אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת תרומה, חלק א' / שיר השירים אשר לשלמה

שיר השירים אשר לשלמה

שיג) שיר השירים אשר לשלמה. שירה זו העיר שלמה המלך, כשנבנה ביהמ"ק, והעולמות כולם נשלמו למעלה ולמטה בשלמות אחד. ושירה זאת נאמרה כשנבנה ביהמ"ק, ונאמרה בשלמות, כאשר הלבנה, המלכות, התמלאה בשלמות, וביהמ"ק נבנה כעין של מעלה. בשעה שנבנה ביהמ"ק למטה, לא היה שמחה לפני הקב"ה מיום שנברא העולם, כיום ההוא.

שיד) המשכן שעשה משה במדבר, שתרד השכינה לארץ, ביום ההוא משכן אחר הוקם למעלה, המשכן של נער מט"ט, ולא יותר גבוה. המשכן הוא בניין המלכות בערך מוחין דו"ק, וביהמ"ק הוא המלכות במוחין פב"פ. וכשהמלכות במוחין דו"ק, שומר אותה מט"ט. וע"כ נקראת אז משכן של מט"ט. בית ראשון כשנבנה, נבנה עימו בית ראשון אחר, המלכות, במעלת הבינה, והתקיים בעולמות כולם, והאיר לכל העולמות, והתבשם העולם, ונפתחו כל מסגרים העליונים להאיר, ולא היה שמחה בכל העולם כיום ההוא, אז פתחו העליונים והתחתונים ואמרו שירה, שה"ש, שירה שהמנגנים מנגנים להקב"ה.

שטו) דוד המלך אמר, שיר המעלות. שלמה המלך אמר, שיר השירים. מה בין זה לזה, האם משמע שהכול אחד? אלא ודאי הכול אחד, אבל בימי דוד המלך לא היו כל אלו המנגנים מתוקנים במקומם לנגן כראוי, שביהמ"ק עוד לא נבנה, וע"כ לא ניתקנו למעלה במקומם. כי כמו שיש תיקוני משמרות בארץ, כן יש ברקיע. ועומדים אלו כנגד אלו. והמשמרות למטה עוד לא ניתקנו כראוי, כי לא נבנה ביהמ"ק.

שטז) וביום שנבנה ביהמ"ק, ניתקנו על מקומם המשמרות, והנר, המלכות, שלא האיר התחיל להאיר, ושירה של שה"ש ניתקנה למלך העליון, מלך שהשלום שלו, ז"א. ושבח הזה נעלה מכל השבחים הראשונים. היום שנגלה שבח הזה בארץ, יום ההוא נמצא שלם בכל, וע"כ שה"ש היא קודש קודשים.

שיז) בספרו של אדה"ר היה כתוב, ביום שייבנה ביהמ"ק, יעוררו האבות שירה למעלה ולמטה. ומשום זה אנו מוצאים ש' מאותיות גדולות בשיר השירים, שג' ענפים שלה מורים על ג' אבות. ואלו האבות הם שמעוררים השיר, לא שהם מנגנים, כי רק המלכות היא מנגנת, אלא שהם מעוררים כלפי מעלה השיר של אלו שירים הגדולים הממונים על העולמות כולם, שיר של הבינה.

שיח) ביום ההוא קם יעקב השלם, ונכנס בגן עדן בשמחה למקומו, ואז הגן עדן, המלכות, מתחיל לנגן, וכל הבשמים שבגן עדן מנגנים. מי גרם שירה זו ומי אמר לה? זה יעקב גרם לה, שאם הוא לא נכנס בגן עדן, לא אמר גן העדן שירה. הרי שיעקב גרם לה, והגן עדן, המלכות, אמר לה.

שיט) שירה זו היא שירה שהיא כלל כל התורה, שירה שעליונים ותחתונים מתעוררים לה. שירה שהיא כעין של מעלה, שהיא שבת העליון, בינה. שירה שהשם הקדוש העליון, המלכות, מתעטר בזכותו. וע"כ היא קודש קודשים, משום שכל דבריה באהבה ובחדוות כל, משום שכוס של ברכה, המלכות, ניתן בימין, בחסדים, כי כיוון, שניתן בימין אז כל שמחה וכל אהבה נמצא, ומשום זה כל דבריה באהבה ובשמחה.

