אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויחי. חלק א' / ויקרא לבנו ליוסף

ויקרא לבנו ליוסף

רנא) ויקרא לבנו ליוסף. למה קרא רק ליוסף, והאם שאר השבטים אינם בניו? אלא יוסף היה בנו יותר מכולם. בשעה שאשת פוטיפר הפצירה ביוסף, כתוב, ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית. היה צריך לומר, ואין איש בבית. מהו מאנשי הבית? לכלול דמותו של יעקב, שהייתה שם. כיוון שנשא יוסף את עיניו וראה דמות אביו, נתיישב בדעתו וחזר לאחוריו.

רנב) כמ"ש, וימאן ויאמר אל אשת אדוניו. אמר לו הקב"ה, אתה אומר, וימאן ויאמר, חיֶּיךָ, אחֵר יבוא לברך לבניך, ויתברכו בו. וזהו כמ"ש, וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם, וגם הוא יגדל.

רנג) למה אמר יעקב, ידעתי בני ידעתי? ידעתי בני, שקיימת בגופך שאתה בני, בעת שראית דמותי, ושבת אל הברית שלך, ולא חיללתו, ומשום זה כתוב ידעתי בני. ופעם שנייה, ידעתי, כשאמר יוסף שמנשה הוא הבכור. וע"ז השיבו, גם הוא יהיה לעם, וגם הוא יגדל. ומשום זה כתוב, ויקרא לבנו ליוסף, שקייֵם בגופו שהוא בנו.

רנד) ויקרא לבנו ליוסף. שבצורה אחת היו נראים, שכל מי שראה ליוסף, היה מעיד שבנו של יעקב הוא. שקרא לו בנו, משום שהייתה להם צורה אחת. כי יוסף זן לו ולבניו בזקנתו. ומשום זה הוא בנו יותר מכולם. ויקרא לבנו ליוסף. ולא לאחר. משום שרשות היה בידו להעלותו משם למערת המכפלה, כי מלך היה, אבל אחר לא היה רשות בידו.

רנה) כיוון שיעקב היה יודע, שבניו ישתעבדו שם במצרים, למה לא נקבר שם, כדי שיגן זכותו על בניו, ולמה רצה להעלות משם, והרי כתוב, כרחם אב על בנים, איפה היא הרחמנות?

רנו) אלא בשעה שיעקב היה יורד למצרים היה מתיירא. אמר, אולי יִכְלו בניי בין העמים, ואולי יסלק הקב"ה שכינתו ממני כבתחילה. וכמ"ש, ויֵירא אלקים אֶל יעקב, ויאמר לו, אל תירא מֵרְדָה מצריימה, כי לגוי גדול אשימך שם. ומה שאמרת, פן אסלק שכינתי ממך, אנוכי ארד עימך מצריימה.

רנז) עוד אמר, מתיירא אני פן אקבר שם ולא אזכה להיקבר עם אבותיי. אמר לו, ואנוכי אַעַלך גם עָלׂה. אַעַלך, ממצרים. גם עָלׂה, להיקבר בקבר אבותיך.

רנח) ומשום זה רצה שיעלהו ממצרים. טעם אחד, שלא יעשו אותו אלוה, כי ראה שעתיד הקב"ה להיפרע מאלוהיהם של המצרים. ואחד, שראה שהשכינה תשים דירתה בין בניו בגלות, ואינו צריך להיקבר במצרים להגן עליהם. ורצה שגופו ידור בין גופיהם של אבותיו, להיכלל ביניהם, ולא יהיה עם הרשעים שבמצרים.

רנט) גופו של יעקב נמשך מיופיו של אדה"ר. והייתה צורתו של יעקב, צורה עליונה קדושה, צורת כיסא הקדוש. ולא רצה להיקבר בין הרשעים. שאין פירוד באבות, ותמיד הם מחוברים. וע"כ כתוב, ושכבתי עם אבותיי.

