זווג להחיות העולמות, זווג דלא פסיק, שהוא חסדים מכוסים. זווג להולדת נשמות, זווג פסיק, שהוא בחינת חכמה.
מימין יכולים לחיות אבל לא להוליד. מה שאין כן שמאל, חכמה, הנקרא חסרון, יכולים להוליד מצב ב'.
מה שאין כן חפץ חסד, שמח בחלקו, חיים יש לו, אבל לא להוליד, מטעם כי טוב לו כך, ולמה שירצה למצב אחר.
יחוד (זווג) להחיות העולמות זהו יחוד תמידי והוא נותן חיים. יחוד להולדת נשמות זהו יחוד דפסיק, היינו לא תמידי. וצריכים לעסוק ביחוד בשניהם.
ודוגמא גשמית היא, שכדי לחיות אין שייך לומר, מתי לא צריכים לחיות, שזה בא מבחינת כי חפץ חסד השמח בחלקו. מה שאין כן להוליד, שלא תמיד צריכים לעסוק בזה. כי להוליד מצב חדש הוא דווקא על ידי חסרון, ולא תמיד האדם צריך לעסוק בחסרונות.