"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", כי בכל העבירות יש סך הכל עבירה אחת, היינו תאוה. אבל אין בהן גאוה, כי אין אדם מתגאה, בזה שלא יכול להתגבר על התאוה.
מה שאין כן כעס, מלבד זה שנהנה מהתאוה של כעס, הוא עוד מתגאה בזה שכועס, שהוא יודע שהצדק עמו, אחרת איך הוא יכול להתגאות. נמצא שיש כאן ב' עבירות: א) תאוה מזה שנהנה, ב) מזה שמתגאה. "וכל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, ונשמתו מסתלקת". (זהר תצוה דף כא אות נה).