בבחינת עבודה משתמשים שכר ועונש בעולם הזה, ובבחינת עולם הבא לא משתמשים, הגם שישנו. מה שאין כן בבחינת הכלל משתמשים בעיקר שכר ועונש בעולם הבא, ולא משכר ועונש בעולם הזה.
כי שכר נקרא תענוג, ועונש נקרא יסורים. ובבחינת הכלל, שעובדים לתועלת עצמם אז משתמשים בשכר ועונש של עולם הבא, מטעם שרק בעולם הבא הם ירגישו את התענוג מקיום תורה ומצוות, והיסורים מזה שלא קיימו תורה ומצוות. מה שאין כן בעולם הזה, אין הם מרגישים תענוגים ויסורים מקיום תורה ומצוות, או להיפך. לכן הם צריכים להשתמש רק מבחינת עולם הבא.
מה שאין כן אלו שעובדים בבחינת הפרט, הם מרגישים עונש, אם אין להם אמונה בה', היינו יסורים מזה שאין להם אמונה. ויש להם תענוג, היינו שכר, בזה שיש להם היכולת להאמין, שה' מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, שזה נקרא שכר ועונש בבחינת העולם הזה.