מקום יש ביישוב – שלא מתים שם [אתר אית בישובא - דלא מתין תמן]
תסז) מקום יש ביישוב שאינו שולט בו מחבל ההוא, ולא ניתנה לו רשות להיכנס שם, וכל אלו הדרים שמה לא מתים עד שיוצאים מחוץ לעיר. ואין לך אדם מכל הדרים שם שלא ימות, וכולם מתים כשאר בני אדם, אלא לא בעיר. משום שאינם יכולים לשבת תמיד בעיר, אלא אלו יוצאים ואלו נכנסים, וע"כ כולם מתים.
תסח) מהו הטעם שמלאך המחבל אינו שולט שם? האם כיוון שאינו עומד ברשותו? הרי ארץ הקדושה, שאינה עומדת ברשות אחרת, ומתים, ומהו הטעם במקום הזה שאינם מתים? האם בזכות קדושת המקום? הרי אין לך מקום שבקדושה בכל היישוב, כמו א"י. האם משום זכותו של אדם הזה שבנה העיר? הלוא כמה בני אדם היו שזכותם יותר משלו.
תסט) ודאי מקום ההוא אין מלאך המוות שולט עליו, והקב"ה אינו רוצה שימות אדם במקום ההוא לעולם. ולא שמקודם לכן, עד שלא נבנה, מתו במקום ההוא בני אדם. אלא מיום שנברא האדם ניתקן מקום ההוא לקיום. וסוד הסודות כאן לאלו המסתכלים בסוד החכמה.
תע) כשברא הקב"ה את העולם, ברא אותו בסוד האותיות. והתגלגלו האותיות וברא העולם בחקיקות של השם הקדוש, והתגלגלו האותיות וסבבו העולם בחקיקות. וכשנגלה והתפשט העולם ונברא, והיו האותיות מסבבות לברוא, אמר הקב"ה שיסתיים העולם ביוד, נשארה אות ט' במקום ההוא תלויה באוויר. ט', היא אות המאירה חיים, משום זה מי שראה ט' בחלומו סימן טוב הוא לו, וחיים ניתקנו לו. ומשום שהט' תלויה על מקום ההוא, אין המוות שולט בו.
הכול נאצל ונברא בג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שהם ד' אותיות הויה, שג' קווים יה"ו ומלכות ה"ת. שמתחילה יוצא קו ימין, מנקודת החולם, שאותיות אל"ה נופלות לחוץ מהמדרגה, והיא חסרה משום זה ג"ר. ואח"כ נמשך קו שמאל מנקודת השורוק, שחוזרים אל"ה למדרגה וחוזרים עימהם הג"ר דאורות, אלא שהם אחוריים, חכמה בלי חסדים. ומשום זה נמשכים דינים ממנה. ואז בא קו אמצעי וממעט קו השמאל במסך הנמשך מנקודת החיריק, ובכוח זה מתייחד השמאל עם הימין, והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין והמדרגה נשלמת בג"ר מבחינת פנים. וזה המיעוט שקו האמצעי ממעט את קו השמאל בב' פעולות, מתחילה ממעט אותו מצד המסך דמנעולא, מלכות דמדה"ד שאינה נמתקת בבינה, ואח"כ ממעט אותו במפתחא, מלכות המחוברת בבינה.
האותיות, הן הכלים של הספירות, בינה ז"א ומלכות. מא' עד י' ט"ס דבינה. מיוד עד ק' ט"ס דז"א, מק' עד ת' הספירות דמלכות. נמצא שמיוד עד ת', ז"א ומלכות של האותיות, שבהם האורות נ"ר, שהם ו"ק, והג"ר של האותיות, הן מן א' עד ט', ששם מלובש אור הנשמה של האותיות.
הקב"ה ברא העולם בחקיקות של השם הקדוש, בג' קווים, יה"ו, והמלכות המקבלת אותם, ה"ת. שמתחילה התגלגלו האותיות וסבבו העולם בחקיקות, מורה הקטנות, קו ימין, הנמשך מנקודת החולם, שמתחילה אין בו אלא נ"ר, ו"ק. ואח"כ, כשנגלה והתפשט העולם ונברא, שהוא קו השמאל, שבו מתגלה הג"ר וההתפשטות, להאיר מלמעלה למטה לעוה"ז, אבל הם בדין להיותו חסר חסדים. והיו האותיות מסבבות לברוא, ולא יכלו, מטעם חוסר חסדים. ואז אמר הקב"ה, שהוא קו אמצעי, שיסתיים העולם ביוד. כלומר אחר שהתחילו להתפשט למפרע בסדר תשר"ק, אמר, שלא יתפשטו אלא האותיות מן ת' עד י', שהם הכלים דז"א ומלכות באורות רוח נפש, שהוא ו"ק בחוסר ג"ר. כי מיעט את קו השמאל עם המסך דחיריק מבחינת מנעולא, שהיא פעולה הא', ונעשה ו"ק חסר ג"ר, וע"כ הסתיים העולם בי', ונעלמו כל ט' אותיות דבינה מהעולם.