רס) ויקרא לבנו ליוסף. בנו, משום שהיו בצורת פנים אחת, משום שבחפץ רוח ולב הוליד אותו יותר מכל השבטים. כי כל חפצו של יעקב ברחל היה. משום זה כתוב, ויקרא לבנו ליוסף.

רסא) הנסתרות לה' אלקינו. כמה יש לאדם להיזהר מחטאיו, ולהסתכל שלא יעבור על רצון אדונו. כי כל מה שאדם עושה בעוה"ז, כתובים אלו המעשים בספר, ובאים בחשבון לפני המלך הקדוש, והכל גלוי לפניו, כמ"ש, אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, נאום ה'. וא"כ, איך לא ישמור האדם את עצמו מלחטוא לפני אדונו. אפילו מה שאדם חושב ועולה ברצונו לעשות, הכל נמצא לפני הקב"ה, ואינו נאבד ממנו.

רסב) בלילה שבאה לאה ליעקב, ונתנה לו אלו הסימנים, שנתן יעקב לרחל, מחשש שלא יחליפנה אביה באחרת, וכשראתה רחל שאביה מכניס את לאה במקומה, והיא אינה יודעת הסימנים, ותתבייש. מיד מסרה לה את הסימנים. ועלה ברצונו, שהיא רחל, ושימש בה שימוש, וטיפה של יעקב הייתה הראשונה, כמ"ש, כוחי וראשית אוני. והוא חשב שהיא רחל. הקב"ה, מגלה עמוקות ומסתרים, ויודע מה בחושך, העלה אותו הרצון למקומו, והבכורה נסתלקה מראובן וניתנה ליוסף. משום שטיפּה זו הראשונה, שיצאה מיעקב, הייתה שייכת לרחל. ומשום שבכורה של ראובן הייתה שלה, ירש אותה יוסף, ורחל ירשה את שלה.

רסג) משום זה לא עלה ראובן בשם, כשאר השבטים, אלא ראובן, ראו בן, בן שלא נודע שמו. וע"כ לא קראה לאה אותו בני, ולא נקרא ראו-בני, כי לאה ידעה המעשה, שמחשבתו של יעקב ברחל הייתה ולא בה.

רסד) גלוי לפני הקב"ה, שיעקב לא היה ברצונו לחטוא לפניו בזה שבא על לאה וחשב ברחל. ולא הסתכל מדעתו באישה אחרת בשעה ההיא, כשאר רשעי עולם. ועל כך כתוב, ויהיו בני יעקב שנים עשר, כי בניהם של שאר רשעי עולם, שעושים מעשה ההוא, נקראים בשם אחר, כלומר בני תמורה. משום זה, ויקרא לבנו ליוסף, לבנו ממש מתחילה, מבעת לידת ראובן. ולבסוף בנו היה.

רסה) במה השביע יעקב את יוסף, שכתוב, שים נא ידך תחת ירֵכי? באות ברית, שהיה רשום בבשרו, שזהו חשיבותם של האבות יותר מכל. וברית זהו יוסף, מידת היסוד צדיק, שהוא מרכבה לו.

רסו) באברהם וביעקב כתוב, שים נא ידך תחת ירֵכי, כלומר במקום ההיא הרמוז בשם הקדוש, להוציא זרע קדוש, זרע אמונה לעולם. ביצחק לא כתוב, שים נא ידך, משום שיצא ממנו עשיו.

רסז) מהו הטעם כאן, שכתוב, שים נא ידך תחת ירכי, אל נא תקברני במצרים? אמר יעקב ליוסף, ברושם הקדוש הזה הישבע לי, שהוציא זרע קדוש ונאמן לעולם ונשמר, ולא נטמא מעולם, שלא יקבר בין אלו הטמאים שלא שמרו אותו מעולם. שכתוב בהם, אשר בשר חמורים בשרם וזִרמת סוסים זִרמתם.

