חלק 1 מדע להבנת המציאות

כדי לחקור את עצמה ואת העולם הסובב אותה, פיתחה האנושות, במהלך הדורות, מדעים שונים כמו פיסיקה, כימיה וביולוגיה. הללו נקראים מדעי הטבע, ופותחו על בסיס חמשת החושים של האדם. וכדי לעזור לעצמו לחקור את הטבע, בנה האדם מכשירים שמגדילים את טווח החושים שלו.

המציאות מורכבת משני יסודות: בורא ונברא. היא מורגשת בחושינו בכל מיני צורות אך כשלעצמה אינה משתנה. הנברא הוא אשר מרגיש את הבורא והרגשת הבורא שלו מכונה "עולם", "בריאה". הנברא יכול לחוש שהבורא מתגלה אליו-באורח מלא, חלקי, כנסתר ממנו-או לא להרגיש את הבורא כלל וכלל. שיעור הרגשת הבורא תלוי רק בנברא עצמו, כי הבורא, כמו השמש, מאיר לו תמיד.

התפתחות האנושות על יסוד אגואיסטי "רק לעצמי" גרמה להתהוותו של פער עמוק בין רמתה המוסרית של האנושות לבין הרמה הטכנולוגית שהשיגה. מזה בדיוק חששו בשעתם אריסטו ואפלטון, כאשר אסרו ללמד מדעים את מי שלא היתה לו רמה מוסרית ראויה.

מערכת הבריאה בנויה בצורה פשוטה הרבה יותר ממה שאנו מתארים לעצמנו: הכל מתרחש בנשמה אחת שחשה בתוכה את הבורא, את "האני" שלה ואת הקשר ביניהם. הנשמה זו הבריאה היחידה שנבראה, וחוץ מהבורא רק היא קיימת. הנשמה הזאת לא מרגישה מה שמחוצה לה אלא את פנימיותה, את מה שנמצא בה.

באדם מוטבעת תוכנית של כל שלבי התפתחותו. היא המנוע שדוחף אותו קדימה ומכריח אותו להתפתח. בחיינו כבר הבנו והצלחנו לעכל את העובדה, שאת כל המידע על הגוף הביולוגי ניתן למצוא בגֵנים של האדם. אבל גם התוכנית להתפתחותו הרוחנית של האדם, טמונה בגֵנים מיוחדים, עמוקים הרבה יותר, שהם ה"גֵנים" הרוחניים שלנו.