"השתדלות לבנות חיי קומונה גם לפועלים בעיירות. המעלות: העובדים ומכ"ש המפחדים מפני ביטול עבודה וודאי יקבלו עליהם הדת - שישיגו בטחון בחייהם סוג רכושנים אידיאליים יקבלו ג"כ הדת ע"י הטפה על בסיס דתי. יש לבסס דעת הצבור אשר המקבל יתר מצרכיו הוא דומה להורגי נפשות, באשר בשבילו יוכרח העולם להמשך ברציחות ובנימוסי היטלר ובמלחמות נוראות, ועי"ז יעשו נפשות רבות לקומניזם."
צריך להסביר שכל בני האדם פועלים מתוך המבנה של הנשמה הכללית, בעל כורחם או בהסכמתם. כל בני האדם פועלים בהשפעת חוק השתוות הצורה ונתונים בתוך המערכת. לא יועיל לאדם לפעול לפי ראות עיניו. האדם מחויב להשוות את צורתו לחוק, בהתאם ליכולתו ולפי דרגת ההתפתחות שלו.
חוק ההשפעה מגדיר את כל הנשמות הפרטיות כחלקי נשמה אחת, ואת כל בני האדם כנמצאים תחת שליטת חוקיות אחת של השפעה לזולת, או אהבה כללית. לא חשוב באיזה שם נכנה את החוק, אם בני האדם לא יצייתו לחוק הכללי שהם נמצאים בתוכו, השפעת החוק תפעל עליהם בצורה הכרחית ותקדם אותם לשמירתו על ידי ייסורים .
משטריהם של היטלר וסטאלין הם שתי דוגמאות מתוך מגוון של צרות נוראיות הניחתות על האדם בייסורים גדולים ובהתאם לדרגת התפתחותו, כתוצאה מאי ציות לחוק של השתוות הצורה, כך אומר בעל הסולם.
גם בזמנינו האנושות נמצאת בפיגור ענקי, בחוסר התאמה ניכר בין התפתחותה הפנימית - התפתחות האגו שבאדם - ובין מידת תיקונו. האגו התפתח לרמה בה הוא מחויב לציית לחוקיות אבל המציאות בפועל שונה. אי ההתאמה לחוק השתוות הצורה היא היא הסיבה לקושי ההולך וגובר בחיי האדם.
הפיתרון יכול להימצא רק על ידי הסברתו והבנתנו של חוק השתוות הצורה.
"ע"י דוחק של חוזים ושביתות אפשר למרר חייהם של הרכושנים, שיקבלו עליהם את הדת מתוך שאינו נוגעים ברכושם רק ברווחים. מתוך שהדת יהיה בין לאומי אפשר לקנות ע"י כסף וע"י השפעה דתית את לב השכנים הערבים, שיקבלו הדת בשותפות עמנו לאגודה אחת, ויעשו נפשות בין העובדים והרכושנים הערבים.
מזה יצמח טובה לציונות, כי מאחר שיקבלו הדת שמחייב אהבה והשפעה לכל האנושות יחד במידה אחת. א"כ לא ייצרו עינם על גזל הארץ, כי יבינו שהארץ לה' הוא. רמת החיים של הערבים יהיה שווה עם רמת החיים של היהודים. וזה יהיה בקשיש גדול לעשיית נפשות ביניהם."
בעל הסולם מתאר תנאים חיצוניים, אבל הפתרון יכול לבוא רק על ידי פקיחת עיניהם של בני האדם, רק על ידי הבנה שאף אחת מהצורות הקיימות לא תיתכן לפי המבנה של כל המציאות. גילויו של המבנה הכללי של כל המציאות יחייב כל אדם לאמץ לעצמו צורת חיים בהתאם לו.
אין ברירה אחרת, רק החינוך של הדת, זאת אומרת חינוך על פי חכמת הקבלה, רק הסבר על מבנה העולמות - המבנה של כל המציאות - רק הוא מסוגל לעורר בלב האדם הרגשת ההכרחיות לציית לחוקי הטבע האמיתיים, לחוק ההשפעה, לא הסברה ולא מערכות השכנוע המקובלות.
דעת יחיד ודעת הצבור.
"כמו שיש דעת היחיד, שהוא כח השיפוט שלו, ששם נעתקים כל המעשים המועילים והמזיקים, וכמו שמסתכל במראה, הולך ובוחר המועילים ודוחה המזיקים, כן יש שכל משותף לכל הצבור, ששמה מעתקים המועילים להחברה עם המזיקים. ודעת הצבור מברר להמועילים להם, ומהללים לעושיהם. ולהיפך, הם מגנים לעושיהם, שמכאן נולדים אידאליסטים, ומנהגים, וחוקים, ודעות והטעמים של הציבור."
דעת יחיד ודעת ציבור אינם תופעה ייחודית לחברה המתוקנת. ניתן למצוא את שתי הצורות הללו בכל חברה אנושית שאינה מתוקנת .