שכ) בזמן שימין הזה הושב לאחור, כמ"ש, השיב אחור ימינו, אז, כוס של ברכה, המלכות, ניתן בשמאל, ששם הדינים מחמת חיסרון של חסדים. כיוון שניתן בשמאל מתחילים העליונים והתחתונים לפתוח עליה קינה. ואומרים, איכה, שהוא אותיות אֵי כה, אי כוס של ברכה, שהוא המלכות, הנקראת כה. כי המקום העליון שהייתה יושבת בתוכו, מקום בינה, נמנע ונגרע ממנה. משום זה, שה"ש שמצד ימין, כל דבריו אהבה ושמחה, איכה, שחסר הימין ונמצא רק השמאל, כל דבריו הם תרעומת וקינות.

שכא) הרי כל שמחה וכל חדווה וכל שיר הוא מצד שמאל, כי ע"כ הלויים, שהם מצד שמאל, מנגנים שירה. ואיך תאמר שהוא דינים וקינות? אלא כל שמחה הנמצאת מצד שמאל, לא נמצא אלא בזמן שהימין מתדבק עימו, שהחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין, ובזמן שהימין מתעורר ומתדבק עימו, אז שמחה שבימין מטיב ומשכך את הכעס שבשמאל, כי כל הרוגז והדינים שבשמאל הוא מחמת חיסרון של חסדים, שמימין, וכשהכעס שוכך, ויש שמחה מצד ימין, אז שמחה שלמה באה משמאל. כי אחר שהתלבש בחסדים מאירה גם החכמה שבשמאל שאז השמחה שלמה.

שכב) וכשהימין אינו נמצא, הכעס שבשמאל מתרבה, כי הימין אינו שוכך, ואינו מטיב ואינו משמח, אז נאמר איכה, שהוא אותיות אי כה, כוס של ברכה שנקרא כה, מה תהיה עליה, כי יושבת בשמאל, והכעס מתרבה, ואינו שוכך? ודאי תרעומות וקינות מתעוררות.

שכג) אבל שה"ש, ודאי הכוס של ברכה כבר ניתן בימין ונמסר לו, וע"כ כל אהבה וכל שמחה נמצא. ומשום זה כל דבריו באהבה ושמחה, ולא נמצא כך בשאר כל שירים שבעולם. ומשום זה מצד האבות התעוררה שירה זו.

שכד) ביום שנגלה בו שירה זו, ירדה השכינה לארץ, שכתוב, ולא יכלו הכוהנים לעמוד לשרת. משום, כי מלא כבוד ה' את בית ה'. ביום ההוא ממש נגלה שבח של שה"ש, ואמר אותה שלמה ברוח הקודש.

שכה) השבח של שירת שה"ש הוא כלל כל התורה, כלל של כל מעשי בראשית, כלל של האבות, כלל של גלות מצרים, ושל יציאת ישראל ממצרים, ושל השיר של הים, אז ישיר משה, והכלל של עשרת הדיברות, וקיום של הר סיני, וכולל מזמן שהלכו ישראל במדבר, עד שבאו לארץ, ונבנה ביהמ"ק, כלל של עיטור השם הקדוש העליון באהבה ובשמחה, כלל של גלות ישראל בין העמים והגאולה שלהם, כלל של תחיית המתים עד היום שהוא שבת לה', היום שכולו שבת שלעת"ל, מה שהוא ומה שהיה ומה שעתיד להיות אח"כ ביום השביעי, באלף השביעי, כשיהיה שבת לה', הכול הוא בשה"ש.

שכו) כל מי שמוציא פסוק של שה"ש ואומר אותו בבית המשתה, התורה חוגרת שק ועולה להקב"ה, ואומרת לפניו, עשוני בניך צחוק בבית המשתה. ודאי שהתורה עולה ואומרת כך. ומשום זה צריכים להישמר, ולהעלות עטרה על ראשו של האדם, מכל מילה ומילה של שה"ש.

שכז) ולמה היא בין הכתובים ולא בנביאים? מקומה בין הכתובים, משום שהיא שיר השבח של כנ"י, שהיא המלכות המתעטרת למעלה, מבינה, והמלכות היא בחינת כתובים. ומשום זה כל התשבחות שבעולם, אינן עולות לרצון לפני הקב"ה כשבח הזה.

