תוכן העניינים:
האם מוצא האדם מן הקוף?
שאלה: באיזה שלב בבריאה התפתח הקוף והפך לאדם?
תשובה: התופעה עליה אתה מדבר נקראת בקבלה: "מלכות של העליון הופכת לכתר של התחתון"-זהו מעבר מרמה אחת של הבריאה לרמה הסמוכה לה, אך לא מטבע אחד לאחר. כלומר, זו טעות לחשוב, שבצורה כזאת יכולים לעבור לא רק בין הרמות של המסך, אלא גם בין ארבעת חלקי ה"רצון ליהנות" שבבריאה: דומם, צומח, חי, מדבֵּר. מעברים כאלה הם בלתי-אפשריים! הגֶנים הרוחניים הם נצחיים! לכן לא תיתכן התפתחות מאבן לצמח, ומקוף לאדם!
אבל בהחלט אפשרי שהאדם יתפתח רוחנית, כלומר, יעלה רוחנית, מרמה של " דומם" לרמה של " צומח", לרמה של " חי" ולרמה של " מדבֵּר"-הנקרא " אדם". מדובר רק על האופנים והיכולות להשתמש ברצון, על ניצול העביוּת, על מעבר כמותי ולא איכותי. הבורא יצר את הרצון הכללי באופן קשיח, והאדם עושה בו שימוש הדרגתי, לפי מידת הסתגלותו למסך.
שאלה: כיצד נעשה המהפך? אם זה אפשרי, תסביר לי בבקשה לא את הטכניקה של המהפך, אלא את תחושת הלב שהוא יוצר.
תשובה: אף מצב חדש לא יכול להיוולד, לפני שנתחיל לשנוא את המצב הקודם שלנו, ולפני שנרצה בכל כוחותינו משהו חדש במקום הישן. למעשה, מתרחש ניתוק בין המצב העכשווי של האדם למצב הבא החדש שלו. הניתוק הזה נובע ממעשה שהוא "למעלה מהדעת", כלומר נגד השכל. זה כמו שזרע צריך להירקב כולו באדמה לפני שייצא ממנו נבט חדש. כך קורה גם עם הרצון שלנו, הרצון העכשווי צריך "להירקב" כולו. אנחנו צריכים לדחות אותו, לגרום לו "להירקב", ורק לאחר-מכן אפשר בכלל לדבר על האפשרות, שייוולד משהו חדש. טכניקת המעבר מפורטת ב" תלמוד עשר הספירות", בחלקים ג' ו-ה'.
האם מקובל הוא אדם לכל דבר?
שאלה: האם זה נכון שתגובותיו של האדם ואופיו שייכים לעולם שלנו ולא משתנים כאשר האדם נעשה מקובל?
תשובה: נכון. כתוב ב"זוהר" שאופי הוא קובץ של הרגלים טבעיים והוא מיוחס ל"גוף הבהמי", לרצונות בהמיים שאינם משתנים, דווקא בגלל שהם שייכים לעולם שלנו, וכל דבר שנמצא בעולם הזה נחשב למת, ואינו משתנה בהשוואה לעולם הרוחני. לכן בקבלה, לידת האדם היא קבלת ה"מסך" הראשון, המינימלי, אחרי שאדם עובר את המחסום- מהרגשת העולם הזה בלבד אל הרגשת העולם הרוחני. וזה מה שנקרא מעבר ים-סוף. בכך מסתיים "סוף" השלב הראשון של התפתחות האדם, ולאחריו הוא נכנס לעולם העליון.
שאלה: האם אדם יכול להיות מקובל, אלטרואיסט ברוחניות, ולהישאר אגואיסט בעולם שלנו?
תשובה: אתה סותר את ההגדרה של המושג רוחניות. רוחניות ניתן להשיג רק על-ידי תכונות שמותאמות לרוחניות. תכונות אלה נקראות "למען הבורא", תכונות השפעה ונתינה. כל הכוונות האחרות, כגון "למען הזולת", "למען האנושות", הן בסופו של דבר "למען עצמי". כל הכוונות האלה באות מהרצון לקבל שכר באופן עקיף או שהן באות מהרצון לשלוט, לקבל כבוד וכיוצא באלה. רק אם האדם משיג התנתקות מלאה מטבעו שלו, וזה אפשרי רק אם כוונותיו שלו הן "למען הבורא", הוא הופך לחופשי מרצונותיו. או-אז הוא רואה, שדרך הכוונה "למען הבורא" הוא מתחיל לאהוב את כל האנושות, ולאחל לה טוב באמת. לכל זה מגיעים דווקא בגלל שרוכשים את תכונות הבורא; האדם מתחיל לאהוב את הבריות כמו הבורא, אבל רק מתוך תכונות הבורא, ולא מתוך תכונותיו הוא.
יכול להיות שיש לך הגדרה אחרת לאגואיזם ולרוחניות. אולי רוחניות היא, למשל, משהו דק, אציל, לירי, משרת, נעים ביחס אלינו, מנותק מן העולם, "תרבותי" וכדומה. אבל כל ההגדרות של רוחניות הן לגמרי שונות מההגדרות שלנו, מפני שהן מורגשות ומתגלות בחומר אחר-לא של הטבע שלנו, ולכן הן מורגשות באופן לגמרי אחר ממה שאנחנו מורגלים. דווקא בעניין זה הקבלה היא תורת הסוד.
לצערי, רק מי שמשיג רוחניות יכול להבין מקובלים. אבל זה בדיוק המקור לכל המחלוקות בין מקובלים לבין שאר האנשים, בין הבורא לבין הנבראים הלא-מתוקנים, בין מתנגדי הקבלה לבין אלה שמשיגים אותה. עולמו של המקובל הוא שונה-כל מה שבעולם שלנו אנו מעריכים באופן רגיל כטוב או רע, אולם למקובל נראה הדבר אחרת לגמרי, כי הוא ממעל.
מקובל רואה כל דבר שנמשך לעולם שלנו, גם את מקור הייסורים של כל אחד וגם את הסיבות לכל מה שקורה בעולם. הוא רואה מה מפריע לשלמות ולאושר למלא את העולם. אתה יכול לקרוא בעצמך באיזו חריפות מקובלים דגולים כותבים על מקור כל הייסורים של האנושות, שהוא למעשה חוסר הרצון ללמוד קבלה. רק לימוד הקבלה מושך לעולם שלנו את האור, הגלוי למקובלים והנסתר מאיתנו. אור שמביא כל טוב לעולם שלנו!
אני ממליץ לך לעיין בספרי בעל-הסולם: " הקדמה לספר 'הזוהר" (מהאות ס"א ועד האות פ"ח), וב" הקדמה לפירוש 'עץ חיים", וכמו כן לעיין ב" הקדמה ל'עץ חיים" של חיים ויטאל ובספר " קבלה למתחיל" בפרק שנקרא "מקובלים על חוכמת הקבלה" (בפרק הזה מצוי לקט של ציטוטים מפי מקובלים).
פטירתו של מקובל
שאלה: כשמקובל הולך לעולמו, מי ממלא את מקומו?
תשובה: לעולם לא תוכל להבין את משמעות הקשר של המקובל עם הנצח, עם הבורא, את ממד הקיום שלו, אבל אני אנסה לענות לך. הבורא הוא שמציב את המקובל בעולם הזה, וכאשר יש צורך הוא מחליפו ומציב אחר במקומו.