הקלקול שבדעת הצבור.
"עד היום היה כח ההנהגה וכח השיפוט רק להתקיפים, שהם רוב בנין. והם העושים דעת הצבור, והמשפט, והמוסר, והדת סדרו להם, לתועלתם. ולפי שהם המנצלים לרוב מנין של הצבור, נמצאים כל אלו הדת והמשפט והמוסר רק מזיקים להצבור. כלומר לרוב מנין. ויש לנו לזכור שהמשטר הנוכחי של רוב בנין היה מספיק לגמרי עד היום. מפני שלהמונים לא היה כח השיפוט כלל. וכל החורבנות, שקדמו להסדר המדיני של היום, היו רק בין התקיפים בלבד. אמנם לא בדור אחד השיגו הסדר של היום, אלא ע"י חורבנות נוראים, עד שהשכילו את הדת והמוסר והמשפט, שהביא סדר לעולם."
אלה הם המאורעות שעברה האנושות בדרכה להתפתחות הרגילה.
בנין החדש.
"ובדורות אחרונים ע"י הדמוקרטיא והסאציליסם התחילו ההמונים לפקוח עיניהם ולקבל הנהלת חברה לידי עצמם לרוב מנין. וכיון שכן מצאו הדת והנימוס והמשטר שלום, שכל זה הוא לרעתם, כי כן הוא האמת כנ"ל, כי הם משמשים לרוב בנין לעשרה ולטובתם של הצבור ולכולם מזיקים. וע"כ נולדו לנו ב' תמונות במשטר ההמונים: א) או כנאציזם, שפרקו עול מהדת והנימוס ומשפט, ועושים כמעשה אדם הפרימיטיבי, שקדמו לסדרי החיים של רוב בנין. ב) או כסובייטים, שעשרה אחוזים מהצבור שולטים בדיקטטורא על כל הצבור. וזה אי אפשר להמשך זמן רב, לפי הדיאלקטיקה ההיסטורית. ואם יתבטל הנימוס, ימחו אויבי ישראל כולם - בקיצור אנו חוזרים בהכרח ובהחלט אל אדם היער. עד שגם ההמונים, הרוב מנין, ילמדו הדיאלקטיקה על בשרם, ועצמותיהם הם כמלפנים הרוב מנין. ואז יסכימו על סדר."
האנושות תעבור תקופות קשות מאד של הכרת הרע עד שתגיע להכרה בקיומו של סדר הכרחי המחייב את האדם לשמור אותו, בעל כורחו או בהסכמתו.
את האנושות ניתן לסדר במבנה של פירמידה המדרג את בני האדם לפי יכולות תפיסה, ביחס למבנה כזה, ההסבר של חוכמת הקבלה צריך לפנות אל קומץ קטן של אנשי מדע ופילוסופיה.
פניה אל אנשים עם נקודה שבלב תעשה בהתאם לפירמידה מסוג אחר. האנשים עם חסרון לרוחניות הם מיעוט בפירמידה ואינם שייכים לכל הזרמים בציבור, פניה לאנשים עם נקודה שבלב מכוונת לעשרות בודדות של אחוזים מקרב האוכלוסייה. בפניה לציבור בהתאם לרמת ההשכלה ותחומי ההתעסקות עיקר המאמץ צריך להתרכז באנשי מדע, אנשים המתעסקים בהתפתחות. האנשים הללו אינם שייכים לאותו פלח האוכלוסייה של אנשים עם הנקודה שבלב, אנשי המדע יכולים להיות בורים גמורים בכל הקשור לרוחניות. ההסבר של חוכמת הקבלה יפנה אליהם במטרה להורות בצורה שכלתנית על ההכרחיות בטיעוניה של חכמת הקבלה.
אנשי המדע והמחקר מבינים ותופסים את העולם מתוך נקודת מבט שכלתנית, מתוך דאגה על העתיד. את ההסבר של חוכמת הקבלה הם יכולים להבין באמצעות שכלם ולא לפי הנקודה שבלב.
פלח נוסף באוכלוסייה, מיעוט איכותי בפירמידה אחרת, הם אנשים הנמצאים בעמדות כוח בחברה, שליטים ובעלי ממון. ההסבר על חוכמת הקבלה צריך לפנות לכל פלח באוכלוסייה, לכל פלח בהסבר המותאם אליו, לכל חלק בציבור צריכה להיות גישה מיוחדת. פניה לאנשים עם נקודה שבלב תעשה בצורה רגשית, לשכלתניים ההסבר יפנה בדברי חכמה והוכחות, ובפניה לאנשים הנמצאים במוקדי הכוח החברתיים ההסבר של חוכמת הקבלה צריך להשתמש בהוכחות מסוג אחר, הוכחות על עתיד המדינה. בקרב הציבור של בעלי הממון והשררה יש לעורר דאגות אחרות מהעתיד.