וגם בעולם, במלכות, יש אלו הכלים בינה, ז"א ומלכות, ואותו המקום, שלא מתים שם, הוא בינה שבעולם. וכיוון שהמיעוט של קו האמצעי היה רק במנעולא, המלכות שאינה מחוברת בבינה, לא פגם המיעוט אלא במלכות לבדה, וגם בז"א בשיעור שמחובר עם המלכות, אבל בבינה אין מיעוט הזה פוגם כלל וכלל. ונמצא שאות ט', יסוד הבינה, יכולה הייתה להישאר באותו המקום. ולקבל ממנה אור הבינה, שהוא ג"ר. ואות ט' נשארה במקום ההוא תלויה באוויר, כי המיעוט ממנעולא אינו נוגע לאותו המקום כלל וכלל. אמנם יותר מאות ט', יסוד הבינה, לא יכול המקום לקבל, מפני שהעוה"ז, מבחינת מנעולא אינו אלא מלכות לבדה, וע"כ אינה יכולה לקבל אלא רק מיסוד דבינה, הכלול ג"כ ממלכות, ולא מלמעלה מיסוד דבינה.
תעא) כשרצה הקב"ה, קו האמצעי, לקיים את העולם, להמשיך ג"ר בעולם, הנקראות קיום, זרק אבן אחד תוך המים. שהשליך את המלכות, אבן, לתוך הבינה, מים, וחיבר המלכות עם הבינה, שזהו מיעוט שני של קו אמצעי, ממפתחא, שבדרך זה חקק ע"ב (72) אותיות, שהמשיך הו"ק מבינה למלכות, שעליהם ראוי להתגלות בגדלות השם ע"ב. ומבינה התחיל ללכת אבן הממותק בבינה, ולא מצא מקום להתקיים חוץ מא"י. ומים, ו"ק דבינה, היו הולכים אחרי האבן, עד שאבן הגיעה תחת המזבח, ושם שקע, שירדו הדינים של המסך דמלכות, שהיא האבן, ושקעו תחת המזבח, ואז נעשתה המלכות לבינה, ונגלה הג"ר מן הבינה בביהמ"ק. ומזה התקיים כל העולם. כי האירו משם בכל העולם.
תעב) א"כ, באותו המקום שורה חיים, למה לא נבנה שם ביהמ"ק לתת חיים ליושבים בה? אלא כאן במקום הזה הוא מתקיים בזכות אות אחד השורה עליו, ט', אבל בביהמ"ק, כל האותיות כולן שורות בו, ורק בהם נברא ביהמ"ק בלבד כמו כל העולם. כלומר, כמו שכל העולם נברא בכל האותיות שלכל אות מקום מיוחד, כן ביהמ"ק בפרט, נברא בכל האותיות בפני עצמו.
תעג) ועוד, שארץ הקדושה נותנת ליושבים בה חיים וכפרה בעולם ההוא, ואותו המקום אינו כן, שנותן חיים לאותו מקום רק בעוה"ז, ולא בעוה"ב. וביהמ"ק הוא בהיפוך משם, משום שיש לישראל חלק בעולם ההוא, ולא בעוה"ז, וע"כ עומד ביהמ"ק לכפר עוונות ולזכות את ישראל לעוה"ב.
כי אותו מקום, אע"פ שהוא בחינת בינה, הרי היא בינה של עוה"ז, בינה דמלכות, והחיים מושפעים רק לבחינת מלכות, שהוא עוה"ז. משא"כ ביהמ"ק, הוא בחינת מלכות הממותקת בבינה ועלתה למקום בינה, הנקראת עוה"ב, ונמצא שמוחין העוה"ב ממש מאירים בביהמ"ק. שע"י זה זוכים ישראל על ידו לעוה"ב, ולא בחינת אורות העוה"ז, שהיא המלכות. כי המלכות קיבלה שם צורת עוה"ב, שהוא בינה, ובחינתה עצמה, שהיא עוה"ז, נעלמה.
תעד) אות ט' היא הארת החיים בכל מקום, היא יסוד דבינה. וע"כ פתח בה הכתוב, כי טוב, שכתוב, וירא אלוקים את האור כי טוב. מאות הזה בורח מלאך המחבל. וחוזר הזוהר ואומר, אל תאמר בורח, אלא שלא ניתנה לו רשות להיכנס שם.