הבורא עושה כך לא בגלל שהמקובל הקודם לא עשה דיו, או הזדקן, שהרי הכול בידי הבורא, אלא מפני שכל נשמה ממלאה רק את משימתה שלה, ולא מסוגלת לבצע משימות אחרות. הדבר מנוסח היטב במכתבי בעל-הסולם, הרב יהודה אשלג: הבורא מציב את הכוח, ואחר-כך מחליפו, אך לא משנה אותו, מכיוון שכל אחד יכול לבצע רק משימה מוגדרת, וממנה הוא עובר לעשייה אחרת, עשייה יותר נעלה. אתה לא רואה את זה, אבל מקובל כן רואה. ומה יהיה על קבוצת תלמידיי? בהיעדרי-היא תקבל את ההשפעה הדרושה, ההכרחית לה, על-ידי מדריכים אחרים. ככלל, בעולם הזה צריך לפגוש את המוות בשמחה, ולא בצער, אבל זהו כבר דיון מיוחד מתחום אחר.
קבלה וחומר
שאלה: מפתיע אותי לגלות שמקובלים גדולים יכולים להיות קורבנות לרצח ולרדיפות. תמיד היה נדמה לי שהקבלה מעניקה כוח בלתי-מוגבל ושליטה בעולם. ואילו עכשיו נראה לי שהקבלה כלל לא קשורה לעולם הזה. מדוע מקובל העולה בעולמות הרוחניים, אינו חסין מפני ייסורים בעולם הזה?
תשובה: אתה מתחיל לחשוב נכון! אין קשר בין העולם הגשמי (הבהמי) לבין העולם הרוחני, כפי שאנחנו מתארים לעצמנו. דרך אגב, נדמה לנו שאנחנו נמצאים בעולם אין-סוף רק משום שעולם אין-סוף נמצא גבוה יותר מצמצום א'-מהחוק הרוחני שאוסר לקבל "למען עצמי", לכן בעולם אין-סוף ניתן לקבל אף לתועלת עצמית ללא חשבון. גם בעולם שלנו ניתן לקבל לתועלת עצמית, מכיוון שבניצוץ האור שחודר לעולם הזה, שנקרא " נר דקיק", מותר להשתמש כרצוננו. הוא ניתן לנו, משום שאנחנו נחשבים עדיין לילדים, ומותר לנו לעשות הכול כדי להתפתח ולהתבגר.
גופו של מקובל לא שונה מגופו של כל אדם אחר. אין קשרים בין גוף ונשמה, באופן כזה שהנשמה משפיעה על החומר החלבוני, הגשמי. הבורא לא משנה את חוקי הבריאה במיוחד בשביל המקובלים, וכל החוקים הפיזיים (חוקי הטבע) חלים גם על המקובל ומשפיעים גם עליו. הוא לא יכול לרחף באוויר כמו קוסם, או לעשות מעשים על-טבעיים אחרים, והוא גם יכול לחלות כמו כולם.
כל העולם טועה, מכיוון שהוא לא מרגיש באמת מה זאת נשמה, ולכן הוא מחפש רוחניות בחומר, או מחפש קשר עם החומר. אצל ההודים זה בולט במיוחד, כי אצלם הכול נעשה דרך מעשים חיצוניים. מקובל לא חייב לעשות שום דבר חיצוני, מכיוון שהרוחניות נמצאת בממד אחר. הקשר עם הרוחניות מתרחש במגע פנימי. שום דבר בעולמנו לא קשור ישירות עם העליון. כל סימני ההיכר של העולם הזה הם לא יותר מאשר סמלים-אין בהם רוחניות! האדם מוצא את הרוחניות דרך נשמתו, שהיא חלק מהעולם העליון. אם הוא מרגיש אותה-הוא מוצא חיבור (זיווג רוחני) עם העולם העליון, עם הבורא.
מה מפעיל אותנו?
שאלה: מי הוא "האני"? מה נמצא מסביבי? מה עלי לעשות עם כל זה?
תשובה: הדבר היחיד שנברא בידי הבורא נקרא: "אדם הראשון", הנשמה הכללית המאוחדת, הנברא, המלכות. כדי לערבב בין תכונת הנברא "להתענג" לבין תכונת הבורא "לענג", לצורך תיקון הבריאה, נוצר פרצוף ה" אדם הראשון" ולאחריו הפרצוף נשבר. למעשה, התרחש מעין פיצוץ, שבעקבותיו נכנסו תכונות הבורא אל תכונות הנברא. כל חלקי האדם התנפצו לרסיסים ונפרדו זה מזה. לכן בכל אחד מאתנו נמצא ניצוץ מאדם הראשון. בתוך הניצוץ נמצאות הרשימות של כל המצבים העתידיים שלנו, מתחילת הדרך הרוחנית ועד לגמר התיקון. זאת בגלל ש"אדם הראשון" נפל מהמצב הגבוה ביותר. וכך התיעוד של המצב העליון ושל יתר המצבים נמצא בתוכנו בצורה של רשימות (כמו מידע מוקלט, מתוכנת).
השרשרת הזאת של הרשימות מתפתחת כל הזמן, בתוך כל אחד מאתנו, אבל אנחנו מרגישים רק את הרשימה החיצונית, הנמוכה ביותר. אנחנו מרגישים אותה כפקודה להשיג משהו, ופועלים לפיה. בזה אנחנו פשוט כרובוטים. יש אנשים ששואפים לחיים שקטים, ויש כאלה שרוצים להתפתח, לחפש תהילה וכיוצא באלה. כל מה שמאפיין את הפרט מאחרים ומבדילו מהם, נמצא ברשימות, כמו בגֶנים של תורשה, שכוללים בתוכם הכול.
כל מה שקורה לאדם תלוי בסוג הרשימות, שבאות אצלו לידי ביטוי ברגע נתון. לכן אי-האפשר לדרוש מאדם התפתחות רוחנית, אם הרשימות החיצוניות שלו הן כאלה, שהוא מרגיש, למשל, רק את הרצון לשלוט.
המטרה שלנו היא להכין את כל מה שדרוש לצורך מימוש הרצונות הרוחניים של האדם, שאצלו כבר באות לידי ביטוי הרשימות של התפתחות רוחנית. האפשרות היחידה שקיימת בידינו היא רק להאיץ את קצב המעבר מרשימה לרשימה, לאורך כל שרשרת הרשימות עד לסופה. אין ביכולתנו לשנות שום דבר, מלבד את קצב מהירות התיקון. לכן האדם צריך לחשוב רק על הרגע הנוכחי, על מה שעליו לתקן בחייו כעת, כלומר מה עליו לתקן בפנימיותו עכשיו.
האם כל הטבע הוא בתוכי?
שאלה: תמיד הדהימה אותי הרב-גוניות של סוגי הציפורים, הצמחים, הדגים וכיוצא באלה. לבסוף, באחת ההרצאות שלך קיבלתי תשובה לתמיהה זו. כל זה הוא תוצאה של החדירה ההדדית בין הספירות ושל שיתוף-הפעולה ביניהן בעולם הרוחני. שאלתי היא: אם האדם כולל בתוכו הכול, כיצד זה משתקף בי? אולי ברב-גוניות של התחושות שלי?