כל עוד הצרות לא יצטברו לכמות ואיכות שההמון לא יוכל לסבלן, הפניה צריכה להתמקד בכל פעם בחלק אחר מהציבור שדרכו אפשר להשפיע. לכל ציבור אופי פניה שונה, דרך השכל, דרך הלב או פניה לדאגה הנובעת מרצון לשליטה וכסף. כך או אחרת הפניה לכל ציבור צריכה להתרכז באפשרות למנוע פריצה או פיצוץ של בעיה ההולכת ומצטברת.
חלק מהאוכלוסייה מוטרד בענייני שלטון ועתיד, אחר בענייני כסף. השלישי דאגתו נתונה להתפתחות החכמה והמוסר ואולי אפילו לאנושות כולה. דאגתם של האנשים עם הנקודה שבלב נובעת מתוך השאלה מה הטעם בחיינו?
בכל מקרה, בכל אחד מפלחי האוכלוסייה, ההסבר של חוכמת הקבלה אמור לעורר בעיה שעדיין לא התפרצה, לפני שהיא הופכת לפצע מוגלתי ומתפוצצת. מטרת ההסבר היא למנוע את ההתפרצות, להקדים תרופה למכה.
כזה הוא אופי הפניה, אין צורך לתת את הדעת על הציבור הרחב, אי אפשר להפיק ממנו תועלת. ההמון עדיין לא מרגיש את הרע במידה שאינו יכול לסבלו.בעל הסולם אומר שאם לומדי הקבלה לא יקדישו את זמנם להסברה, הכרת הרע תבוא בייסורים, באופן טבעי
חברת הדור האחרון תתפתח מתוך קומונה קטנה שתהווה מודל ודוגמא, כך אומר בעל הסולם. בכדי לייסד את הדור האחרון יצטרכו להתאסף קומץ קטן של בעלי השגה, אנשים שיוכלו לקיים את התנאים של דור אחרון בפועל, ולארגן קבוצה. בתוך הקבוצה יתקיימו כל המערכות הנדרשות. בהמשך הזמן תצטרף כל האנושות לחברת הדור האחרון ותגדיל את המערכת של הדור האחרון למידתו של כל העולם.
את מבנה המערכת יקבעו האנשים שימצאו ברוחניות, אנשים שיקיימו בפועל את החוקים רוחניים. אנשים אלו יבנו מסגרת עם כל המערכות הנדרשות, מסגרת עם מנגנונים מדיניים כלכליים ומשפטיים, וידאגו לשמֵר אותה.
מי שירצה להצטרף לחברת הדור האחרון יוכל לעשות כן לאחר בדיקות והתחייבות לשמור על המסגרת לקיים אותה, ולדאוג עליה בהתאם להבנתו. חבר בחברת הדור האחרון מחויב יהיה להיות תחת שליטתם של המייסדים הרוחניים, רק הם יבינו מהם אופני התנהגות הנכונים בחברה, כך כותב בעל הסולם.
"ומכאן שהנאציזם אינו פטנט גרמני. אם נזכור שההמונים אינם אידיאליסטים, אין עצה רק הדת, שממנה נאצל כטבעי הנימוס והצדק." שוב במונח דת בעל הסולם מתכוון לחכמת הקבלה המביאה לאנושות את הידיעה על ההשפעה. דת היא השפעה.
העקרון השפעה לזולתו.
" ההנהגה: חובה לנימוס ומצוה לרמת חיים. המטרה: דבקות ה'. נאציזם הוא פרי הסוציאליזם, כי אידיאליסטים מועטים הם, והנושאים האמיתים הפועלים ואכרים הם אגואיסטים. ובכל אומה אם יעמוד איזה דרשן כהיטלר, שסוציאליזם לאומי יותר נוח ומועיל להם מאינטרנאציוליזם, למה לא ישמעו לו?"
כל מערכת אחרת מלבד מערכת בה האדם משתוקק לדבקות ה' דרך החברה תביא את האנושות לנאציזם. המציאות מוכיחה ותמשיך לספק הוכחות לסיבות מאחורי עליית המשטר הנאצי בגרמניה דווקא. המשטר הנאצי עוד יתפשט בשנית ולא רק במדינה אחת, אלא בהרבה מדינות מפותחות. לציבור הלא מתוקן, ציבור שאינו יודע מה היא צורתו המתוקנת, נוח להימצא תחת המשטר הנאצי, משטר שכזה עונה על כל ציפיות הציבור בצורה הנוחה ביותר לאגו שלו. הנטייה של הציבור לעבר המשטר הנאצי מחייבת את לומדי הקבלה ביתר תוקף למהר ועבוד בהתפשטות הדת של השפעה.
דעת יחיד ודעת הצבור.
"הקלקול שבדעת הצבור, מפני שהדת והנימוס הם לפי:
א) אם היה הנאציזם וחורבנם מושכל באיזה שנים מקודם, והיו איזה חכמים מטכסים עצה להצילם ע"י דת אדוק, שיספיק להגנה, האם היה אסור מטעם שקר?"