שכח) שיר השירים אשר לשלמה. שיר הוא אחד, השירים שניים, אשר שלושה. וזה שניתן הכוס של ברכה, המלכות, ונלקח בין ימין ושמאל, שהם ב' קווים ימין ושמאל, חו"ג, והכול מתעורר אל המלך שהשלום שלו, קו האמצעי, ת"ת. שכנגדם הם שלושה, ובזה עולה הרצון למעלה למעלה בא"ס. מרכבה הקדושה נמצא כאן, כי האבות, חג"ת, שהם ג' שירים, הם המרכבה, ודוד המלך מתחבר עימהם, והם ארבעה. והם מרכבה הקדושה העליונה. ומשום זה, יש ארבע תיבות בפסוק הזה הראשון, שיר השירים אשר לשלמה. שהוא מרכבה הקדושה השלמה.

שכט) שיר, זה דוד המלך, שהוא העולה בשיר. השירים, אלו האבות, הממונים הגדולים, מרכבה השלמה כראוי. אשר לשלמה, מי שרוכב על מרכבה השלמה הזו, בינה.

של) ובמקרא הזה נמצא שלמות מן העולם ועד העולם, מבינה עד המלכות, כל האמונה. והכול מרכבה שלמה למי שידוע, ישסו"ת, ז"ת דבינה, שבהם יוצאת הי' מאויר שלהם. ולמי שלא נודע ואין מי שיעמוד לדעת, או"א עילאין, ג"ר דבינה, שבהם אינה יוצאת הי' מאויר שלהם, וע"כ נאמר הפסוק הזה בארבע תיבות, שהם מרכבה שלמה מכל הצדדים, מימין ומשמאל. מכאן ולהלאה, למעלה מאו"א, הסוד נמסר לחכמים.

שלא) ועוד יש בו סוד פנימי. שמי שראה ענבים בחלומו, אם הם לבנים הם טובים, שהחלום מרמז לטוב. אם הם שחורים, אם בזמנם, בזמן גידולם של הענבים, הם טובים. שלא בזמנם, צריכים רחמים, כי מרמזים לגזרה רעה. מה ההפרש אם הם לבנים, ומה ההפרש אם הם שחורים, ומה ההפרש של בזמנם, ומה ההפרש של שלא בזמנם? ולמה אם אכל את הענבים השחורים, מובטח לו שהוא בן עוה"ב?

שלב) אלא, העץ שחטא בו אדה"ר, ענבים היה. שכתוב, ענבֵימו ענבי ראש, ואלו הם ענבים שחורים, משום שיש ענבים שחורים ויש ענבים לבנים. הלבנים טובים, שהרי מצד החיים הם, כי לבן רומז על חסד, ז"א, עה"ח. השחורים צריכים רחמים, שמצד המוות הם. כי שחור רומז על עצה"ד טו"ר, שבו המוות. בזמנם, בזמן גידולם של הענבים, הם טובים אע"פ שהם שחורים, משום שבזמן שהלבנים שולטים הכול מתבשם, כי בזמן ההוא הכול מקבלים תיקון, והכול הוא יפה, והכול תיקון אחד לבנים ושחורים. ושלא בזמן גידולם של הענבים, שהלבנים אינם שולטים, והשחורים נראים בחלום, הוא לדעת שדין מוות נגזר עליו, והוא צריך רחמים, שהרי ראה האילן שחטא בו אדה"ר, וגרם מוות לו ולכל העולם.

שלג) העוה"ז כעין עולם של מעלה, ועולם של מעלה, כל מה שיש בעוה"ז, כך הוא למעלה. אם הנחש גרם מוות לאדם למטה, מה גרם למעלה, באדם העליון, ז"א ומלכות? ואם תאמר, שלאישה, המלכות, התמעט אורה, כמו הלבנה שלפעמים נחסר אורה, ובזמן ההוא נבחן שהיא מתה. יש עוד לשאול על הזכר, ז"א, למה נבחן בו מיתה? ועוד, האם הלבנה, המלכות, מתה בעצת הנחש, שהיא מיעוט האור שלה? אלא, שלא בגלל הנחש היה מיעוט האור שלה, אלא מטעם שאמרה הלבנה לפני הקב"ה, אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד, שזה היה ביום רביעי למעשה בראשית. הרי שלא היה בגלל הנחש. והאם בעלה, ז"א, במיעוט האור, שנקרא מיתה? לא, אין מיעוט למעלה.