תשובה: מה שבעולם הרוחני קורה בגוף אחד, בנשמה אחת, מתחלק בעולמנו להרבה גופים. לדוגמא, בתוך האדם קיימים פרעה, משה, ציפורים, דגים-כל דבר מסביבך, שתוכל לדמיין לעצמך. כל זה נמצא בתוכנו. זה קיים בתוכנו בצורה של כוחות רוחניים, של רצונות. כל אחת מהתכונות הפנימיות האלו קיימת מחוצה לנו, כגוף נפרד, כמין שונה, וכתכונה אחרת (למעשה נכון יותר לומר, שאני הוא זה, שבאמצעות התחושות שלי מחלק את הכוח הסובב אותי לגופים, לתכונות ולכוחות שונים). זה מה שנקרא העולם שלנו. אבל בעולם הרוחני הציווי של אהבת הזולת, למשל, הינו מובן מאליו, משום שאני והאחר-הם גוף רוחני אחד. לכן, מובן מאליו היחס הטוב של חלקיק אחד מהגוף המשותף כלפי החלקיק השני. כך גם בכל שאר הדברים שנפרדים בעולמנו. כל הבעיות שלנו נובעות מזה שאנחנו מרגישים את כל חלקי היקום כלא קשורים ולא תלויים זה בזה. אבל מאחר שבפנימיות האדם נמצאים כל הכוחות וכל התכונות של העולם שלנו, נאמר בתורה, שמי שמתקן את עצמו-מתקן את העולם כולו. נכון יותר להגיד, שכאשר אדם מתקן את עצמו, הוא מתחיל להתייחס לכל העולם כאל גופו, ובכך מתקן את העולם שבתוכו ושמחוצה לו.
היש גם קבלה אחרת?
שאלה: האם מלבד הקבלה קיימת גם "קבליסטיקה"-קבלה אחרת? אם כן, מהי?
תשובה: אין שום קבלה מלבד הקבלה של רשב"י, האר"י ובעל-הסולם. כל השאר זו לא קבלה! אני מתכוון לשיטה, לדרך, שבה הלכו גם גדולי קבלה אחרים, כגון אברהם, משה, רבי עקיבא, רמב"ם, רמב"ן, רמח"ל, הגר"א, הבעל-שם-טוב, הגאון מלאדי, האדמו"רים שחיו במאות ה-17, ה-18 וה-19. מעולם לא היה קיים אדם, שהיה מקובל ולא היה שייך ליהדות!
שאלה: בזמן האחרון התחילו להופיע קבוצות שונות ללימוד קבלה. האם יש טעם לבקר בהן?
תשובה: תמיד יש טעם לבקר לפחות פעם אחת ולראות מי לומד וכיצד הוא לומד קבלה. זה גם יעזור לך להתוודע לעצמך. לכן הייתי מייעץ לך לבקר, ולוּ פעם אחת, ולאחר-מכן לגבש דעה משלך.
לא רצוי להסתיר מעצמך את המסקנות בנוגע למה שתראה. בקבלה אינך מסתיר מעצמך דבר, אחרת תתרגל לשקר לעצמך. זה יגרום לך לסטות מהמאבק הפנימי שלך עם עצמך, אתה תתחיל לייפות את החסרונות, לא לשים לב אליהם, ואף למחוק אותם.
"עין תחת עין"
שאלה: כאשר פוגעים בך או בקרובים שלך, האם עליך לנהוג כמו הבורא, בלב רחום, כמי שלא נוקם בבני-ישראל, או שמא צריך לפעול לפי "עין תחת עין"?
תשובה: אלה השואפים להידמות לבורא נקראים "בני-ישראל". התורה קוראת להידמות לאנשים האלה, ורק אליהם. התורה מדברת על אדם, שיש בתוכו את תכונות העולם כולו: ה"גויים"-שרוצים לקבל רק למען עצמם ו"ישראל"-שרוצים "לתת למען הבורא".
הקבלה קוראת לך-לאדם שמרגיש בתוכו את התכונות האלה-לעבור התפתחות בה כל רצונותיך ישאפו לרצון "ישראל". אם תתחיל לשפוט לפי שיקול-דעתך, ולא כפי שמסבירה לך הקבלה, תהפוך להיות כמו כל שאר האנשים בעולם שלנו ותבין לפי רמת ההתפתחות שלך, על-פי אנוכיותך ולא על-פי הידע העליון.
במקרה הזה לא קיים שום מדד: "כל אחד עושה כראות עיניו". מזה אתה יכול להבין, שלהיות שופט פירושו להגיע לדרגה מיוחדת של התפתחות רוחנית. כלומר, תחילה משיגים את האור העליון, את תחושת הבורא, את תכונותיו, ואחר-כך בהתאם לקנה-המידה הזה, שהוא אמיתי ומוצק, אפשר לשפוט ולפסוק, כמו שנאמר: "אין לדיין יותר, אלא מה שעיניו רואות".
שותפים לתחושות
שאלה: האם כדאי לשתף אחרים בתחושותי?
תשובה: אסור לחלוק עם מישהו את יחסיך עם הבורא ואת תחושותיך כלפיו, אבל האיסור לא חל על הידע שרכשת בחוכמת הקבלה. כאשר אתה מגלה לאדם לא-מתוקן את תחושותיך (ולא את הידע, שאותו אפשר וצריך להעביר), אתה מאפשר, גם אם בעל-כורחך, לכוונות ולמחשבות הלא-מתוקנות שלו להידבק לנשמתך, למרות שהוא לא מודע לכך ולא מאחל לך שום דבר רע, חוסר התיקון שלו מצטרף לשלך-וגורם נזק גם לך וגם לו.
ההתפתחות הגשמית ומטרתה
שאלה: האם הפעילות הגשמית של האדם, במיוחד זו התעשייתית, גורמת לאור הרוחני להיות פחות איכותי?
תשובה: אין קשר ישיר ומוצק בין האור הרוחני לבין כוחות וגופים גשמיים. זה מתבהר לאדם רק מעבר למחסום. הפעילות הגשמית של האדם-מהותה פירוק וניתוח מפורט של יחסו של האדם אל הבורא והקשר שלו אליו. הקשר אפשרי רק דרך לבושים חומריים. אפילו בגמר התיקון דרושים הקשרים והלבושים של העולם שלנו, כדי להרגיש את השלמות במלואה.
איך לשכנע ללמוד קבלה?
שאלה: אני קורא את התורה, את "הזוהר" ואת ספריך. אני מרגיש, שאני מתחיל להבין, שספרים אלה נוטעים בי זרעים. ברצוני לשאת את האור הזה לאחרים. אך לאנשים מודרניים אין קשר לתורה ולקבלה. כיצד אוכל לשכנע אותם שזוהי התורה האמיתית היחידה?
תשובה: קבלה אוסרת לשכנע, אלא מאפשרת רק להראות, להדריך ולהסביר. כל זה לפי מידת רצונו של האדם להקשיב. לא תיתכן שום כפייה, שום אונס, אחרת אתה מבצע את הפעולה הכי אנטי-רוחנית! לכפייה אין מקום בעולם הרוחני. גם בעולם הגשמי מקורו של אונס הוא לא מצד הקדושה, הטהרה, אלא מקורו בקליפות!
תלמידים מתחילים מתמלאים ברגשות מעל ומעֵבר, ואז מופיע אצלם הרצון לחלוק רגשות אלה עם אחרים ולהדליק גם אותם. אך "הבעת הרגשות" חייבת להיות פסיבית בלבד: חלוקת עלונים, ספרים וקלטות. לא בכפייה, אחרת תזיק לעצמך.
מה צריך לזכור?
שאלה: מהו הדבר החשוב ביותר שהאדם צריך לזכור במהלך כל חייו?