תעה) אות הזה משונה מאות ק'. ק' אינה מתיישבת כלל בשום מקום שבעולם. כמ"ש, איש לשון בל יִיכון בארץ. אות ט' מתיישבת בכל מקום, ומיתקנת להתיישב כראוי, להשפיע ג"ר, כמו בביהמ"ק. וע"כ בכל מקום ששם אות ט', אין שם יישוב לאות ק' להתיישב בו. וע"כ אין שולט כלל הס"א, מלאך המוות, במקום הזה, והט' נותנת חיים של עוה"ז ליושבים תחת אות הזאת, ואינם יוצאים לחוץ. ואם יוצא לחוץ, יש רשות לס"א לשלוט עליו. וכמו שאות הזאת שולטת במקום הזה לתת שם חיים, כן אות אחרת שולטת במקום גיהינום, והיא אות ק'.
ד' האותיות קרש"ת הן ד"ס המלכות. והם כח"ב ות"ת, שהת"ת כולל חג"ת נה"י. אמנם כשאות ק' לבדה בלי שאר האותיות רש"ת, מורה, שהיא מתפשטת בבי"ע, והמלכות דמלכות שלה, מנעולא, מאירה בקליפות, שכתוב, ורגליה יורדות מוות, כי ממנה מקבל מלאך המוות כוח להמית כל חי. וזהו צורת אות ק', כי כשהמלכות מתוקנת היא בצורת אות ה', ועתה שאינה מתוקנת נמצאת סיום רגלה השמאלית של הה', מלכות דמלכות, יוצאת מהשורה ומתפשטת למטה, עד הקליפה שנקראת מוות. שרגל הק' משוכה למטה.
וכשהמלכות ניתקנה בבריאת העולם בעלייתה והתחברותה עם הבינה, שאז התחברו לה כל האותיות, והיא ממשיכה חיים מהבינה, היא מסתיימת בת' שצורת רגלה השמאלי היא עבה ומקופלת למטה. שזה מורה, שאותה רגל השמאלית של הק' שנמשכה להאיר עד הקליפה שנקראת מוות, הנה עתה חזרה המלכות והגביה את רגלה, ושלפה אותה מקליפת המוות והחזירה לשורה, ומשום זה התעבה סיום רגלה, כי יש לה שמה ב' מלכויות כפולות, המפתחא שנמתקה בבינה, וגם המנעולא ששלפה מהקליפות, התדבקה עימה.
והמפתחא משמש בגלוי, והמנעולא בסתר, אם זכה הרי טוב ואם לא זכה הרי רע. והנה אחר שניתקנה המלכות בבינה, שוב אין מתפרדת, והיא מקבלת חיים מהבינה ומשפיעה לעולם, ואין עוד כוח לקליפת המוות לשלוט בעולם. אלא בכל מקום שצריכים להעניש הרשעים או למיתת בעלי החיים, מלאך המוות צריך לקבל רשות על כך, כמ"ש, קץ כל בשר בא לפניי, ליטול רשות. ובלי רשות אין למלאך המוות שום כוח לגלות המנעולא.
לכן נאמר, שאות ק' אינה מתיישבת כלל בשום מקום שבעולם, שאחר שנמתקה המלכות בבינה, אין עוד כוח למוות לשלוט בעולם. זולת בנתינת רשות. והטעם, כי אות ט' מתיישבת בכל מקום, שהיא יסוד הבינה המאיר ע"י המפתחא ומשפיעה בכל מקום אור החיים מהבינה. וע"כ בכל מקום ששם אות ט', אור הבינה, בתיקון המפתחא, אין שם יישוב לאות ק' להתיישב בו, כי אחר שניתקנה במפתחא לקבל אורות החיים מהבינה, אינה מתפרדת עוד לעולם, זולת ברשות, וע"כ אין כוח לקליפת המוות המרומזת באות ק' לשלוט בעולם. ואינה שולטת אלא בגיהינום.
באופן שנמצא עתה ג' מקומות: א. מקום שהט' לבדה שולטת שמה, ששם מאירה הט' רק חיי עוה"ז. ושם אין נתינת רשות כלל. ב. כל העולם אחר מיתוק המלכות בבינה במפתחא, שאז מאירה הט' בכל מקום, אמנם נותנת רשות להעניש את הרשעים, זכה הרי טוב לא זכה הרי רע. ג. בגיהינום, ששם מקום העונשים, שולטת אות ק' לבדה בקביעות, כמו אות ט' באותו מקום, שהחיים הם שם בקביעות.