שלד) אלא כל זה סתרי התורה הם, והנחש גרם מיעוט בכל. כל מה שעשה הקב"ה למעלה ולמטה, הכול זכר ונקבה, וכמה מדרגות הן למעלה המשונות זו מזו, וממדרגה עד מדרגה, יש בה אדם, ואלו המדרגות שהן מין אחד, עשה להן הקב"ה צורה של גוף אחד, ע"י שעולים באדם, זכר ונקבה. כל מדרגה יש בה ע"ס, ו"ס תחתונות של כל מדרגה הן מין אחד, כי אין בע"ס אלא חמש בחינות מיוחדות, כח"ב תו"מ, ת"ת בלבדו נכלל מכולן, שהן חג"ת נ"ה, והיסוד כולל חג"ת נ"ה. הרי שחג"ת נה"י מין אחד ובחינה אחת מחמש בחינות, כלומר ת"ת בלבד. והוא שנעשה לגוף, הנקרא אדם.

שלה) ביום השני של מעשה בראשית, שנברא בו גיהינום, נעשה גוף אחד, אדם, ו"ק הטוב שבקליפת נוגה ניתקן לגוף, הכולל גם את המלכות לנוקבא שלו. ואלו האיברים שלו, מלאכים ממונים, הכלולים בו, מתקרבים לאש, לקליפת אש מתלקחת, ומתים וחוזרים לתחייה כבתחילה. וזהו משום שקרבו לנחש, ואדה"ר העליון שהתפתה בתוך משכנו, ע"י הנוקבא, שנקראת משכן, והמשכן התפתה ע"י נחש הזה. וע"כ מת, והנחש גרם לו המוות, מחמת שקרב לו. ממש כמו אדם התחתון.

ד' קליפות: רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, נוגה. קליפת נוגה יש בה טו"ר, הטוב שבה קדושה ממש, ונפרד מג' הקליפות, שהן נחש הטמא. ואם מתקרב לג' הקליפות, שהן הנחש, אז נטמא גם הוא, והאורות פורחות ממנו, שנבחן למיתה. וע"י העלאת מ"ן של התחתונים, חוזר ונפרד מהקליפות וחוזר לתחייה. שנעשה גוף אחד, אדם, שהוא הטוב שבנוגה שהוא קדושה.

שלו) ובכל מקום אדם, זכר ונקבה, ואפילו במדרגות האצילות, אבל אדם, שהוא קדוש העליון, ז"א דאצילות, הוא שולט על הכול, זה נותן חיים ומזון לכל. ועכ"ז, בכל בחינת אדם, מנע הנחש החזק הזה האור. וכאשר נטמא המשכן, הנוקבא של אדם, הטוב שבנוגה, היא מתה וגם הזכר מת, וחוזרים לתחייה כבתחילה. וע"כ הכול למטה כעין של מעלה.

שלז) אכל ענבים השחורים האלו בחלומו, מובטח לו שהוא בן עוה"ב, משום שכילה אותם ושולט על מקום ההוא, הקליפה, שהרי אכל אותם, והתגבר עליו וכתש אותו. כיוון שעבר קליפה חזקה, מתקרב לעוה"ב, ואין מי שימחה בידו. וע"כ, מי שראה בחלומו, שאכל אלו ענבים השחורים, וכתש אותם, מובטח לו שהוא בן עוה"ב.

שלח) לא היה שיר בביתו של דוד, המלכות, עד שעברו אלו ענבים השחורים ומשל עליהם. ואז נאמר שה"ש. ואפילו במקום המלכות נקראים ענבים, כמ"ש, כענבים במדבר מצאתי ישראל. ובני ישראל הם המלכות. ואלו שבכתוב, הם ענבים לבנים.

שלט) שירה זו היא עולה על כל שאר שירים של הראשונים. כל השירים שהראשונים אמרו, לא התעלו, אלא לשירים שמלאכים העליונים אמרו. ואע"פ שביארו באופן אחר, אבל כתוב, שיר המעלות לדוד. שיר המעלות, שיר שמלאכים עליונים אומרים, שהם נחלקים למעלות ומדרגות. אומרים לדוד, המלכות, לבקש ממנו טרף ומזונות.

שמ) שיר המעלות, כמ"ש, על עלמות שיר. וכתוב, על כן עלמות אהבוך, ההיכלות דבריאה, המכונים עלמות, שהוא שיר של עלמות האלו, כי המעלות אותיות העלמות. לדוד, בשביל דוד המלך העליון, המלכות, שמשבח תמיד למלך העליון, ז"א.