תשובה: שיש רק בורא, שהוא יחיד. קרא את המאמר " אין עוד מלבדו" בספר " שמעתי" ועיין במכתבי בעל-הסולם בספר " פרי חכם-אגרות קודש".
כשהכול לוחץ
שאלה: מה לעשות, כשכל הסובבים אותי כבר דחקו אותי לפינה... "מה כולכם רוצים ממני?"
תשובה: זה מצוין-אתה מרגיש עכשיו את המצב הנוכחי שלך כבלתי-נסבל, עד שאתה מוכן מיד לעזוב אותו. הבורא בעצמו "מכניס" לך את הנסיבות, ש"דחקו אותך לפינה", מפני שהוא רוצה לקרב אותך אליו. צריך רק לצעוק: "מה אתה (הבורא) רוצה ממני!" ולמעֵן את הצעקה אליו, מפני שהרי הוא מקור הכול. אבל כדי לערוך נכון את כיוון הצעקה, שתהיה לכיוון מקור החיים, אל הבורא, ולא לכיוון הגורל הדומם, לזה נחוצה הקבלה, אחרת צעקתך היא כ"קול קורא במדבר". "מדבר", כך האדם מרגיש את העולם, זהו מצב שבו אין עם מה למלא את הרצונות הקטנים שלו ליהנות. הצעקה צריכה להיות מלווה בהשתוקקות לבורא, ולא רק לכך שהכול יסתדר! העולם הזה נברא דווקא לייסורים! אתה רוצה לצאת מהמצב הזה-צא מהעולם הזה. זה מה שמציעה לך הקבלה: קרא הרבה והכול יבוא!
עולמות הטומאה
שאלה: איפה ניתן לקרוא על העולמות החשוכים? מי הם "המזיקים" ומהי השפעתם על האדם?
תשובה: לגבי כוחות החושך קראו בספר " עץ חיים" של האר"י. נושא עולמות הטומאה של בי"ע (בריאה, יצירה, עשייה) לא נידון בפירוט, ויש לכך סיבה...
גלות מקוצרת
שאלה: בספר "פרי חכם" של הרב יהודה אשלג כתוב על לידה רוחנית מוקדמת. כיצד היא מתרחשת והאם האדם יכול למנוע אותה?
תשובה: גלות מצרים היתה צריכה להימשך 400 שנה, לפי ארבע דרגות של התפתחות כל רצון, אך נמשכה רק 210 שנה. כתוצאה מכך היו מוכרחים לצאת לעוד שלוש גלויות: פרס ומדי, בבל והגלות שלנו-הנוכחית והאחרונה. יציאה מוקדמת מגלות, מעיבור, נקראת "הפלה". אבל היא מתרחשת בהתפתחות הכללית של הנשמות, בהשתלשלותן מלמעלה למטה, כלומר עוד לפני לידתן כנברא, ולכן אנחנו לא משייכים את זה לנברא, אלא להתפתחות של הנברא בתוך הבורא, כשהוא עוד לא התפתח לקיומו העצמאי מחוץ לבורא- היינו, כשהנברא אינו מרגיש את עצמו כ"אני", כשווה, כעצמאי וחופשי במעשיו.
אנו מתחילים את קיומנו כנברא, לאחר שבירת נשמת "אדם הראשון", ורק בתהליך התפתחות מלמטה למעלה. אנחנו צריכים לעבור את דרגות ההתפתחות שלנו לפי השתלשלות הנשמה-כלי, מלכות, אדם. עלינו לעשות זאת בהתאם להתפתחות שהיתה מלמעלה למטה-אבל החזרה היא בנתיב הפוך: מלמטה למעלה-כלומר, לקראת הבורא, לפי הכלל: "מעלים בקודש ואין מורידים בקודש".
האם יציאת מצרים היתה מוקדמת מהצפוי?
שאלה: בספרי הקבלה נטען כי יציאת מצרים התרחשה מוקדם מהצפוי, והיו לכך השלכות היסטוריות מרחיקות לכת. האם השחרור המוקדם משעבוד סיכל אפשרות להעניק תכונות רוחניות בעיתן, ואם כן-הדבר דומה לילד שעתיד היה להיוולד, ולכבוד הלידה נעשו הכנות מרובות אך הכול ירד לטמיון ברגע שהילד מת בלידתו, משום שהקדים את זמנו.
תשובה: באופן תיאורטי המצב הזה קיים במהלך בריאת העולמות "מלמעלה למטה", ובעל-הסולם מדבר על זה בספר " פרי חכם-מאמרים", שם הוא מדמה את יציאת מצרים ליילוד מת, מפני שהשחרור (תהליך הלידה) קרה לא בעיתו (לא כעבור 400 שנים) אלא מוקדם יותר. כלומר, האדם עדיין לא ממש מוכן לקבל על עצמו תכונות רוחניות של השפעה ונתינה. אף-על-פי שניתנו לו כוחות השפעה ממעל, הוא עצמו עדיין אינו במצב שיכול לקבל אותם. "יילוד מת" לא היה יכול לרכוש תכונות רוחניות, למרות שהכול היה מוכן בשבילו. ובגלל זה היה צורך בעוד שלוש גלויות. אבל בעת עליית הנשמות קיימת רק התפתחות לקראת תיקון גדול יותר, מלמטה למעלה, עד לדרגת הבורא.
מלאכי השלום
שאלה: מי הם מלאכי השלום בשיר "בואכם לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון..."
תשובה: קיימים שני מלאכים:
-
זה שדוחף למטרה מאחור, באמצעות הייסורים, מהם מבקש האדם לברוח.
-
זה שמושך למטרה מלפנים, באמצעות התענוגים.
שני המלאכים הם שני כוחות הבורא, שמובילים למטרה-להתקרבות לבורא עד למיזוג מלא איתו דרך השתוות בתכונות. אין ביקום כוחות אחרים, מלבד שני אלה! אך אחד המלאכים הוא כביכול רע והאחר-טוב. בכל מצב של האדם, שני הכוחות האלה, אשר מניעים אותנו קדימה, פועלים יחדיו בשיתוף-פעולה. ההשגה מתרחשת רק בעקבות הניגודים, אותם אנו חשים דווקא תחת השפעתם של הכוחות האלה. לאחר-מכן האדם בוחר כל פעם את הממוצע האופטימלי של שני הכוחות. בכל פעם הוא בונה את מצבו באמצע, ב"קו אמצעי" שעובר בין שתי הנקודות הקיצוניות.
השיר לעיל מספר על ייעודם של שני הכוחות האלה, השלילי והחיובי. אדם מתחיל את השיר כשהוא קורא לשני המלאכים, לכוחות שמניעים אותו לקראת הבורא, לבוא לעזור לו: "בואו אלי, הכוחות שמובילים אותי". לאחר-מכן הוא מבקש לתת לו את הכוח: "ברכוני לשלמות...". ובסוף השיר, כאשר אדם משיג את מטרת הבריאה, שנקראת "שבת", גמר תיקון, הוא שר: "צאתכם לשלום מלאכים שלי", כי שניהם ביצעו כבר את ייעודם.
מצוות קבליות
שאלה: איני אדם דתי, למרות זאת מסקרן אותי לדעת: האם המושג מצווה קיים גם בקבלה?
