צוּר וסלע
תכה) כתוב, והכית בצוּר ויצאו ממנו מים. והאם זה נוהג אצל שם הקדוש? כך הוא, כי אין לך שם מהשמות הקדושים של הקב"ה, שלא יעשה נסים וגבורות, ומוציא כל מה שצריך לעולם. כש"כ כאן, להוציא מים.
תכו) א"כ, הרי כתוב, הן היכה צור ויָזוּבו מים. מי מכה לשמו? פטיש מחודד ניכר בהכאותיו, כלומר איש חריף יודע להקשות. אלא בכל מקום צור הוא גבורה. כלומר, מלכות כשהיא בבחינת גבורה. וכשרוצה הקב"ה, ז"א, להכות או להעניש, מתעורר גבורה זו. וגבורה ההיא מכה ומעניש. שכתוב, הן היכה צור. ואם לא התעורר הצור והיכה במקום שצריך, לא היו נובעים מים.
תכז) א"כ הרי כתוב, צור ילדך תֶשִׁי. תשי, החלשת אותו. שלא יתכן זה אצל שם. ודאי שכן הוא. כי אם היו יודעים הרשעים, כי הצור עתיד להתעורר כנגדם ולהענישם, היו מונעים מלחטוא לפניו. אלא חלשה היא בעיניהם, משום שאינם מסתכלים בה, והיא אינה מסתכלת בדרכיהם להענישם תיכף. ועל זה נאמר, צור ילדך תשי.
תכח) יש צור ויש צור, מצד צור העליון יוצא צור אחר. צור העליון הוא צור של כל הצורים, היא שהולידה את ישראל, שהוא ז"א. שכתוב צור ילדך תשי. כלומר בינה, שהולידה את ישראל. כי מצד צור העליון של מעלה, יוצא צור אחר. מצד אמא, בינה, יוצאת גבורה, המלכות.
תכט) כתוב, מי ימלל גבורות ה'. מהו גבורות ה'? הוא לכלול את אמא עילאה של הכל, בינה, שאע"פ שהיא עצמה אינה דין, מצידה נמצא הדין. כי מצידה נמצא גבורה, מלכות הממותקת בבינה. ומשום זה נקראת צור העליון. וכתוב, ותשכח אל מחוללך, זהו אור אבא, חסד עליון.
תל) בכל מקום שכתוב מים, רומז על אור חסד. והקב"ה התעורר בצור הזה, שהוא דין, להשפיע מים, חסד, שהרי אין זה ראוי לצאת אלא מחסד. וזה הוא אות ונס של הקב"ה, שצור, דין, השפיע חסדים. וע"ז שיבח דוד ואמר, ההופכי הצור אגם מים. ומשמע ההופכי, שהפך אותו מדין לחסד. כי אין דרך צור בזה להשפיע חסד.
תלא) וע"ז בצור העליון, בינה, הוציא מים ממקום שלמטה, ממלכות. ומה שמו של ההוא של מטה? סלע. כמ"ש, והוצאת להם מים מן הסלע. ובמה הוציא סלע הזה מים? בכוח של צור העליון, בינה.
תלב) הצור תמים פָעולו. שנהפך הצור לעשות פָעולו של תמים. ומי הוא? אברהם, חסד. שכתוב בו, התהלך לפניי והְיֵה תמים. וזהו, ההופכי הצור אגם מים, שנהפך ממעשה הדין למעשה החסד. ומשמע שתמים פעולו, חסד. וזה אברהם, שהוא חסד.
תלג) בשעה זו חזר הצור להיות תמים. בשעה אחרת, שנייה, כשרצה משה להוציא מים מצור הזה, בעוונותיהם של ישראל לא חזר לתמים כבתחילה. בו בזמן התרעם משה, ואמר, צור ילדך תשי. כלומר, החלשת אותו ממה שהיה בתחילה. שבשבילך לא נמצא תמים עתה, ונעשה דין, מה שלא היה כן בימי ילדך, כלומר, בימי נעוריך.