שמא) כיוון שבא שלמה המלך, אמר שיר עליון למעלה, שגדולי עולם העליון, חג"ת דז"א, שז"א נקרא עולם העליון, וחג"ת שלו נקראים גדולים, ג"ר, בערך נה"י שלו, שהם קטנים ובחינת ו"ק, אומרים אותו שיר למלך העליון שכל השלום שלו, שהוא בינה, שכל האורות דזו"ן ובי"ע באים ממנה. כולם שאמרו שירה, לא עלו בשירה זו לומר, אלא שירה שמלאכים העליונים אומרים, חוץ משלמה המלך, שעלה בשירה למה שגדולים העליונים עמודי העולם, חג"ת דז"א, אומרים. כל בני העולם הייתה שירתם במרכבות תחתונות, הנוקבא למטה מחזה דז"א, שלמה המלך הייתה שירתו במרכבות עליונות, בחגת"מ שמחזה ולמעלה דז"א, שהם מרכבה לבינה.

שמב) ומשה, שעלה במדרגת הנבואה ובאהבה אל הקב"ה על כל בני העולם, האם השירה שאמר הייתה במרכבות התחתונות, ולא עלה יותר? השירה שאמר משה עלה למעלה, לז"א, ולא למטה, לנוקבא. אבל לא אמר שירה כשלמה המלך, ולא היה אדם שעלה בשירה כשלמה.

שמג) משה עלה בשירה שלו למעלה, לז"א, והתשבחה שלו הייתה לתת תשבחות והודאות למלך העליון, ז"א, שהציל את ישראל, ועשה להם ניסים וגבורות במצרים, ועל הים. אבל דוד המלך ושלמה בנו, אמרו שירה באופן אחר. דוד השתדל לתקן העלמות, ההיכלות דבריאה, חלקי נה"י של המלכות, שזולתן אין ג"ר למלכות. ולקשט אותן במלכה, מלכות, שיתראו המלכה ועלמותיה ביופי, וע"כ השתדל באלו שירות ותשבחות אליהם, עד שהתקין וקישט כל העלמות והמלכה.

שמד) כיוון שבא שלמה, מצא את המלכה מקושטת, והעלמות שלה ביופי, והשתדל להכניסה אל החתן, ז"א, והכניס החתן לחופה עם המלכה, המשכת ו"ק של גדלות, והכניס דברי אהבה ביניהם, כדי לחבר אותם יחד, להמשיך ג"ר של גדלות, ויהיו שניהם בשלמות אחד באהבה שלמה. וע"כ עלה שלמה בתשבחה עליונה על כל העולם.

שמה) משה זיווג את המלכה בעוה"ז למטה, במחזה ולמטה דז"א, בו"ק, שתהיה בעוה"ז בזיווג שלם בתחתונים, בתנה"י בלבד. שלמה זיווג את המלכה בזיווג שלם למעלה, מחזה ולמעלה דז"א, והכניס החתן לחופה קודם הזיווג. ואח"כ הכניס שניהם בעוה"ז, בביהמ"ק שבנה, שהמשיך הזיווג למחזה ולמטה ג"כ. ונמצא, שמשה המשיך למלכות רק ו"ק, ושלמה המשיך ג"ר, אחר שהו"ק כבר היו מתוקנים ע"י משה.

שמו) איך הביא משה את המלכה לבדה בעוה"ז? הרי הזיווג היה בתנה"י דז"א, ששייכים למלכות, ורק חג"ת נבחן לז"א, הלוא נראה פירוד? הקב"ה זיווג אותה בתחילה במשה, שהיה מרכבה ללמעלה מחזה דז"א, והייתה כלת משה. כיוון שהזדווגה במשה וקיבלה ממנו המיתוק שלמעלה מחזה דז"א, ירדה בעוה"ז, בזיווג של עוה"ז, שהוא ו"ק, וניתקנה בעוה"ז, מה שלא הייתה מקודם לכן. ולעולם לא הייתה בפירוד.

