אמונה נקרא בחינת שלא כדרך הטבע, היות שזהו למעלה מהדעת. ובתוך הדעת נקרא טבע, שמוטבע כח באדם שאת מה שהוא מבין ומרגיש הוא יכול לעשות.
בחינת משה רבנו עליו השלום, נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, וקרח, נקרא בחינת דעת, על דרך שאמרו חז"ל "קרח פקח היה". לכן החטא של קרח היה בזה שחולק על משה, ולא חס ושלום על ה'. כי קרח אמר שמשה בדה מלבו, ולא מפי ה' דיבר. לכן היה החטא כל כך גדול שדעתו היתה נגד הדרך של אמונה. לכן ביקש משה שהקדוש ברוך הוא יעניש אותו גם כן על דרך למעלה מהדעת, בכדי להראות לכלל ישראל, שהן העבודה, והן השכר, והן העונש, הם כולם למעלה מהדעת.
וענין השכר שהוא למעלה מהדעת, הוא על דרך "יגעת ומצאת". היינו שלאחר שהאדם מייגע את עצמו בקבלת עול מלכות שמים, הוא זוכה לדברים שאף פעם לא חשב שישיגם. לכן נקרא זה "מציאה", משום שאף פעם לא חשב על זה. לכן זה נבחן שבא לו בהיסח הדעת, כמו מציאה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צז.).