ב' כוחות האדם מבחין בעולם:
א) כח הדוחה לאדם, שיזוז ממצב זה שבו הוא נמצא.
ב) כח המושך, שמושך האדם, שמסיבה זאת הוא מוכרח לזוז מהמצב שבו הוא נמצא.
כח הדוחה נקרא יסורים. וזה שהוא סובל יסורים במצב שבו הוא נמצא, זה גורם לו שיעזוב את המקום, וילך ויחפש מקום, שתהיה לו יכולת להנות מהחיים. כח המושך נקרא תענוג. ואם האדם רואה שיש מקום, שאם הוא ילך לשם הוא יקבל תענוג יותר מכפי שיש לו במקום הזה, הגם שיש לו גם כאן תענוגים, מכל מקום אם רואה במקום אחר שיש לו יכולת להנות יותר מהחיים, הוא עוזב את מקומו והולך לשם.
אולם כח אחד משניהם אינו מספיק, היות שיש מציאות שאין לו סיפוק ממצב שבו הוא נמצא, אבל אין הוא רואה מקום שיהיה לו יותר טוב. כמשל המובא בדברי חז"ל, משל מיונה, שתחת האבן היה נחש, ומבחוץ היה נץ, אם כן לאן יכולים ללכת. שישראל, בזמן שיצאו ממצרים, לפניהם היה ים ומאחוריהם היה פרעה והמצרים.
ויש לפעמים שכן יכולים לקבל יתר תענוג, אבל צריכים לתת יגיעה. לכן האדם מפחד לעזוב את המקום, שלא יהיה קרח מכאן וקרח מכאן.
מה שאין כן כשיש כח הדוחה וכח המושך, אז האדם יכול לזוז ממקומו. כלומר בזמן שהאדם מרגיש יסורים במצב שבו הוא נמצא, ומאמין שיש מקום ללכת לקבל תענוג, אז האדם הולך קדימה, וזהו נקרא "סור מרע ועשה טוב".