שמז) אבל לא היה אדם בעולם, מיום שנברא אדם, שיביא אהבה וחביבות ודברי זיווג למעלה חוץ משלמה המלך, שהוא התקין הזיווג שלמעלה מחזה דז"א בתחילה, שהמשיך משם החכמה, ואח"כ הזמין אותם יחד בבית שהתקין להם, גם לזיווג למטה מחזה להמשכת החסדים. אשריהם דוד ושלמה בנו, שהם התקינו הזיווג של מעלה, בג"ר. מיום שאמר הקב"ה ללבנה, המלכות, לכי ומעטי את עצמך, לא הזדווגה זיווג שלם עם השמש, ז"א, חוץ כשבא שלמה המלך.

שמח) שיר השירים אשר לשלמה. חמש מדרגות להתדבק בעוה"ב, בינה: שיר אחת. השירים שתיים. הרי שלוש. אשר ארבע. לשלמה חמש. כי יש ב' מדרגות זו"ן הקטנים מחזה ולמטה דז"א, וב' מדרגות זו"ן הגדולים מחזה ולמעלה דז"א, ואחריהם בינה. נמצא בינה במדרגה החמישית, שהרי היא יום החמישים, היובל.

שמט) זיווג שלמעלה, ג"ר, לא היה יכול שלמה לתקן, אלא משום שנמצא זיווג של מטה, בו"ק, מקודם לכן. זיווג שלמטה הוא זיווג של משה, שאם לא היה זיווג הזה מקודם, לא היה מיתקן זיווג שלמעלה.

שנ) וידבר שלושת אלפים משל. ודאי על כל דבר ודבר שהוא אמר, היה בו שלושת אלפים משל. כגון ספר קוהלת, שהוא בסוד עליון ובדרך משל, שאין בו מקרא שלא יהיה בחכמה העליונה, ובדרך משל, ואפילו מקרא קטן שבו.

שנא) כי כשהגיע רב המנונא סבא הראשון למקרא הזה, שְׂמח בחור בילדותך ויטיבך ליבך בימי בְּחורותיך, היה בוכה, ואומר, ודאי מקרא זה יפה הוא, והוא בדרך משל, ומי יכול לעשות דרוש במשל הזה. אם הוא דרוש, אין בו דרוש, שיהיה אפשר להתבונן בו, אלא בשטחיות, כפי שאנו רואים בעיניים, ואם הוא חכמה, מי יכול לדעת אותה.

שנב) מיד חזר ואמר, כתוב, אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה. מקרא זה של קוהלת הוא משל אל החכמה של מקרא זה שבתורה, וזה משל לזה. שמח בחור בילדותך, כנגד, והוא נער. הכתוב, ויטיבך ליבך, כנגד, היה רועה את אחיו בצאן. הכתוב, בימי בחורותיך, כנגד, את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו. הכתוב, ודע כי על כל אלה, כנגד, ויבֵא יוסף את דיבתם רעה. הכתוב, יביאך אלוקים במשפט, כנגד, אלה תולדות יעקב יוסף, כי יוסף נכלל ביעקב, שנקרא משפט.

שלושת אלפים משל הוא ג' קווים חג"ת, אברהם יצחק יעקב. יעקב קו האמצעי כלול מכולם, ויש בו ג' אלפים משל. יוסף יסוד, כלול ביעקב, ויש ביוסף ג"כ ג' הקווים. ההפרש בין יעקב ליוסף, שיעקב נוטה לימין, בשליטת אור הימין חסדים, יוסף נוטה לשמאל בשליטת המשכת החכמה המלובשת בחסדים ע"י קו האמצעי.

וכתוב, אלה תולדות יעקב יוסף, שיוסף כלול ביעקב, ויש לו ג' קווים כמוהו. היה רועה את אחיו בצאן, קו ימין. כי צאן חסדים. והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, שזה קו השמאל. כי המוחין דשמאל מכונה פנים קטנות, נער, ובני השפחות הם שמאל. כמ"ש, ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם, שזה המשכת החכמה ע"י שמביא הדינים של שמאל שהוא דיבתם רעה, אל אביהם, קו אמצעי, שאז הקו אמצעי ממתיק, שמלביש החכמה בחסדים. וזהו העיקר שבכתוב, שהוא להורות מעלת יוסף בהמשכת החכמה, שתרגום בן זקונים הוא בר חכים.

