פתיחה וכיסוי קל שעל ארץ הקדושה [פתיחו וחופאה קלישא דעל ארעא קדישא] | פרשת תרומה, חלק א' | זוהר לעם | קבלה לעם | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תרומה, חלק א' / פתיחה וכיסוי קל שעל ארץ הקדושה [פתיחו וחופאה קלישא דעל ארעא קדישא]

פתיחה וכיסוי קל שעל ארץ הקדושה [פתיחו וחופאה קלישא דעל ארעא קדישא]

רסט) בארץ הקדושה מיתקן הכול באופן אחר. כי קליפה הקשה, המתלבשת בתוך הארץ, נשברת ממקום ההוא, ואינה שולטת בה כלל. כי קליפה הקשה נשברת והולכת ומתפתחת מצד זה ומצד זה, עד שנעשה שם פתח. שהארות הקווים מצד ימין ומצד שמאל שוברות הקליפה הקשה הסותמת, ונעשה פתח במקומה לקבל האורות.

רע) פתיחה היא בארץ הקדושה, בכל זמן שעובדים עבודה כראוי. כיוון שישראל גרמו העוונות, הקליפה הקשה שמצדדי הפתיחה, נמשכת חזרה לצד זה ולצד זה, עד שהתקרבו צדדי הקליפה יחד. וזה היה רק בזמן החורבן. כיוון שסתמה הקליפה את המוח, אז שולטת הקליפה על ישראל, ודוחה אותם לחוץ ממקום הזה.

רעא) עכ"ז, אע"פ שדחתה אותם לחוץ, אינה יכולה קליפה לשלוט במקום הקדוש, בארץ הקדושה, כי אינו מקומו. א"כ כיוון שהקליפה אינה יכולה לשלוט במקום הקדוש, למה עומד חרוב? שהרי אין חורבן בעולם אלא מצד הקליפה הקשה.

רעב) אלא כשנחרב לא נחרב אלא מצד של הקליפה הקשה, בשעה שסתם המוח, והקב"ה עשה שלא תשלוט קליפה הקשה על מקום הזה. וכשהקליפה דחתה את ישראל ממנו, אז קליפה חזרה ונפתחה כבתחילה. ומשום שעם הקדוש לא היו שם, כי היו בגלות, התכסה על פתיחה ההיא כיסוי קדוש של פרוכת קלה לשמור מקום ההוא, שהקליפה הקשה לא תסתום אותו, והכיסוי אוחז בכל צדדיו לשומרו.

רעג) שיהיה משחת קודש על הארץ כבתחילה, אינו יכול להיות, כי כיסוי הקל נאחז שם שלא יירד למטה, כי עם הקדוש אינו שם. וע"כ לא נבנה החורבן מיום שנחרב הארץ. והקליפה הקשה אינה יכולה לשלוט, כי כיסוי קל אוחז בכל צדדיו בפתיחה, שלא תשלוט שם הקליפה, ולא תסתום את המוח, כי כיסוי הקל, מהמשכה של פרוכת הקדוש שלמעלה, שומר אותו מקום.

רעד) משום זה כל אלו הנשמות של שאר העמים הדרים בארץ, כשיוצאות מהעולם, הארץ אינה מקבלת אותן ודוחה אותן לחוץ, והולכות ומשוטטות ומתגלגלות בכמה גלגולים עד שיוצאות מכל הארץ הקדושה, ומסבבות עד שמגיעות אל הצד שלהן בטומאה שלהן. וכל אלו נשמות ישראל הנפטרות שם, עולות, וכיסוי הקל מקבל אותן, ונכנסים לקדושה עליונה. משום שכל מין הולך אל מינו.

רעה) ונשמות ישראל הנפטרות בחוץ לארץ, ברשות קליפה הקשה, כל אחת הולכת ומסבבת ומתגלגלת עד ששבה למקומה ונכנסת למקום הראוי לה. אשרי חלקו, מי שנשמתו יוצאת ברשות קדושה, בפתיחה שבארץ הקדושה.

רעו) מי שנשמתו יוצאת בארץ הקדושה, אם נקבר ביום ההוא, אינו שולט עליו רוח הטומאה כלל. וע"כ כתוב בתלוי, כי קבור תקברנו ביום ההוא, ולא תטמא את אדמתך. משום שבלילה ניתנה רשות לרוח הטומאה לשוטט, ואע"פ שניתנה להם רשות לא ייכנסו בארץ הקדושה, חוץ אם מוצאים שם כלי להיכנס בו, גופו של מת.

