ענין השפעה

תשמ"ד - מאמר ט"ז,

1984 - מאמר 16

כשאדם משמש מי שחשוב בעיני העולם, הוא לא צריך תמורה עבור השימוש, כי עצם השימוש לאדם חשוב, נחשב לתמורה. כי נהנה לשמש אדם חשוב. משא"כ עבור שימוש לאדם פשוט, דורש תמורה. חשיבות = תמורה.

תלוי בהרגשת חשיבותו, גדלותו, אם מבין שהוא חשוב, או שהסביבה מחשיבה, אז יש רצון וכוח לשמש אותו ללא תמורה. בשימוש חשוב כוונתו להנות מהשימוש, או מזה שמשמש לו. מאיזה מקור באה לו ההנאה?

הכוונה שלחשוּב יהיה הנאה. או משמש להרגיש הנאה, ואם יכול לקבל הנאה מדבר אחר, היה מוותר על השימוש.

השימוש שיהיה הנאה לחשוב ומרגיש הנאה מזה, הוא רק תוצאה. או אין לו חשבון אם האדם, אלא כמה יקבל הנאה לעצמו.

ג' הבחנות במעשה דלהשפיע:

א. השפעה לטובת הזולת, בכדי לקבל תמורה. לא מספיק שימוש שנותן הנאה, אלא רוצה תמורת ההשפעה כבוד, אחרת לא עושה.

ב. השפעה לטובת הזולת ללא תמורה, היות שמצד טבעו נהנה מהשפעה, או יש לו הנאה מזה שטוב לאחרים? – אם אחר עושה טוב יותר, אז הוא מוותר על ההנאה מהשפעה, ומשתדל שהשני יעשה את הדבר – זה משפיע בעמ"נ להשפיע. אם לא יכול לוותר – זה לא, כי אהבה עצמית קובעת.

ג. משפיע בעל מנת להשפיע - שלא מקבל תמורה, מוותר על הנאתו, דואג רק לטובת הזולת.

אם מסכים לוותר על השירות, אפילו שמרגיש תענוג, לטובת האדם החשוב משירות אחרים, שלא חושב על עצמו, אלא הכל לטובת האדם החשוב - נקרא, שאין כוונתו לתועלת עצמו, אלא הכל בעמ"נ להשפיע, ויש לו הבירור. וזו "השפעה גמורה".

אבל כשהגיע להכרה, שאין בכוחות עצמו להגיע לזה, אז "המאור מחזירו למוטב" רוצה את השכר הנקרא "כוח השפעה". ולכן מתייגע בתו"מ.

לכן לפני שמתחיל בעבודת ה' הוא מברר: איזה שכר הוא רוצה תמורת עבודתו? מהי הסיבה המחייבו לעסוק בתו"מ? - וקשה לו לדעת! הרבה אנשים עובדים "שיהיה טוב".

רק יחידים לשם דביקות ה'. לכן צריך להגיע להשתוות הצורה, שכל מעשיו השפעה, שאז נעבר הצמצום וההסתר ומרגיש הקדושה. אז רואה, שאין לו יכולת לכוון בעל מנת להשפיע. ושמוסיף כוחות, רואה, שיותר רחוק. עד שבא לידי הכרה, שאין בכוח האדם להגיע לזה. ובא להכרה, שרק ה' יכול לעזור לו. רק אז מבין, שצריך לעסוק בתו"מ כדי לקבל שכר – שה' יתן לו כוח השפעה, להגיע לדביקות, שהוא השתוות הצורה, השפעה. לצאת מאהבה עצמית ולקבל רצון, שיהיה לו כוח לעסוק רק באהבת הזולת.

ולמה שלא מיד יתחיל עבודתו בלשמה? – כי "אין אור בלי כלי". חסרון למילוי, לשמה. נהנה מהמילוי לפי השתוקקות. לכן אי אפשר לתת מאור שמחזיר למוטב, אם אין רצון לזה. מחזיר למוטב - שמאבד אהבה עצמית ומקבל כוח אהבת הזולת.

לכן ע"י עסק בתו"מ השכר ישתנה. שעבד שלא לשמה, והתחיל להבין, שכלים שמקבלים שכר, בכלים דהשפעה, שדווקא ע"י כלים אלו מקבלים את הטוב והעונג האמיתי.

יגיעה - שעושה שלא לרצונו, שמונע את עצמו מלקבל תענוג.

בזווג דהכאה יש שתי תשוקות: לקבל הנאה. להשוואת הצורה. מהם נולד דבר חדש או"ח המלביש, שבו יכול לקבל שפע: מקבל תענוג שבשפע ממחשבת הבריאה להטיב לנבראיו. יחד עם זה נמצא בהשתוות הצורה. כל השכר – או"ח, כוח השפעה שנותן להעליון. השפע – או"י.

ה' בלהטיב לנבראיו רוצה שיקבלו. מדוע כוח השפעה הוא השכר? - הבורא רוצה לתת, אלא בהשתוות הצורה, שלא יהיה בושה. לנברא אין כלי להנות, מסיבת הבושה. לכן השכר הוא "כוח השפעה", שרק זה חסר ולא אור. שיהיה חסר "רצון להשפיע", עוסק בתו"מ שלא לשמה. נותן יגיעה ורואה שהכל לתועלת עצמית ולא להשפיע – אז רואה, שחסר כוח השפעה, שזה יהיה השכר תמורת עבודתנו, שהבורא יתן.