"זכה", כלומר, שאם האדם אומר,זה שיש לו רצון ללמוד תורה, אף על פי שאינו מוצא בה טעם, מכל מקום זה שישוב לעיין בספר ונתנו לו מחשבה ורצון לבוא לבית המדרש, זאת זכיה גדולה אצלו, ונותן תודה לבורא על זה,זה נקרא "זכה", שאומר שיש לו זכיה גדולה.
ועל ידי זה נעשית התורה אצלו סם החיים, ומקבל חיות מלמעלה.
"לא זכה". ואם אינו מחשיב זה שהיה ביכולתו לבוא לבית המדרש הוא מטעם שזיכו אותו מלמעלה ונתנו לו מחשבה ורצון, לכן כשבא ללמוד נעשית לו תורה סם המות, היינו שמת ואין לו חיות התורה. וזהו כמו שכתוב "מה טובו אוהליך יעקב... ואני ברוב חסדך אבוא ביתך".