רעז) איברים ופדרים הנשרפים בלילה על המזבח, לזון מן העשן שלהם מינים אחרים, הס"א, אין הפירוש שנכנסים בארץ להיזון מן העשן, ולא להמשיכם לארץ, אלא להיפך, כדי שלא תשלוט הס"א תוך הארץ, ולא יהיו נמשכים להיכנס שם. ומשום זה העשן מהאיברים והפדרים, היה עולה בדרך עקום ומתגלגל לחוץ לארץ, והולך בחיפזון עד שנכנס לנקב בצד צפון, ששם מדורים של כל הס"א, ושם נכנס העשן, וכולם ניזונים שם.

רעח) העשן של קורבנות העולה ביום, היה עולה למקומו למעלה בדרך ישר, וניזון ממנו מי שניזון, כמ"ש, לריח ניחוח אישה לה'. ומפתיחה, מהנקב שבצד צפון, ניזונים כל צדדי קליפה הקשה, שמחוץ לארץ הקדושה, וניזונים מעשן הגס של איברים ופדרים.

רעט) גופיהם של הצדיקים, שלא נמשכו בעוה"ז אחר הנאות ותאוות של קליפה הקשה, אינה שולטת עליהם רוח הטומאה כלל, כי לא השתתפו עימו כלום בעוה"ז. וכמו שהגוף של הרשעים נמשך בעוה"ז אחר קליפה הקשה ואחר הנאות ותענוגים שלו ותיקונים שלו, כך הוא נטמא אחר שיצאה נשמתו ממנו.

רפ) גופיהם של הצדיקים שאינם מתענגים בעוה"ז אלא מתענוג של מצווה, וסעודות של שבתות וחגים וזמנים, רוח הטומאה אינו יכול לשלוט עליהם, כי לא התענגו משלו כלום, ומשום שלא לקחו משלו אין לו רשות עליהם. אשרי הוא מי שלא נהנה משלו כלום.

רפא) מי שנשמתו יוצאת מחוץ לארץ הקדושה, וגוף נטמא ברוח הטומאה, רוח הטומאה נבלע בתוכו עד שחוזר לעפר. ואם גוף, שנבלע בו רוח הטומאה, מעלים אותו להיקבר בארץ הקדושה, עליו כתוב, ותבואו ותטמאו את ארצי, ונחלתי שׂמתם לתועבה. ארצי, שלא שלט עליה רוח הטומאה בגוף שלכם, שנבלע בו רוח הטומאה, שאתם מביאים לקבור אותו בארצי. אתם מטמאים אותה להיטמא בו, בגוף הטמא, אם לא שעשה הקב"ה רפואה לארץ, כי כיוון שנרקב גוף, מנשב הקב"ה רוח מלמעלה, ודוחה רוח הטומאה לחוץ. כי הוא חס על הארץ.

רפב) על גופו של יוסף לא שלט רוח הטומאה לעולם, אע"פ שנשמתו יצאה ברשות אחרת, בחוץ לארץ, משום שלא נמשך בחייו אחר רוח הטומאה. ועכ"ז לא רצה שיעלו את גופו להיקבר בארץ הקדושה, אלא אמר , והעליתם את עצמותיי, ולא גופי.

רפג) יעקב לא מת, וגופו מתקיים תמיד בקיומו, ולא פחד מס"א, כי מיטתו הייתה שלמה בשלמות אור העליון, בהארת י"ב שבטים ובשבעים נפש, משום זה לא ירא מפני הס"א, שלא יכול לשלוט עליו. ועוד, שהוא גוף של צורה העליונה, מרכבה לת"ת, ויופיו נאחז בכל הצדדים, וכל אלו האיברים של אדה"ר היו נאחזים בו. וע"כ כתוב, ושכבתי עם אבותיי ונשאתני ממצרים, כלומר גוף שלם. וע"כ, ויחנטו הרופאים את ישראל, שגופו יהיה נמצא בקיום. וכך צריך להיות. שאר בני העולם שנשמתם יצאה בארץ הקדושה, ניצלים הנפש והגוף מהכול.

חזרה לראש הדף
Site location tree