תשובה: נשמתו של האדם כלולה מ-613 רצונות. תיקון כל אחד מהרצונות האלה לכוונה "למען הבורא", נקרא "מצווה", "מצווה רוחנית". כל המצוות הרוחניות, בלי יוצא מן הכלל, הן חוקים הפועלים רק בעולם הרוחני ולא בעולם שלנו. בעולם שלנו פועלים רק חוקים גשמיים, חוקי הטבע "למען עצמי".כל הטעם בקיום הרוחני של המצווה טמון בתיקון של רצון מסוים-להפוך את הרצון להיות עם כוונה "למען הבורא". אבל בעולם שלנו, של רצון לקבל רק למען עצמנו, נעדרת הכוונה "למען הבורא", ובמקומה נעשית פעולה רק על הגוף-ולא בתוככי הרצונות.
האם הבורא קיים?
שאלה: לפני שמתחילים ללמוד קבלה האדם צריך לענות לעצמו על השאלה: "האם הבורא קיים?" אחרת, איך אפשר לחפש קשר ואיחוד עם מי שלא קיים?
תשובה: האם הבורא קיים? הקבלה נלמדת דווקא בשביל לגלות, כלומר להרגיש, לראות את הבורא. כך גם אתה תגלה אותו, תבחין בו, תראה אותו ותרגיש אותו, כמו כל דבר שאתה מרגיש עכשיו מסביבך ובתוכך, כל מה שאתה בטוח שקיים. ורק אז אתה תוכל להגיד אם הבורא קיים אם לאו. זה מה שהקבלה מציעה. אבל לא בהתחלה, אלא כתכלית הלימוד, שכן גילוי רוחני אפשרי רק לפי מידת השתוות הצורה לבורא. אם מלכתחילה היית מרגיש את הבורא, כבר היום היית מקובל.
האם לבורא יש גוף?
שאלה: נביאים שיש להם קשר עם הבורא אומרים שאין לו גוף ולא מידות ולא דמות, ובזה הם הורסים לאדם הפשוט את כל המושגים על הבורא. ובכל-זאת ביטויים כמו: "ידו של הבורא", "תחת רגליו של הבורא", מאוד שגורים. כיצד ניתן להסביר זאת?
תשובה: לא רק לבורא אין גוף-אלא גם לנברא אין גוף. נברא הוא לא גוף גשמי, פיזי, ביולוגי, אלא רק רצונות נקיים. כוח ללא לבושים. הרצון להתמלא באור הבורא קיים בכל אחד מאיתנו, והוא נקרא " נשמה". נשמת האדם מתחלקת לחלקים, שנקראים בשמות של איברי גופנו, אבל אין שום קשר בין אותם חלקי הנשמה לבין איברי הגוף הגשמיים. המקובלים מצאו איך לבטא במלים של העולם הגשמי, מה שאי-אפשר לבטא בעולם הרוחני. הם נוטלים מלים מהעולם הגשמי ומבטאים בהן את הכוחות הרוחניים, שהם השורשים של אותם עצמים.
תקשור עם נשמות צדיקים
שאלה: אחרי ששמעתי את שיריו של הרב ברוך שלום אשלג אני מאוד רוצה לשוחח איתו. אתה אמרת, שעם הזמן נוכל לשוחח עם הנשמות של הצדיקים. האם עלי להפנות את בקשותי רק אל הבורא, או שניתן לבקש "פרוטקציה" גם מהצדיק?
תשובה: המנגינות והשירים-גם הם קבלה, רק בשפה אחרת, שמובנת לכול. היא חודרת לתוך האדם, אפילו אם הוא עדיין לא מבין כלום, ומתחילה "לפעול" עליו בתוכו. אני ממליץ לך להאזין למוזיקה בתדירות גבוהה יותר, אפילו במצבים לא מתאימים ואפילו בזמן שאין לך מצב-רוח להאזין למוזיקה.
זה יאיץ בך את תהליך החלפת המצבים ויוביל מהר יותר להתקדמות שלך. אתה יכול להקליט מוזיקה (מהדיסק לקלטת) ולהאזין לה בזמן הנסיעה. אנחנו חפצים בהפצת מידע על הקבלה ומאפשרים להעתיק אותה בכל צורה. רק בבקשה לא לסלף אותה!
תשובה למדען
שאלה: במקצועי אני ד"ר למדעים. לדבריך, הקבלה היא מדע. האם אפשר אפוא להגיע אל העולם הרוחני בעזרת כלים מדעיים?
תשובה: לכבוד הוא לי לגלות בך את איש המדע, מכיוון שחוכמת הקבלה היא מדע, ויהיה לנו יותר קל להבין איש את רעהו. כל מה שהאדם מגלה בעולם הזה בעזרת שיטות מדעיות-זה לא רוחני, מכיוון שלפי ההגדרה, רוחני-הוא משהו שהאדם יכול לחוש רק בתכונות רוחניות-של נתינה, שנקראות "מסך", כלי להבנת העולם האחר, ואת ההבנה הזו ניתן לקבל רק בעזרת שיטה אחת ויחידה- חוכמת הקבלה.
לגוף שלנו יש יכולות נסתרות, מאוד מרשימות, מתוחכמות, אבל כל זה גשמי! בעזרת אימונים ניתן לפתח את כל אותן יכולות. לבעלי-החיים יש את היכולות האלה; כל זה נמצא במסגרות העולם שלנו, אך האדם למעשה לא מרגיש אותן. רק כאשר רוכשים מסך, מתחילים להרגיש את הרוחניות, אבל את התחושות האלה לא יכולים להעביר לאדם אחר שאין לו מסך!
אני מאוד לא רוצה שתראה בתשובותי תירוצים, מאחר שהן לא עונות לעצם השאלה. לצערי, אי-אפשר להעביר את הרעיון בדו-שיח כזה (ללא ידע כללי של מושגים והגדרות בקבלה), ולא משנה עד כמה משכיל יהיה השותף לשיחה.
אמנות ורוחניות
שאלה: קשה להאמין שגדולי האמנות הם אנשים רגילים. לדעתי, הם "סומנו" על-ידי הבורא וזכו לטוב אלוקי.
תשובה: יש הרבה אנשים בעולם שלנו, שהם בעלי כישורים מיוחדים-לטוב ולרע. ברור שהם אנשים מיוחדים: החל מרשעים גדולים, מדענים, מוזיקאים ופוליטיקאים, ועד פילוסופים, אנשי דת ומשכילים. אבל העובדה הזאת אינה מעידה על כך, שהם השיגו את העולם העליון. ההוכחה לכך די פשוטה, שהרי למרות גאונותם הם נשארים לא-מתוקנים ברצונות שלהם, ולפעמים בתחום הזה הם אף גרועים יותר מאנשים רגילים.
לאנשים האלה יש משימה משלהם, שלפעמים היא חומרית ולא רוחנית. וזה שאנחנו מרגישים את יצירותיהם ואת הישגיהם כמשהו נעלה, זה מפני שבתכונות הלא-מתוקנות שלנו, אנחנו מסוגלים להעריך רק סוג כזה של הישגים ותנובות אנושיים.
מקובל הוא מי שבכל תחושותיו-לא בחלומותיו אלא בצורה ברורה וגלויה-חי בהיכלי הבורא כמו שאנחנו חיים בעולם שלנו. הוא מסוגל לחקור את כל פעולות הבורא, להתקיים ולנוע בעולמות רוחניים.
אם תרכוש תכונות רוחניות, תחוש את הבורא ותרגיש שינוי בסדר העדיפויות שלך. אבל לפני-כן אל תחשוש שבעת שתתבגר תפסיק להתפעל מיצירות אנושיות. כמו ילד שהתבגר, אתה תשיג ותבין מהי שלמות אמיתית באמצעות תכונות רוחניות חדשות.
