ויקרא לבנו ליוסף
כו) ויקרא לבנו ליוסף. חקר יעקב את בניו ואמר להם, צרות רבות ורעות גדולות אני רואה שעתיד לבוא לבניכם. וצריכים למצוא רחמים עליונים.
כז) ואם אתם רוצים לצאת מכל הצרות, הישבעו לי, וניתן בינינו לעד את ריבון העולם, שתעשו אמת ודין ותהיו כאבותיכם. ותצוו זה בכל דור ודור, שיבוא אחריכם, ואם אתם רוצים לעשות כן, תצאו מכל הצרות שיבואו עליכם.
כח) וקרא רק לבנו יוסף לבדו, ולא לכל השבטים, כמ"ש, והַציגו בשער משפט, אולי יֶחֱנַן ה' את שארית יוסף, שכל בני ישראל כולם נקראים יוסף. אף כאן, השם יוסף כולל לכל השבטים כולם.
כט) שיעקב אמר, ואם תעשו כן, לא תקברו אף אחד מבניי במצרים, אלא תשובו איתי לארצכם בשלום.
ל) ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך, שים נא ידך תחת ירכי. מהו ידך? כתוב, חגור חרבך על יָרֵךְ, גיבור הוֹדךָ וַהֲדָרךָ. וגם, ידך תחת ירכי, פירושו חרב. חרב, שיש בה חסד ואמת, יסוד, שיש בו אור החסדים ואור החכמה, שנקרא אמת, ונקרא אור הפנים. וע"ז אומר, חסד ואמת יקדמו פניך. פני ה' חלקם.
ואם היו בניו טובים, ועשו מה שקיבלו עליהם, לא היה מת אף אחד מבניהם במצרים, כי כל טוב שה' גוזר על אנשים, אינו אלא בתנאי שיהיו טובים. כמו שאמר דוד, למען יקים ה' את דברו אשר דיבר עליי לאמור אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפניי באמת, ואם לא, לא.
לא) כמה יפה הוא רוח האב מרוח הבן, כי רוח האב הוא רוח הבן, רוח מרוח נמשך. ונמצא מעלת רוח האב עליו, כערך השורש על הענף שלו. ואם יש עזרת אוויר אחר, מס"א, ברוח הבן, אינו נולד שלם, כי נעשה בעל חיסרון באותו אוויר דס"א.
לג) ויאמר, הִשבעה לי ויישבע לו. כמ"ש, נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו. נשבע ה', שיוציא את ישראל מהגלות שלהם. וזהו שנשבע להם. ויישבע לו, סובב ג"כ על הקב"ה, שנשבע, שלא יעזוב אותם בארץ אויביהם.
לד) ויאמר שַלחֵני כי עלה השחר, ויאמר לא אֲשַלחך כי אם בֵרַכתני. מהו, ברכתני? הברכה שבירך אותו המלאך. שנתן להם גלות, ונשבע להם שיוציאם ממנו. כמ"ש, לא יעקב יֵאָמר עוד שמך, כי אם ישראל. אשר השם ישראל כולל דין ורחמים, גלות וגאולה, והגלות הוא סיבה ישירה לגאולה.
לה) עתיד הקב"ה לעשות בשביל בניו של ישראל, שיהיה כל אחד ואחד תחת כיסאו, ויהיו חשובים מכל מלאכים העליונים. משום זה תמצא ו' ארוכה בתורה, כגון ו' מהכתוב, וכל הולך על גחון, הרומזת, שהקב"ה נשבע על השלמות של ו' דורות, אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף, ו"ס חג"ת נה"י. ומשום שש הללו, כתוב, וַישתַחוּ ישראל על ראש המיטה, כי ישראל, ז"א, הכולל חג"ת נה"י. השתחווה ישראל רומז, שיבוא המשיח בסוף ששת אלפים שנה, הרומזות על ו"ס השלמים חג"ת נה"י, מצד הלבשתו לאו"א עילאין, אשר ספירותיהם הן כל אחת אלף שנה, והשכינה תִשרה עימהם.