"אני" היינו הרצון שלנו. "אין" הוא ביטול הרצון שלנו. הרצון שלנו הוא לקבל הנקרא נוקבא. הרצון של הבורא יתברך הוא להשפיע. נמצא, בזמן שהאדם מבטל את ה"אני", נעשה מצורף "אני" ו"אין". לרמז שהעבודה שלנו לעשות מ"אני" "אין", כלומר מהרצון של נוקבא יהיה רצון להשפיע. אבל בלי רצון אין שום דבר.