איך לבחור שֵם?
שאלה: האם השם של האדם הוא השתקפות תכונותיו?
תשובה: כמובן. הדרגה הרוחנית של הנשמה תלויה בעשייה הרוחנית שהאדם-המקובל- עושה, ולכן נשמה יכולה להיות רק אצל מקובל מתקדם. במובן זה, לכל השאר אין בכלל נשמה. מַדרגות רוחניות מתחילות רק מהכניסה לעולם הרוחני. לפי זה יוצא, ששמות מבטאים דרגה רוחנית, את הרגשת האור, את השגת הבורא-את ההיכרות אתו. כשהאדם משיג את העולם הרוחני, את הבורא, אזי הוא בעצמו, לפי הרגשתו, נותן שם למה שהוא משיג, כמו שכתוב בתורה על האדם הראשון, שהיה נותן שמות לכל הסובב אותו.
שאלה: האם אתה יכול לעזור לי לבחור שם? הרי אדם אינו יכול למצוא שם לעצמו באופן חופשי ועל-פי שיגיונותיו.
תשובה: האדם מקבל את שמו (הרוחני) הראשון עם התיקון הראשון שלו, שנקרא ברית-המילה. בתיקון הזה הוא דוחה את הקליפה, את המחשבות והתשוקות הלא טהורות, כלומר את הכוונות "למען עצמו", שנקראות " לב האבן"-אותו חלק מרצונותיו, שלא ניתן לתקן עד לגמר התיקון הכללי של כל הנשמות.
שמו הראשון ניתן לו ממעל, מהפרצוף העליון, הנקרא " אבא ואמא". את השמות הבאים האדם כבר בוחר בעצמו. הוא קובע אותם בהתאם לקצב עלייתו הרוחנית, כאשר הוא מקבל מסך יותר ויותר גדול על רצונותיו. בכל מצב הוא מתמלא באור, ששונה בכמותו ובאיכותו. צורת ההתמלאות באור של עשר הספירות של גופו הרוחני של האדם, היא זו שקובעת את הגימטריה שלו-את שמו.
בגלל שאתה עדיין לא השגת את השמות האלה (לא את השם הראשון ולא את אלה שאחריו), אתה יכול לבחור לך מכל השמות הקדושים, שנמצאים בתורה, את השמות שהכי קרובים אליך, את אלה שאתה אוהב יותר. שמות קדושים-הכוונה היא לשמות של צדיקים, של כוחות רוחניים קדושים.
אישיות כפולה
שאלה: איך אתה יכול להסביר את תופעת "האישיות הכפולה" באדם?
תשובה: בתוככי האדם, שיש לו טבע אגואיסטי מלידה, מתחיל להשתכן טבע הבורא. זה מביא להיווצרותן של שתי נקודות-מבט, "כפל אישיות", חשבון כפול, הערכה כפולה של עצמך ושל מה שמתרחש סביבך. כפילות כזו, ומאבק בין שני סוגי הטבע, נמשכים לאורך כל תקופת התיקון, 6000 מדרגות, עד גמר התיקון, כל עוד האדם לא תיקן את עצמו (את הטבע האגואיסטי שלו) עד תום, כך שכל מה שבתוכו יהיה מהבורא!
חולי הנפש
שאלה: מי הם חולי הנפש ומה תפקידם בעולם?
תשובה: זהו אחד מהתיקונים הרבים שצריכות לעבור הנשמות, אך לא כולן עוברות את המצב הזה. מאחר שקיים חיבור הדדי בין נשמות, כמה מהן מבצעות את התיקון הזה בעבור כולן-כמו שבעולם שלנו נדרש האדם לכל המקצועות, למרות שהוא לא נדרש לעבור בעצמו את כל המקצועות כדי ליהנות מפירותיהם. קיימת מערכת קשרים ענפה ויחסי הדדיות בין האנשים, שהם תוצאה של המתרחש ברמה הרוחנית. תופעה זו נקראת " התכללות הנשמות": קשר הדדי בין נשמות וחיבורן.
שאלה: מה גורם לאנשים המאמינים בקיום הבורא, להתייחס לחולי נפש או אוטיסטים כאל 'אנשי ה''. כאילו נמצאים בעולם אחר, כאילו דרכם מדבר הבורא. האם יש בזה ממש?
תשובה: חולי נפש אינם משיגי הבורא אלא בני-אדם אומללים, שאין ביכולתם להשיג אותו ואף לא את העולם הזה. בשלב כלשהו נברר מדוע זקוק להם הבורא ולשם מה. אכן, יש המחשיבים חולי נפש למיניהם לאנשים רוחניים, ליותר גבוהים מהם-ל"אנשי ה". אלה שחושבים כך משתוקקים בעצמם לפעול ל"כיבוי" השכל והביקורת, משתוקקים למעשה לפנאטיות. אבל הדרך לבורא היא לא "מתחת לדעת", כמו ההמונים, שחיים בלי לבדוק את אמיתיוּת דרכם, כלומר, שחיים ללא השגת הבורא.
הדרך אל הבורא בנויה כך שכל מדרגה תחתונה לא מסוגלת לאחוז בדעתה של המדרגה הגבוהה ממנה וגם לא להבינה. לכן הדרך למעלה-לבורא, עוברת ב"למעלה" מהדעת, כלומר-נגד השכל. אבל היכולת לפעול בניגוד לשכל אינה טבעית בעבורנו, שכן אינה טמונה בנו מהטבע. לכך דרושה עזרת הבורא. רק כאשר הבורא מתגלה לאדם והוא מרגיש אותו, הוא יכול לפעול בניגוד לשכלו, ובאופן כזה לעלות.
כאשר האדם שולל את שכלו העכשווי, הוא מקבל את המדרגה הרוחנית הבאה- הגבוהה יותר, שהיא בעלת דעת גדולה יותר. לכן המקובלים הולכים נגד השכל ולמעלה ממנו- ונעשים חכמים יותר, ואילו אלה שהולכים נגד השכל ולמטה ממנו, נעשים טיפשים יותר וקיצוניים יותר. כשהאדם עולה, השכל נעשה גדול יותר, לכן המקובלים מכבדים את החכמים יותר, ואילו ההמונים-את הטיפשים יותר. לכן כל הדתות, בלי יוצא מהכלל, ההולכות למטה מהדעת, לקיום ללא השגת הבורא, מרכינות את ראשן בפני הייסורים. הן אינן מודעות לכך, שהבורא הוא זה ששולח את הייסורים, ודווקא כדי להניע אותנו להתקדמות ולא כדי שנציית להם באופן עיוור ונעמיד אותם כתכלית. כך מדברים כוחות הטומאה באדם, שקוראים לו לסבול ולכבד את המצב הזה. מכאן רואים עד כמה הקבלה, שאותה נתן לנו הבורא, שונה מהדתות שהן מעשי ידי אדם.
המרדף אחר התענוג
שאלה: ליפנים יש מנהג שתיית התה, שנלמד בקפידה בזרמים דתיים שונים ומזכיר מאוד את סיפורו של בעל-הסולם "בעל-הבית והאורח".
תשובה: אני אישית לא מכיר את טקס שתיית התה. הבורא ברא רצון ליהנות. אל הרצון ליהנות הזה נפל ניצוץ אור, שמחיה אותו. הניצוץ מעורר בו השתוקקות להתמלא בכל האור- ולא רק בחלקו הקטן, בניצוץ. לכן, כל התנועות והתנודות שעושה הבריאה בכל הרמות שלה, כלומר ברמת הדומם, הצומח, החי, המדבר- הכול, החל מתנועת האטומים ושילוב מולקולות אורגניות, ועד תנועות הגוף והמחשבה-כל זה אינו יותר מאשר מרדף אחר התענוג.
