אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויחי. חלק א' / הנני מַפְרְךָ והרביתיךָ

הנני מַפְרְךָ והרביתיךָ

ע) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוָרו. אדם, המבטיח טוב לאדם כמוהו, ואם לא יקיים מה שאמר, הרי פניו מתביישים. על אחת כמה וכמה, הבטחה הבאה מעליונים לבן אדם, אם אינו מביא כל הטוב שאמר על בניו, הרי פניו מתביישים.

עא) אמר הקב"ה ליעקב, אני ישראל העליון, הנני מַפרךָ והִרביתיךָ, ונתתי את הארץ הזאת לזרעך, בברכה הזו שנתן לי הבינה, ואתן את הארץ הזאת לבניכם. ובניו אינם בארץ, והקב"ה אינו עימהם. שזאת בושה שמבטיח ואינו מקיים. וכאשר יבוא הקץ של המשיח ותתקיים הבטחתו, אמר הקב"ה, לא עתה יבוש יעקב. עתה, פניו של יעקב של מעלה, לא יתביישו מחמת שאמר להם, ונתתי את הארץ הזאת לזרעך, כי עד עתה לא היה בידו לתת להם, והיה פניו מתביישים. ועתה הבטחה שלו נתקיימה מלפני אדון השמים וארץ.

עב) מלחמת עמלק, כשיושלם הקץ, לא יהיה אלא בחוזק יד, כמו ביום קרב, שכתוב, ויָצא ה' ונלחם בגויים ההם, כיום הילחמוֹ ביום קרב. הוא עצמו יצא ולא אחר.

חזרה לראש הדף
Site location tree