"אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה, דיינו". המפרשים הקשו, בלי תורה מה שייך לומר "דיינו". הלא הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשביל תורה, כדברי חז"ל על הפסוק "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ע"ז ג.).
ויש לשאול לפי מה שאמרו חז"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל:). אם במעמד הר סיני שפסקה זוהמתם, היינו שנעבר מהם היצר הרע, אם כן כבר לא צריכין את התורה.
והתורה שניתנה להם אז, היה התורה מבחינה יותר עליונה, היינו מבחינת עצם, ולא מבחינת אמצעי. היינו שצריכים את התורה לא בשביל שהתורה היא המטרה, אלא שהתורה באה לעזור לנו להשיג דבר אחר, שאי אפשר להשיג את הדבר בלי התורה.
מה שאין כן תורה מבחינה עליונה, היא בחינת מטרה. נמצא שעיקר התורה היא לבחינת אמצעי, היינו בשביל היצר הרע. ויש יחידי סגולה שבדור, שזוכים להתורה מבחינת עצם.
ובענין "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", ואמר, "מאי דסני עלך לחברך לא תעביד" (שבת לג.) וזהו כמו שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". ועם ישראל זכו לאהבה זאת, כדרשת חז"ל על פסוק "ויחן העם... כאיש אחד בלב אחד".
וכן נמצא שנתינת התורה היתה בבחינת מתנה, היינו בבחינת עצם, ולא בבחינת תרי"ג עטיןהנקרא מצוות.