"רשעים נדמה להם כחוט השערה" (סוכה נ"ב), היינו שמראים להם שאין לעמלק כל כך כח, שלא יכולים לנצח אותו. "וצדיקים - כהר גבוה", היות שהם בעלי כח, בזה שרוצים להיות צדיקים ולעבוד כך לתועלת ה', לכן נותנים להם כל פעם יותר רע, בכדי להתגבר עליו ולהכניסו לקדושה. כלומר שכל פעם הם לוקחים תועלת עצמם, ובמקום תועלת עצמם הם עובדים לתועלת ה'.
על דרך משל, בזמן שנכנסו בעבודה היו מרגישים באכילה ושתיה וכדומה עשרה גרם תענוג, ועל זה היה להם יכולת לוותר. אחר כך נותנים להם טעם בתענוגים הגשמיים חמשה עשר גרם תענוג, אז מתחילה כבר עבודה חדשה, והם כשלעצמם מרגישים שהם נעשים יותר גרועים, היינו שנאבד להם כח התגברות, היות שהם רואים שעכשיו נעשה עבודת התגברות יותר.
אז צריכים לומר שזה אינו אמת, אלא מקודם היו מרגישים טעם של עשרה גרם והיו מתגברים, ועכשיו על חמשה עשר גרם לא יכולים להתגבר. ואחר כך על ידי עבודה ותפילה כבר יכולים להתגבר על חמשה עשר גרם, נותנים להם טעם בגשמיות של עשרים גרם תענוג, ורואים שאינם יכולים להתגבר. וכשהם מסתכלים אחורה, הם שואלים לעצמם מדוע מקודם היו יכולים להתגבר על שינה ושאר דברים, ועתה הם רואים שנעשו יותר גרועים מאז.
וגם כן צריך להבין שזה אינו אמת, אלא מקודם שהיו מרגישים עשרה גרם, היה להם יכולת להתגבר, ועתה שנותנים להם טעם של עשרים גרם תענוג, בטח שעוד לא יכולים להתגבר.
כי אף פעם לא היה להם עבודה לוותר על טעם של עשרים גרם, כי אפילו כל החיים שלהם לא היו שווים בעיניהם אלא כמו עשרה גרם תענוג, ועכשיו הם מרגישים שלחיות חיים, זה שווה יותר מעשרה גרם, וממילא קשה להם המסירות נפש ממה שהיה לפני זה.