינם, אלא הכל עשה באמת ובשלמות הרצון. ולא עוד אלא שקיבל רשות על כל זה מלבן. ועל זה כתוב, השיב לו, ניחשתי ויברכני ה' בגללך. כי כמה מיני כשפים עשה לבן, ובחן את מזלו, אם הוא מצליח בשביל יעקב, והיה מוצא בכל חודש מאה צאן ומאה כבשים ומאה עיזים יותר על צאנו, בגלל יעקב. ולפיכך נתן לו רשות.
רצט) אלף צאן, אלף כבשים, ואלף עיזים היה מביא לו יעקב יותר בכל חודש וחודש. וכמ"ש, כי מעט אשר היה לך לפניי ויפרוץ לרוב, ויברך ה' אותך לרגליי. והברכה של מעלה אינה פחות מאלף מכל מין ומין. מצאן נמצא אלף, ומכבשים נמצא אלף, ומעיזים נמצא אלף. על כל מה שהברכה של מעלה שורה, אינה פחות מאלף, עד שבגלל יעקב נתעלה לבן להרבה עושר.
שורש לבן הוא קו שמאל דבינה. שמטרם שבא יעקב להעלות מ"ן להמשיך קו אמצעי, הוא חושך. וכמ"ש בלבן, ניחשתי ויברכני ה' בגללך. וכן הכתוב, כי מעט אשר היה לך לפניי. כי מטרם שבא יעקב היה לו מעט, כי היה חושך מחמת חיסרון של חסדים. וכשבא יעקב, שהוא ז"א, והמשיך לו קו אמצעי, אז, ויפרוץ לרוב ויברך ה' אותך לרגליי. כי ע"י יעקב יצאו ג' קווים בבינה. ששלושה יוצאים מאחד. ואז הרוויח לבן הספירות מבינה, שהם במספר מאה, או דאבא, שהם במספר אלף. אבל יעקב, שהוא קו אמצעי ולא בינה, לא לקח אלא קומת ז"א, שספירותיו עשרה.
ש) וכשביקש יעקב לקבל שכרו, לא מצא אלא עשרה מכל מין, להיותו קו אמצעי, ז"א, שספירותיו עשרה. ויעקב חשב את זה לעשירות גדולה, מטעם שקיבל הדעת שבראש, ראה ההפרש, כמה לקח משל לבן, ממה שהיה נותן הוא בזכותו ללבן. וכל זה שהגיע ליעקב, לא היה אלא בכוח אלו המקלות, ששׂם אצל הצאן. כי המקלות הוא העוביות דמלכות, שממנו מיתתקן המסך דחיריק, שבכוח שממעט קו השמאל מג"ר לו"ק, בכוח זה הוא מיחד אותו בקו ימין. ומיעוט זה מג"ר לו"ק מכונה זרוע. וכל זה שהגיע ליעקב, לא היה אלא בכוח אלו המקלות, שמתוך שהמשיך קו אמצעי על המסך דמקלות, ויצאו ג' קווים בבינה, כשלושה היוצאים מאחד, זכה גם יעקב בג' הקווים, כאחד הזוכה בשלושה.
שא) כמה טרח יעקב השלם אחר לבן. כתוב, וישֶׂם דרך שלושת ימים. והיה מביא לו כל עושר הזה. ועכ"ז לא רצה לבן, שיהיה שכרו של יעקב כך, כמו שהִתנה עימו, אלא שלקח עשרה מן מין זה ועשרה מן מין זה, ונתן לו. ואמר לו, קח את אלו. ואם יולידו כמ"ש, עקוד ונקוד, באופן זה יהיה שכרך, שיקח עשרה מכל מין. וכמ"ש, ותחלף את משכורתי עשרת מונים, עשרה מין זה ועשרה מין זה. מונים מלשון מין. כמ"ש, ואַביכן הֵתֶל בי והחליף את משוכרתי עשרת מונים. ובאלו העשרה היה משתדל אחר הקב"ה וברך אותו. ומכל מה שהִתנה לבן עם יעקב, חזר בדיבורו, ולקח מיעקב הכל, עד שהקב"ה ריחם עליו ולקח משל לבן בזרוע, בכוח המסך דחיריק, שהוא המקלות, הממעט קו השמאל מג"ר לו"ק.