אשר נתן לי אלקים בזה
צא) ויאמר יוסף אל אביו, בניי הם אשר נתן לי אלקים בזה. יאמר ישראל למטה, המכונים יוסף, כאשר ישראל העליון עליהם מלמעלה, בניי הם, שנתן לי הקב"ה את התורה, שנקראת זה, וע"כ כתוב בזה, שהוא כמה הם, ישראל, וחוקיהם אמיתיים בחוקי התורה שניתנה להם.
כשיהיו ישראל תחת כנפי השכינה, נקראת התורה זה, כמ"ש, זה אֵלי ואנוֵוהו. אשר נתן לי אלקים בזה, שהיא התורה. ובכל זמן שלא היה מדבר דוד תחת כנפי השכינה, אלא שניבא מה שיהיה, נקראת התורה זאת, כמ"ש, וזאת התורה, אשר שָׂם משה לפני בני ישראל.
התורה נקראת לפעמים זה ולפעמים זאת. וההפרש ביניהם, כי זה הוא זכר, שפירושו, פועל ומשפיע. וזאת היא נקבה, שפירושה, מקבלת הפעולה ועצמה אינה פועלת כלום. כמ"ש, אסתר קרקע עולם הייתה. מתי נקראת זה ומתי נקראת זאת? כשיהיו ישראל תחת כנפי השכינה, בגלות, שהם חוסים תחת כנפי השכינה, שנקראים אז שומרי התורה, שפועלים ועושים את התורה, אז נבחנת התורה שלהם בבחינת זכר, הפועל, וע"כ נקראת זה. ובכל זמן שלא היה מדבר דוד תחת כנפי השכינה, אלא שניבא מה שיהיה, נקראת התורה זאת, שבזמן התגלות התורה, וגילוי כל הסודות שבה, נבחנת התורה אז בבחינת נקבה, כי אז מגולה רק השכר שבה, ואין בה שום פעולה, והיא כקרקע עולם. וע"כ נקראת אז זאת. כמ"ש, וזאת התורה.
צב) מכאן נשמע ההפרש בין זה אל זאת, שכתוב, אם תַּחֲנה עליי מַחֲנה לא יִירא ליבי אם תקום עליי מלחמה, בְּזאת אני בוטח. זאת, היא התורה שתהיה כשיבוא המשיח, שתתגלה התורה. וע"כ כתוב, וקול התור נשמע בארצנו. תור, לשון זכר, ולא כתוב תורה, כרגיל. ותור הוא שם היונה, כמ"ש, תורים או בני יונה. ונמשלה התורה ליונה, כי יונה קולה עָרב. כך דברי תורה קולה ערב. וקול הזה יהיה לכשיבוא המשיח ביום הדין, מטרם הגאולה, שאז המשיח עושה דינים ומלחמות בעמים, המשעבדים את ישראל. ועוד לא הגיע הזמן לגילוי התורה, ע"כ נקראת תור, לשון זכר, ונקראת זה.
צג) הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. הניצנים, האבות מן המרכבה, אברהם יצחק יעקב, שיקומו בעולם ויתראו בארץ.
צד) עת הזמיר הגיע. השירה שישוררו הלויים, כשישובו לעבודתם כבתחילה. וקול התור, התורה בבחינת זכר, שנקראת זה, שעליו סובב הכתוב, אשר נתן לי אלקים בזה. דברי תורה שערֵבים כקול התור, שהוא זה.
צה) בזמן שישראל לא יֶחֱסו תחת כנפי השכינה, הא' של זאת יורדת מתחת כל המדרגות, ומסתלקת הה' של זה אלי. כי משנחרב הבית, שהה' לא יכלה להיות בין העמים עכו"ם, ה' הקדושה נפרדה מן השם. כאשר ישובו ישראל לארצם, ה' הקדושה תשוב אל ז"ה, ותצא מיום הדין והא' תקבל תיקונה ותשוב אל זאת. ה' א' איזה מהם חשוב יותר? ה' חשובה יותר מבחינת קדושה. וא' חשובה יותר מבחינת האותיות.
צו) מי מדד בּשעלוֹ מים ושמים בּזרת תיכֵּן. זה תור שווים, שמתחברים יחד. ז' של זה מתחברת לר' של תור. והר' של תור מתחברת לת' של תור, ויוצא מהם צירוף זרת. ו' של תור מתחברת לה' של זה, ו"ה דהויה, שהם ז"א ונוקבא. הזרת של הקב"ה הוא בשש מאות ושבעים שנה, משמים, ז"א, עד ארץ, הנוקבא. כיצד? זה תור, יש לו ב' צרופים:
א. זרת ו"ה.
ב. ה"ו תר"ז, כלומר שהתקדמה ה' של זה לו' של תור, שהתקדמות הה' רומזת על בינה המשפיעה לז"א, ו'. ו' מתקדמת לת' של תור, ת' לר' של תור, ר' של תור לז' של זה. כלומר צירוף הב' ה"ו תר"ז, שש מאות ושבעים שנה שמשמים לארץ, קומת האור המושפע משמים, ז"א, לארץ, הנוקבא. ומורה שהיא חסר שלושים למאה השביעית, שהיא ג"ר החסרה בקומה זו. ואע"פ שאין כאן אלא תר"ז (607), נכפלת בז' בעשרה, והם תר"ע (670).
משמיענו בזה, שבשמות ז"ה תור השווים כאחד, יוצאים ב' מיני צירופים:
א. ו"ה זר"ת, ז"א, השמים, כשהוא לעצמו.
ב. ה"ו תר"ז, ז"א, קומת ההשפעה אל הנוקבא.
וכמ"ש, רָבועַ יהיה כפול זרת אורכו וזרת רוחבו, כפול. זר"ת אורכו, הוא קומת השפעה דז"א, שש מאות ושבעים, שבגי' זרת. וזרת רוחבו הוא בחינת ז"א כשהוא לעצמו.
צז) ויאמר קָחֶם נא אליי וַאֲבָרכם. כיוון שהבנים עוסקים בדברי תורה, כמו שאמר יוסף, אשר נתן לי אלקים בזה, היא התורה, ויש מידה של זה ביניהם, ואברכם.
צח) כתוב, מה שמך ויאמר יעקב. שהשם יעקב, פירושו, קטנות ומסתפק להיות בלי מוחין. ואח"כ כתוב, וישאל יעקב, ויאמר למה זה תשאל לשמי, אשר שֵם פירושו השגה, לעניין הזה הקודם, שאמרת ששמך יעקב, שפירושו שאתה מסתפק בקטנות ואינך מבקש השגה וידיעת השם. וישאל יעקב, ויאמר למה זה תשאל לשמי, ויברך אותו שָׁם. שאמר לו, שאינו עתיד לברך אותם, אלא בזכות של זה.
צט) התורה נקראת זה. וכתוב, זה סיני, מפני ה' אלקי ישראל. וסיני הוא התורה שניתנה בסיני. וכן כשניתנה התורה ע"י משה, נאמר עליו, כי זה משה האיש. וכן כתוב, זה אלי ואנוֵוהו, שפירושו שהתורה, הנקראת זה, הייתה יורדת מלפני אלקי ישראל. ואז אמרו, זה אלי.