אם ה' לא יבנה בית
98.שיר המעלות לשלמה, אם ה' לא יבנה בית, שווא עמְלו בוניו בו. מקרא זה אמר שלמה המלך, בשעה שבנה ביהמ"ק. שהתחיל לבנות, והיה רואה שהמלאכה נשלמת בידיהם, והיה נבנה מאליו, אז התחיל ואמר, אם ה' לא יבנה בית. כמ"ש, בראשית ברא אלקים, כי הקב"ה ברא והתקין עוה"ז, המלכות, בית, בכל מה שצריך.
99.וכתוב, שווא עמלו בוניו בו. בוניו הם הנהרות, הספירות דז"א, היוצאים ונכנסים כולם בתוך הבית הזה, המלכות, לתקן אותו בכל מה שצריך. ואע"פ שכולם באים לתקן ולעשות תיקונו, אם ה', שהוא עולם העליון, בינה, שהתקין ועשה הבית כראוי, היו אלו הבונים לשווא, אלא שהעיקר מה שבינה עשה והתקין. אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקַד שומר. כמ"ש, תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ובהשגחה זו היא נשמרת מכל הצדדים.
100.ואע"פ שכתוב, הנה מיטתו שלִשׂלֹמה שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל. מיטתו שלשלמה המלכות. למה כולם שומרים אותה? כמ"ש, מפַּחַד בלילות, פחד הגיהינום העומד כנגדה, כדי שתדחה אותו. ומשום זה כולם מסבבים אותה.
101. ואע"פ שכולם עומדים בהארת המחשבה שלא נודע, ראש דעתיק, הנקרא רדל"א, ואז אור של המחשבה שלא נודע היכה באור הפרסא, המפסיקה בֵינה ובין ג' ראשים דא"א, והתבטלה ההפסקה, ומאירים יחד. שג' ראשים דא"א עלו לרדל"א, אחר שהתבטל הפרסא, ומאירים יחד עם רדל"א, וג' ראשים דא"א נכללו זה בזה, ונכלל כל אחד משלושתם, ונעשו תשעה היכלות.
ע"י עליית המלכות לבינה שבכל מדרגה, שסיימה המדרגה מתחת המלכות, נעשה שם פרסא, סיום המדרגה, באופן, שבינה ותו"מ של כל מדרגה נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. ונפלו בינה ותו"מ דראש עתיק לג' ראשים דא"א, והופרס פרסא מתחת החכמה דעתיק. וכן נפלו בינה ותו"מ של כל ראש מג' ראשים דא"א, כל אחד לראש שמתחתיו. וכן בינה ותו"מ של ראש הג' דא"א נפלו לאו"א.
ואח"כ לעת גדלות, שנמשך הארה מע"ב ס"ג דא"ק, החוזרת ומורידה המלכות מבינה למקומה, ומבטלת גבול וסיום של הפרסא שבאמצע המדרגה, אז הבינה ותו"מ, שנפלו מכל מדרגה, חוזרים ועולים למדרגתם כבתחילה מטרם שנפלו. ולוקחים עימהם גם המדרגה התחתונה, שהיו נפולים שמה. ונמצא אז, אשר בינה ותו"מ של ראש דעתיק, שנפלו לג' ראשים דא"א, חוזרים ועולים למקומם לראש דעתיק, הנקרא רדל"א, ומעלים עימהם גם הג' ראשים דא"א, לראש דעתיק. וג' ראשים דא"א נקראים, כתרא, אוירא, וחו"ס.
ואע"פ שכולם עומדים בהארת המחשבה שלא נודע, אחר שהופרס הפרסא בין רדל"א לבין ג' ראשים דא"א, שמחמת זה נעשה גם בג' ראשים אותם המיעוטים כמו ברדל"א, שהסתיים כל אחד מתחת החכמה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיהם. אבל אחר זה, אור של המחשבה שלא נודע, של רדל"א, היכה באור הפרסא, שהמשיך הארה מע"ב ס"ג דא"ק וביטל הסיום של הפרסא המבדילה בינו לבין ג' ראשים דא"א. וחזרו בינה ותו"מ דרדל"א עם ג' ראשים דא"א ועלו למקום רדל"א, מחמת הביטול של הפרסא, ומאירים יחד עם רדל"א.
הג' ראשים דא"א אחר שעלו לרדל"א, נכללו שם זה מזה, עד שכל אחד מהם כלול מג', ונעשו מהם תשעה היכלות ברדל"א. אמנם גם בא"א מאירים אלו ט' היכלות, אלא ששם נקראים אורות.
102.והיכלות אינם אורות, ואינם רוחות, ואינם נשמות, ואין מי שיעמוד בהם. הרצון של כל ט' אורות, העומדים כולם במחשבה, שהיא אחת מהם בחשבון, כלומר, התכללות ג' ראשים דא"א זה בזה במקום חו"ס דא"א, הנקרא מחשבה, שהוא אחד מג' ראשים דא"א. הרצון של כולם לרדוף אחרי ט' היכלות ברדל"א להשיגם, בעוד שעומדים במחשבה, בחו"ס. כלומר ט' אורות, שהם התכללות ג' ראשים דא"א בחו"ס, ובעוד שהם מצויים בחו"ס מחוץ לרדל"א, הם רוצים להשיג ט' היכלות שבמקום רדל"א.