הקוהלת דומה למקרא שבתורה, והכתוב, שמח בחור, נאמר ג"כ על יוסף, הכלול ביעקב, כמו המקרא שבתורה. כי כאן כתוב, שמח בחור בילדותך, ובתורה כתוב, והוא נער. הרי שיוסף נקרא בחור ונער. ויטיבך ליבך, הוא קו ימין שביוסף, כנגד, והוא היה רועה את אחיו בצאן. בימי בחורותיך, קו שמאל שבו, שהם פנים קטנות, כנגד, את בלהה ואת זלפה נשי אביו. ודע כי על כל אלה, שע"י הדעת יעלה את ג' אותיות אל"ה של אלקים ויחברן עם מ"י של אלקים, שבדרך זה תתלבש החכמה שבאל"ה בחסדים שבמ"י ותוכל החכמה להאיר. והוא כנגד, ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם, שפירושו שהמשיך החכמה ע"י קו אמצעי. יביאך אלוקים במשפט, שאלוקים מביא את יוסף וכלל אותו במשפט, ת"ת, יעקב. והכתוב מסיים בזה, להורות שכל עיקר התכללות יוסף ביעקב, הוא כדי להמשיך החכמה. כמ"ש, ודע כי על כל אלה יביאך אלוקים במשפט, שהביאך במשפט בשביל לחבר אל"ה במ"י ע"י הדעת. והוא כנגד, אלה תולדות יעקב יוסף, שיוסף נכלל ביעקב.

שנג) ומשל הזה מתפשט לג' אלף משלים, לג' קווים, וכולם הם במשל הזה בשעה שיוסף נכלל ביעקב, כי שלושה אלפים הם באברהם יצחק ויעקב, חג"ת, שהם ג' קווים. ויעקב לבדו כלול מכולם, ויש בו לבדו ג' קווים. וע"כ כשנכלל יוסף ביעקב הם כולם ביוסף. שכל ג' קווים הם במשל הזה בחכמה. וכאן, בג' אלפים משל, כמה סוחרים הם במשאי סחורות של נסתר. כלומר, שחכמים הרבה יש להם בזה הרבה סודות, בהם דרי המגנים, לובשי מגנים כנגד הס"א הממשיכים אותם מקו אמצעי, ואין להם חשבון לסתרי החכמה שיש בזה.

שנד) ויהי שירו של משל, חמישה ואלף. והכול אחד, והכול הפירוש הוא, ויהי שירו, זה שה"ש. האם שה"ש הוא חמישה ואלף? ודאי. חמישה, הם שערים ופתחים הנפתחים במלך שהשלום שלו, ז"א, והם חמש מאות שנים של עה"ח, ז"א, כי הם ה"ס כח"ב תו"מ, הנמשכים לו מאמא, והם חמישים שנים של יובל, בינה, הנמשכים לז"א.

שנה) ואלף, זהו עה"ח, ז"א. החתן היוצא מצידו, יסוד היוצא מעה"ח, מז"א, שיורש כל אלו החמישה שבעה"ח, להביאם אל הכלה, המלכות. יומו של הקב"ה הוא אלף שנים. כשז"א מלביש לאו"א עילאין שספירותיהם כל אחת אלף, ואז גם ו"ס חג"ת נה"י דז"א, הנקראים ששת ימים, כל יום אלף שנים. ונמצא אז שגם היסוד, הוא אלף שנים. וזהו נהר היוצא מעדן, כי היסוד, הנקרא נהר, יוצא אז מעדן, או"א עילאין, שנקרא יוסף הצדיק, יסוד דגדלות דז"א, הנקרא צדיק ע"ש הלבנה, המלכות, הנקראת צדק, שהוא דבוק עימה, כמו שהתנה עימה הקב"ה, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי. ומשום זה, שה"ש הוא קודש הקודשים, שנמשכים בה המוחין דאו"א הנקראים כן.

שנו) שיר השירים ודאי הוא חמישה ואלף, כי חמש מדרגות יש בו, חמש תיבות כנגד כח"ב תו"מ. האלף, שהוא יסוד, אינו נזכר, כי אלף נסתר, עד שמתחברת אישה בבעלה, ז"א ומלכות, וע"ז השתדל שלמה להביא אלף הזה אל הכלה בסתר החותם של החכמה העליונה, שהוא יסוד המלכות. שבה נחתם ומתגלה חכמה עילאה.