כאשר לומדים את הקשרים שנוצרים בין האורח לבין בעל-הבית המארח, אנחנו יכולים לגלות שכבות עצומות של " רצון לקבל" במבנה הפנימי שלנו. חוץ ממערכת היחסים הזאת, שמשיג הנברא-המקבל בכל הרמות, את הבורא-הנותן, אין שום מערכת יחסים אחרת ביקום. זה מתגלה ביחס ההדדי שבין הקטבים, בשדות חשמליים ומגנטיים, ומהווה את בסיס הקשר בין כל המרכיבים של העולם הגשמי ושל העולם הרוחני, וכן את היסוד לקיום החומר-גם הגשמי וגם הרוחני.
טבע הצחוק
שאלה: מהו טבע הצחוק?
תשובה: צחוק הוא תוצאה של המצב השלם, כאשר מגלים, שכל המצבים הקודמים נוצרו ובעצם היו קיימים מראש-אבל מחוץ להרגשתנו, כמו שאמרה שרה על הריונה: "צחוק עשה לי אלוקים", או כמו שנאמר במקום נוסף: "הבורא משחק עם לווייתן"-מצב גמר התיקון.
משחקי מזל
שאלה: מהו יחסך לקזינו ולמשחקי רולטה?
תשובה: אין לי שום יחס! ובמה בכלל שונה בעולם שלנו יחס האדם לתוצאות של משחק, מיחסו לתוצאות החיים הנובעות ממעשיו, ומכל שאר המתרחש? השוני הוא בכך, שבמשחק מושכת אותו הלהיטות ולא התוצאה (למשל, תציע לשחקן ניצחון ללא משחק...).
אמצעים למזל
שאלה: מה לעשות, אם באורח קבע אין לי מזל?
תשובה: אין לך מזל? אני ממליץ לך מיד להתחיל לקרוא את הספר " שמעתי". ראשית, הוא יסביר לך למה זה קורה לך. שנית, הוא ישנה את המצב המדוכא שלך, מכיוון שאתה תמשוך אליך את האור, שמתקן את הכול, ממלא את הכול בטוב, בחיים, בהנאה. דווקא בזמנים קשים כאלה הספר הזה יציל אותך! ברכות ומזל!
עישון והרגלים רעים
שאלה: מה ניתן לעשות עם ההרגלים הרעים?
תשובה: חייבים להיפטר מהרגלים רעים, כיוון שהם מפריעים להתקדמות האדם. בעל-הסולם עישן כשלוש קופסאות סיגריות ביום, אך ברגע שהרופא אסר עליו, הפסיק מיד. המטרה היא זו שקובעת. כאשר משהו מפריע-עצם הוויתור הוא ההתקדמות לקראת המטרה. אם הוויתור נעשה ללא מטרה-אין לזה כל ערך-ואם העישון לא מפריע, אתה יכול להמשיך לעשן. אם אתה יכול לאכול בשר, שיהיה לך לבריאות, אך יש להימנע מהרגלים שגורמים לך נזק! אולם, אם אתה דואג לעצמך יותר מדי, אז זו " עבודה זרה", השתחוות לאלילים, לגוף שלך.
תיקון דרך מחלה
שאלה: מהו טירוף-דעת? על מה נענשים חולי הנפש?
תשובה: טירוף-דעת הוא פגיעה בבריאות, עד כדי כך שנשללת מהאדם מודעות עצמית וחופש הבחירה, והוא הופך למבצע באופן מלא של רצון הטבע-רצון הבורא. מלבד המקובלים, אין לאף אחד חופש בחירה אובייקטיבי ומלא. וזאת אף אם נדמה לנו, כי ישנן הרבה דרגות חופש בבחירתו של כל מעשה שלנו. גם אם נתבונן מהצד על התנהגותם של אנשים בריאים בנפשם, לא יהיה לנו ברור במה הם נורמליים.
התיקון בקיומם של אנשים בעלי מחלות נפש בעולם שלנו, הוא בכך שבנשמה הכללית, המלכות, הנקראת " אדם הראשון", קיים החלק שלה שצריך לעבור תיקון במצבים כאלה שהם ללא הכרה. החלק הזה של מלכות קיים בכל אחד מאתנו. בעולם שלנו, כל תכונה של הנשמה הכללית נמצאת באישיות נפרדת-אולם בנשמה הכללית עצמה-נשמת "אדם הראשון", מתמזגים כל החלקים, ומשלימים זה את זה. לכן חולי נפש מתקנים חלק במקומנו, ואנחנו מתקנים חלק במקומם.
סטיות מיניות
שאלה: איך אתה מתייחס לאנשים בעלי נטיות מיניות שונות?
תשובה: בחיים שלנו אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לדברים, כפי שהם מתרחשים בעולם הרוחני. לכן הקשרים והיחסים בין המינים מוכרחים להתאים למה שקורה בין הפרצופים זעיר-אנפין (זכר) ומלכות (נקבה) של עולם האצילות. אלו הם השורשים הרוחניים של החלק הגברי והנשי בבריאה. קיימות נשמות שחייבות לקיים את ההתאמה הזאת בגופן, כמו כולנו, ויש כאלה, שתיקונן הוא דווקא בהתגברות על נטיות לא טבעיות (אך בשבילם זה טבעי). מניסיוני ברפואה ובחברה, לא פעם נתקלתי בבעיות כאלה. רבים פונים אלי, ותשובתי היחידה היא שהתיקון של הנשמות האלה הוא בקיום חוקי הטבע הרוחני, למרות שזהו סבל נורא בעבורם...
צמחונות
שאלה: לאחרונה הפסקתי לאכול מוצרי בשר ודגים, מפני שאני חושב, שיצורים חיים (בעלי מערכת עצבים ותחושת כאב) לא צריכים לסבול כדי לשמש לי למזון. אבל היהדות מתירה לאדם לאכול בשר בעלי-חיים ולא רואה בזה שום דבר שלילי (לפחות לא מחייבת לאסור זאת). האם באכילת בשר ישנה איזו משמעות עמוקה שנסתרת מעיני?
תשובה: כל הטבע, כולל העולמות העליונים והתחתונים, נבראו בעבור האדם ועולים יחד איתו. דווקא משום כך האדם חייב להשתמש בכול לטובת עצמו: להשמיד את המזיקים, לגדל ולשחוט בהמות, לזרוע ולקצור, לטפח את הטוב ולהשמיד את הרע. בזה הטבע נכלל בתוך האדם, ואחר-כך אם האדם עולה בעצמו, הוא מעלה את הטבע יחד עמו.
כל מה שנאמר בתורה הוא תיאור החוקים הרוחניים. אם אתה לא מקיים את חוקי התורה אתה מזיק לעצמך רוחנית. אבל אם אינך מקיים חוקים הקשורים לגופך, אתה מזיק לעצמך גם פיזית: בתלמוד יש כל מיני עצות על טהרה ושמירת הגוף, על רפואה, תזונה וכדומה, כולן בעלות חשיבות גדולה לבריאות האדם, מפני שהן מבוססות על ידע אמיתי אודות טבע האדם.
