"מה טובו אוהליך יעקב". יעקב הוא מלשון עקביים וסוף. היינו מצב השיפלות הכי גרוע שהאדם מרגיש, היינו שאין הוא רואה שיהיה בעולם משהו, שיהיה בידו לקחת מהם תענוג. והוא אומר, הלא תכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו, וכמו שכתוב שעיקר טוב ועונג הוא בתורה ומצוות. והוא הרי לא מרגיש שום טעם והנאה בתורה ומצוות, הגם שכתוב "כי הם חייך ואורך ימיך". והוא לא רואה את זה.
וכמו כן בגשמיות, שכתוב שיש שם תענוג מטעם שהקדושה מאירה בהם בחינת נהירו דקיק, גם את זה הוא לא מרגיש עתה בגשמיות, והוא נמצא במצב שנמאס לו החיים, מטעם שאין לו טעם בחיים.
ואז האדם צריך להאמין שבכוונה תחילה נתנו לו מלמעלה להרגיש מצב כזה, בכדי שיהיה לו מקום חסרון, מקום להתפלל, שה' יתן לו את המילוי על החסרון, שזה נקרא "משכנותיך ישראל". כי ישראל זהו שהוא מרגיש שהוא רוצה לעשות לשם שמים, הנקרא "ישראל". ואם אין חסרון אין מילוי.