כי נפלתי קמתי | פרשת פקודי, חלק ב' | זוהר לעם | קבלה לעם | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת פקודי, חלק ב' / כי נפלתי קמתי

כי נפלתי קמתי

402.כתוב, אל תשמחי אויַבתי לי, כי נפלתי קמתי. אויבתי לי, מלכות הרשעה, שהיא אויבת מלכות הקדושה. ומקרא זה, כנ"י, המלכות הקדושה, אמרה אותו. אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי. משא"כ למלכות האחרת הרשעה, כיוון שתיפול לא תקום עוד לעולם. אבל כנ"י, אע"פ שנפלה תקום. וקמה הרבה פעמים. כמ"ש, כי נפלתי קמתי.

403.כמה פעמים נפלה כנ"י בגלות, וישבה בין האויבים האלו, ושאר העמים עכו"ם, קמו על ישראל לכלותם מן העולם. כמ"ש, על עמְךָ יערימו סוד. וכתוב, כי נועצו לב יחדיו, אמרו לכו ונכחידֵם מגוי. ועכ"ז, אע"פ ששאר העמים עמדו עליהם, הקב"ה לא עזב אותם בידיהם, ואם נפלו קמו. כמ"ש, כי נפלתי קמתי. כי הקב"ה מקימה תמיד.

404.וכנ"י, המלכות, בזמן שהקב"ה יקים אותה מעפר הגלות, ותסתלק ממנו, תאמר, אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי. כי נפלתי בגלות, והשתעבדו בניי, קמתי, בזמן הזה, ומשום זה, בזמן שהוציא משה את ישראל ממצרים, כשעשה להם הקב"ה אלו הניסים והגבורות, אז, ויקם משה את המשכן. כי ע"י משה, ז"א, הוקם המשכן, המלכות, בכל פעם.

חזרה לראש הדף
Site location tree