מטרת הבריאה היא שהאדם ייהנה בצורה נכונה מכל הסובב אותו. הוא אינו יכול כך סתם לפעול לפי רצונו-התבודדות, התכחשות לתענוגים, צומות והגבלות הם בניגוד לדעת תורה. אבל אם יעשה כן, וייקרא "נזיר"-עליו להביא קורבן כפי שהתורה מחייבת. אם תמשיך ללמוד את החומר בצורה נכונה, תבין בעצמך כיצד עליך לפעול למרות שלא נאמר בו דבר על צמחונות. כזו היא תכונת לימוד הקבלה: עצם הלימוד בונה אצל התלמיד השקפת-עולם נכונה.
פיתוח הגוף
שאלה: אם אדם עושה מעשים כלשהם, כדי לחזק את גופו במטרה שהגוף יהיה מוכשר לעבודה רוחנית-האם הפעולות האלה הופכות להיות פעולות רוחניות, מפני שלמטרה זו הוא מחזק את עצמו?
תשובה: במשך שתים-עשרה השנים, שבהן הייתי מזכירו ועוזרו האישי של הרב ברוך אשלג, יצאתי איתו כל יום, באופן קבוע, לשחות בים, או לטייל בפארק או לאולם ספורט. ומדובר באדם בגילאים של 75 עד 86! הוא השקיע המון כוחות כדי לשמור על כושרו הפיזי, על-מנת שיוכל ללוות ולהוביל עשרות תלמידים צעירים. יתרה מזו, טיפלנו בפיתוח הקול והדיבור שלו כדי שיהיה מסוגל לדבר במשך שעות רצופות, ללא עייפות וללא צרידות. מה שנחוץ לצורך עבודה רוחנית-נחשב חלק ממנה.
אני מקווה, שתוכל לזהות איזו מוטיבציה יש לך בבחירת פעילותך, כדי לא להציג את הרצוי כמצוי. אפשר לעסוק בפעולות פיזיות שחביבות עליך, אבל בשום פנים ואופן לא להתעסק במדיטציות ומחשבות.
האושר
שאלה: מהו אושר?
תשובה: האושר הוא הרגשת ההתגשמות של היכולות הפנימיות של האדם. זה מתבהר במלואו רק כאשר האדם מבין בדיוק איך ומה הוא צריך להגשים, מה מטרתו, עד כמה היא נצחית ואינה תלויה בדבר, והיא הדבר המהותי היחיד בעולם, שמתגשם עכשיו. במלים אחרות, אושר הוא הרגשת ההתקרבות לבורא, כי זוהי מטרת הבריאה-תחושת התקדמות לשלמות נצחית.
האהבה
שאלה: מה זאת אהבה?
תשובה: אהבה היא תוצאה של השתוות של צורות פנימיות, כלומר תכונות. בקבלה קיים חוק אחד ויחיד-חוק השתוות הצורות, התכונות והרצונות. אם שני אובייקטים רוחניים שווים בתכונותיהם-הם מתאחדים. אין פירוש הדבר, שמשניים הם נעשים אחד, אלא שהם כמו אחד. כל מה שמתרחש עם האחד מעשיר את האחר, מיד מורגש בו. ההרגשה ההדדית הזאת שחשים באופן שווה בחושים שיש ביניהם השתוות מלאה-אבל בין אובייקטים שונים: בין בני-אדם, או בין אדם לבורא-נקראת הרגשת אהבה. אהבה היא הרגשת השתוות תכונות רוחניות. התרחקות הדדית בתכונות וברצונות עושה את האנשים לרחוקים איש מרעהו, עד-כדי שנאה.
התקרבות הדדית של רצונות, מחשבות ותכונות (שזה בעצם אותו הדבר, כי התכונות קובעות את המחשבות והרצונות), עושה אותם קרובים, אוהבים ומבינים איש את רעהו. טועה מי שחושב, שניגודים מקרבים, ויכולים לגרום להבנה הדדית ולאושר.
הקבלה גורסת, שהתענוג הגדול ביותר בעולם הוא הרגשת השתוות הצורה- דבקות בבורא.
מהי פנטזיה?
שאלה: מה המובן של "פנטזיה" בקבלה?
תשובה: פנטזיה היא צירוף של ידע, הנובע מתוך אור פנימי עכשווי, והשערה מסוימת, הנובעת מתוך האור החיצוני העתידי-האור המקיף. פנטזיה יכולה להיות דווקא אצל מקובל, ולא אצל אף אחד אחר, מפני שרק מן הכלי והאור ניתן להרכיב כל מיני תמונות אפשריות של הבריאה.
נשים מקובלות
שאלה: מדוע במשך ההיסטוריה היו כל-כך מעט נשי-מקובלות?
תשובה: מעטות הן הנשים, שהן מוזיקאיות, מדעניות, טבחיות וכדומה-כל תחום, שבו דרוש "דמיון", הוא בלתי-מושג לאשה. אשה היא המבצעת את הפעולה; היא שייכת לתפקידים מסוימים בעולם, ולא צריך לעוות את הטבע ולכפות עליה תפקידים אחרים; היא מבצעת בצורה מצוינת את מה שהגבר לא מסוגל.
החג הגדול ביותר שלנו הוא " פורים", שעליו נאמר שכל החגים ייעלמו ורק פורים יישאר. ומי ממלא את התפקיד הראשי בפורים? מלכת אסתר! נאמר שכל ספרי התורה ייעלמו ויישאר רק ספר אחד-מגילת אסתר. מגילה-מהמלה גילוי ואסתר- מהמלה הסתרה. מכאן יוצא "גילוי ההסתר"-זהו נושא הקבלה וזה מתרחש לבסוף דווקא בחלק הנשי של הנשמה. כל שאר הכוחות (במגילת אסתר מסופר עליהם: מרדכי, המן, אחשוורוש, זרש, עשרת בני המן, חרבונה וכדומה)-כל אלה הם כוחות הבורא, בעזרתם הוא מגלה את " אסתר"-ההסתר שלו. המלכה אסתר מורה איך לפעול, כדי להביא את כל הבריאה לגמר התיקון. מומלץ לקרוא את מגילת אסתר! (שנלמדת ב" תלמוד עשר הספירות" חלק ט"ו).
כאשר לאשה יש רצון אמיתי ללמוד קבלה, דרוש לבדוק האם זה לא נובע מתוך ריקנות בחייה, מהעדר בעל, או מבדידות. בדיקה אמיתית (כמו אצל גברים): אם לאשה יש משפחה, בעל, ילדים, בית וכדומה, והיא בכל-זאת רוצה למצוא את הבורא, או-אז יש לה את אותה זכות כמו לגבר.
השפעת האלכוהול
שאלה: ידוע שאלכוהול משפיע על הגוף באופן שלילי, אבל יחד עם זה הוא מדכא את האגואיזם. האם ייתכן, שבגלל העובדה הזאת אנשים נוהגים לשתות?
תשובה: אף אמצעי, מלבד השפעה ישירה של אור הבורא, אינו יכול לתקן את טבע האדם לְהַנות עצמו. אבל ניתן לדכא אותו על-ידי אלכוהול, סמים, פחד, שינה, ניתוק מהכרה, הרגלים כלשהם, היפנוזה, וכדומה. כן ניתן לדכא אותו על-ידי התנתקות מהמצב או חשיבה על משהו אחר. העניין הוא שבדרך זו אתה לא מתקן את האגואיזם אלא סתם מתנתק ממנו, הוא נשאר בתוכך, ו"מנמנם" עד לפעם הבאה, או לחיים הבאים.