בעל הסולם חוזר ומתייחס לנאציזם כתבנית אופיינית להליכה בדרך שאינה מכוונת לקראת ההשפעה ותיקונים, ולא כאירוע חד פעמי ייחודי לגרמניה. הליכה בדרך אחרת מדרך ההשפעה תוביל את האנושות באין בררה לצורה הנאצית.
"ב) אם לאחר המלחמה יבואו האומות לכלל הבנה שמוכרחים לפזר דווקא ישראל ל- 4 רוחות
ולגרשנו מארצינו, ובא אחד והטביע הדת מחדש, כדי לעמוד בינינו ובין האומות, ועי"ז יסכימו להיפך, שגם בני חו"ל יבואו להארץ, האם היה זה איסור?"
בעל הסולם מוכיח שההתפתחות לפי דת ההשפעה והתפתחות לפי האגו הן כל כך קיצוניות שאם אדם לא בוחר באחת, באופן מידי הוא משתייך לשנייה. בכל רגע בו בני האדם אינם מתפתחים לכיוונה של דת ההשפעה, הכוחות שבני האדם נתונים לשליטתם זורקים אותם למצב ההפוך והגרוע ביותר, להכרה מיידית במצבם ההפוך.
אם המצב הנוכחי ימשך ללא שינוי, עם ישראל יבוא לכדי מצב בו אומות העולם יבטלו אותו סופית. אפשרות נוספת, הפוכה מהקודמת היא שכל אומות העולם יכירו בנפשם בצורך לדאוג לדת ישראל, ללמוד ולקבל אותה.
ההתפתחות הפנימית באדם ובציבור, והכוחות הפועלים מבחוץ מוליכים את החברה האנושית לקראת שתי נקודות השונות זו מזו בצורה קיצונית. אם האנושות נמשכת לתיקון כוחות ההתפתחות יובילו אותה אליו, ואם היא נמשכת לפי היצר שלה מובטח לה קלקול גדול מאין כמוהו. אין אפשרויות נוספות.
כוחות החיצוניים פועלים ללא הפסק, האורות מאירים בהתאם לרשימות המתעוררות בכל פרט ובכללות הציבור. הרשימות נמצאות בהתפתחות מתמדת ומכיוון שכך הקשר ביניהן ובין המאורות נעשה הדוק יותר. הקשר יכול להיות ישיר, אם הרשימות מתפתחות בהתאם למאורות, בהתאם לכוח הטוב ומיטיב המביא את כל המציאות להשפעה, או ההיפך ממנו.
ההתפתחות מחויבת להביא את כל האנושות להשוואת הצורה, או להקדים להשוואת הצורה את המצב ההופכי לה, ולהביא את האנושות להכרת הרע.
המצב הסופי אינו מוטל בספק, כך או אחרת האנושות כולה תבוא לכדי השוואת הצורה. אף אחד לא שואל לדעתה, ה'מנוע עובד', הרשימות מתעוררות בכל רגע והמציאות מעידה בכל יום מחדש על עתידו העגום של העולם. השאלה היחידה היא האם האנושות יכולה ללכת בדרך הטובה?
התפתחות בהתאם למאורות תאיץ את תהליך ההתאמה, את האיזון והשתוות הצורה בין האדם לאור, ותביא את האדם לדבקות. אבל השאלה היא האם חוכמת הקבלה יכולה לסייע לאנושות ולהביא את האדם והעולם לתיקון? אולי אין טעם בהפצת החוכמה, אולי העולם חייב לעבור משבר חמור בדומה לפורענות הנאצית ודומיה?
יתכן שבסופו של דבר עם ישראל יושמד ורק בקומץ קטן מישראל ואומות העולם - בקבוצה קטנה שתשרוד את הפורענות - יתקיים החוק של התיקון להשתוות הצורה. בעל הסולם שואל האם המצבים הקשים הללו מחויבי המציאות, ואם לא, מהם הדרכים בהם ניתן לכוון את האנושות ולהקדים תרופה למכה?
בעל הסולם כתב את מאמרי הדור האחרון כטיוטא ולא למטרת הסבר רחב. אפשר לפרש את דבריו כהמלצה לנסות ולהטמיע את הידיעה על חוקיות והתפתחות העולם בכל דרך אפשרית, אפילו במסווה ולבושים.
האנושות מתפתחת למטרה שמסומנת מלכתחילה, בהשפעת חוקים מוגדרים למפרע. בני האדם נמצאים בשליטת הרצון לקבל הנקוב מראש, אין להם שליטה עליו, ואין להם בחירה חופשית במסגרתו. הבחירה חופשית של האדם היא רק בתיקון, האם הוא ירצה בו או לא.
אם האדם ירצה בתיקון ויבקש אותו, התיקון יבוא. במידה שהאדם לא ירצה בתיקון הוא יאלץ להיכנס למשטר של קלקולים נוראיים, שיחייבו אותו בכל זאת לבקש תיקון, אבל אחרי שהוכה.