רסח) הרי יוסף, ששמר בריתו יותר מכל, למה נקבר ביניהם במצרים? אלא כתוב, היׂה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוּזי הכהן, בארץ כשדים על נהר כְבָר ותהי עליו שָׁם יד ה'. הרי השכינה אינה שורה אלא בא"י, ולמה נגלה כאן השכינה? אלא על נהר כתוב, שהמים אינם מקבלים טומאה ואינם כארץ העמים. וכתוב, ותהי עליו שם יד ה', שהיא השכינה. אף כאן יוסף, הארון שלו נשלך אל המים. אמר הקב"ה, אם יוסף יסתלק מכאן לא יתקיים הגלות, שישראל לא יכלו לסבול, אלא שתהיה קבורתו במקום שלא יטמא, ויסבלו בני ישראל הגלות.

רסט) ראה יעקב, שבכל דבר מתתקן כיסא הקדוש באבות, אברהם ויצחק בימין ושמאל, והוא באמצע. אמר יעקב, אם יקבר כאן במצרים, איך יהיה גוף הזה מחובר עם האבות. ואפילו המערה, שנקבר שם, נקרא מכפלה, משום שכל דבר שהוא במכפלה לימין ושמאל, הוא שניים ואחד. כלומר, שצריכים לשלישי, שיכריע ביניהם. אף המערה הוא שניים ואחד, אברהם ויצחק לימין ושמאל, ויעקב מכריע ביניהם.

רע) האבות זכו להיקבר במערת המכפלה, הם ובת זוגם, יעקב נקבר הוא ולאה. מהו הטעם שלא נקברה עימו רחל? והרי כתוב, ורחל עקרה, שמורה, שהיא עקרת הבית? אלא לאה זכתה בו יותר, להוציא שישה שבטים בעולם מגזע הקדוש, ומשום זה ניתנה עימו לבת זוג במערה.

רעא) לאה כל יום הייתה עומדת בפרשת דרכים, ובכתה בשביל יעקב, שיישא אותה לאישה, כי שמעה שהוא צדיק, והקדימה לו בתפילה. שכתוב, ועיני לאה רכות, שהקדימה וישבה בפרשת דרכים, להתפלל.

רעב) רחל לא יצאה לדרכים מעולם, להתפלל להינשא ליעקב, כמו לאה. משום זה זכתה לאה להיקבר עימו. ורחל נמצאת בפרשת דרכים, ונקברה שמה. כמ"ש, ואני בבואי מפַדן, מתה עליי רחל. עליי, בשבילי. בארץ כנען בדרך, בשבילי מתה בדרך, משום שלא יצאה מעולם בשבילי, להתפלל כמו אחותה.

רעג) משום זה, לאה שיצאה ובכתה בפרשת דרכים בשביל יעקב, זכתה להיקבר עימו. רחל, שלא רצתה לצאת ולהתפלל בשבילו, משום זה קבורתה בפרשת דרכים. רחל עולם המגולה, מחזה ולמטה דז"א, שהחסדים מתגלים שמה, וע"כ קבורתה בדרך במקום מגולה לעין. ולאה עולם המכוסה, חסדים מכוסים שמחזה ולמעלה דז"א, וע"כ נקברה במערת המכפלה, במקום מכוסה מן העין.

רעד) דמעות רבות הזילה אותה הצָדֶקת לאה, בשביל שתהיה בחלקו של יעקב, ולא לאותו רשע עשיו. כל אדם, המוריד דמעות לפני הקב"ה, אע"פ שכבר נגזר עליו העונש, יקרעו את הגזר דין, ולא יוכל העונש לשלוט עליו. מאין לנו זה? מלאה, כי נגזר על לאה להיות בחלקו של עשיו, והיא בתפילתה הקדימה להינשא ליעקב. ולא ניתנה לעשיו.

חזרה לראש הדף
Site location tree