אמונה בתוך הדעת, נקראת רצועה בישה לאלקיא ביה חוביה. והטעם הוא, משום שעל ידה משועבדים בתוך הגלות, שלולי זאת היו יוצאים תיכף לחירות. כמו בישראל שהיו במצרים רד"ו שנה, או כמו שכתוב "ועינו אותם ארבע מאות שנה", שהענין הוא מה שהיו בונים היה תיכף נבלע בארץ "וימררו את חייהם בעבודה קשה" עד "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", עד שנגאלו.
אבל יש להקשות, למה כל הזמן לא היה להם אנחה ויגון מן העבודה. אלא הטעם, משום שאם האדם לוקח את האמונה למעלה מהדעת, אזי כבר אין הגוף שלו רוצה לתת חומר דלק לעבודה, משום שבמקום שאין הרצון לקבל, אין שם גוף. וזה כלל, שאין גוף יכול לעבוד בלי שום קבלה לעצמו. עשרה אחוז, חמשה אחוז, אבל בלי שום קבלה - זה דבר בלתי אפשרי. אלא לזה יש תשובה, שמי שיתרבה באהבת ה' יתברך, אז יש לו חומר דלק מצד אהבת ה' יתברך. ולזכות לאהבת ה' יתברך הוא דווקא על ידי שנאת הגוף.