והטעם הוא מפני שכל המוחין שלהם הם מקבלים מט' היכלות אלו. אבל אינם משיגים ואינם נודעים. כי אינם נמצאים לא ברצון ולא במחשבה עליונה. תופשים בהם, שמקבלים מהם מוחין. ואינם תופשים בהם, כי אינם מושגים. באלו עומדים כל האמונה. וכל אלו האורות מהמחשבה העליונה, חו"ס שלמטה מרדל"א, כולם נקראים א"ס. כי עד כאן האורות מגיעים ואינם מגיעים, ולא נודעו, אין כאן רצון ולא מחשבה. כי חו"ס זו נסתמה, ואינה מאירה כלום לתחתונים.
103.כשמאיר הראש דא"א, הנקרא מחשבה, בעת ביטול כוח הפרסא, שמחזיר אליו בינה ותו"מ שלו, שמעלים עימהם גם התחתון, שהוא או"א וישסו"ת, ולא נודע ממי מאיר, כי המחשבה דא"א בלתי מושגת, אז מתלבש אורו ונסתם תוך הבינה, משום שהבינה אינה יכולה לקבל חכמה בלי חסדים, ע"כ נסתם בה האור. ואח"כ האירו החסדים, וחכמה וחסדים נכללו זה בזה, עד שנכללו הכול יחד, אז מאירים לכל פרצופי אצילות.
בקורבן, כשעולה הכול, שבינה ותו"מ של כל מדרגה עולים למדרגתה ומעלים עימהם גם התחתון שהיו נפולים בו, נקשר זה בזה ומאיר זה בזה, כי כל תחתון עולה לעליון ונקשר בו, וע"י זה מקבל המוחין דעליון. הרי שכל תחתון נקשר בעליון, וכל עליון מאיר לתחתון. אז עומדים כל המדרגות בעלייה לעליון. והמחשבה, א"א, עלה והתעטר בא"ס, רדל"א, שנקשר ברדל"א בעלייה, וע"כ מאיר בו. אותו האור שהמחשבה העליונה, א"א, מאיר ממנו, רדל"א, נקרא א"ס.
104.כיוון שהמחשבה, ראש דא"א, האירה והתפשטו ממנה כוחות, כלומר, הבינה שעלתה אליו וקיבלה ממנו חכמה והתפשטה למטה, אז המחשבה ההיא נסתמה ונגנזה ולא ידועה, כי היא מבחינת עצמה סתומה ואינה מאירה לתחתונים כלום. ומראש דא"א, התפשטה התפשטות לכל הצדדים. והתפשטה ממנו התפשטות אחת, שהיא עולם העליון, בינה.
105.עולם העליון עומד בשאלה, והוא מאמר עליון, בינה, שנקרא מ"י, כמ"ש, שׂאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. השאלה שבראה אלה. מ"י, בינה, בראה אל"ה, שהם ו"ק דז"א. ואח"כ התפשט מ"י ונעשה ים, סוף כל המדרגות למטה, המלכות. ומבינה התחיל לבנות למטה במלכות, והכול עשה במלכות, באותו אופן ממש שלמעלה בבינה, זה כנגד זה. משום זה בינה היא שמירת הכול למעלה ולמטה.
כי כל ספירה ומדרגה מקבלת מוחין שלה מעליון, ע"י עליות תחתון לעליון. אבל עכ"ז יש לכל אחת בחינתה עצמה ג"כ, חוץ ממה שלקחה מעליון. משא"כ המלכות. כי המלכות מצד עצמה אינה ראויה לאור העליון, כי הצמצום רוכב עליה. אלא ע"י עלייתה לבינה, היא מקבלת ממנו הכלים והאורות שלה, וכל מה שיש בבינה יש במלכות, באותו אופן ממש. וע"כ אותיות המלכות הן כאותיות הבינה. כי הבינה נקראת מ"י והמלכות י"ם. ועד"ז בשם הוי"ה, ה"ר בינה וה"ת מלכות. וע"כ נבחנת הבינה שמירת הכול, כי היא שומרת המלכות, שלא ייאחזו בה החיצוניים, מחמת שנותנת לה הכלים והאורות שלה.
106.והתפשטות עולם העליון מהמחשבה, מחו"ס דא"א, היא בינה זו הנקראת עולם העליון. כמ"ש, אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקַד שומר, שהוא שומר ישראל, ז"א, כי השמירה אינה עומדת בז"א, אלא בעולם העליון, בינה.
107.התכלת של המשכן בעליון עומד. תכלת מלכות וארגמן ת"ת, שאחד יתקשר באחד, שיתייחדו ז"א ומלכות. כי ה' אלקיך אש אוכְלָה אש הוא. שיש אש אוכלה אש, שאוכל אותו ומכלה אותו, משום שיש אש החזק יותר מאש.