ההבדל בין דרך התיקון לדרך הייסורים לא בא לידי ביטוי בחיסכון זמן ומניעת ייסורים מוות והשמדה. הליכה בדרך התיקון, התקדמות עצמאית ורצון למצוא את החוקיות מביאה את האדם לכדי רכישת דעתו של הבורא. הליכה בדרך הקבלה מעידה על רצון לרכוש את הראש של הבורא.
המצב של האדם במלכות דאין סוף קיים מראש, בני האדם נמצאים בו גם עכשיו. משימתם של בני האדם היא לחבר ראש לעשר הספירות של מלכות דאין סוף. התוכנה של הבורא, המחשבה שלו - מחשבת הבריאה, המחשבה שממנה הוא ברא את מלכות דאין סוף, היא הראש של הבורא. בכדי להגיע למלכות דאין סוף על האדם להשיג את הראש של הבורא, להבין אותו, "ממעשיך הכרנוך
מעשי הבורא הם מלכות דאין סוף, שם כל בני האדם מתקיימים במצבם האידיאלי. אין עוד דבר מלבד מעשים, "ממעשיך הכרנוך" פירושו החיוב להבין את מחשבת הבריאה מתוך מעשי הבורא, להזדהות עם הבורא ולהשתוות איתו.
בעל הסולם מרבה להזכיר את התפתחות הדתות החיצוניות על ידי הכפייה. במשך מאות שנים עברו כל עמי אירופה מסכת של איומים ומלחמות עקובות מדם עד שההמון קיבל את הנצרות. לאחר קבלת הדת החדשה וללא קשר עם אופן קבלתה החלו עמי אירופה לשמור עליה באדיקות.
מלכתחילה עמי אירופה לא רצו לקבל את הנצרות כדתם, הנצרות הייתה מנוגדת לטבעם. כל אחד מעמי אירופה החזיק באיזושהי תרבות קדומה ברברית ולא רצה להתפטר ממנה.
לא חשוב באיזה צורה מתפשטות הדתות החיצונית, גם אם הן מתפשטות בצורה קיצונית, בהמשך הזמן הן נקלטות בתוך האומה ואין בעיה בקיומן.
נשאלת השאלה האם אפשר להיעזר בכל מיני תחבולות ולהתחיל בהסבר על חוכמת הקבלה מטרם שבני האדם מוכנים לכך ? בעל הסולם אומר שחייבים לעשות זאת, ואפשר להבינו. הרי האדם לעולם לא ימשך לחכמת הקבלה בצורתה האמיתית. לא מקרה הוא שחכמת הקבלה נסתרת מאחרי מסך של סיפורי קוסמים ואגדות. אי אפשר לפנות לאדם בצורה ישירה בהסבר על הימצאותו הפוך מכוחות הטבע הבאים להרגו בצורתו הנוכחית, ולחייב אותו במעשה שאינו מסוגל לעשותו. אי אפשר להציג בפני האדם את המטרה והתיקון כגרועים יותר ממות, והרי התיקון הוא היפוך גמור מלקבל לעצמו לקבלה בעל מנת להשפיע.
קיצוניות כזאת איומה עוד יותר מהפער בין חיים ומוות, במצב המתוקן האדם משתמש באותם הרצונות בהיפוך גמור לאופן בו הוא מבין מהו שימוש נכון בהם. את המעבר מקבלה להשפעה אפשר לדמות במידת מה להיפוך שאדם צריך לעבור בכדי לשנות את דעתו ביחס לשונאו, ולדאוג לו כאילו היה הוא עצמו. האדם צריך לעבור דרך ארוכה כדי לעשות כזה שינוי, נדרשים לכך שכנוע מאסיבי ותחבולות מיוחדות.
במעבר לתכונת ההשפעה האדם לא יכול לפצות את עצמו בדמיונות על רווח עתידי, הוא רואה את הזולת למולו ויודע שעליו לדאוג לו במקום לעצמו.
האנשים הנמשכים לחכמת הקבלה נחשפים לאמת בהתאם ליכולתם לסבול. את החוכמה מותר לפתוח לאדם רק לפי המידה של "ליבו דואג בקרבו", ולא יותר. אבל בכל הקשור לקהל הרחב, האם הגישה הנכונה היא לשתוק, ולחכות?
עינינו הרואות, שתיקה וצפייה מביאות על האנושות סבל הולך וגובר. האם זו הצורה הרצויה, ואולי האנשים הנמצאים בהכרה חייבים לפעול , הרי הפעולה של התפשטות החכמה כלולה בתוך המערכת העולמית, בתוך המערכת של אדם הראשון, וכל אדם עם איזושהי מידה של תיקון או הבנה על התיקון חייב להעביר את השגותיו לנשמות שעדיין לא נמצאות בזה.
