הס"ם מבקש דין על ישראל, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו שיביאו עדים, אז הוא מביא עמו השמש, הלך להביא את הלבנה, והוא אחריה, והוא עולה למקום שנאמר בו, "במופלא ממך אל תדרוש". ענין שמש הוא בחינת תורה, והלבנה היא בחינת מצוה, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת.
ובמלכות יש ב' זמנים: א) זמן הקטנות, שאין לה רק נקודת הכתר ואור המלכות. וכשהיא בבחינת קטנות היא עולה לכתר, שאז אין להסטרא אחרא שום אחיזה במלכות, כי בלמעלה מהדעת אין שום אחיזה לחיצונים.
נמצא כשהוא רוצה לקטרג על ישראל ומביא עמו את השמש, שהוא בחינת תורה, אין לו עדים, כי אין עדים אלא שניים, שהם בחינת תורה ובחינת מצוה. ושלימות נקרא שיש ב' דברים תורה ומצוות. מה שאין כן אם הם דבוקים בבחינת מצוה, שהיא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שנקרא עביות דכתר, אז אין להסטרא אחרא במה להתאחז בישראל.