שנז) כיוון שעשה קודש הקודשים למטה, בביהמ"ק, גנוז ונסתר, הכניס סוד קודש הקודשים שמה, שהם שני הכרובים, ז"א ומלכות, הנקראים קודש הקודשים, כדי לעשות סתרו של זיווג השלם למעלה באו"א, ולמטה בז"א ומלכות. קודש הקודשים למעלה הוא חכמה עליונה, ויובל, בינה. כעין זה יורשים חתן וכלה, ז"א ומלכות, ירושת או"א, חכמה ויובל, ונקראים אף הם קודש קודשים.

שנח) וחזרה נחלת הירושה באופן אחר. ירושה דאבא, חכמה עילאה הנמשכת מחו"ס דא"א, יורשת הבת, המלכות, שרק בה מתגלה החכמה. בעליית השם הקדוש הזה, בעת עליית המלכות, הנקראת שם, אל או"א, אז מתגלה בה החכמה, ונקראת גם כן קודש, חכמה, כמו אבא. ירושה דאמא, בינה, חסדים, כי חפץ חסד הוא, יורש הבן, ונקרא קודשים, משום שלוקח כל אלו קודשים העליונים, הן חכמה דאבא והן חסדים דאמא, ומקבץ אותם אליו. אבל החכמה מכוסה, ורק החסדים שולטים בו. וע"כ נבחן שאינו יורש מאבא אלא מאמא לבד. ואח"כ נותן אותם החכמה והחסדים, ומכניסם אל הכלה, מלכות. ובה מתגלה החכמה. ע"כ נבחן, שיורשת את אבא, שיש בו חכמה עילאה מחו"ס דא"א, שהוא שורש אל החכמה. וע"כ נקראת קודש על שמו.

שנט) וע"כ אמר, שיר השירים. שיר, אל קודש, אבא. השירים, אל קודשים, אמא. להיות הכול בקודש הקודשים באחד כמו שראוי. אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו, ז"א.

שס) ושבח הזה, המוחין המובאים בשה"ש, אינם של ז"א, אף שאומר, אשר לשלמה, שהוא ז"א, אלא השבח במקום עליון עולה, לבינה שיצאה לחוץ מחו"ס דא"א וחזרה אליו, שכל אלו המוחין שלה הם. אבל כאן, שכתוב, אשר לשלמה, הוא סוד. כי כשמיתקנים זכר ונוקבא יחד, ז"א ומלכות, תחת מלך העליון, בינה, אותיות אל"ה דבינה, נה"י שלה, יורדים לז"א ומלכות בעת קטנותה, שנה"י אלו נותנים להם מוחין בעת גדלותה. אז מלך, ז"א, עולה למעלה, אל הבינה, ומתמלא שם מכל הקדושות ומכל הברכות הנמשכות למטה, ומשפיע אותם למטה, למלכות. וזו היא השתוקקותו של מלך העליון, ז"א, להתמלא קדושות וברכות להשפיע למטה, למלכות.

שסא) וע"ז התפילות והבקשות, שאנו אומרים, שייתקן ויתמלא מעיין העליון, ז"א, כי כיוון שהוא מיתקן כראוי, אז ממראֶה שלו, חכמה שנקראת ראייה, וממראה של תיקון, מתיקון בקו האמצעי, מיתקן עולם התחתון, המלכות, והעלמות שלה, היכלות דבריאה. ואין צריך עולם התחתון להיתקן, מבינה, כמו בקטנותה, אלא ממראה של עולם העליון, ז"א. ולא מבינה, הלבנה, מלכות, שאין לה מראה מעצמה כלום, אחר שהתמעטה מאורות שקיבלה מבינה, חוץ מכאשר מיתקנת ע"י השמש, ז"א, ואז מאירה. וממראה השמש והתיקונים שלו ניתקנה הלבנה ומאירה.

שסב) מה שצריכים תפילות ובקשות, שיאיר ויתוקן מקום שהאור יוצא ממנו, ז"א, כי כיוון שמקום מיתקן, ממראה שלו מיתקן כל מה שלמטה, במלכות. ומשום זה השיר שאמר שלמה, לא השתדל לתקן אלא בשביל המלך שהשלום שלו, ז"א, שייתקן. וכיוון שהוא מיתקן, הכול מיתקן ממראה שלו. ואם הוא לא היתקן, אין תיקון ללבנה, המלכות, לעולם. ומשום זה כתוב, אשר לשלמה, שהוא ז"א, שייתקן ויתמלא כראוי מתחילה.

חזרה לראש הדף
Site location tree