האם קיימת חובה להפיץ את החוכמה להמונים, ואולי "שב ואל תעשה עדיף". יתכן שאסור להסביר לקהל לפני שהתעורר בו צורך להסבר, מטרם שהוא מכיר בהכרח למצוא תיקון, כל עוד הוא סובל אבל ללא הכרת הסבל?
לפי המבנה המדורג של האנושות אפשר שהציבור הרחב לא ירגיש לעולם צורך עליון בייסורים שלו, לא יבחין שתכלית שלהם היא להביאו לאיזושהי מטרה. לא תתעורר בו הרגשה שמישהו מיוחד מסובב לו את אותם הייסורים. יכול להיות שהקהל בדומה לצאן המובל לטבח, לא מסוגל לעכל את המסרים הללו?
בנסיבות כאלו, החובה מוטלת על בעלי הנשמה המפותחת. רק עליהם לדעת ולהכיר בכל התהליך. הקהל הרחב, גם אם יחכה לנצח וימצא בסכנת חיים לעולם, לא יבין דבר. הרי הדרגה של המון העם במסגרת הפירמידה של התפתחות הנשמות הפרטיות לא מאפשרת לו להבין. זה לא עניין של זמן, המון העם לא יהפוך לחכם, הוא לא ירגיש בהכרה, בלב ובשכל, גם אם יעברו מאות שנים. הציבור הרחב לא יבין במוחא ובליבא, זה כנגד זה.
מציאות בה רוב הציבור אינו מסוגל להבין את המסר של חוכמת הקבלה בהחלט תיתכן. בעל הסולם כותב ב"הפתרון" שבדור האחרון אנשים יחתמו על הסכמתם וישבעו על מוכנותם לעשות את כל הנדרש מבלי להבין או להרגיש. אל החברה העתידית יצטרפו אנשים עם הסכמה בעלמא , והחברה תהיה מחויבת לקבלם.
אם כך יחס נכון להפצת החוכמה מחייב התייחסות שונה לקבוצות שונות. צריך להבין את מבנה הנשמות. הנשמות, בדומה לגוף האנושי, מסודרות בסדר המגדיר אברים חשובים יותר וחשובים פחות. בגוף אנושי קיימים אברים שתפקידם להחליט ואחרים אחראים על הביצוע, יש מוח ויש רגליים. הסדר ההיררכי הזה לא ישתנה אלא בהתאחדות הנכונה, בקשר הנכון, רק בו תתקיים השלמות של כל אחד ואחד.
אם כן, האם אותם האנשים המיוחדים שהכירו בהתפתחותם יחס מיוחד של הבורא אליהם, אנשים שמבינים ומרגישים, אנשים הרואים את תמונת ההתפתחות של האנושות קדימה לגמר התיקון, האם הם חייבים להתחלק בידיעותיהם ובהשגותיהם ולצייר בפני הקהל הרחב תמונה ברורה, אפשרית לעיכול? הקהל הרי לעולם לא יוכל להגיע להשגותיהם בכוחות עצמו, הוא יסבול ללא תכלית או יכולת להכיר את העולם הרוחני. האם קיימת חובה כזאת או לא?
מסתבר שכן. בכל התחום מתחומי הקיום של ציבור בצורה האגואיסטית בעולם הזה, רובו המכריע של הציבור לא רוצה דבר. ההמון מוכן לבצע הוראות, ומסכים לפקודה. כזה הוא המבנה של החברה האנושית בעולם הזה, וכזאת היא צורתה של הפירמידה הרוחנית.
זאת אומרת, אם ההסבר של חוכמת הקבלה יוצג בצורה הנכונה ובלבוש הנכון, אם במקום להטיח את האמת בפני הציבור הרעיון הנכון יולבש בלבוש הנכון, אזי הציבור יבין את ההסבר מתוך הסבל שלו. הציבור יבין שכדאי להצטרף לחברת הדור האחרון להיות כפוף אליה כמו צאן אחרי הרועה. זהו הפיתרון.
בכדי לענות על השאלה האם מותר להפיץ את החוכמה באונס, ראוי לברר תחילה מהו אונס. האדם נמצא ברצון לקבל, מלבד "נאכל נשתה כי מחר נמות" הוא לא רוצה בדבר. האם מותר להציג בפניו פתרון ולהציל אותו מהמוות של מחר?
האדם עצמו לא מעוניין בפיתרון, הוא כבר החליט. מה שיהיה יהיה, הסמים והאלכוהול מסמנים לו דרך מילוט, יש לו במה למלא את עצמו היום ועל המחר הוא לא חושב. האם בהתאם למידה המוגבלת של הציבור לראות קדימה, מותר לפקוח את עיניו? האם נכון הדבר להציג בפניו תמונה עתידית ותרופה ביחד איתה, להסביר שאי אפשר להתפטר מהצרות אלא לתקנם?
הרפואה המודרנית מתמודדת עם בעיה דומה, האתיקה הרפואית מתחבטת בסוגיות כמו: האם לחשוף בפני חולה אנוש את מצבו, האם לגלות לחולה את מצבו רק בתנאי שיש תרופה למחלתו? בעולם שלנו שאלות כמו האם להזריק לחולה תרופה בניגוד לרצונו עדיין רלוונטיות.
" ג) אם יתגברו ח"ו הנאצים וימשלו על העולם, וירצו לאבד שארית יעקב, אם מותר להטביע הדת בכל האומות, כדי להציל האומה?"
בעל הסולם כתב את "הפיתרון" לקראת שנות ה-30. השואה עדיין לא החלה, היטלר עלה לשלטון ב-1933. בעל הסולם חזה את המאורעות העתידים.
טעות היא להתייחס למשטר הנאצי כאירוע חד פעמי שלא יחזור על עצמו. הנאציזם הוא תהליך טבעי, ואם לא יבוא שינוי , במוקדם או במאוחר הוא יחזור ואומות העולם ירצו להשמיד את ישראל. אם בעבר הנאציזם הראה את פרצופו בגרמניה, בזמנינו כל העולם מוכן להתאחד סביב הרעיון הנאצי. בכל הקשור להשמדת ישראל אין לאומות העולם חילוקי דעות רבים כל כך.
"ד) פרגמאטיזם: מקורה של האמונה בצורך. והאמת בה עד כמה שמספקת להצורך הזה. הרי שהצורך היא סבת האמונה. והספקת הצורך היא אמיתיותה. ב' צרכים: צורך חומרי, שהוא לביסוס חיי החברה. והיא אמיתיותה. צורך נפשי, שמאוס לו החיים זולתה. וזהו לשמה. וכמובן שחכמי הדת באים מצורך נפשי. אבל משלא לשמה בא לשמה. משל: אם היה בזמן האדם הקדמוני הפרימיטיב, שהיו גוזלים ורוצחים איש לחבירו כחית היער, אם מתיר להנהיג ביניהם משטר דתי?"
כאשר הורה מחנך את ילדו לחדול מהתנהגות בלתי נסבלת שגורמת לילד ולזולת סבל, הוא מסכים לתקן את התנהגותו בכל צורה שהיא. האם, בדומה לחינוך ילדים, ניתן להלביש את ההסבר על אהבת הזולת בצורות שקריות ולהציג אותו בפני האנושות? הרי בני האדם עדיין לא מוכנים לאהבת הזולת. האם מותר להביא את התיקון לכלל האנושות בצורה שקרית, בהנחה שהציבור הרחב לעולם לא יוכל להגיע לכך בהכרה עצמית?
מתוך כתבי בעל הסולם עולה המסקנה שפעולה כזאת היא מחויבת המציאות, ללא הפצת החוכמה הייסורים מתגברים ודעת הציבור לא משתנה ולא יכולה להשתנות. האנושות סובלת באופן הולך וגובר ממכות המתחדשות ללא הפסק ובאדם לא מתעוררת הכרת הסיבה למכות.
אם הפירוד בין הכרת הסיבה למכה והמכה עצמה היה מחויב המציאות, אילו כל אדם היה מחויב להגיע להכרה שכלית ורגשית של הטבע שלו - של הרע שבו, אסור היה להפריע לתהליך. אבל ההיפך הוא הנכון, המהלך של הכרת הרע שונה לחלוטין.
כל בני האדם שייכים לנשמת אדם הראשון ובה הם כלולים זה בזה. לא מקרה הוא שהחלקים השייכים לישראל חייבים להיות "אור לגויים".
בדומה לחובה של החלק המפותח הנקרא ישראל להביא את צורת התיקון ליתר העמים, כך גם החלק המפותח בישראל עצמו חייב להביא את צורת התיקון ליתר העם.
את הסיבה לכך ניתן להבין ממבנה הנשמות. מלכתחילה הנשמות אינן שוות, חלק אחד שייך לגלגלתא עיניים וחלק אחר לאח"פ. הנשמות שמקורן בגלגלתא ועיניים הן נשמות זכות, יש להן זיקה מיוחדת לתיקון. בהתאם למידת זיכוכן וזיקתן מחויבות הנשמות מגלגלתא ועיניים לגרום לתיקונם של יתר החלקים.
תהליך ההתפתחות של האנושות במהלך ההיסטוריה ללא ההשגחה עליונה, ותהליך ההתפתחות במבנה של האדם הראשון באופן בו חכמת הקבלה מציגה אותו, מורים על מחויבותם של חלקים מפותחים לדאוג לתיקונם של חלקים לא מפותחים, כמטרת קיומם.
אדם שיש בו איזשהו אחוז של התפתחות חייב להתחלק בו עם כל העולם, אחרת הוא לא קשור עם הזולת במערכת אחת. התיקון הוא במאמץ להתקשר עם כל הנשמות בהתאם לאופן היקשרותם בנשמת אדם הראשון ולא בהתאם למציאות כפי שהיא מתראה לאדם בעולם הזה. לכן, אומר בעל הסולם, יש לפתוח בתי מדרש ללימוד חכמת הקבלה ולהפיץ את החוכמה בכל דרך אפשרית.
"ה) מגמת החיים: להביא פרוגרס ואושר להחברה. והוא מהמדע המודרני. שע"י שכלול כל הכחות שבנפש, יזכה לכבוד בחייו ושם טוב לאחר מותו. ויש להבין אם לא כדאי לחיות בשביל עצמי, תאמר שכדאי לחיות בשביל אלף כמוני או מיליארד."
בעל הסולם מציג בפנינו צורות שונות לשכנוע והסבר בפניה לציבור, לימודן של הצורות הללו אינו עניין פשוט. ההמלצות קצרות, בעל הסולם לא מתאר משנה סדורה בענייניי הפצה. את המלצותיו הוא מסדר לפי סעיפים בהתאם לחלקים ממבנה המציאות, ממבנה הנשמות. בעל הסולם מורה באיזה צורה מיסוד הנשמה - מיסוד הקיום של המציאות - ניתן לפנות לציבור ולגרום לתיקון. הדוגמאות אינן סתמיות, בעל הסולם מצביע על סוגי נשמות ומורה באיזה צורות אפשר ליישם את החובה להשפיע להם, באיזה צורה הם ישמעו. מההסברים הללו צריך ללמוד על אופני ההפצה. למפיצי החוכמה חסרה עדיין ידיעה ברורה איך לפתח את הפצת החוכמה, איך להציג בפני האדם הנמצא בעל מנת לקבל את הרעיון המופשט של חוכמת הקבלה, רעיון הפוך ממה שברצונו לשמוע.
"ומכאן שהמגמה היא לתועלת הבורא, או לתועלת עצמו, או לכל העולם, שיזכו לדבקותו ית'. משל: בקטנותי לא רציתי לקרות רומנים, בכדי לא לעסוק בשקרים ולא קריתי רק היסטוריה. וכשגדלתי והבנתי התועלת שבהם, שהם מפתחים הדמיון, אז נעשו לי לאמת."
את האמת לא ישמעו יותר מקומץ של אנשים, כמה אלפים ולא יותר. היחס בין גלגלתא עיניים לאח"פ דומה ליחס בין ישראל לאומות העולם. חמש עשרה מיליון אנשים, פחות או יותר, שייכים פיזית לעם ישראל וכנגדם שמונה מיליארד אזרחי העולם, כזהו היחס בין גלגלתא עיניים לאח"פ. זוהי, פחות או יותר כמות, אנשים שיכולה לשמוע על הרעיון המופשט של השוואת הצורה. כל יתר האנשים, אם יוצגו בפניהם הסברים משכנעים, יטו אוזן וישמעו. הרוב המכריע של האנושות לא יוכל להגיע להכרה ולנחיצות כזאת, הוא לא יגיע למקום כזה. אבל בהסבר הדרגתי, בשיטה ובלבוש המתאימים, הוא ישמע. מחוסר בררה הוא יבין את הצורך ללכת אחרי חוכמת הקבלה.
בהסבר הנכון אפשר להקדים תרופה למכה, למנוע ייסורים, הרי הייסורים עצמם לא יגרמו להמון להבין את סיבה לייסורים, את התכלית בייסורים, את האפשרות להיקשר דרכם לכוח העליון.
הטבע של הקהל הרחב הוא אח"פ ולא גלגלתא ועיניים, המטרה בהתכללות גלגלתא ועיניים באח"פ היא לאפשר להמון לשמוע את ההסבר של חוכמת הקבלה, ללא ההתכללות הם לא היו מקשיבים. תכלית ההתכללות היא לגרום לציבור הרחב להבין שכדאי ללכת אחרי חוכמת הקבלה כמו צאן אחרי הרועה.
ציפייה ללא מעשה, לא תטיב את המצב. הייסורים יתגברו, ללימוד החוכמה יצטרפו אמנם עוד כמה אלפים, ואולי עוד כמה מיליונים, אבל כלפי כל האנושות המצב יישאר ללא שינוי.
משום כך, אומר בעל הסולם, שבימינו אין סיבה לחכות. כל הסימנים הרוחניים והגשמיים מורים על ההכרח להתחיל בהפצת החוכמה לכל העולם.
אסור לחכות להבנה מידית של הרעיון. כמו בכל תחום אחר בחיים, שילוב של הסבר וייסורים הוא המתכון הנכון להתקדמות. בהתפתחות כזאת, במידה שההמון ירצה לשמוע את ההסבר של חוכמת הקבלה, הוא יקנה שכל.
לעת עתה הציבור לא מבין אבל שומע. עם המכה הבאה הוא ישמע קצת יותר, והמכה שאחריה תזכיר לו את דבריך, כזהו התהליך. צריך להתחיל.